10:15מוות / שכול / אובדן ומשמעות החיים - מהו ערך החיים והמוות?
למה אנשים מתחרפנים כשמישהו מת?
כאשר מת אדם קרוב, בין אם זה בן משפחה, חבר או דמות אהובה, אנשים בדרך כלל מגיבים בכאב עמוק, בצעקות, בבכי ואף בתחושת שיגעון. נראה לכאורה ברור וטבעי שהמוות גורם לסערת רגשות אדירה, אך אליעד כהן מסביר לעומק שהסיבה האמיתית לכאב ולצער אינה באמת על האדם שנפטר. בפועל, האנשים מתאבלים על עצמם, על האובדן של משמעות חייהם, ועל כך שנלקח מהם דבר מרכזי שסביבו בנו את חייהם.
מה הקשר בין אובדן למשמעות החיים?
לפי אליעד כהן, כל סוג של אובדן, כמו אובדן יד, כסף או הצלחה, גורם לאנשים לצער רב כי זה מערער את המשמעות והיציבות של חייהם. במיוחד הדבר משמעותי במקרה של אובדן חיים, כי ערך החיים נתפס כערך העליון ביותר. אנשים חיים למען משהו, כמו הילדים או בני הזוג שלהם, וברגע שאותו גורם מרכזי לחייהם נלקח מהם, הם חשים שקרסה המשמעות לחייהם.
לדוגמה, אם אדם חי למען ילדיו וכל חייו סובבים סביבם - העבודה, הקושי, ההישרדות - וברגע שהילד נפטר, אותו אדם חווה קריסה מוחלטת של משמעות קיומו. הצער הוא לא על הילד עצמו, אלא על העובדה שכל עולמו ומשמעות חייו קרסו ברגע אחד.
מדוע אנשים מעניקים קדושה לחיים?
אליעד כהן מתאר כיצד אנשים מקדשים את החיים, מעניקים להם מעמד קדוש, ובעצם משועבדים לרצון לשרוד ולהימנע ממוות. לדבריו, אנשים עושים זאת משום שאין להם מושג אמיתי לגבי הסיבה שלשמה הם חיים. אדם שאין לו תשובה ברורה מדוע הוא חי, ממציא לעצמו תשובות מלאכותיות כמו "החיים קדושים". אליעד מכנה זאת "קדושת הטמטום", כי אין באמת הבדל בין קדושת החיים לקדושת המוות. החיים והמוות הם היבטים שונים של אותה המציאות, ואין הבדל מהותי או ערכי ביניהם.
האם המוות באמת מפתיע?
אליעד כהן מציין שכל אדם יודע כבר מהרגע שנולד שהוא עומד למות יום אחד. המוות הוא ודאי באופן פורמאלי, ולכן אין סיבה אמיתית להפתעה או לפאניקה כאשר אדם מת. הוא משווה את המוות לשינויים אחרים בעולם, כמו הזזת יד ממקום למקום: כל שינוי הוא בעצם "מוות" של מצב קודם והולדת מצב חדש. השינוי המתמיד בעולם - בין אם מדובר בתנועה פשוטה של יד, בשינויי מצבי רוח או בשינויים בחיים עצמם - כולם כוללים תהליך של מוות ולידה מחדש.
מהי תפיסת האחדות וכיצד היא משפיעה על החיים?
אליעד כהן מדבר על האחדות, תפיסה שבה הכל אחד ואין הבדל אמיתי בין טוב לרע, בין חיים למוות. כאשר אדם מבין באמת שהכל אחד, הוא חי בשלווה מוחלטת. אין לו לחץ לאבד משהו, כי הוא יודע שכל מצב הוא זמני, כל דבר משתנה, והכל חלק מאותה מציאות אחת. כאשר אדם חווה את האחדות, הוא מסוגל ליהנות מכל רגע, בין אם הוא עובד, נח, או אפילו במצב שבו יש לו או אין לו משפחה. הוא לא מפחד מהמוות, משום שהוא מבין שהמוות והחיים הם מצבים זמניים ויחסיים בלבד.
