והסוד הראשון אנחנו מגלים כאן, הוא שקיים סוד. ושקיים שורש אחד שהוא האחראי לכל הדברים שיש בעולם. והסוד השני שאנחנו מגלים כאן, הוא את הדוגמאות הנ"ל, שהאדם יבין עד כמה גדול הסוד הזה. והסוד השלישי שאנחנו מגלים כאן, הוא את הדרך של האדם לגלות את הסוד ואת השאלה ואת התשובה שלו.
כי את הסוד עצמו אי אפשר לגלות כפי מה שהוא, כי הוא גדול מאוד. וכל שכן שאי אפשר לגלות את התשובה שלו, כי התשובה שלו היא גדולה עוד יותר ממנו. אך כן אפשר לגלות לאדם את הדרך, שהיא דרך הלימוד. דהיינו, שעל האדם לנסות לשפר את יכולות החשיבה שלו בכל תחום, כדי לאפשר לעצמו לגלות את הסוד של כל הסודות.
וגם על האדם להבין, שמי שהוא חכם אמיתי, הוא כמובן יודע את התשובה ואת הסוד של המציאות. ומחמת ששכלו גדול כ"כ, לכן גם בעיניו הדבר הזה הוא פשוט מאוד. כ"כ פשוט עד שמרוב שהוא פשוט האדם לא מבין אותו.
וכאשר האדם הוא חכם אמיתי, אז הוא מגלה מטובו לאחרים. וטובו היא צורת החשיבה שלו והשכל שלו, שהוא השכל של המציאות. והדרך של החכם האמיתי לעזור לאדם להביא אותו אל האושר המושלם ואל חיים מושלמים, היא באמצעות זה שהוא נותן לו כל מיני כיווני מחשבה ייחודיים, שיש בהם עמקות מאוד גדולה.
כי השכל של החכם הוא מאוד גדול. כ"כ גדול עד שאי אפשר לומר אותו כלל. והחכם מצמצם את שכל ואת חוכמתו עבור האדם. וכאשר האדם שומע את החלקים השונים של השכל של החכם, על האדם להבין שבתוך השכל של החכם, יש בהם עמקות מאוד גדולה. כי הם כולם עטיפות ולבושים של השכל של המציאות.
כי החכם מנסה כל הזמן לקרב את השכל של המציאות אל האדם. והחכם עושה זאת בצורה מאוד חכמה, שהיא יכולה להתאים לכל אחד, ושכל אחד יבין את דבריו לפי כלי הקיבול השכלי שלו. כי החכם אומר את דבריו בצורה מאוד מסוימת, ובתוכה הוא מגלה לאדם דרכים מאוד חכמות, שבאמצעותן גם האדם יוכל להבין את השכל של המציאות ולהיות מאושר בשלמות.
והדלת של גן עדן פתוחה לרווחה. ומי שרוצה להיכנס, יכול להיכנס חופשי ללא כל הגבלה. ולא רק שהדלת של גן עדן פתוחה עבור כל מי שרוצה להיכנס, אלא שהאדם עצמו כבר נמצא בגן עדן ממש. ומאחר שהאדם לא מבין את שפת הדיבור של גן עדן, לכן האדם לא נהנה מגן עדן, כפי מה שהוא יכול ליהנות מגן עדן.
והחכם האמיתי, הוא מאפשר לאדם להבין את השכל של גן עדן, והוא כל הזמן מראה לאדם את הדרך לגן עדן. על ידי זה שהוא עוטף עבורו את צורת החשיבה של גן עדן, בכל מיני עטיפות שונות. וכאשר האדם שומע את החכם האמיתי אומר איזה דבר כלשהו, על האדם לנסות להתבונן היטב על עומק פנימיות כוונת דברי החכם.
כי כל דברי החכם הם רק משל ונמשל. ובדבריו של החכם יש עמקות מאוד גדולה. עמקות אין סופית עם השכל של המציאות, עם הסוד האמיתי, שהוא התשובה של כל השאלות שיש בעולם. והחכם לוקח את השכל הזה, ומציג טעימות ממנו לאדם בצורות שונות. ועל האדם לנסות להתקרב אל השכל של החכם, ודרך זה לנסות להתקרב אל השכל של המציאות.
ויש כאלו שנדמה להם שהקושי של האדם להבין את המציאות בשלמות, הוא בגלל ההרכב של הגוף והנשמה / תודעה. ויש כאלו שנדמה להם, שמאחר שהתודעה / שכל / נפש / רוח / נשמה, נמצאת בתוך גוף האדם, על ידי זה היא מוגבלת לראות את התמונה המלאה. ונדמה לאותם אנשים, שאם התודעה הייתה נפרדת מהגוף, הרי שממילא היא הייתה רואה את התמונה המלאה.
