... בתוך המציאות עצמה. כל הדברים שבעולם מתהווים על ידי המציאות. המציאות היא ההוויה שמהווה את כל הדברים כולם. גם הזמן והמקום הם יצירה שהמציאות מהווה אותם. הזמן והמקום הם סוג של תחושה, שהמציאות מהווה את התחושה הזאת בכל רגע מחדש. המהות של המציאות, דהיינו, המציאות עצמה שבתוכה ... יש הבדל בינו לבין דברים אחרים שנמצאים בתוך החלום. מבחינתו הוא נמצא בעולם אמיתי וממשי. אך מצד האמת, כל המקום כולו שבו נמצא האדם בתוך החלום, כולו נמצא בכלל בתוך האדם עצמו. וכל הדברים כולם שיש בתוך החלום, הם ... עצמו. אלוהים הוא המציאות עצמה שחושבת את היקום שלנו. אלוהים אינו נפרד מהמציאות, הוא המציאות עצמה. היקום / מרחב הזמן / ציר המקום וכל מה שבתוכו, כל אלו נמצאים בתוך מעין מחשבה של המציאות / אלוהים כנל. ונחדד את העניין עוד יותר. ...

... מרחב. לכן, כל המציאות נמצאת בתוך מקום וזמן, ואין בה שום דבר שהוא באמת מוחלט ומחויב כשלעצמו. האם המקום והזמן עצמם הם מוחלטים? הנקודה הבאה שאליעד חוקר היא האם המקום והזמן עצמם מחויבים או שהם גם אפשריים בלבד. הוא מסביר שגם הפוטנציאל עצמו, שהוא האפשרות שמשהו יתקיים בעתיד, תופס מקום ... נלך אחורה בזמן, לפני המפץ הגדול, קיים פוטנציאל, ופוטנציאל זה בעצמו תופס מרחב. לכן הוא מציע את הרעיון שהמקום והזמן הם עצמם אינסופיים ולא נבראו לעולם, והעולם פשוט תמיד היה קיים באינסוף אפשרויות. מה המשמעות של קדמות העולם וחידוש העולם? אליעד כהן דן בשתי גישות מרכזיות: גישת קדמות העולם, שאומרת שהמקום והזמן תמיד היו קיימים ולא נבראו לעולם, וגישה דתית יותר של חידוש העולם, הטוענת שהמקום והזמן נבראו יש מאין על ידי אלוהים. לטענתו, גם אם אומרים שאלוהים ברא את העולם, נותרת הבעיה - מי ברא את אלוהים? ולכן ההסבר הפשוט יותר הוא שהמקום והזמן תמיד היו קיימים. הוא מוסיף כי בעולם אינסופי עם אינסוף אפשרויות, הסדר שאנו מכירים אינו מיוחד או בלעדי, מכיוון ... להניח שאלוהים סידר משהו דווקא בדרך מסוימת. מהו הכלום שממנו נוצר הכל? כדי להבין את המהות הפנימית של המקום והזמן, אליעד מציג את רעיון הכלום. הכלום הוא מצב שאין בו שום דבר, כולל אין מקום, אין זמן, ואין פוטנציאל. ... לדבריו, החקירה הזאת קריטית כי ללא הבנת המציאות, האדם אינו מבין את חוקי המשחק של החיים, והוא נשאר כל הזמן במרדף אינסופי אחרי אושר, שאינו באמת קיים כשלעצמו. איך האדם יכול להגיע להבנה הזו? אליעד מסביר שהאדם חייב לחקור ... - שהוא למעשה היש האמיתי והמוחלט. מהי תפיסת האחדות וכיצד מיישמים אותה בחיי היומיום? כיצד שאלת הבריאה קשורה לתפיסת הזמן והמקום? איך ניתן להשתמש בשכל כדי להגיע לחוויה שמעבר לשכל? מה המשמעות של תפיסת יש ואין כאחד עבור הרצון ... וזמן. במקום שבו אין שניים (רק ישות אחת ויחידה), לא יכולה להתקיים הבחנה או הגדרה כלשהי. איך קשורים המקום והזמן לדיון על בריאת העולם? מתוך ההבנה שכל ישות בעולם תלויה במקום ובזמן, עולה השאלה: האם המקום והזמן עצמם תלויים במשהו? אם מנסים לייחס את הכל לפוטנציאל, גם פוטנציאל תופס סוג של מקום או הפרדה במציאות. אליעד מציג את האפשרות שהעולם תמיד היה קיים, והמקום והזמן הם אין סופיים. ההיגיון הפשוט מבחינתו הוא שהמקום והזמן היו כאן תמיד, ומשום כך אולי לא צריך כלל אלוהים כחיצוני לבריאה. באותה מידה, אפשר לומר שגם אם מאמינים ... לשאלת האלוהים? אליעד מתייחס לרעיון קדמות העולם (שהעולם קיים מאז ומעולם) לעומת חידוש העולם (שהעולם נברא מאין). הוא אומר שהזמן והמקום לכאורה מתקיימים אינסוף, ולכן לא צריך להניח שיש ישות חיצונית שבראה אותם. העולם הוא בלתי מוגבל במקום, בזמן ... זמן ומקום? אליעד מסביר שקיימות שתי ישויות נצחיות: מקום וזמן, והן פועלות תמיד. הוא מוסיף שההבנה הזו משמעה שהמקום והזמן עצמם הם הכוח המהווה והמניע של כל הבריאה, ואין בהכרח צורך להניח קיומו של אלוהים נפרד. עם זאת, כאשר ממשיכים לחקור מה מהווה את הזמן ומה מהווה את המקום, מגיעים לרעיון שיש הוויה אחת, גדולה יותר מכל הזמן ומהמקום, שעוטפת את שניהם. כלומר, אם המקום והזמן אינם מחויבי המציאות בפני עצמם, אולי קיימת ישות אחת, פנימית יותר, שמולידה את המקום והזמן (לפני הזמן ולפני המקום). לפיכך, גם לגבי השאלה האם המקום הוא אין סופי - הוא אין סופי רק בהקשר של מרחב, אבל עדיין יש את הזמן, וכן להפך. מכאן, כדי שלא נצטרך לטעון שיש שתי ישויות אין סופיות שונות (מקום וזמן), מציעים שיש ישות על ... זמנית, והם למעשה הישות האחת. מכאן אין כבר הפרדה בין אלוהים לעולם, כי אלוהים מקבל הגדרה ככלום שממנו נוצרים הזמן, המקום וכל הביטויים הרבים. אליעד מסביר שהמוח האנושי לא יכול בהיגיון הרגיל לתפוס במקביל שני הפכים, ולכן השאלה איך ... בתפיסת האדם את עצמו ואת חייו. מהי תפיסת האחדות וכיצד מיישמים אותה בחיי היומיום? כיצד שאלת הבריאה קשורה לתפיסת הזמן והמקום? איך ניתן להשתמש בשכל כדי להגיע לחוויה שמעבר לשכל? מה המשמעות של תפיסת יש ואין כאחד עבור הרצון ... גם לא אני. אם יש אני ולא אני זה אומר שכול הדברים קיימים בתוך מקום וזמן. בא נדבר על הזמן, אם יש רק רגע אחד של מציאות, אם למשל בתודעה שלי יש רק רגע אחד, בלי עבר ובלי עתיד, ... לחוות חוויה מוגדרת? האם אתה יכול להגיד אני? לא, כי כדי שיהיה אני, אתה צריך לעשות השוואה למשהו. למעשה הזמן והמקום הם אותו דבר, אנו צריכים זמן כדי לעבור בין שני מקומות. הבנו שכול הישויות בעולם תלויות במקום ובזמן, ... הפרדה, ההפרדה תמיד קיימת. מה זה מקום וזמן, אפשר להגיד שמקום וזמן זה פיסי, המקום הוא המרחב של המציאות, והזמן