מדוע אנשים סובלים ומנסים לשרוד בכל מחיר?
הסבל, לפי אליעד כהן, נובע מכך שאנשים לא מבינים את המשמעות האמיתית של המציאות. הם לא יודעים מדוע הם חיים, ולכן מתאמצים באופן קיצוני כדי לשרוד, להצליח ולהימנע מסבל וממוות. אבל המאמץ הזה, לפי אליעד, הוא חסר תועלת, משום שבסופו של דבר כולם ימותו. המאמץ להיאחז בחיים נובע מפחד עמוק למות, ומתפיסה שהחיים הם ערך עליון, למרות שהם לא שונים במהותם מהמוות.
האם יש דרך ליהנות מכל רגע של החיים?
כן. אליעד כהן מסביר שאם אדם מבין שהכל אחד, הוא יכול ליהנות מהמאמץ עצמו, ליהנות מכל עשייה, ולא להרגיש צורך להצדיק את החיים או לברוח מהמוות. מי שנהנה מהחיים לא צריך לתת להם משמעות מיוחדת, כי עצם ההנאה הופכת את החיים לבעלי משמעות. מי שחי בצורה כזו גם לא מפחד מהמוות, כי הוא יודע שהמוות הוא פשוט מצב אחר של אותה מציאות אחת.
מהי הגישה הנכונה לחיים ולמוות לפי אליעד כהן?
לפי אליעד כהן, הגישה הנכונה היא להבין שהחיים והמוות הם חלק מאותו שלם. אנשים צריכים לשאוף להיות אמיתיים עם עצמם, עד למצב שבו הם לא יראו שום הבדל מהותי בין החיים למוות. המשמעות האמיתית אינה בקדושת החיים אלא בהבנת המציאות כפי שהיא באמת, ללא פחד, ללא לחץ, וללא צורך להיאחז במשהו חיצוני כדי לתת משמעות לחיים. המצב האידיאלי הוא שהאדם יהיה מרוצה מכל רגע של חייו פשוט מעצם היותו חי, ולא משום שהוא חושש למות.
כאשר מת אדם קרוב, בין אם זה בן משפחה, חבר או דמות אהובה, אנשים בדרך כלל מגיבים בכאב עמוק, בצעקות, בבכי ואף בתחושת שיגעון. נראה לכאורה ברור וטבעי שהמוות גורם לסערת רגשות אדירה, אך אליעד כהן מסביר לעומק שהסיבה האמיתית לכאב ולצער אינה באמת על האדם שנפטר. בפועל, האנשים מתאבלים על עצמם, על האובדן של משמעות חייהם, ועל כך שנלקח מהם דבר מרכזי שסביבו בנו את חייהם.
מה הקשר בין אובדן למשמעות החיים?
לפי אליעד כהן, כל סוג של אובדן, כמו אובדן יד, כסף או הצלחה, גורם לאנשים לצער רב כי זה מערער את המשמעות והיציבות של חייהם. במיוחד הדבר משמעותי במקרה של אובדן חיים, כי ערך החיים נתפס כערך העליון ביותר. אנשים חיים למען משהו, כמו הילדים או בני הזוג שלהם, וברגע שאותו גורם מרכזי לחייהם נלקח מהם, הם חשים שקרסה המשמעות לחייהם.
לדוגמה, אם אדם חי למען ילדיו וכל חייו סובבים סביבם - העבודה, הקושי, ההישרדות - וברגע שהילד נפטר, אותו אדם חווה קריסה מוחלטת של משמעות קיומו. הצער הוא לא על הילד עצמו, אלא על העובדה שכל עולמו ומשמעות חייו קרסו ברגע אחד.
מדוע אנשים מעניקים קדושה לחיים?
