6:51ניתוח התנהגות, עצלנות, נהנה לעשות עבור אחרים, לא עושה עבור עצמי, מתעצל עבור עצמי, נהנה לתת, נהנה להעניק
למה אנשים מתעצלים לפעול למען עצמם אך שמחים לפעול למען אחרים?
התופעה שבה אדם מתעצל לבצע פעולה עבור עצמו, אך יבצע את אותה פעולה בדיוק בשמחה ובקלות עבור מישהו אחר, היא תופעה מוכרת ונפוצה. אליעד כהן מנתח בהרצאתו את המנגנון הנפשי העומד מאחורי התנהגות זו, ומסביר את הלוגיקה הפסיכולוגית באופן מפורט, תוך שימוש בדוגמאות מוחשיות.
מדוע אדם יעדיף להכין אוכל לאחרים מאשר לעצמו?
הדוגמה הראשונה שאליעד נותן היא אדם שמתעצל להכין לעצמו אוכל, אך אם מישהו אחר מבקש ממנו להכין לו אוכל, אותו אדם ייענה בשמחה. ההסבר הפשוט הראשוני לכך יכול להיות הפידבק - כלומר, המחמאה או ההערכה שהאדם מקבל בעקבות הפעולה. כאשר אדם מכין אוכל עבור עצמו, אין לו את התגמול החיצוני המיידי הזה, לעומת זאת כשהוא מבשל עבור אדם אחר, התגובה החיובית שהוא מקבל, למשל משפט כמו "האוכל טעים", מעניקה לו תחושה טובה ומספקת.
עם זאת, אליעד מדגיש שגם כאשר הפידבק החיצוני אינו מובטח, אנשים לעיתים קרובות עדיין יעדיפו לפעול למען אחרים, וכאן ההסבר עמוק יותר: עצם ההרגשה של "לעשות טוב לאחר" יוצרת תחושה חיובית שמעצימה את ההנאה מהפעולה, אפילו ללא פידבק ישיר.
כיצד אהבה משפיעה על המוטיבציה לפעול למען אחרים?
דוגמה נוספת וחשובה שאליעד מציג היא בנושא של אהבה ומערכות יחסים. הוא מתאר סיטואציה בה אדם מתעצל לתלות כביסה עבור עצמו, משום שהוא חווה את הפעולה כמגבילה ומצמצמת אותו - זו פעולה שהוא "שונא" לעשות. אבל אם אדם קרוב שהוא אוהב מבקש ממנו לתלות את הכביסה, הוא עשוי לבצע את הפעולה באהבה ובשמחה. הסיבה לכך נעוצה במנגנון הפסיכולוגי של אהבה: כאשר אדם עושה משהו עבור אדם אהוב, הוא בעצם מחזק בתוכו את התחושה "אני אוהב אותו". הפעולה הופכת להזדמנות להעצים את האהבה שלו, ומכאן שהחוויה הפנימית שלו משתנה באופן דרמטי - מפעולה מאולצת לפעולה מהנה וחיובית.
לדברי אליעד כהן, כאשר אדם עושה פעולה שהוא שונא למען מישהו שהוא אוהב, הוא כבר לא מתמקד בתחושת הכפייה והסבל. במקום זאת, הוא מתמקד באהבה שלו לאדם האחר, וכך נוצר מצב שהפעולה השנואה הופכת לחוויה נעימה, ואפילו מהנה.
מהו הקונפליקט הפנימי שגורם לעצלנות?
אליעד מסביר את הקונפליקט הנפשי שגורם לאנשים להתעצל מלכתחילה. כאשר אדם צריך לבצע פעולה עבור עצמו, הוא מתמקד במה שמפריע לו בפעולה, למשל "אני לא רוצה לעבוד", "אני לא רוצה לתלות כביסה". התחושות השליליות וההתנגדות הפנימית הללו גורמות לו לתחושת סבל או צמצום, וכתוצאה מכך הוא מתעצל לפעול.
מנגד, כאשר אותה פעולה נעשית למען אדם אחר, הפוקוס של האדם משתנה. האדם מתרכז בנתינה, בהנאה של האדם האחר, או בחיזוק הרגשות החיוביים שלו כלפי אותו אדם, וכך הפעולה הופכת להיות נעימה ואף רצויה.
האם תמיד צריך פידבק חיובי כדי ליהנות מנתינה?