הוא עבר הווה ועתיד שבתוכו מתרחשים כל האירועים. השאלה הנשאלת היא מה יש מעבר? מי ברא את העולם? והתשובה הפשוטה היא שהעולם תמיד היה קיים, יש מקום אין סופי ויש זמן אין סופי, ויש אין ספור אפשרויות וכל הזמן דברים משתנים, זה הכל, מאוד פשוט. אפילו אם נגיד שאלוהים ברא את העולם זה עדיין לא פתר את השאלה ... אולי המקום נגמר עוד עשר קילומטר, אבל תמיד יש מעבר לעשר קילומטר, המקום לא יכול להיגמר. אותו דבר לגבי הזמן, אם תגיד הזמן התחיל לפני ששת אלפים שנה, אבל היה קיים זמן גם לפני ששת אלפים שנה. בכל מקרה הזמן אין סופי והמקום אין סופי ולכן ההיגיון הפשוט ואמר שיש שני אלוהים, יש שני ישויות נצחיות שהן הזמן והמקום שהם תמיד קיימות, והן מהוות, מחיות ומקיימות את כל הבריאה כולה. המציאות הזאת יש בה מקום אין סופי ... היא ומה זה זמן ומקום? כאן יש כמה אפשרויות, אנו יכולים להגיד לדוגמה שהמקום הוא נצחי והוא מהווה את הזמן, בסופו של דבר הגענו שיש שתי ישויות שבתוכן נמצא הכל, למעשה יש שתי אלוהים, אפשר לומר שאולי המקום והזמן תלויים אחד בשני, או שאפשר לומר שיש רק מקום והוא עושה את הזמן, אולי אפשר גם לומר שהמקום והזמן ... עשוי מברזל, הברזל לא מחויב כי הוא עשוי מאטומים, וכשחופרים שוב מבינים שמה שמחויב זה המקום והזמן. אי אפשר בלי מקום וזמן, אבל אז אפשר לשאול אולי יש מקום שמהווה את הזמן ואולי הזמן מהווה את המקום? אנו מנסים לצמצם את ... גדול מאין סוף זמן ומהאין סוף מקום? הדבר שבתוכו נמצא המקום והזמן. והמקום והזמן היכן נמצאים? הם נמצאים בתוך אין מקום וזמן, זה לפני הזמן והמקום. זה לא שלא היה מקום וזמן, כרגע הכסא הזה איננו, כי לפני המקום והזמן אין ... תבין מי אני, מה היא המציאות, מה זה המקום והזמן, ואז תשאל מה זה מקום וזמן, ובתוך מציאות כבר אין מקום וזמן, שמהפרספקטיבה של לפני המקום והזמן. המקום הוא צורה של משהו והזמן הוא צורה של משהו, ולפני זה אנחנו באין ... אתה חושב שאלוהים הוא ישות מצומצמת, אז יש אפשרות שיש אלוהים ויש עולם. אבל אם אתה מבין שאלוהים הוא האין מקום וזמן, אז מי ברא אותו? ההעדר שלו, כי אם אתה מבין שאלוהים הוא העדר מקום וזמן אז למה לשאול מי ... אתן תשובה אחרת, והיא, השאלה היא לא איך זה קרה אלא האם זה ככה? האם באמת המקום והזמן מתהווים מאין מקום וזמן? אם המקום והזמן לא מתהווים מאין מקום וזמן אז אין שאלה איך זה קרה, ואם הם מתהווים ממקום וזמן, אז השאלה איך זה קרה, איך מאין מקום וזמן נהיה מקום וזמן? האם מכלום נהיה משהו, איך זה יכול להיות? אז למעשה מחויב לנו ככה, שאיך שלא נסובב ... גם יש יש. בסופו של תהליך אנו מגיעים להבנה שהיש והאין הוא אחד, מה זה אומר? מקודם הבנו שמתוך האין מקום וזמן התהווה היש מקום וזמן, כאן אנחנו עדיין בנפרדות, כי אנחנו אומרים שהיש דבר אחד והאין דבר אחר והאין מהווה ...

סודות המוח האנושי, סודות המקום, סודות הזמן, אין מקום, אין זמן, מימד המקום, מימד הזמן, מרחב המקום, מרחב הזמן, אשליית המקום, אשליית הזמן, תחושת המקום, תחושת הזמן, איך נוצר העולם? מהו הקשר בין מקום וזמן? אליעד כהן מציג רעיון מעניין שמדגיש את התלות ההדדית בין מקום ... אם נגיד למישהו נפגש בתל אביב בשעה שלוש, הוא לא יוכל להבין את ההקשר מבלי לדעת את שני הפרמטרים: הזמן והמקום. כאשר אחד מהם חסר, לא ניתן להבין את המשמעות של ההודעה. יש צורך בשני מרכיבים - מקום וזמן - ... שמה שנראה לנו כמקום וזמן נפרדים עשוי להיות למעשה שני היבטים שונים של אותו הדבר. האם ניתן להבין את המקום והזמן כמושגים נפרדים? אליעד מציע כי אם היה רק מקום אחד קבוע, אז לא היה צורך בזמן, שכן לא היו ... לא היה צורך במרחב כי כל האירועים היו מתרחשים בו זמנית. רעיון זה מצביע על כך שההבחנה שלנו בין זמן ומקום תלויה בעובדה שיש ריבוי של רגעים וריבוי של מקומות, ולא ניתן להבין אותם כמשהו עצמאי ללא קיום ההיבט השני. האם אפשרי שאין מקום וזמן בכלל? האליעד מעלה שאלה פילוסופית מעניינת: מה אם מקום וזמן אינם קיימים כלל? הוא מציע את האפשרות שהמציאות שבה ... מקום, אך התחושה שלנו של מרחק נובעת מההבדלים בזמן. לדוגמה, ניתן לדמיין מצב שבו כל התמונות שראינו נותרות על המקום עצמו, והסדר שבו הן מוצגות הוא זה שמייצר את התחושה של הזמן. כיצד נוכל לשנות את תפיסת הזמן והמקום? אליעד מציע כי אם נצליח לשנות את הדרך שבה אנו תופסים את הזמן והמקום, נוכל להבין מציאות שבה הכל מתרחש באותו רגע ובאותו מקום. אם היינו יכולים לראות את כל הרגעים בזמן אחד, ... האובייקטיבית אלא רק תפיסה, נוכל להתחיל לראות את החיים בצורה חדשה. אנחנו לא נהיה מוגבלים יותר על ידי תחושת הזמן והמרחב, וההבנה הזו יכולה לשנות את כל תפיסתנו לגבי הקיום. האם ניתן להוכיח שמקום וזמן קיימים? לסיום, שאלת האם ... קיימים, ושכל מה שקורה קורה באותו מקום, פשוט בזמנים שונים. הוא מאתגר אותנו להפסיק להרגיש מוגבלים על ידי תחושות הזמן והמרחב ולהתמקד בהבנה שהכל עשוי להיות תפיסה פנימית בלבד. מה הקשר בין מקום וזמן? האם מקום וזמן באמת קיימים? איך התודעה שלנו יוצרת את התחושה של מקום וזמן? מה יקרה אם נבין שאין מקום וזמן? האם הכל קורה באותו מקום ובאותו זמן? האם אפשר לחיות מחוץ למסגרת של מקום וזמן? מהו הקשר בין מקום ... שונים של אותו הדבר. אם היה רק מקום אחד, או רק זמן אחד, לא הייתה הבחנה ביניהם. מהי תפיסת המקום והזמן? לדברי אליעד, אנו רגילים לחשוב על מקום כעל משהו נפרד מזמן, אך ייתכן שהם רק צורות שונות של אותו דבר. ניתן לדמיין מציאות שבה יש רק מקום אחד קבוע, ואז הזמן לא היה קיים, כי לא היה שינוי. ואם