לעמוד בצפירה, יום הזיכרון לחללי צהל, יום הזיכרון לשואה ולגבורה, לעמוד דום בצפירה, על מי מוטל נטל ההוכחה? מה יותר הגיוני? הגיוני יותר, הגיוני פחות
מה יותר הגיוני: לעמוד או לשבת בצפירה?
הדיון שהובא בהרצאה מתמקד בשאלה האם הגיוני יותר לעמוד או לשבת בזמן הצפירה, במיוחד בהקשר של יום הזיכרון לחללי צה"ל ויום הזיכרון לשואה ולגבורה. אליעד כהן מעלה את השאלה מה יותר הגיוני לעשות בעת הצפירה - לעמוד או לשבת. הכוונה כאן היא לא רק לשאלה מעשית של התנהגות בזמן הצפירה, אלא גם לשאלה פילוסופית עמוקה יותר על משמעות הפעולה ומה עומד מאחוריה.
האם יש היגיון בעמידה בצפירה, או שמא יש מקום לשבת? אליעד מציין כי כל אחת מהפעולות - עמידה או ישיבה - עשויה להיות מוצדקת, כל עוד יש היגיון מאחוריה. הוא גם מציין כי יש אנשים שמעדיפים לעמוד ויש אחרים שמעדיפים לשבת, וששני הגישות עשויות להיות נכונות.
האם אנחנו באמת צריכים לעמוד או לשבת?
המרצה מעלה את השאלה האם בכלל יש הבדל בין עמידה לשבת, ואם הפעולה אינה בסופו של דבר עניין של תחושה אישית, כלומר, שכל אחד יבחר את הדרך בה ירגיש הכי נוח. כאן נכנסת השאלה של הבחירה האישית - האם עלינו להרגיש מחויבים לבצע פעולה מסוימת משום שמישהו אחר או החברה מצפים לכך? אליעד מדגיש כי כאשר לא קיים הבדל מוחלט בין עמידה לשבת, אז כל אדם יכול לבחור את מה שמתאים לו באופן אישי.
מה הגיוני יותר כשאנחנו בוחנים את שתי האפשרויות?
השיחה נוגעת גם בשאלה האם יש באמת הבדל בין עמידה לשבת, ואם כן - איך עלינו להעריך את ההיגיון שמאחורי כל אחת מהפעולות? יש המסתייגים מכך שטוענים שמעשית אין שום הבדל בין השניים, ולכן הבחירה צריכה להיות חופשית לחלוטין, בהתאם לרצון האישי של כל אחד. אליעד מציין גם את השאלה הגדולה יותר - האם היגיון כלשהו שווה בהכרח יותר מהאחר, או האם כל גישה היא לגיטימית באותה מידה?
האם כל הגיונות שווים?
הנושא הבא שעלה בהרצאה היה השאלה אם כל הגיונות שווים, או אם יש מקרים בהם עלינו לבחור בגישה מסוימת משום שהיא נחשבת לנכונה יותר, הגיונית יותר או חשובה יותר מבחינה מוסרית. אליעד מציין כי לפעמים אנחנו יכולים לבחור פעולה מסוימת לא מתוך היגיון טהור, אלא מתוך רצון להזדהות עם אחרים, עם תחושת כבוד לזיכרון, או מתוך חיבור רגשי לאירוע.
מה המחויבות שלנו כלפי המנהגים והמוסכמות החברתיות?
אליעד גם דיבר על המחויבות האישית שלנו כלפי המנהגים החברתיים והנורמות. האם עלינו להרגיש מחויבים...
הדיון שהובא בהרצאה מתמקד בשאלה האם הגיוני יותר לעמוד או לשבת בזמן הצפירה, במיוחד בהקשר של יום הזיכרון לחללי צה"ל ויום הזיכרון לשואה ולגבורה. אליעד כהן מעלה את השאלה מה יותר הגיוני לעשות בעת הצפירה - לעמוד או לשבת. הכוונה כאן היא לא רק לשאלה מעשית של התנהגות בזמן הצפירה, אלא גם לשאלה פילוסופית עמוקה יותר על משמעות הפעולה ומה עומד מאחוריה.