אליעד כהן מתאר כיצד אנשים מקדשים את החיים, מעניקים להם מעמד קדוש, ובעצם משועבדים לרצון לשרוד ולהימנע ממוות. לדבריו, אנשים עושים זאת משום שאין להם מושג אמיתי לגבי הסיבה שלשמה הם חיים. אדם שאין לו תשובה ברורה מדוע הוא חי, ממציא לעצמו תשובות מלאכותיות כמו "החיים קדושים". אליעד מכנה זאת "קדושת הטמטום", כי אין באמת הבדל בין קדושת החיים לקדושת המוות. החיים והמוות הם היבטים שונים של אותה המציאות, ואין הבדל מהותי או ערכי ביניהם.
האם המוות באמת מפתיע?
אליעד כהן מציין שכל אדם יודע כבר מהרגע שנולד שהוא עומד למות יום אחד. המוות הוא ודאי באופן פורמאלי, ולכן אין סיבה אמיתית להפתעה או לפאניקה כאשר אדם מת. הוא משווה את המוות לשינויים אחרים בעולם, כמו הזזת יד ממקום למקום: כל שינוי הוא בעצם "מוות" של מצב קודם והולדת מצב חדש. השינוי המתמיד בעולם - בין אם מדובר בתנועה פשוטה של יד, בשינויי מצבי רוח או בשינויים בחיים עצמם - כולם כוללים תהליך של מוות ולידה מחדש.
מהי תפיסת האחדות וכיצד היא משפיעה על החיים?
אליעד כהן מדבר על האחדות, תפיסה שבה הכל אחד ואין הבדל אמיתי בין טוב לרע, בין חיים למוות. כאשר אדם מבין באמת שהכל אחד, הוא חי בשלווה מוחלטת. אין לו לחץ לאבד משהו, כי הוא יודע שכל מצב הוא זמני, כל דבר משתנה, והכל חלק מאותה מציאות אחת. כאשר אדם חווה את האחדות, הוא מסוגל ליהנות מכל רגע, בין אם הוא עובד, נח, או אפילו במצב שבו יש לו או אין לו משפחה. הוא לא מפחד מהמוות, משום שהוא מבין שהמוות והחיים הם מצבים זמניים ויחסיים בלבד.
מדוע אנשים סובלים ומנסים לשרוד בכל מחיר?
הסבל, לפי אליעד כהן, נובע מכך שאנשים לא מבינים את המשמעות האמיתית של המציאות. הם לא יודעים מדוע הם חיים, ולכן מתאמצים באופן קיצוני כדי לשרוד, להצליח ולהימנע מסבל וממוות. אבל המאמץ הזה, לפי אליעד, הוא חסר תועלת, משום שבסופו של דבר כולם ימותו. המאמץ להיאחז בחיים נובע מפחד עמוק למות, ומתפיסה שהחיים הם ערך עליון, למרות שהם לא שונים במהותם מהמוות.
האם יש דרך ליהנות מכל רגע של החיים?
כן. אליעד כהן מסביר שאם אדם מבין שהכל אחד, הוא יכול ליהנות מהמאמץ עצמו, ליהנות מכל עשייה, ולא להרגיש צורך להצדיק את החיים או לברוח מהמוות. מי שנהנה מהחיים לא צריך לתת להם משמעות מיוחדת, כי עצם ההנאה הופכת את החיים לבעלי משמעות. מי שחי בצורה כזו גם לא מפחד מהמוות, כי הוא יודע שהמוות הוא פשוט מצב אחר של אותה מציאות אחת.
מהי הגישה הנכונה לחיים ולמוות לפי אליעד כהן?
לפי אליעד כהן, הגישה הנכונה היא להבין שהחיים והמוות הם חלק מאותו שלם. אנשים צריכים לשאוף להיות אמיתיים עם עצמם, עד למצב שבו הם לא יראו שום הבדל מהותי בין החיים למוות. המשמעות האמיתית אינה בקדושת החיים אלא בהבנת המציאות כפי שהיא באמת, ללא פחד, ללא לחץ, וללא צורך להיאחז במשהו חיצוני כדי לתת משמעות לחיים. המצב האידיאלי הוא שהאדם יהיה מרוצה מכל רגע של חייו פשוט מעצם היותו חי, ולא משום שהוא חושש למות.