היה רק רגע אחד בזמן, אז כל האירועים היו מתרחשים יחד, ... שונים. לדוגמה, כל מה שאי פעם חווינו קרה באותה נקודה במרחב, אך התחושה שלנו של מרחק נוצרת בגלל חוויית הזמן. ניתן לדמות זאת לרובוט שמציג תמונות בזו אחר זו - כל התמונות כבר קיימות, אך הסדר שבו הן מוצגות ... הכל מתרחש בנקודה אחת. לדוגמה, אם היינו מצליחים לראות את כל הרגעים בו - זמנית, לא הייתה משמעות לתחושת הזמן. באופן דומה, אם היינו יכולים לחוות את כל המקומות כמשהו אחד, לא הייתה משמעות לתחושת המרחב. האם המציאות היא ... רק פרשנות שלנו, כלומר, המציאות עצמה היא אחת וקבועה, אך התודעה שלנו מפרקת אותה לרגעים נפרדים. כיצד קשורה תפיסת המקום והזמן לתודעה שלנו? אליעד מסביר שהמקום והזמן קיימים בראש שלנו כתפיסה, וייתכן שהם אינם קיימים מחוץ לתודעה. כלומר, ייתכן שכל החוויה שלנו של העולם היא רק ... העולם אינו מחוץ לנו אלא חלק מהתודעה שלנו. מה משמעות היכולת לערער על הקיום של מקום וזמן? אם נבין שהמקום והזמן הם לא מחויבים אלא רק תפיסה שלנו, נוכל להתחיל לראות את המציאות בצורה חדשה. נוכל להפסיק להיות תלויים בתחושת המקום והזמן ולהבין שהם רק מבנים מחשבתיים. הדבר הזה יכול לשנות לחלוטין את הדרך שבה אנו חווים את החיים, כי לא ... על התודעה, ייתכן שהם אינם קיימים כשלעצמם, אלא רק בתפיסה שלנו. לסיכום אליעד עוסק בשאלות יסודיות על טבעם של המקום והזמן ומעלה אפשרות שהמציאות אינה כפי שאנו חווים אותה. אולי מקום וזמן הם לא באמת קיימים, אלא רק תפיסה שלנו. ... וזמן? האם מקום וזמן באמת קיימים? איך התודעה שלנו יוצרת את התחושה של מקום וזמן? מה יקרה אם נבין שאין מקום וזמן? האם הכל קורה באותו מקום ובאותו זמן? האם אפשר לחיות מחוץ למסגרת של מקום וזמן?

... אחדות ההפכים, יש ואין כאחד, מהות המציאות, אחדות הניגודים - חלק 7 מהו סוד הצמצום? במהות של המציאות, המקום והזמן לא מחויבים לקיום. הם לא מחויבים לחיות תמיד, כמו שהמקום יכול להיעלם, בדיוק כמו שהזמן יכול להיעלם. במובן זה, הזמן והמקום לא חייבים להיות קיימים כל הזמן, כי הם לא מהות מוחלטת. כשאדם חולם חלום, כל הזמן והמקום של החלום תלויים במי שחולם את החלום, ואם הוא מתעורר, כל המקום והזמן של החלום נעלמים. הזמן והמרחב נראים לנו כמשהו ממשי, אך יש פרספקטיבה שבה המקום והזמן לא קיימים, כמו בחלום. מקום יכול להיעלם לחלוטין אם יפסיקו לחלום אותנו, ואם החולם יפסיק לחלום אותנו, אז לא יהיה מקום כלל. למעשה, המיקום הוא לא מוחלט, ובמציאות הגלובלית, אין לנו קנה מידה מוחלט למקום. המקום והזמן תלויים אחד בשני: הזמן לא יכול להתקיים בלי מקום, ואם לא היה מקום, לא היה זמן. הזמן, בעצם, מוגדר על ידי המקום, והמקום מוגדר על ידי הזמן. האם יש הבדל בין זמן למקום? הזמן והמרחב הם צורות, הם תופעות שנמדדות, אבל בעמקם הם ישות אחת. כשאין זמן ואין מקום, אין שום צורה. המהות של הזמן והמהות של המקום הן לא צורות נפרדות, אלא ישות אחת. אם נפרק את הזמן והמרחב, כל מה שנותר הוא מהות אחת, שהיא מעבר לצורת הזמן ולצורת המקום. זאת הישות שאליה שואפים, אם תצליח להרגיש אותה, תוכל להבין שמהות הזמן והמרחב לא נפרדת, כי הם תמיד היו תמיד יהיו אחד. האם יש הבדל בין נפרדות לאחדות? ההבנה האמיתית היא ... הנפרדות הזאת היא בעצם אחדות אחת. כל פרט בנפרדות הוא גם הישות הכוללת. לא מדובר על מה היה לפני הזמן, אלא על מהות הזמן. הזמן תמיד היה קיים ולא נוצר משום מקום. מהות המקום והזמן היא לא שאלה של מה היה לפני או איך נוצרו, אלא של מהותם. מי שיתבונן יראה שזמן ומקום לא מחויבים קיום. האם אפשר להבין את המקום והזמן? המקום והזמן הם מעבר להבנה שלנו, אנחנו לא יכולים לדמיין אותם או להבין אותם עד הסוף. כל תשובה עליהם היא בסופו ... השאלות הקיומיות ביותר - מה זה מקום ומה זה זמן, מהו הלא יודע הזה. האדם מגיע להבנה שהמהות של הזמן והמקום היא לא נפרדת מההוויה שלהם. איך ניתן להבין את המהות של המציאות? המציאות, המקום והזמן, כולם נרקמים יחד. אם תנסה לקחת את כל האפשרויות של המקום והזמן ותערבב אותן, תבין שהמהות של הזמן והמקום היא בעצם חיבור של כל הדברים שכוללים את הזמן והמרחב. הכיוון כאן הוא להבין את העולם מבלי לחפש תשובות, כי התשובות עשויות להגיע מהמהות של השאלות עצמן. האם יש הבדל בין זמן למקום? מהות הזמן והמרחב הבנת המקום והזמן האם הזמן והמקום הם ישות אחת? צמצום הזמן והמקום הספר להיות אלוהים, חלק 1 עמוד 72 עד כה הסברנו, לכאורה, שאיך שלא נסובב את הגלגל, הנפרדות היא ... היא הדבר הראשון. כי אם יש אחדות אז תמיד יש ההפך. ודבר נוסף שהסברנו, ששני המקיפים הכי גדולים הם, הזמן והמקום. שלא משנה איך תסובב את הגלגל תמיד יהיה מקום וזמן. הגענו לזה שיש שני מקיפים כך שהשורש הוא לא אחד. אז מהו סוד הצמצום. אם נתבונן קצת נראה שהמקום והזמן הם לא הכי גדולים. כי אם אתה מבין שמקום זה צורה סופית, והזמן זה גם צורה סופית, אז למעשה יש להם מהות. איך מבינים שהמקום והזמן הם לא הכי גדולים? כי המקום הוא לא סך כל הדברים, כי יש זמן. והזמן אף הוא לא סך כל הדברים, כי יש מקום. ולכן המקום והזמן הם צורות. ואם שניהם צורות, אז יש משהו יותר גדול. אמנם הזמן הוא אין סופי, אבל הוא אין סופי ביחס לעצמו. הזמן לא אין סופי כי הוא לא מכיל את כל הדברים. כך שהוא לא אין סופי מוחלט. הוא לא ממלא ... יש את הכלום שממנו עשוי הזמן והמקום. מסקנה, ממה עשוי הכל? מדבר שאין בו הבדל בין זמן ומקום לבין אין זמן ומקום. וזה לא יודע עוד יותר גדול. יש לזכור גם שהאין הוא לבוש וצמצום של היש. ולכן הראשון הוא ישות ...