אליעד מציין כי לא תמיד חייבים לקבל פידבק חיובי ממשי על מנת ליהנות מהפעולה למען אחרים. אפילו עצם המחשבה "אני עושה טוב למישהו אחר" או "אני מחזק את האהבה שלי כלפי אדם זה" עשויה להיות מתגמלת מספיק כדי להפוך את הפעולה למענגת, גם אם אין תגובה חיצונית ישירה.
כמו כן, אליעד מבהיר כי אנשים אינם "רובוטים". הם לא מבצעים פעולות באופן אוטומטי רק בשל הפידבק. להבדיל מרובוט שמגיב לתכנות חיצוני, אדם חושב, מנתח, ומבין את משמעות הפעולה, ולכן הוא יכול להפיק הנאה מעצם הכוונה הטובה ומהרצון לתת, אפילו ללא תגובה חיצונית ישירה.
האם שינוי החשיבה יכול להפוך פעולה משנואה לאהובה?
נקודה נוספת שמדגיש אליעד כהן היא ששינוי בפרספקטיבה ובסיפור הפנימי שהאדם מספר לעצמו לגבי הפעולה יכול להפוך את אותה פעולה ממש מפעולה שנואה ואפילו מתסכלת, לפעולה אהובה ומהנה. השינוי הוא פנימי וקשור לסיפור שאדם מספר לעצמו: במקום להתמקד בקושי ובסבל של הפעולה, אפשר להתמקד בתוצאה החיובית, באהבה כלפי האדם שלמענו עושים את הפעולה או בהרגשה הטובה הנלווית לנתינה.
מהו סיכום הניתוח הפסיכולוגי של התופעה?
לסיכום, ההסבר הפסיכולוגי שאליעד מציע לתופעת העצלנות העצמית מול ההנאה מפעולה למען אחרים, מתבסס על שינוי מוקד תשומת הלב: כאשר הפעולה מתבצעת עבור עצמי - המוקד הוא על הקושי, הכפייה והתחושות השליליות. כאשר הפעולה מתבצעת עבור האחר - המוקד משתנה לנתינה, אהבה, והתחושות החיוביות הנלוות להן, וכך התפיסה כולה משתנה והפעולה הופכת למהנה ואף רצויה.
התופעה שבה אדם מתעצל לבצע פעולה עבור עצמו, אך יבצע את אותה פעולה בדיוק בשמחה ובקלות עבור מישהו אחר, היא תופעה מוכרת ונפוצה. אליעד כהן מנתח בהרצאתו את המנגנון הנפשי העומד מאחורי התנהגות זו, ומסביר את הלוגיקה הפסיכולוגית באופן מפורט, תוך שימוש בדוגמאות מוחשיות.
מדוע אדם יעדיף להכין אוכל לאחרים מאשר לעצמו?
הדוגמה הראשונה שאליעד נותן היא אדם שמתעצל להכין לעצמו אוכל, אך אם מישהו אחר מבקש ממנו להכין לו אוכל, אותו אדם ייענה בשמחה. ההסבר הפשוט הראשוני לכך יכול להיות הפידבק - כלומר, המחמאה או ההערכה שהאדם מקבל בעקבות הפעולה. כאשר אדם מכין אוכל עבור עצמו, אין לו את התגמול החיצוני המיידי הזה, לעומת זאת כשהוא מבשל עבור אדם אחר, התגובה החיובית שהוא מקבל, למשל משפט כמו "האוכל טעים", מעניקה לו תחושה טובה ומספקת.
עם זאת, אליעד מדגיש שגם כאשר הפידבק החיצוני אינו מובטח, אנשים לעיתים קרובות עדיין יעדיפו לפעול למען אחרים, וכאן ההסבר עמוק יותר: עצם ההרגשה של "לעשות טוב לאחר" יוצרת תחושה חיובית שמעצימה את ההנאה מהפעולה, אפילו ללא פידבק ישיר.
כיצד אהבה משפיעה על המוטיבציה לפעול למען אחרים?