ויש כאלו נוספים שטועים בטעות נוספת, ונדמה להם שלראות את התמונה המלאה, פירושו שעל האדם לראות את עצמו מבחוץ כדבר אחד. וכל זמן שהתודעה של האדם מחוברת לגוף האדם, הרי שהאדם לא יכול לראות את עצמו כדבר אחד. ונדמה לאותם אנשים, שאם התודעה תהיה נפרדת מהגוף, הרי שהאדם יוכל לראות את עצמו.
וכל המחשבות האלו, הן טעות ושטות. ונתחיל דווקא מהטעות השנייה, שחושבת שאם התודעה תהיה נפרדת מהגוף, אז האדם יוכל לראות את עצמו בשלמות. וזו כמובן שטות. כי אם נניח לדוגמא שהתודעה נפרדת מהגוף, הרי שהדבר היחיד שהשתנה, הוא שהגדרת ה"אני" / "עצמי" של האדם השתנתה.
כי כעת כאשר האדם בגוף, נדמה לו שאם התודעה שלו תהיה נפרדת ומחוץ לגוף, אז הוא יוכל לראות את עצמו בשלמות. והדבר דומה לאדם שיאמר, שאם הוא יפשוט את החולצה שלו, אז הוא יוכל לראות את עצמו בשלמות. וכמובן שלא כך הוא הדבר. כי כאשר האדם פושט את החולצה שלו, ממילא הוא לא ממשיך לחשוב שהוא רואה את עצמו, אלא הוא מבין שה"אני" שלו הוא עכשיו ישות אחרת נפרדת מהחולצה.
ואם התודעה של האדם תהיה נפרדת מהגוף, הרי שכאשר האדם מסתכל על הגוף, הוא מבין שהוא זאת ישות אחרת שהיא נפרדת מהגוף. וממילא אין שום תועלת בכך שהאדם רואה את גופו מבחוץ. כי את עצמו הוא עדיין לא יכול לראות.
ולא משנה כיצד יוגדר ה"אני" של האדם, ולא משנה מה תהיה מהותו, לעולם התודעה עצמה, לא תוכל להסתכל על עצמה מבחוץ. כי גם אם האדם יהיה כל מהות שהיא, לעולם זה שחושב את המחשבה, לא יוכל תוך כדי זה לראות את עצמו מבחוץ בתהליך שבו הוא חושב את המחשבה.
כי האדם יכול להסתכל ולראות רק את מה שנפרד ממנו. והאדם לא מסוגל להיות גם זה שצופה בתמונה וגם התמונה עצמה בו זמנית. כי האדם לא יכול לחשוב מחשבה כלשהי, ותוך כדי זה להסתכל על עצמו מהצד ולראות כיצד הוא חושב את המחשבה הזאת. כי ההסתכלות מהצד, גם היא עצמה מחשבה. ואין לדבר הזה סוף.
כי את הסוד עצמו אי אפשר לגלות כפי מה שהוא, כי הוא גדול מאוד. וכל שכן שאי אפשר לגלות את התשובה שלו, כי התשובה שלו היא גדולה עוד יותר ממנו. אך כן אפשר לגלות לאדם את הדרך, שהיא דרך הלימוד. דהיינו, שעל האדם לנסות לשפר את יכולות החשיבה שלו בכל תחום, כדי לאפשר לעצמו לגלות את הסוד של כל הסודות.
וגם על האדם להבין, שמי שהוא חכם אמיתי, הוא כמובן יודע את התשובה ואת הסוד של המציאות. ומחמת ששכלו גדול כ"כ, לכן גם בעיניו הדבר הזה הוא פשוט מאוד. כ"כ פשוט עד שמרוב שהוא פשוט האדם לא מבין אותו.
וכאשר האדם הוא חכם אמיתי, אז הוא מגלה מטובו לאחרים. וטובו היא צורת החשיבה שלו והשכל שלו, שהוא השכל של המציאות. והדרך של החכם האמיתי לעזור לאדם להביא אותו אל האושר המושלם ואל חיים מושלמים, היא באמצעות זה שהוא נותן לו כל מיני כיווני מחשבה ייחודיים, שיש בהם עמקות מאוד גדולה.
כי השכל של החכם הוא מאוד גדול. כ"כ גדול עד שאי אפשר לומר אותו כלל. והחכם מצמצם את שכל ואת חוכמתו עבור האדם. וכאשר האדם שומע את החלקים השונים של השכל של החכם, על האדם להבין שבתוך השכל של החכם, יש בהם עמקות מאוד גדולה. כי הם כולם עטיפות ולבושים של השכל של המציאות.
כי החכם מנסה כל הזמן לקרב את השכל של המציאות אל האדם. והחכם עושה זאת בצורה מאוד חכמה, שהיא יכולה להתאים לכל אחד, ושכל אחד יבין את דבריו לפי כלי הקיבול השכלי שלו. כי החכם אומר את דבריו בצורה מאוד מסוימת, ובתוכה הוא מגלה לאדם דרכים מאוד חכמות, שבאמצעותן גם האדם יוכל להבין את השכל של המציאות ולהיות מאושר בשלמות.