מרחב הזמן, מרחב המקום, איך הכל נוצר? איך נברא העולם? מקום בלי זמן, זמן בלי מקום, אני ולא אני, רוצה ולא רוצה, יש ואין, איך המוח חושב? איך המוח עובד? חוויית הזמן, חוויית המקום, זמן ומקום, מקום וזמן איך נוצרו הזמן והמקום? אליעד כהן מסביר שזמן ומקום, שני מושגים שאנו חווים בנפרד, למעשה אינם ניתנים להפרדה מוחלטת זה מזה. אי אפשר באמת לתפוס זמן ללא מקום או מקום ללא זמן. הוא מדגים זאת על ידי כך שכאשר חושבים על נקודה אחת של זמן, תמיד באופן אינטואיטיבי עולות שאלות לגבי ... לחלוטין, תמיד נחוצה לו תחושת ההקשר. האם זמן קודם למקום או להפך? אליעד מסביר שאין דרך ברורה לומר האם הזמן קדם למקום או המקום קדם לזמן, מכיוון שמבחינת התפיסה הבסיסית ביותר, כאשר קיים אחד מהם, באותו רגע ממש מתקיים גם האחר. לדוגמה, ברגע שיש מודעות למקום מסוים, מתעוררת מיד השאלה כמה זמן המקום הזה קיים?, וכך נולד מושג הזמן. באופן הפוך, כאשר מודעים לזמן, מיד עולה השאלה היכן מתרחש הזמן הזה? וכך נוצר מושג המקום. אליעד מבהיר שהקשר בין זמן למקום הוא מהותי ואי אפשר להפרידם, אך באותה נשימה מדגיש שבמהות העמוקה ביותר של המציאות, הם מתמזגים לדבר אחד. איך אני ולא אני קשורים לזמן ולמקום? אליעד ממשיך ומסביר שכמו שהזמן והמקום לא יכולים להתקיים בנפרד, כך גם התפיסה שלנו של אני ולא אני. ברגע שהמציאות הופכת מכלום למשהו מוגדר, מיד ... נוסף ועמוק יותר של תפיסת האני, שלב שבו אדם מסוגל להכיר בכך שהתודעה שלו נמצאת מעבר לתפיסות הרגילות של זמן ומקום. הוא מסביר שהאדם יכול בהדרגה להוריד שכבות של תפיסות משתנות (כמו אני הגוף שלי, אני התודעה שלי, אני המשפחה ... או למקום. בנקודה זו, האדם מסוגל לראות את עצמו כמשהו רחב ועמוק יותר מהתפיסה הרגילה שלו. האם ניתן לדמיין מקום בלי זמן או זמן בלי מקום? אליעד מסביר שברמה התיאורטית, ניתן לנסות לדמיין זמן בלי מקום או מקום בלי זמן, אך מבחינה מעשית זה בלתי אפשרי. המוח תמיד יחבר את שני המושגים. כאשר אדם מנסה לדמיין זמן ללא מקום, הוא מיד יחוש שזה לא מציאותי, מכיוון שהזמן תמיד קשור לתהליך כלשהו, ותהליך דורש מרחב. כך גם ההפך, אי אפשר לדמיין מקום שקיים ללא זמן, מכיוון שעצם ... מחייבת זמן. למה לא ניתן להבדיל בין זמן למקום במהותם העמוקה? אליעד מדגיש שהסיבה שאיננו יכולים להפריד באמת בין זמן ומקום נובעת מכך שברובד העמוק של המציאות הם אחד. לפני שהיו זמן ומקום נפרדים, הם היו בלתי ניתנים להבדלה. בדיוק כמו שלא ניתן להפריד בין אני ללא אני במהותם הראשונית. לפני שהמציאות הפכה לדואלית ולמוגדרת, הכל היה אחדות אחת. הזמן והמקום הם ביטויים שונים של אותה מהות אחת בלתי מוגדרת, ולכן, במקורם הם אינם שונים כלל. איך נוצר הזמן? מהו מרחב המקום? האם אפשר להפריד בין זמן ומקום? איך עובד המוח האנושי? מהי תפיסת האני? למה קשה להבחין בין עבר לעתיד? מהי מציאות סובייקטיבית?

זמן ומקום - האם אפשר ואיך אפשר, לצאת מחוויית הזמן והמקום? ובו יתבאר, כיצד אפשר לצאת מחוויית הזמן והמקום. וכדי לצאת מחוויית הזמן והמקום, לשם כך יש להבין, את מהות החוויה הזאת של הזמן והמקום. וחוויית הזמן והמקום, היא בעצם חוויית השינוי. ובכל מקום שיש שינוי, יש זמן ומקום, ובכל מקום שיש זמן ומקום, יש שינוי. כי ... שתי ישויות נפרדות זו מזו. כי צריך רגע זמן שונה ונפרד, לקיומה של כל אחת מהן. וכך גם לגבי המקום, שצריך שני מקומות שונים, לכל אחת מהישויות. כי שתי ישויות שונות, לא יכולות להיות באותו הזמן ובאותו המקום ממש, כי זה הופך אותן לישות אחת. ולכן השינוי, מצריך את הזמן ואת המקום. ובלי שינוי, אין זמן ומקום. כי כאשר הכל אחד ממש, אין שום הפרדה בין רגעי הזמן, ואז העבר ההווה והעתיד אינם נפרדים זה מזה, והם הופכים להיות לישות אחת ולרגע אחד. וכך גם לגבי המקום, ... אז אין שום הפרדה בין המקומות השונים, ואז ממילא אין שום חוויית מקום כלל. ונמצא אם כן, כי מהות הזמן והמקום, היא מהות השינוי. ומי שרוצה לצאת מהזמן והמקום, עליו להתחבר לנקודת מבט של המציאות, שבה יש רק ישות אחת בלבד. ואם יצליח האדם להתחבר למציאות, שבה יש רק ישות אחת בלבד, הרי שממילא אין שום זמן ומקום. כי גם הזמן והמקום, גם הם צורות שונות וריבוי ושתי ישויות שונות. כי המקום והזמן, נפרדים ושונים זה מזה בצורת החוויה שלהם. ושתי הצורות האלו של הזמן והמקום, הן שתיהן ממהות אחת, שהיא אחדות המציאות, שהיא מחוץ לזמן ולמקום, והיא מהווה אותם. כי ההוויה של הזמן והמקום, היא מחוץ לזמן ולמקום, כי היא חסרה את צורת הזמן והמקום. וכאשר האדם מודע לקיומו העצמי של האני שלו, הרי שממילא האדם בתוך חוויית