דוגמה נוספת וחשובה שאליעד מציג היא בנושא של אהבה ומערכות יחסים. הוא מתאר סיטואציה בה אדם מתעצל לתלות כביסה עבור עצמו, משום שהוא חווה את הפעולה כמגבילה ומצמצמת אותו - זו פעולה שהוא "שונא" לעשות. אבל אם אדם קרוב שהוא אוהב מבקש ממנו לתלות את הכביסה, הוא עשוי לבצע את הפעולה באהבה ובשמחה. הסיבה לכך נעוצה במנגנון הפסיכולוגי של אהבה: כאשר אדם עושה משהו עבור אדם אהוב, הוא בעצם מחזק בתוכו את התחושה "אני אוהב אותו". הפעולה הופכת להזדמנות להעצים את האהבה שלו, ומכאן שהחוויה הפנימית שלו משתנה באופן דרמטי - מפעולה מאולצת לפעולה מהנה וחיובית.
לדברי אליעד כהן, כאשר אדם עושה פעולה שהוא שונא למען מישהו שהוא אוהב, הוא כבר לא מתמקד בתחושת הכפייה והסבל. במקום זאת, הוא מתמקד באהבה שלו לאדם האחר, וכך נוצר מצב שהפעולה השנואה הופכת לחוויה נעימה, ואפילו מהנה.
מהו הקונפליקט הפנימי שגורם לעצלנות?
אליעד מסביר את הקונפליקט הנפשי שגורם לאנשים להתעצל מלכתחילה. כאשר אדם צריך לבצע פעולה עבור עצמו, הוא מתמקד במה שמפריע לו בפעולה, למשל "אני לא רוצה לעבוד", "אני לא רוצה לתלות כביסה". התחושות השליליות וההתנגדות הפנימית הללו גורמות לו לתחושת סבל או צמצום, וכתוצאה מכך הוא מתעצל לפעול.
מנגד, כאשר אותה פעולה נעשית למען אדם אחר, הפוקוס של האדם משתנה. האדם מתרכז בנתינה, בהנאה של האדם האחר, או בחיזוק הרגשות החיוביים שלו כלפי אותו אדם, וכך הפעולה הופכת להיות נעימה ואף רצויה.
האם תמיד צריך פידבק חיובי כדי ליהנות מנתינה?
אליעד מציין כי לא תמיד חייבים לקבל פידבק חיובי ממשי על מנת ליהנות מהפעולה למען אחרים. אפילו עצם המחשבה "אני עושה טוב למישהו אחר" או "אני מחזק את האהבה שלי כלפי אדם זה" עשויה להיות מתגמלת מספיק כדי להפוך את הפעולה למענגת, גם אם אין תגובה חיצונית ישירה.
כמו כן, אליעד מבהיר כי אנשים אינם "רובוטים". הם לא מבצעים פעולות באופן אוטומטי רק בשל הפידבק. להבדיל מרובוט שמגיב לתכנות חיצוני, אדם חושב, מנתח, ומבין את משמעות הפעולה, ולכן הוא יכול להפיק הנאה מעצם הכוונה הטובה ומהרצון לתת, אפילו ללא תגובה חיצונית ישירה.
האם שינוי החשיבה יכול להפוך פעולה משנואה לאהובה?
נקודה נוספת שמדגיש אליעד כהן היא ששינוי בפרספקטיבה ובסיפור הפנימי שהאדם מספר לעצמו לגבי הפעולה יכול להפוך את אותה פעולה ממש מפעולה שנואה ואפילו מתסכלת, לפעולה אהובה ומהנה. השינוי הוא פנימי וקשור לסיפור שאדם מספר לעצמו: במקום להתמקד בקושי ובסבל של הפעולה, אפשר להתמקד בתוצאה החיובית, באהבה כלפי האדם שלמענו עושים את הפעולה או בהרגשה הטובה הנלווית לנתינה.
מהו סיכום הניתוח הפסיכולוגי של התופעה?
לסיכום, ההסבר הפסיכולוגי שאליעד מציע לתופעת העצלנות העצמית מול ההנאה מפעולה למען אחרים, מתבסס על שינוי מוקד תשומת הלב: כאשר הפעולה מתבצעת עבור עצמי - המוקד הוא על הקושי, הכפייה והתחושות השליליות. כאשר הפעולה מתבצעת עבור האחר - המוקד משתנה לנתינה, אהבה, והתחושות החיוביות הנלוות להן, וכך התפיסה כולה משתנה והפעולה הופכת למהנה ואף רצויה.
- למה קשה לפעול למען עצמי?
- למה כיף לתת לאחרים?
- מהי הסיבה לעצלנות?
- איך אהבה משפיעה על נתינה?
- למה אנשים עושים יותר עבור אחרים?
- איך ליהנות ממשימות משעממות?
- האם נתינה תמיד חייבת פידבק?