1:32:13שמירת מצוות מעשיות, לשמור מצוות, לשמור תורה, לקיים מצוות, לשמור שבת, יהדות, אמיתות התורה, חשיבות המצוות, קיום מצוות, מטרת המצוות, שמירת המצוות, שכר ועונש, טעמי המצוות, מצוות ועבירות
האם יש משמעות בקיום מצוות ללא הבנה פנימית?
אליעד כהן מסביר כי המצוות בתורה ניתנו במקור ככלי לחיבור האדם לתודעה הפנימית של האמת ולבורא. אליעד מדגיש שהפעולות המעשיות של שמירת המצוות, כגון הנחת תפילין, שמירת שבת, מתן צדקה ועוד, הן למעשה "תזכורות" שמטרתן להזכיר לאדם את הקשר לאלוהים ואת האמיתות הבסיסיות שהאדם אמור לזכור כל הזמן, כמו האמונה בכך שאלוהים מוציא את האדם מ"מצרים" (המשמשת כמטאפורה להשתעבדות נפשית פנימית) ושהוא שולט ומנהל את העולם.
אליעד מציין דוגמה של מצוות תפילין: כשאנשים החלו להניח תפילין, זו הייתה פעולה עם משמעות עמוקה, שאמורה הייתה לחבר את האדם לאלוהים. אדם היה אמור להבין את משמעות הפעולה, להבין את התוכן הרוחני ולהשתמש בפעולה זו כדי לזכור את המהות שלה. הבעיה נוצרה, לדברי אליעד, כאשר אנשים הפסיקו להבין את המטרה העמוקה והחלו לבצע את הפעולה בלי לחקור ולשאול את עצמם למה הם עושים אותה.
האם פעולות חיצוניות מספיקות להתקרבות לאמת?
אליעד מסביר כי לפעולות החיצוניות של שמירת מצוות יש משמעות רק כאשר הן מלוות בהתבוננות ובחשיבה פנימית. לדוגמה, אדם השומר שבת צריך להשתמש בזמן הזה כדי לזכור שכל הפרנסה והחיים מגיעים מאלוהים. אם האדם רק נמנע מפעולות בשבת בלי להזכיר לעצמו את הסיבה העמוקה לכך, הפעולה מאבדת ממשמעותה המקורית.
עוד דוגמה שאליעד מביא היא מצוות צדקה: אם אדם נותן צדקה אך לא מתבונן פנימה ואינו חושב מדוע הוא נותן, הפעולה עצמה לא מקרבת אותו לאמת הפנימית. פעולה טכנית חיצונית בלבד אינה מספקת שינוי תודעתי אמיתי.
האם יש משהו "מיסטי" או משמעות מיוחדת בפעולת המצוות עצמן?
אליעד מתייחס גם לשאלה אם בפעולת המצווה עצמה יש כוח רוחני או מיסטי שמביא להתעוררות רוחנית. הוא מבהיר כי תיאורטית זה אפשרי, אך הוא תוהה מדוע, אם זה נכון, אף אחד לא הגיע לכך עד היום. מבחינתו, פעולה שאין בה הבנה והתבוננות פנימית לא תוביל לשינוי אמיתי בתודעה, ולכן אין בה ערך אמיתי אם נעשית בצורה עיוורת.
למה חשוב לזכור את מטרת המצוות לפי התורה?
אליעד מציין מצווה מיוחדת - מצוות פרה אדומה - שידועה בכך שהיא אינה ניתנת להבנה שכלית. אבל הוא מדגיש כי גם במצווה כזו חייבים לזכור שהפעולה מגיעה מכוח עליון (מאלוהים). אם האדם לא זוכר את אלוהים, המצווה חסרת משמעות. הוא מדגיש שהבעיה המרכזית של שמירת מצוות כיום היא שהאדם איבד את הזיכרון המקורי של מטרת המצוות, ושהוא עושה אותן ללא ההבנה העמוקה של הסיבות לכך.
לדבריו, מטרת המצוות הייתה מלכתחילה ליצור מצב שהאדם יזכור את אלוהים ויחבר את עצמו לתודעה הגבוהה של האלוהות. כאשר אדם שומר שבת, לדוגמה, הוא אמור להזכיר לעצמו שכל מה שיש לו מגיע מאלוהים, ולכן הוא אינו צריך לדאוג לפרנסה בשבת.
האם התודעה הפנימית היא העיקר במצוות?