זמן ומקום. כי משמעות האני ... שיהיו לפחות שתי ישויות שונות, והן כמובן מצריכות זמן ומקום. וכאשר האדם מרגיש אני, הוא בעצם חווה את המקום והזמן שלו, כנפרדים מהזמן והמקום של מה שאינו הוא. ומי שרוצה לצאת מהזמן ומהמקום לגמרי, יכול לעשות זאת על ידי התבוננות, אל מהות הנפרדות של הזמן והמקום. ומה שהאדם צריך לעשות בפועל, זה לחקור ולדרוש ולהתבונן על מהות הזמן והמקום, ולנסות להבין, מהו הזמן? ומהי מהות רגעי הזמן? והאם באמת השינוי קיים באמת? או שמא השינוי קיים רק במוחו של האדם, אך לא במציאות האמיתית? וכך גם ... המקום? וממה המקום עשוי? וכולי. ועל ידי ההתבוננות הזאת, האדם מגיע אל ההבנה והחוויה שהכל אחד ממש. כי כל הזמן והמקום, הם כלום אחד ממש, שאין בו שום נפרדות כלל. ובשורשו, מקומו של האין ושל היש, הוא מקום אחד ממש. והדרך של האדם לצאת מהמקום והזמן, היא רק על ידי זה שהאדם מטיל ספק אמיתי, בקיום הנפרדות של היש והאין. כי כל זמן שיש הבדל בין יש לבין אין, הרי שתמיד יישארו שתי ישויות שונות, שמצריכות את קיומם של הזמן והמקום. וכל זמן שהאדם מכיל בתוכו את תחושת ההפרדה שבין יש לאין, הרי שהאדם חווה זמן ומקום, של השינויים ... שאין שום דבר? ואולי הכל אחד ממש, ורק נדמה שיש כאן נפרדות של יש ואין? כי שורש חוויית המקום והזמן, היא בהפרדה של היש והאין, שיוצרת שינויים, שיוצרים את המקום והזמן. ומי שרוצה לצאת מהזמן ומהמקום, עליו להטיל ספק אמיתי, ולברר את האמת באופן מוחלט, לגבי נפרדות ואחדות היש והאין. ועל האדם להסתכל על ... חווה ספק ושאלה אמיתית ומוחשית לגבי היש והאין, על ידי זה האדם מגלה את האמת שהכל אחד, ויוצא מהמקום ומהזמן. ושאלה היא אמיתית, כאשר האדם באמת מרגיש את השאלה. כגון לדוגמה שהאדם מסתכל לצדדים, לפני שהוא עובר את הכביש, ... הנפרדות של היש, בצורה חדשה לגמרי, דהיינו, כחוויית אחדות ממש. ואז האדם רואה שהכל אחד, וזוכה לצאת מחוויית המקום והזמן. דהיינו, שהאדם חווה את הזמן ואת המקום בצורה חדשה לגמרי, כפי מה שהם באמת מצד מהותם האמיתית. ונסכם: על ידי השמדת הגבול שבין היש ... שנעשית על ידי עקירת האמונה ועל ידי התחברות אל האמת המחויבת, על ידי זה מתים כל השינויים, ומתים גם הזמן והמקום איתם, ואז קמה לתחייה האחדות של המציאות, והאדם הופך להיות ישות חדשה לגמרי וכולי.

... הארץ, בעולמות מקבילים. וכאשר מדברים על יקומים מקבילים, מתכוונים לומר שיש עוד מרחבי מקום וזמן, שהם מקבילים למרחב המקום והזמן שלנו. ולצורך ההמחשה נאמר, כי הכוונה היא, שממש כרגע ברגע הזה ממש, ובמקום הזה ממש, יש עוד כדור ארץ, ... הוא אחד. וגם אם רק סביבתו שונה, גם זה מגדיר אותו כשונה). והרעיון של היקומים המקבילים, הוא שמרחב המקום והזמן שלנו הם אין סופיים, אבל יש עוד מרחבי מקום וזמן אין סופיים, שהם קיימים במקביל אחד על השני ואחד ... אחר גדול עוד יותר, שמכיל את כל מרחבי המקום שלנו. והכל בתוך מרחב זמן אחר, שמכיל את כל מרחבי הזמן שלנו. וגם מרחב המקום הזה הגדול ביותר, גם הוא יש לו עוד מרחבי מקום אחרים מקבילים לו וכולי, עד ... אנשים יפלו מכדור הארץ, וכיוב שאר טעויות מחשבתיות. והעניין הוא, כי מרחב המקום שלנו הוא אין סופי. וגם מרחב הזמן שלנו הוא אין סופי. כי אין סוף למקום ואין סוף לזמן. כי אם נגביל את המקום לכל צורה וגבול שהם, הרי שתמיד הצורה והגבול של מרחב המקום, הוא עצמו יהיה בתוך מרחב מקום גדול יותר. וכיוב לגבי הזמן, שלא ניתן להגביל אותו. כי גם אם נגביל אותו, הרי שנמצא אותו בתוך מרחב זמן אחר גדול עוד יותר. ובנוסף על כך שמרחב המקום והזמן הם אין סופיים, גם הפוטנציאל של המציאות, גם הוא אין סופי. כי הטועים חושבים, שהפוטנציאל של המציאות שלנו הוא ... אין סוף אפשרויות אפשריות, כיצד אותה נקודת מקום וזמן תיראה. ומאחר שמרחב המקום שלנו הוא אין סופי, ומאחר שמרחב הזמן שלנו הוא אין סופי, ומאחר שמרחב האפשרויות והצורות השונות של המציאות גם הוא אין סופי, הרי שזה אומר שאנחנו כאן, לא יותר מאשר אפשרות אחת, מיני אין סוף אפשרויות נוספות, שפרושות על פני כל מרחב המקום והזמן. ומסתבר לומר, שבתוך מקום אין סופי וזמן אין סופי ואין סוף אפשרויות, כנראה שיש בהם את כל האפשרויות כולן. ... את העניין הזה? והדרך לגלות את ההבנה הזאת, היא על ידי זה שהאדם חוקר ומתבונן, על המהות של מרחב הזמן והמקום שלנו. כי הטועים שואלים, איך נוצרו בעבר הזמן והמקום. שזו שאלה של טועים, שלא מבינים שהזמן והמקום לא נוצרו מעולם, אלא הם קיימים בצורה אין סופית. כי אי אפשר בלי זמן כלשהו ובלי מקום כלשהו. ואפשר בלי זמן ומקום מוגדרים, אבל בלי זמן ומקום בכלל, אי