והדלת של גן עדן פתוחה לרווחה. ומי שרוצה להיכנס, יכול להיכנס חופשי ללא כל הגבלה. ולא רק שהדלת של גן עדן פתוחה עבור כל מי שרוצה להיכנס, אלא שהאדם עצמו כבר נמצא בגן עדן ממש. ומאחר שהאדם לא מבין את שפת הדיבור של גן עדן, לכן האדם לא נהנה מגן עדן, כפי מה שהוא יכול ליהנות מגן עדן.
והחכם האמיתי, הוא מאפשר לאדם להבין את השכל של גן עדן, והוא כל הזמן מראה לאדם את הדרך לגן עדן. על ידי זה שהוא עוטף עבורו את צורת החשיבה של גן עדן, בכל מיני עטיפות שונות. וכאשר האדם שומע את החכם האמיתי אומר איזה דבר כלשהו, על האדם לנסות להתבונן היטב על עומק פנימיות כוונת דברי החכם.
כי כל דברי החכם הם רק משל ונמשל. ובדבריו של החכם יש עמקות מאוד גדולה. עמקות אין סופית עם השכל של המציאות, עם הסוד האמיתי, שהוא התשובה של כל השאלות שיש בעולם. והחכם לוקח את השכל הזה, ומציג טעימות ממנו לאדם בצורות שונות. ועל האדם לנסות להתקרב אל השכל של החכם, ודרך זה לנסות להתקרב אל השכל של המציאות.
ויש כאלו שנדמה להם שהקושי של האדם להבין את המציאות בשלמות, הוא בגלל ההרכב של הגוף והנשמה / תודעה. ויש כאלו שנדמה להם, שמאחר שהתודעה / שכל / נפש / רוח / נשמה, נמצאת בתוך גוף האדם, על ידי זה היא מוגבלת לראות את התמונה המלאה. ונדמה לאותם אנשים, שאם התודעה הייתה נפרדת מהגוף, הרי שממילא היא הייתה רואה את התמונה המלאה.
ויש כאלו נוספים שטועים בטעות נוספת, ונדמה להם שלראות את התמונה המלאה, פירושו שעל האדם לראות את עצמו מבחוץ כדבר אחד. וכל זמן שהתודעה של האדם מחוברת לגוף האדם, הרי שהאדם לא יכול לראות את עצמו כדבר אחד. ונדמה לאותם אנשים, שאם התודעה תהיה נפרדת מהגוף, הרי שהאדם יוכל לראות את עצמו.
וכל המחשבות האלו, הן טעות ושטות. ונתחיל דווקא מהטעות השנייה, שחושבת שאם התודעה תהיה נפרדת מהגוף, אז האדם יוכל לראות את עצמו בשלמות. וזו כמובן שטות. כי אם נניח לדוגמא שהתודעה נפרדת מהגוף, הרי שהדבר היחיד שהשתנה, הוא שהגדרת ה"אני" / "עצמי" של האדם השתנתה.
כי כעת כאשר האדם בגוף, נדמה לו שאם התודעה שלו תהיה נפרדת ומחוץ לגוף, אז הוא יוכל לראות את עצמו בשלמות. והדבר דומה לאדם שיאמר, שאם הוא יפשוט את החולצה שלו, אז הוא יוכל לראות את עצמו בשלמות. וכמובן שלא כך הוא הדבר. כי כאשר האדם פושט את החולצה שלו, ממילא הוא לא ממשיך לחשוב שהוא רואה את עצמו, אלא הוא מבין שה"אני" שלו הוא עכשיו ישות אחרת נפרדת מהחולצה.
ואם התודעה של האדם תהיה נפרדת מהגוף, הרי שכאשר האדם מסתכל על הגוף, הוא מבין שהוא זאת ישות אחרת שהיא נפרדת מהגוף. וממילא אין שום תועלת בכך שהאדם רואה את גופו מבחוץ. כי את עצמו הוא עדיין לא יכול לראות.
ולא משנה כיצד יוגדר ה"אני" של האדם, ולא משנה מה תהיה מהותו, לעולם התודעה עצמה, לא תוכל להסתכל על עצמה מבחוץ. כי גם אם האדם יהיה כל מהות שהיא, לעולם זה שחושב את המחשבה, לא יוכל תוך כדי זה לראות את עצמו מבחוץ בתהליך שבו הוא חושב את המחשבה.
כי האדם יכול להסתכל ולראות רק את מה שנפרד ממנו. והאדם לא מסוגל להיות גם זה שצופה בתמונה וגם התמונה עצמה בו זמנית. כי האדם לא יכול לחשוב מחשבה כלשהי, ותוך כדי זה להסתכל על עצמו מהצד ולראות כיצד הוא חושב את המחשבה הזאת. כי ההסתכלות מהצד, גם היא עצמה מחשבה. ואין לדבר הזה סוף.
050-3331-331