האם יש היגיון בעמידה בצפירה, או שמא יש מקום לשבת? אליעד מציין כי כל אחת מהפעולות - עמידה או ישיבה - עשויה להיות מוצדקת, כל עוד יש היגיון מאחוריה. הוא גם מציין כי יש אנשים שמעדיפים לעמוד ויש אחרים שמעדיפים לשבת, וששני הגישות עשויות להיות נכונות.
האם אנחנו באמת צריכים לעמוד או לשבת?
המרצה מעלה את השאלה האם בכלל יש הבדל בין עמידה לשבת, ואם הפעולה אינה בסופו של דבר עניין של תחושה אישית, כלומר, שכל אחד יבחר את הדרך בה ירגיש הכי נוח. כאן נכנסת השאלה של הבחירה האישית - האם עלינו להרגיש מחויבים לבצע פעולה מסוימת משום שמישהו אחר או החברה מצפים לכך? אליעד מדגיש כי כאשר לא קיים הבדל מוחלט בין עמידה לשבת, אז כל אדם יכול לבחור את מה שמתאים לו באופן אישי.
מה הגיוני יותר כשאנחנו בוחנים את שתי האפשרויות?
השיחה נוגעת גם בשאלה האם יש באמת הבדל בין עמידה לשבת, ואם כן - איך עלינו להעריך את ההיגיון שמאחורי כל אחת מהפעולות? יש המסתייגים מכך שטוענים שמעשית אין שום הבדל בין השניים, ולכן הבחירה צריכה להיות חופשית לחלוטין, בהתאם לרצון האישי של כל אחד. אליעד מציין גם את השאלה הגדולה יותר - האם היגיון כלשהו שווה בהכרח יותר מהאחר, או האם כל גישה היא לגיטימית באותה מידה?
האם כל הגיונות שווים?
הנושא הבא שעלה בהרצאה היה השאלה אם כל הגיונות שווים, או אם יש מקרים בהם עלינו לבחור בגישה מסוימת משום שהיא נחשבת לנכונה יותר, הגיונית יותר או חשובה יותר מבחינה מוסרית. אליעד מציין כי לפעמים אנחנו יכולים לבחור פעולה מסוימת לא מתוך היגיון טהור, אלא מתוך רצון להזדהות עם אחרים, עם תחושת כבוד לזיכרון, או מתוך חיבור רגשי לאירוע.
מה המחויבות שלנו כלפי המנהגים והמוסכמות החברתיות?
אליעד גם דיבר על המחויבות האישית שלנו כלפי המנהגים החברתיים והנורמות. האם עלינו להרגיש מחויבים...
- היגיון בעמידה בצפירה?
- שיקולים חברתיים בעמידה או ישיבה בצפירה
- הבחירה בין עמידה לשבת בזיכרון
- מהי מחויבות אישית לפעולות חברתיות?
- האם כל הגיונות שווים?
מה יותר הגיוני: לעמוד או לשבת בצפירה?
בדיון זה, אליעד מציע מספר תובנות לגבי פעולת העמידה בצפירה, בעיקר בהקשר של יום הזיכרון לחללי צה"ל ויום הזיכרון לשואה ולגבורה. המיקוד העיקרי הוא בשאלה האם יש היגיון בעמידה בצפירה, ומה יותר הגיוני: לעמוד או לשבת? האם יש מצבים שבהם כל אחת מהפעולות הגיונית באותה מידה, או שמא יש עדיפות ברורה לפעולה אחת?
האם יש יותר היגיון בעמידה בצפירה או בשבת?
במהלך השיחה, השניים מדברים על איך כל אחת מהפעולות (עמידה או ישיבה) יכולה להרגיש או להיראות בעיני אחרים. נניח שיש אנשים שעומדים בצפירה ויש אחרים שמעדיפים לשבת. השאלה היא מה יותר הגיוני, להימנע מלעמוד או דווקא להימנע מלשבת. בכל אחת מהאפשרויות יש יתרונות וחסרונות. אם נניח שנמצאה היגיון בעמידה, האם זה אומר שההיגיון במנוחה (ישיבה) הוא חסר ערך? ההנחה היא שאם יש היגיון לעמוד, אז יש תועלת שקשורה בפעולה הזאת, אך ייתכן שיש גם טעמים שלמים שמדברים בעד הישיבה.