אפשר כלל. וכפי שכבר ביארתי במקומות אחרים. והשאלה שכן צריכה להישאל, היא מהם הזמן והמקום שלנו? ומה הם ברגע הזה ובמקום הזה ממש? וממה הזמן והמקום עשויים? ומהי מהותם? ומה מהווה אותם? ומה מכיל אותם? ומה מגביל ומגדיר אותם, להיות נפרדים זה מזה וכל אחד בצורה אחרת? וכאשר האדם מתבונן בעניין הזה, במהות הזמן והמקום, אז הוא מגלה את האחדות של המציאות. והוא מגלה שהזמן והמקום, אלו צורות של מהות אחרת, שהיא חסרת הצורה של הזמן והמקום שלנו, וכפי שכבר ביארתי עניין זה במקום אחר. וכאשר האדם מבין את מהות הזמן והמקום שלנו, ואת עניין האחדות של המציאות, אז הוא מבין שיש אין סוף יקומים שמקבילים ליקום שלנו, שיש בהם ... שונה לגמרי, שיוצרת גם חוויה אחרת לגמרי וחיים אחרים לגמרי. והעניין הוא, כי מנקודת המבט של האחדות שלפני המקום והזמן שלנו, צורת המציאות שלנו, לא קיימת יותר מאשר כל צורת מציאות אחרת. כי מצד האחדות של המציאות, כל האפשרויות ... הכל אחד ממש, ללא שום הפרדה, אפילו לא ברמת הפוטנציאל. ובתוך האחדות של המציאות, שם כל האפשרויות קיימות כל הזמן ובכל מקום. כי שם, שום אפשרות לא קיימת, יותר מאשר אפשרות אחרת, כי שם הכל אחד ממש. ושם, כל מרחב המקום כולו וכל ציר הזמן כולו, מאוחדים ומחוברים לישות אחת ממש. ולצורך ההמחשה נאמר, כי האחדות של המציאות, היא החיבור של כל רגעי הזמן לרגע אחד, והחיבור של כל המקומות שבעולם למקום אחד, והחיבור של המקום האחד הזה שמכיל בתוכו את כל המקומות, עם הרגע הזה שמכיל בתוכו את כל הרגעים, והכל לישות אחת ויחידה, שאפילו הגדרת זמן ומקום אין בה. והישות הזאת, היא לא איזו ישות בדיונית שנפרדת מהמציאות שלנו, אלא היא המהות של מרחב הזמן והמקום שלנו. כי אנחנו נמצאים בתוך הישות הזאת והאחדות הזאת של המציאות. כי האחדות הזאת, היא גדולה יותר מאשר המקום והזמן שלנו. משום שהאחדות הזאת, שהיא מהות המציאות שלנו, היא חסרה את הצורה וההגבלה של המקום והזמן שלנו. והמכנה המשותף, הוא רחב יותר, מאשר הצורות שיש בו. ואנחנו כרגע נמצאים, בתוך האחדות הזאת. וכאשר האדם מבין ... עוד אין סוף יקומים מקבילים, כי הכל קיים בו זמנית תמיד. והעניין הוא, כי כל האפשרויות כולן קיימות כל הזמן ובכל מקום וכולי. והתודעה של האדם, אם היא הייתה חווה יותר מאשר אפשרות אחת בו זמנית, היא לא הייתה ... מקבילים בו זמנית. כי כדי להיות בשני יקומים מקבילים בו זמנית, לשם כך האדם צריך לצאת תודעתית ממרחב המקום והזמן שלנו, ולהיות בתוך מרחב זמן ומקום אחרים, וזה תוך כדי שהוא נמצא גם כאן במקום ובזמן שלנו, בלי לצאת ... איזה דבר, עליו להבין שהוא בעצם רוצה שהתודעה שלו תחווה אפשרות אחרת של המציאות. וכל האפשרויות כבר קיימות כל הזמן. ולכן שום דבר לא באמת משתנה אף פעם. כי כל המצבים כולם, קיימים כל הזמן ובכל מקום. והאדם רק נדמה לו שיש שינוי, מחמת שהוא חווה מקום וזמן מוגבלים. וכאשר האדם רוצה לשנות את ... שום צורה כלל, בשום מקום וזמן, והוא לא היה חווה שום שינוי כלל. כי כל האפשרויות כולן, קיימות כל הזמן. והאדם נמצא דווקא ביקום הזה ולא ביקום אחר, משום שבאמת הוא נמצא גם ביקום אחר וגם בכל שאר היקומים בכל מצבי התודעה האפשריים כל הזמן. ולכן, לא שייך לשאול למה אני נמצא דווקא כאן ולא ביקום אחר, כי האדם נמצא תמיד בכל היקומים כולם, ... כן יכול לעבור בתודעה שלו בין היקומים האלו, על ידי התחברות לשכל של האחדות. דהיינו, התבוננות על מהות המקום והזמן, שהיא מוציאה את האדם מחוויית המקום והזמן שלנו, ומאפשרת לתודעה של האדם לחוות עוד המון דברים נוספים, גם בו זמנית, בבחינת רצוא ושוב ובבחינת מטי ולא ... את החוויה האישית שלו. כי באחדות של המציאות, כל אפשרי המציאות נכלל במחויב המציאות. כי כאשר הכל קיים כל הזמן בו זמנית, אז אין שום הפרדה בין האפשרי לבין המחויב כלל. כי אפשרי המציאות, קיים רק כאשר יש שינויים, ... של המציאות, הן כולם מתאחדות לישות אחת, שמצד האמת כל אחת ואחת מהן ממלאת את כל המקום ואת כל הזמן. כי הכל קיים תמיד. וכאשר לדוגמה האדם רואה מולו אבן, שנמצאת בזמן ובמקום מוגדר, על האדם להבין שברגע הזה ובמקום הזה ממש, יש רק אבן, בכל המקום כולו ובכל הזמן כולו. (והאבן ממלאת, אפילו את מהות הזמן והמקום עצמם). וכיוב לגבי כל שאר הישויות כולן. ורק האדם בתודעה שלו, חווה את צמצום הצורה של המציאות. ומי ... כולן. וכאשר יש רק ישות אחת, אז יש רק את המחויב, שהוא חסר כל צורה. ולא, הוא לא נמצא בתוך המקום והזמן, אלא הוא מכיל בתוכו את המקום והזמן. כי כל ישות ממלאת את המקום והזמן בשלמות, עד שהיא מעלימה גם את הנפרדות של המקום והזמן. וכאשר האדם ...