- מה המשמעות של אובדן חיים?
- מדוע אנשים מפחדים למות?
- איך להתמודד עם אובדן?
- האם יש הבדל בין חיים למוות?
- כיצד לחיות ללא פחד ממוות?
- מהי תפיסת האחדות של החיים?
הפעם אני רוצה לדבר על התמודדות עם מוות.
וכשאני אומר התמודדות עם מוות, הכוונה להתמודדות עם אובדן, מישהו מת לאדם
קרוב משפחה, חבר או כל אחד.
ואנשים בלוויה צועקים, איפה אתה? לאן הלכת? וצועקים וזועקים.
ואנשים מתחרפנים כשמישהו מת, ומי ששומע אותי עכשיו חושב שהשתגעתי לגמרי
וחושבים, מה אם ימות לך מישהו קרוב, ילד, הורה אח, לא תתחרפן? וחושבים שהשאלה מטופשת.
ותכף נראה מי המטופש האמיתי.
ואנשים בעצם בוכים על האובדן, כל אובדן כלשהו, ובטח ובטח אובדן חיים, ואנשים בוכים ובוכים.
והאדם בעצם בוכה על כך שקרה דבר מאד רע, לקחו לו בעצם את המשמעות מהחיים שלו.
זה שמתאבל בוכה על כך שלקחו לו משהו ממשמעות החיים שלו, לא על מי שמת.
כאשר מישהו מת, זה שמתאבל, מתאבל בכלל על עצמו.
ואם מישהו מת והוא באמת כבר איננו, אז מה אתה בוכה עליו, הוא איננו כאן כבר, מה יש לבכות עליו, אתה בוכה על עצמך!
ואם הוא עדיין ישנו במקום אחר, אז גם כן מה יש לבכות, הוא עדיין קיים רק במקום אחר
בצורה אחרת, מה אתה לחוץ? אין מה לבכות עליו.
מה אתה מצטער שהוא לא סובל כאן יותר? ולא יודע מה לעשות בחייו, ולא המשיך להסתבך??
בפרט שהיה ידוע מראש באופן פורמאלי שהוא הולך למות, כל אחד מרגע שנולד
הולך לקראת המוות, מה כל כך הפתיע אתכם?
ויש עניינים רבים בנושא, ואחד העניינים לדוגמא: שאנשים משמעות חייהם היא הילדים שלהם.
למה אתה חי, בשביל הילדים, שלי! למה אתה סובל? בשביל הילדים שלי, ולמה ככה וככה? בשביל הילדים שלי, וכל החיים שלי הם בשביל הילדים שלי, ואז אם קורה משהו לילד שלך
אם הוא מת, לקחו ממך בעצם את המשמעות לחיים שלך, הצער הוא לא על הילד עצמו
הצער הוא על המשמעות וכל העשייה שלך עד עכשיו, שחוץ ממנה לא היה שום דבר אחר בעולם שלך.
ונגיד שאדם אוהב כל כך מישהו, ולקחו לו את האדם האהוב, אוי ואבוי מה יהיה איתו עכשיו.
הכל בסופו של דבר נובע מכך שאנשים אין להם שמץ של מושג למה הם חיים.
ואם אדם היה יודע מה הסיבה של המציאות, או מה טוב כרגע במציאות, הוא לא יודע ואין לו מושג ולא יודע בכלל למה הוא חי, ועוד מתאמץ לשרוד בטרוף, ולחוץ.
וכל זאת כי האנשים קידשו את החיים, קדושת החיים, והאדם לא מבין שקדושת החיים היא לא שונה מקדושת המוות.