אליעד מסביר בפירוש שהתודעה הפנימית היא החלק החשוב ביותר בקיום מצוות. הוא מתאר מצב שבו אדם עושה פעולה חיצונית, כגון לקיחת אשתו למסעדה ביום הולדתה, מבלי להרגיש באמת אהבה כלפיה, ואומר שפעולה זו אינה יעילה כי שכחו את מטרתה המקורית. לעומת זאת, אם האדם משתמש בפעולה החיצונית כדרך להביע רגשות ואהבה, אז הפעולה מקבלת משמעות אמיתית.
מהי הדרך הטובה ביותר להגיע לאמת מוחלטת?
אליעד מסביר שבשביל להגיע לאמת מוחלטת אי אפשר להסתפק בפעולות חיצוניות בלבד. אמנם פעולות יכולות לסייע באופן יחסי להרגיל את המוח לחשיבה מסוימת, אבל הן לא יביאו לשינוי פנימי מוחלט ללא חקירה פנימית עמוקה ואמיתית. הוא מדגיש כי מי שרוצה שינוי תודעה מוחלט חייב לעשות תהליך התבוננות פנימי יסודי.
לדוגמה, נתינת צדקה באופן עקבי יכולה לעזור לאדם להפוך לאדם רחמן יותר באופן יחסי, אבל אם האדם שואף להיות רחמן באופן מוחלט, הוא יצטרך לעבור תהליך חשיבה עמוק יותר ולהבין את מקור הרצון שלו לתת, ולא רק לבצע פעולות טכניות של נתינת כסף.
האם קיימות שאלות שדתיים מפחדים לשאול על המצוות?
אליעד מציין שרוב האנשים שומרים מצוות מתוך הרגל או פחד, ולא באמת מתבוננים בשאלות היסודיות לגבי מטרת המצוות או אפילו שאלות על עצם קיום האלוהים. הוא מדגים את הסיפור של מעמד הר סיני שבו העם פחד לדבר ישירות עם אלוהים והעדיף שמשה יתווך ביניהם. לדבריו, פחד זה מעיד על חוסר הרצון לבדוק את האמת באופן יסודי. הוא מעביר ביקורת על כך שמרבית האנשים לא שואלים שאלות בסיסיות, כגון: איך יודעים שאלוהים הוא זה שבאמת נתן את התורה, או האם באמת אלוהים הוא בורא העולם.
אליעד מסביר שהאדם חייב לבדוק את האמת בכוחות עצמו, עם השכל, בלי להסתמך אך ורק על סיפורים ועל מסורת שקיבל.
אליעד כהן מסביר כי המצוות בתורה ניתנו במקור ככלי לחיבור האדם לתודעה הפנימית של האמת ולבורא. אליעד מדגיש שהפעולות המעשיות של שמירת המצוות, כגון הנחת תפילין, שמירת שבת, מתן צדקה ועוד, הן למעשה "תזכורות" שמטרתן להזכיר לאדם את הקשר לאלוהים ואת האמיתות הבסיסיות שהאדם אמור לזכור כל הזמן, כמו האמונה בכך שאלוהים מוציא את האדם מ"מצרים" (המשמשת כמטאפורה להשתעבדות נפשית פנימית) ושהוא שולט ומנהל את העולם.
אליעד מציין דוגמה של מצוות תפילין: כשאנשים החלו להניח תפילין, זו הייתה פעולה עם משמעות עמוקה, שאמורה הייתה לחבר את האדם לאלוהים. אדם היה אמור להבין את משמעות הפעולה, להבין את התוכן הרוחני ולהשתמש בפעולה זו כדי לזכור את המהות שלה. הבעיה נוצרה, לדברי אליעד, כאשר אנשים הפסיקו להבין את המטרה העמוקה והחלו לבצע את הפעולה בלי לחקור ולשאול את עצמם למה הם עושים אותה.
האם פעולות חיצוניות מספיקות להתקרבות לאמת?
אליעד מסביר כי לפעולות החיצוניות של שמירת מצוות יש משמעות רק כאשר הן מלוות בהתבוננות ובחשיבה פנימית. לדוגמה, אדם השומר שבת צריך להשתמש בזמן הזה כדי לזכור שכל הפרנסה והחיים מגיעים מאלוהים. אם האדם רק נמנע מפעולות בשבת בלי להזכיר לעצמו את הסיבה העמוקה לכך, הפעולה מאבדת ממשמעותה המקורית.
עוד דוגמה שאליעד מביא היא מצוות צדקה: אם אדם נותן צדקה אך לא מתבונן פנימה ואינו חושב מדוע הוא נותן, הפעולה עצמה לא מקרבת אותו לאמת הפנימית. פעולה טכנית חיצונית בלבד אינה מספקת שינוי תודעתי אמיתי.
האם יש משהו "מיסטי" או משמעות מיוחדת בפעולת המצוות עצמן?