חוויית הזמן, זמן עבר, זמן עתיד, תחושת הזמן, כמה זמן עבר? כמה זמן יעבור? תחושת המקום, זמן ומקום, תפישת הזמן, תפישת המקום, פירוש הזמן, פירוש המקום מהי חוויית הזמן וכיצד היא מושפעת מאירועים שחווינו? אליעד כהן מסביר את הנושא של תפיסת הזמן בצורה מעמיקה באמצעות דוגמאות רבות ושאלות המדגימות כיצד אנחנו חווים זמן בעבר ובעתיד. תחילה, עולה השאלה האם הזמן שאנחנו תופסים כשהוא עובר לאחור, כלומר, זמן עבר, דומה באורכו לזמן שאנו חווים לכיוון העתיד. לדוגמה, אליעד מעלה מצב ... לפני עשר דקות זהה לדרך שבה אני חושב על מה שיקרה בעוד עשר דקות?. כאן הוא מתייחס למושג משך הזמן ואומר שמשך הזמן יכול להיות זהה באופן אובייקטיבי, אך החוויה הסובייקטיבית שלנו לגבי אותו משך זמן יכולה להיות שונה. כיצד אירועים משפיעים על תחושת הזמן שלנו? אליעד מדגים זאת באמצעות דוגמה מעשית: כאשר מכונית חולפת לידנו ואנחנו בוחנים את הזמן שלקח לה להגיע מנקודה אחת לאחרת. אם מדדנו שלקח לה 10 שניות להגיע לנקודה מסוימת, סביר שנרגיש שאותה כמות זמן תידרש לה כדי להגיע לנקודה דומה במרחק זהה בעתיד. כלומר, אם אנחנו מנטרלים השפעות חיצוניות, הזמן שנמדוד יהיה זהה. עם זאת, אליעד מציין כי ישנם גורמים שיכולים לגרום לזמן להרגיש ארוך או קצר יותר, כגון כמות האירועים שחווינו באותו פרק זמן. אם, למשל, במשך 5 דקות התרחשו הרבה מאוד אירועים, תחושת הזמן שלנו תתארך, ואנחנו עלולים להרגיש שחלף זמן רב יותר. האם פחד משפיע על תפיסת הזמן שלנו? בהמשך, אליעד מתייחס לקשר בין תחושת פחד לבין תפיסת הזמן. הוא מעלה את השאלה: אם אדם חווה פחד בעבר, האם הפחד שהוא מרגיש כאשר הוא מדמיין אירוע מפחיד בעתיד ... בעוד זמן קצר, עוצמת הפחד תהיה חזקה יותר, ואם מדובר בזמן רב, הפחד יהיה חלש יותר. איך נקבעת תחושת הזמן בפועל? אליעד מסביר כי אנחנו מודדים את הזמן לפי שינויים וחוויות שהצטברו. אם ניקח לדוגמה אדם שהולך במדבר חשוך ללא שעון, הוא לא ידע למדוד כמה זמן ... ייחוס לשינוי כלשהו (כמו בחללית בחלל), הוא יתקשה לדעת כמה זמן עבר. הוא משתמש בזיכרון ובתחושה כדי להעריך את הזמן שעבר. הוא מוסיף ואומר שאם ניקח אדם שחווה בשנייה אחת אירועים רבים, תחושת הזמן שלו בשנייה הזו תהיה ארוכה יותר מאשר אדם שלא חווה אירועים רבים באותה השנייה. הוא מציין שהפעולה הבסיסית ביותר ... יש לאין. אנחנו חווים רגעים של קיום ושל אי - קיום, והמעבר בין שני המצבים האלו מייצר את תחושת הזמן שלנו. כאשר אין תחושת שינוי, גם תחושת הזמן נעלמת או מצטמצמת. האם כל החוויות קיימות בו - זמנית? אליעד מציין כי קיימת תפיסה פילוסופית שלפיה כל החוויות ... לו שהוא עיוור, למעשה הוא רואה הכל בו - זמנית ולא חסר לו שום מידע. הרעיון הזה מדגיש שתחושת הזמן והמקום היא יחסית לתפיסה שלנו, וכי במציאות מוחלטת, כל האירועים קיימים יחד ברגע אחד ומקום אחד. לסיכום, אליעד כהן מסביר כי זמן הוא תחושה סובייקטיבית המושפעת מאירועים שאנחנו חווים, מכמות השינויים ומהפחדים שאנחנו מדמיינים לגבי העתיד. תחושת הזמן שלנו אינה מוחלטת אלא יחסית, וככל שאנו חווים יותר שינויים, כך הזמן מרגיש ארוך יותר. הפחד גם הוא תלוי בדמיון לגבי העתיד ולא באירועים שקרו בעבר באופן ישיר. תפיסת הזמן והמקום יכולה להיראות כנפרדת אך במובן עמוק יותר, הכל יכול להתקיים בו - זמנית. מהי תחושת הזמן? איך זמן משפיע על פחד? תפיסת הזמן והמציאות מהו זמן טהור? כיצד המוח מודד זמן? האם הזמן יחסי?

מימד זמן / מרחב מקום - האם וכיצד מימד הזמן ומרחב המקום תלויים אחד בשני? לוגיקה. ציר הזמן ומרחב המקום הפילוסופיים / המדעיים. האם וכיצד הם תלויים אחד בשני?! נקדים: קיומו של מימד הזמן אינו תלוי בקיומו של מימד המקום, וקיומו של מימד המקום אינו תלוי בקיומו של מימד הזמן. הזמן והמקום הם לא יותר מאשר תחושות שונות, שקיומן אינו תלוי אחד בשני. כשם שקיומו של אחד מהחושים אינו תלוי בקיומו של חוש אחר, כך קיומם של הזמן ושל המקום אינו תלוי אחד בשני. נבהיר: גם המדע (פיזיקה) שטוען לקשר בין מימד הזמן לבין מימד המקום, הרי שהוא בעצם טוען שהם משפיעים אחד על השני, אחרי שהם כבר קיימים. זא, אחרי שהם כבר קיימים, עכשיו כל דבר תחום בתוך זמן ומקום. ואכן הזמן והמקום יכולים להשפיע אחד על השני, בדיוק כפי שכל כוח בעולם משפיע על כל כוח אחר. אך עדיין, בהחלט אפשרי הדבר שלא היה זמן ו/או שלא היה מקום. ועכשיו נראה: כיצד עכשיו אחרי שהזמן והמקום כבר קיימים, כיצד כל דבר בעולם תחום בזמן ובמקום. כל ידיעה בעולם, תלויה בקיומם של זמן ושל מקום. לדעת ... זו, לשם כך צריך מרחב מקום וציר זמן. מדוע? כי התהליך של הפרדת והגדרת כל ישות, הוא תהליך שמתבצע בתוך הזמן והמקום. נסביר: אי אפשר לחשוב 2 מחשבות בבת אחת. אם חושבים על 2 דברים שונים בבת אחת, הרי שבעצם חושבים ... 2 ישויות שונות. אם נתבונן נראה, כי כל ישות קיימת בתוך מרחב מקום אחר. פירוש: ההגדרה של הדבר, היא המקום שלו. וכל דבר שאינו נכנס תחת ההגדרה, הרי שהוא נמצא במקום אחר. ניקח שטח אין סופי ונצייר בתוכו עיגול. ... נמצא כי הגדרתו והבדלתו של דבר כלשהו מדבר אחר, הרי שהיא מתבצעת בתוך מרחב מקום כלשהו. דרך אגב, מרחב המקום עצמו כישות אחת, גם הוא עצמו מורכב מהמון נקודות קטנות שנפרדות אחת מהשניה. זא כל נקודה שנציב בתוך מרחב המקום האין סופי, הרי שהיא בעצם צריכה מקום בתוך המרחב האין סופי. ואיך זה קשור לציר הזמן ולכך שאי אפשר לחשוב על 2 דברים שונים כישויות נפרדות בבת אחת? תשובה: כי כדי להגדיר 2 דברים שונים ... דבר, כי כל המחשבות כולן הן בעצם מחשבה אחת ויחידה. מה שגורם לכך שהמחשבות יהיו שונות זו מזו, זה הזמן שבו האדם חושב כל מחשבה. לדוגמה: האדם חושב על שולחן ואחכ האדם חושב על כסא. אם היה האדם חושב ... כדי להגדיר משהו, לשם כך צריך זמן שבו יהיה קיום ל 2 הדברים השונים. ונחדד עוד קצת: גם ציר הזמן תופס מקום וגם מרחב המקום תופס זמן. הסבר: ציר הזמן = רגעים שונים = לפני / אחרי = עבר / הווה / עתיד. כל אחד מהחלקים של הזמן נמצא במקום אחר על פני ציר הזמן. אם לא היה מקום, הרי שלא היה ניתן להפריד בין הרגעים השונים של הזמן, ואם כן לא היה זמן. ציר הזמן הוא מרחב המקום של הרגעים השונים שבתוכו. כיוב לגבי המקום שגם הוא תלוי בזמן. כדי להגדיר מקום אחד שונה ממקום אחר, לשם כך צריך זמן. כדי לנוע ממקום למקום, ... באותו הרגע, הרי שלא היה גם מקום אחד נפרד ממקום אחר, כי לא היה ניתן להגדיר שום מקום. הגדרת המקום תלויה בזמן. מדוע? הגדרת מקום = צדדים שונים = כאן / שם = למעלה / למטה / קדימה / ... מקום. אם האדם לא זז משום מקום לשום מקום, מאחר שאין זמן, אז ממילא אין דבר כזה מקום. ציר הזמן מאפשר לאדם לחוות ולהגדיר מקומות פיזיים שונים וגם הגדרות ומקומות מחשבתיים שונים כנל. אפשר בעצם לומר כי מרחב המקום הוא תיאור של הדברים השונים שקורים לאורך ציר הזמן. כל רגע של ציר הזמן הוא מקום אחר. ואכ המקום נבנה על ידי ציר הזמן. סיכום: נכון לעכשיו אחרי שהמקום והזמן קיימים, עכשיו קיומה של כל ישות תלוי בזמן ובמקום כנל. תוספת: אם לא היה מרחב מקום, הרי שלא הייתה ... הוא זה שמאפשר לישות אחת להיות קיימת ברגע אחד בזמן אחד, תוך כדי שגם ישות אחרת תהיה קיימת באותו הזמן במקום אחר. אם לא היה מרחב מקום / אם כל מרחב המקום היה מוגבל להחזיק בתוכו אך ורק ישות ...