ועל האדם לזכור שלפני כמה שנים הוא היה במקום אחר ממצב של חיים, ויחזור מהר מאד אל המוות.
וכל שינוי צורה הוא מוות של הצורה הקודמת.
ומי שחווה את החיים שהכל אחד, יש אחדות, אין הבדל בין טוב לרע.
המוות יבוא בכל מקרה, מה אתה בלחץ. ומי שמבין את האחדות עדיין יתעסק בלהביא פרנסה
עדיין יהיו לו העיסוקים של העולם הזה, אבל הוא יודע שהוא זמני בצורה הזאת, ושהוא בתוך משחק, אז הוא לא נצמד לדברים החיצוניים, הוא יכול ליהנות מהם.
הוא יודע שכיוון שהכל אחד באמת, אז עכשיו יש לו משפחה, אחר כך אין לו, עכשיו יש עם מי לדבר, אחר כך אין עם מי לדבר, והכל טוב באותה המידה, כי באחדות אין הבדל בין הטוב לרע.
ומי שמבין את החיים גם נהנה מהמאמץ, מהעבודה, כי יש טוב בכל עשייה בעולם, כי הכל מוחלט, ואז למי שנהנה אין שאלה למה הוא חי, כי החיים בהבנת האמת לא טובים יותר מהמוות
והמצב מושלם כמו שהוא.
ומי שלא יודע למה הוא מתאמץ ולמה הוא חי, הוא נותן ערך עליון לחיים
והם מתאבלים כי אין להם שום הבנה אחרת, והם סובלים, הם אומרים שהחיים הם ערך עליון כי הם פוחדים למות.
ומי שאינו פוחד למות, הוא פשוט חי כי הוא חי, הוא לא מחפש את הערך הקדוש לחיים כי הוא פשוט חי, וכשהוא ימות הוא ימות. הערך של הכל כאחד קיים מעצמו, אין צורך לתת משמעות ערכית לחיים או למוות, הכל במהותו אחד.
ושיהיה לכולם המשך חיים שיהיו אמיתיים עם עצמם, עד כדי כך שלא יהיה הבדל בין המוות והחיים
ושהאדם יהיה מאושר ומרוצה מכל רגע ורגע של חייו באמת, לא בגלל שהוא לא מת
אלא מעצם העובדה שהוא חי.
וכשאני אומר התמודדות עם מוות, הכוונה להתמודדות עם אובדן, מישהו מת לאדם
קרוב משפחה, חבר או כל אחד.
ואנשים בלוויה צועקים, איפה אתה? לאן הלכת? וצועקים וזועקים.
ואנשים מתחרפנים כשמישהו מת, ומי ששומע אותי עכשיו חושב שהשתגעתי לגמרי
וחושבים, מה אם ימות לך מישהו קרוב, ילד, הורה אח, לא תתחרפן? וחושבים שהשאלה מטופשת.
ותכף נראה מי המטופש האמיתי.
ואנשים בעצם בוכים על האובדן, כל אובדן כלשהו, ובטח ובטח אובדן חיים, ואנשים בוכים ובוכים.
והאדם בעצם בוכה על כך שקרה דבר מאד רע, לקחו לו בעצם את המשמעות מהחיים שלו.
זה שמתאבל בוכה על כך שלקחו לו משהו ממשמעות החיים שלו, לא על מי שמת.
כאשר מישהו מת, זה שמתאבל, מתאבל בכלל על עצמו.
ואם מישהו מת והוא באמת כבר איננו, אז מה אתה בוכה עליו, הוא איננו כאן כבר, מה יש לבכות עליו, אתה בוכה על עצמך!
ואם הוא עדיין ישנו במקום אחר, אז גם כן מה יש לבכות, הוא עדיין קיים רק במקום אחר
בצורה אחרת, מה אתה לחוץ? אין מה לבכות עליו.
מה אתה מצטער שהוא לא סובל כאן יותר? ולא יודע מה לעשות בחייו, ולא המשיך להסתבך??