האם אנחנו באמת צריכים לעמוד או לשבת?
אליעד מציין את העובדה שלא תמיד יש הבדל בין פעולתה של ישיבה לעמידה, ובעיקר כל עוד קיימת הבחירה החופשית של כל אדם לעשות מה שמרגיש לו נכון. אם אין הבדל משמעותי בין העמידה לבין הישיבה, השאלה היא כיצד מדדים את ההיגיון מאחורי כל אחת מהפעולות, ואילו הגיונות יש לכל אחת. מה שאנשים רוצים לעשות יכול להיות שונה באופן אישי, וזה לא בהכרח מבוסס על ההיגיון האובייקטיבי.
מה הגיוני יותר כשאנחנו בוחנים את שתי האפשרויות?
הדיון הזה גם נוגע בשאלה של איך כל אחד מאיתנו בוחר לפעול, ומתי ההיגיון שלנו משתנה. אם נשאל את עצמנו האם באמת יש הבדל בין עמידה לשבת בצפירה, האם אפשר להצביע על הבדל מוחלט בעדיפות של אחת מהן? השיחה מעלה את השאלה האם יש איזשהו "היגיון של המערכת" או בחירה חופשית...
בדיון זה, אליעד מציע מספר תובנות לגבי פעולת העמידה בצפירה, בעיקר בהקשר של יום הזיכרון לחללי צה"ל ויום הזיכרון לשואה ולגבורה. המיקוד העיקרי הוא בשאלה האם יש היגיון בעמידה בצפירה, ומה יותר הגיוני: לעמוד או לשבת? האם יש מצבים שבהם כל אחת מהפעולות הגיונית באותה מידה, או שמא יש עדיפות ברורה לפעולה אחת?
האם יש יותר היגיון בעמידה בצפירה או בשבת?
במהלך השיחה, השניים מדברים על איך כל אחת מהפעולות (עמידה או ישיבה) יכולה להרגיש או להיראות בעיני אחרים. נניח שיש אנשים שעומדים בצפירה ויש אחרים שמעדיפים לשבת. השאלה היא מה יותר הגיוני, להימנע מלעמוד או דווקא להימנע מלשבת. בכל אחת מהאפשרויות יש יתרונות וחסרונות. אם נניח שנמצאה היגיון בעמידה, האם זה אומר שההיגיון במנוחה (ישיבה) הוא חסר ערך? ההנחה היא שאם יש היגיון לעמוד, אז יש תועלת שקשורה בפעולה הזאת, אך ייתכן שיש גם טעמים שלמים שמדברים בעד הישיבה.
האם אנחנו באמת צריכים לעמוד או לשבת?
אליעד מציין את העובדה שלא תמיד יש הבדל בין פעולתה של ישיבה לעמידה, ובעיקר כל עוד קיימת הבחירה החופשית של כל אדם לעשות מה שמרגיש לו נכון. אם אין הבדל משמעותי בין העמידה לבין הישיבה, השאלה היא כיצד מדדים את ההיגיון מאחורי כל אחת מהפעולות, ואילו הגיונות יש לכל אחת. מה שאנשים רוצים לעשות יכול להיות שונה באופן אישי, וזה לא בהכרח מבוסס על ההיגיון האובייקטיבי.
מה הגיוני יותר כשאנחנו בוחנים את שתי האפשרויות?
הדיון הזה גם נוגע בשאלה של איך כל אחד מאיתנו בוחר לפעול, ומתי ההיגיון שלנו משתנה. אם נשאל את עצמנו האם באמת יש הבדל בין עמידה לשבת בצפירה, האם אפשר להצביע על הבדל מוחלט בעדיפות של אחת מהן? השיחה מעלה את השאלה האם יש איזשהו "היגיון של המערכת" או בחירה חופשית...
- היגיון בעמידה בצפירה?
- שיקולים חברתיים בעמידה או ישיבה בצפירה
- הבחירה בין עמידה לשבת בזיכרון
- מהי מחויבות אישית לפעולות חברתיות?
- האם כל הגיונות שווים?