... רק תוצר שלהם. למה אלוהים לא יכול להיות קיים בתוך מקום וזמן? אליעד טוען שלפי הדת, אלוהים הוא מי שברא את המקום והזמן, ולכן לא יכול להיות שהוא עצמו יהיה תלוי בהם או מוגבל על ידם. אם אלוהים היה קיים בתוך מקום ... שמכיל אותו, ולכן אותה ישות לא יכולה להיות מוגדרת כאלוהים. כאן אליעד נותן את דוגמת המפץ הגדול. לפי המדע, המקום והזמן נוצרו במפץ הגדול. אבל אליעד מסביר שזה בלתי אפשרי, כי המפץ הגדול בעצמו התרחש בתוך מקום וזמן אחר, רחב ... לא יכול להיות קיים. מה הסתירה המרכזית בטענת הדתיים לגבי קיום אלוהים? אליעד מסביר שהדתיים טוענים שאלוהים ברא את הזמן והמקום שלנו. אבל הוא שואל אותם, ומי ברא את המקום והזמן שבתוכם אלוהים עצמו נמצא? אם הם אומרים שהזמן והמקום הללו תמיד היו קיימים, אפשר לומר בדיוק באותה מידה שגם הזמן והמקום שלנו תמיד היו קיימים, ואז אין צורך במושג אלוהים שברא אותם. זוהי הסתירה המרכזית: אם אלוהים נמצא בתוך מקום ... יכול להיות מחוץ לזמן? למה אין אלוהים? הפעם אני רוצה להוכיח באופן חד משמעי, שאין אלוהים, כולם מתווכחים כל הזמן אם יש או אין, ויש שאומרים שאפשר להוכיח שיש, ולהפך, ויש שאומרים שאי אפשר להוכיח שאין... ואני עכשיו רוצה ... זה אומר שיש ישויות שמכילות אותו, שיותר גדולות ממנו ובעצם מקיימות אותו. ומה בעצם אומרת הדת? הדת אומרת אלוהים ברא את המקום והזמן. וצריך להבין שאלוהים לא יכול להיות בתוך מקום וזמן, ולמה. כי אז הוא מוגבל ותופס מקום וזמן וכולי, ולא ... המפץ הגדול, לא היה מקום וזמן, ועכשיו נחשוב, האם הדבר הזה הוא הגיוני, אמיתי? אז השאלה שתלוי מה הכוונה שהמקום והזמן נוצרו במפץ הגדול, במפץ הגדול הדבר היחיד שאפשר להגיד שנוצר, זה המקום והזמן החומרי, היקום שלנו. אבל המקום כמקום, והזמן כמרחב זמן, הם לא יכולים להיווצר במפץ הגדול, למה? כי גם המפץ הגדול התרחש בתוך ציר זמן, וגם הוא התרחש בתוך מקום כלשהו, אם מלכתחילה לא היה שום מקום בכלל, לא הייתה אפשרות שיהיה את המקום שלנו, זא אני לא אומר שהמקום שלנו תמיד היה קיים, אני רק אומר שכדי שהמקום שלנו יהיה קיים, הוא צריך מקום אחר שבו הוא יהיה. כנל לגבי הזמן, ציר זמן לפני ציר הזמן שלנו, וציר זמן אחרי ציר הזמן שלנו, מה שאני בא לומר, שאנו בעצם מסתכלים על ציר הזמן והמקום, אנו מבישים שהם בעצם אינסופיים, ותמיד קיימים. כי שום דבר לא יכול להיות קיים בלי זמן ומקום. וכשאנו אומרים שאלוהים נמצא מחוץ לזמן והמקום, הכוונה היא שהוא נמצא מחוץ לזמן ולמקום באופן מוחלט, מה זא באופן מוחלט? הדתיים הטיפשים חושבים שהמדע אומר שאלוהים היה לפני המפץ הגדול, והוא יצר את הזמן והמקום, איך שהוא יצר אותו, שזו חשיבה של קרוקודילים, ולמה? כי גם לפני המפץ, נניח שאלוהים היה לפני הזמן, וחשב, בואו נעשה עולם!! האם ישות כזו היא אלוהים? ויש הוכחות רבות שלא, אבל אני רוצה לדבר על יש, ועל אין, מהפרספקטיבה של זמן ומקום, וזה אומר שאם אלוהים קיים לפני הזמן והמקום של המפץ הגדול, זה אומר שהוא היה קיים במקום ובציר זמן אחר, וזה אומר שהוא לא אלוהים, כי כאשר ... כל הדברים, אני לא טוען שהוא קיים מחוץ לזמן ולמקום שלנו, אני טוען שהוא חייב להיות מחוץ לכל מרחבי הזמן והמקום האפשריים, כי הוא חייב להיות מחוץ לכל הדברים האפשריים, הוא לא יכול להיות בתוך מקום וזמן כלשהם. כי ... על ידי זמן ומקום, ואז לא צריך זמן ומקום, כי אם כן, אפשר להגיד שהמפץ הגדול, הוא אחראי על הזמן והמקום שלנו. ואני רוצה לדבר על ההיבט שאלוהים נמצא מחוץ לכל הדברים והזמן והמקום, אלוהים בהגדרה שלו, נמצא מחוץ לכל מקום וזמן אפשריים!! וכאשר מבינים את הדבר הזה, מבינים בעצם, שאין אלוהים, ... נמצא מחוץ למקום, אבל אין דבר כזה, כי מחוץ למקום החומרי, יש עוד מקום נוסף. מה הליצנים אומרים? אלוהים ברא את המקום והזמן שלנו, ומי ברא את המקום והזמן שבתוכם אלוהים עצמו נמצא? כי אם הם תמיד קיימים, אז אפשר להגיד שגם שלנו תמיד קיים. ובאמת הזמן והמקום שלנו תמיד היו קיימים. השינויים בתוכם מתרחשים, אבל הזמן והמקום תמיד קיימים! וזה בעצם אומר שכל המשחקי מילים האלה להגיד שאלוהים מחוץ לזמן, מחוץ למקום, זה הכל משחקי ... זה נקרא מקום. בסופו של דבר, איך שלא נסתכל על זה, נגיע למסקנה, שההגדרה של אלוהים כמי שמנהל את הזמן והמקום, בצורה האקראית יותר, כי זה אומר שאם זה מקום וזמן כלשהו, זה אומר שהוא לא אלוהים, ויש מעליו, ...