אליעד מתייחס גם לשאלה אם בפעולת המצווה עצמה יש כוח רוחני או מיסטי שמביא להתעוררות רוחנית. הוא מבהיר כי תיאורטית זה אפשרי, אך הוא תוהה מדוע, אם זה נכון, אף אחד לא הגיע לכך עד היום. מבחינתו, פעולה שאין בה הבנה והתבוננות פנימית לא תוביל לשינוי אמיתי בתודעה, ולכן אין בה ערך אמיתי אם נעשית בצורה עיוורת.
למה חשוב לזכור את מטרת המצוות לפי התורה?
אליעד מציין מצווה מיוחדת - מצוות פרה אדומה - שידועה בכך שהיא אינה ניתנת להבנה שכלית. אבל הוא מדגיש כי גם במצווה כזו חייבים לזכור שהפעולה מגיעה מכוח עליון (מאלוהים). אם האדם לא זוכר את אלוהים, המצווה חסרת משמעות. הוא מדגיש שהבעיה המרכזית של שמירת מצוות כיום היא שהאדם איבד את הזיכרון המקורי של מטרת המצוות, ושהוא עושה אותן ללא ההבנה העמוקה של הסיבות לכך.
לדבריו, מטרת המצוות הייתה מלכתחילה ליצור מצב שהאדם יזכור את אלוהים ויחבר את עצמו לתודעה הגבוהה של האלוהות. כאשר אדם שומר שבת, לדוגמה, הוא אמור להזכיר לעצמו שכל מה שיש לו מגיע מאלוהים, ולכן הוא אינו צריך לדאוג לפרנסה בשבת.
האם התודעה הפנימית היא העיקר במצוות?
אליעד מסביר בפירוש שהתודעה הפנימית היא החלק החשוב ביותר בקיום מצוות. הוא מתאר מצב שבו אדם עושה פעולה חיצונית, כגון לקיחת אשתו למסעדה ביום הולדתה, מבלי להרגיש באמת אהבה כלפיה, ואומר שפעולה זו אינה יעילה כי שכחו את מטרתה המקורית. לעומת זאת, אם האדם משתמש בפעולה החיצונית כדרך להביע רגשות ואהבה, אז הפעולה מקבלת משמעות אמיתית.
מהי הדרך הטובה ביותר להגיע לאמת מוחלטת?
אליעד מסביר שבשביל להגיע לאמת מוחלטת אי אפשר להסתפק בפעולות חיצוניות בלבד. אמנם פעולות יכולות לסייע באופן יחסי להרגיל את המוח לחשיבה מסוימת, אבל הן לא יביאו לשינוי פנימי מוחלט ללא חקירה פנימית עמוקה ואמיתית. הוא מדגיש כי מי שרוצה שינוי תודעה מוחלט חייב לעשות תהליך התבוננות פנימי יסודי.
לדוגמה, נתינת צדקה באופן עקבי יכולה לעזור לאדם להפוך לאדם רחמן יותר באופן יחסי, אבל אם האדם שואף להיות רחמן באופן מוחלט, הוא יצטרך לעבור תהליך חשיבה עמוק יותר ולהבין את מקור הרצון שלו לתת, ולא רק לבצע פעולות טכניות של נתינת כסף.
האם קיימות שאלות שדתיים מפחדים לשאול על המצוות?
אליעד מציין שרוב האנשים שומרים מצוות מתוך הרגל או פחד, ולא באמת מתבוננים בשאלות היסודיות לגבי מטרת המצוות או אפילו שאלות על עצם קיום האלוהים. הוא מדגים את הסיפור של מעמד הר סיני שבו העם פחד לדבר ישירות עם אלוהים והעדיף שמשה יתווך ביניהם. לדבריו, פחד זה מעיד על חוסר הרצון לבדוק את האמת באופן יסודי. הוא מעביר ביקורת על כך שמרבית האנשים לא שואלים שאלות בסיסיות, כגון: איך יודעים שאלוהים הוא זה שבאמת נתן את התורה, או האם באמת אלוהים הוא בורא העולם.
אליעד מסביר שהאדם חייב לבדוק את האמת בכוחות עצמו, עם השכל, בלי להסתמך אך ורק על סיפורים ועל מסורת שקיבל.
- למה חשוב לשמור מצוות?
- מה מטרת המצוות ביהדות?
- האם יש טעם בשמירת מצוות ללא הבנה?
- איך להתחבר לאלוהים באמצעות המצוות?
- האם קיום מצוות מקרב לאמת מוחלטת?
- האם הפעולות החיצוניות של המצוות מספיקות?
- מהי משמעותה של מצוות פרה אדומה?