בפרט שהיה ידוע מראש באופן פורמאלי שהוא הולך למות, כל אחד מרגע שנולד
הולך לקראת המוות, מה כל כך הפתיע אתכם?
ויש עניינים רבים בנושא, ואחד העניינים לדוגמא: שאנשים משמעות חייהם היא הילדים שלהם.
למה אתה חי, בשביל הילדים, שלי! למה אתה סובל? בשביל הילדים שלי, ולמה ככה וככה? בשביל הילדים שלי, וכל החיים שלי הם בשביל הילדים שלי, ואז אם קורה משהו לילד שלך
אם הוא מת, לקחו ממך בעצם את המשמעות לחיים שלך, הצער הוא לא על הילד עצמו
הצער הוא על המשמעות וכל העשייה שלך עד עכשיו, שחוץ ממנה לא היה שום דבר אחר בעולם שלך.
ונגיד שאדם אוהב כל כך מישהו, ולקחו לו את האדם האהוב, אוי ואבוי מה יהיה איתו עכשיו.
הכל בסופו של דבר נובע מכך שאנשים אין להם שמץ של מושג למה הם חיים.
ואם אדם היה יודע מה הסיבה של המציאות, או מה טוב כרגע במציאות, הוא לא יודע ואין לו מושג ולא יודע בכלל למה הוא חי, ועוד מתאמץ לשרוד בטרוף, ולחוץ.
וכל זאת כי האנשים קידשו את החיים, קדושת החיים, והאדם לא מבין שקדושת החיים היא לא שונה מקדושת המוות.
ועל האדם לזכור שלפני כמה שנים הוא היה במקום אחר ממצב של חיים, ויחזור מהר מאד אל המוות.
וכל שינוי צורה הוא מוות של הצורה הקודמת.
ומי שחווה את החיים שהכל אחד, יש אחדות, אין הבדל בין טוב לרע.
המוות יבוא בכל מקרה, מה אתה בלחץ. ומי שמבין את האחדות עדיין יתעסק בלהביא פרנסה
עדיין יהיו לו העיסוקים של העולם הזה, אבל הוא יודע שהוא זמני בצורה הזאת, ושהוא בתוך משחק, אז הוא לא נצמד לדברים החיצוניים, הוא יכול ליהנות מהם.
הוא יודע שכיוון שהכל אחד באמת, אז עכשיו יש לו משפחה, אחר כך אין לו, עכשיו יש עם מי לדבר, אחר כך אין עם מי לדבר, והכל טוב באותה המידה, כי באחדות אין הבדל בין הטוב לרע.
ומי שמבין את החיים גם נהנה מהמאמץ, מהעבודה, כי יש טוב בכל עשייה בעולם, כי הכל מוחלט, ואז למי שנהנה אין שאלה למה הוא חי, כי החיים בהבנת האמת לא טובים יותר מהמוות
והמצב מושלם כמו שהוא.
ומי שלא יודע למה הוא מתאמץ ולמה הוא חי, הוא נותן ערך עליון לחיים
והם מתאבלים כי אין להם שום הבנה אחרת, והם סובלים, הם אומרים שהחיים הם ערך עליון כי הם פוחדים למות.
ומי שאינו פוחד למות, הוא פשוט חי כי הוא חי, הוא לא מחפש את הערך הקדוש לחיים כי הוא פשוט חי, וכשהוא ימות הוא ימות. הערך של הכל כאחד קיים מעצמו, אין צורך לתת משמעות ערכית לחיים או למוות, הכל במהותו אחד.
ושיהיה לכולם המשך חיים שיהיו אמיתיים עם עצמם, עד כדי כך שלא יהיה הבדל בין המוות והחיים
ושהאדם יהיה מאושר ומרוצה מכל רגע ורגע של חייו באמת, לא בגלל שהוא לא מת
אלא מעצם העובדה שהוא חי.
050-3331-331