מה משמעות הסיפור של רבי נחמן על המלך חוזה הכוכבים?

הסיפור של רבי נחמן מברסלב מתחיל עם מלך אחד שהיה חוזה בכוכבים (אסטרולוג). המלך ראה בכוכבים שאם לא יקצרו את התבואה עד זמן מסוים באותה שנה, היא תתקלקל לחלוטין. הזמן שנותר עד לקציר היה קצר מאוד. בעקבות זאת, היועצים של המלך יעצו לו לשכור פועלים ולהעניק להם את כל התענוגים והנאות שירצו, כדי שיהיה להם "הרחבת הדעת", מצב רוח טוב ורצון לעבוד ביעילות ובזריזות, גם ביום וגם בלילה, וכך יצליחו לקצור בזמן ולהציל את התבואה.

המלך אכן עשה כעצת היועצים וסיפק לפועלים את כל מה שרצו, את כל ההנאות האפשריות. אך במקום לעבוד במרץ, הפועלים שקיבלו את התענוגים, התמכרו להנאות ושכחו את משימתם החשובה, שכחו לקצור את התבואה. לבסוף, הגיע המועד שנקבע והתבואה לא נקצרה, היא התקלקלה כליל.

מה הייתה העצה של החכם כדי להינצל מכעסו של המלך?

לאחר שנכשלה משימתם, הפועלים פחדו מאוד מתגובת המלך. יועץ חכם נתן להם עצה: המלך אוהב מאוד ציפור מיוחדת. הוא אמר שאם יביאו למלך את הציפור הזו, התענוג וההנאה שהמלך יפיק ממנה, יגרמו לו לסלוח להם על כישלונם בקצירת התבואה. אך הציפור הייתה שוכנת בראש עץ גבוה במיוחד, ולא היה לפועלים סולם להגיע אליה, וזמן רב לא נותר בידם.

החכם הוסיף עצה ואמר: מאחר שאתם קבוצה גדולה של אנשים, תעמדו אחד על כתפי השני, עד שהעליון יגיע לציפור. אך כאשר ניסו הפועלים לבצע זאת, החלו לריב ביניהם מי יהיה למעלה ומי יהיה למטה. כל אחד התווכח שהוא רוצה להיות הכי גבוה, כי הוא יותר חשוב מהאחרים, ובגלל הוויכוח, הציפור נבהלה מהמהומה, פרחה וברחה, וכך איבדו הפועלים גם את הסיכוי האחרון לפייס את המלך.

מה הפירוש והנמשל לסיפור הזה?

אליעד כהן מסביר שהסיפור הזה הוא משל על החיים ועל מערכת היחסים של האדם עם אלוהים. אלוהים נתן לאדם את כל ההנאות, כל הטוב שבעולם, בכדי לעודד אותו לפעול במהירות וביעילות לקראת המטרה החשובה - "קצירת התבואה", כלומר, ביצוע המשימה הרוחנית או התפקידים שנועדו לו בזמן המיועד. אך האדם פעמים רבות מתמכר להנאות השונות של העולם, שוכח את המטרה המקורית, ונכשל בביצוע המשימה בזמן. וכך, באופן מטאפורי, התבואה מתקלקלת, כלומר, האדם מאבד הזדמנויות ומסתבך בעוונותיו ופגמיו.

אך יש לאדם תקווה: הציפור בסיפור מסמלת את הצדיק, את השכל המושלם, את ההבנה הרוחנית הגבוהה. אדם שמשיג אותה יכול לזכות לסליחה על כל הטעויות והעוונות שעשה. אבל להשיג את ההבנה הזו, את השכל הזה, הוא דבר קשה במיוחד, והוא דורש תיאום פנימי ושיתוף פעולה של כל הרצונות שבתוך האדם עצמו.

מה הבעיה של האדם שמונעת ממנו להשיג את ה"ציפור"?

הבעיה של האדם, אומר אליעד, היא הקונפליקט הפנימי. בתוך האדם יש כמה רצונות שסותרים אחד את השני. כל רצון "רוצה להיות למעלה", כל רצון חושב שהוא הכי חשוב ולא מוכן לוותר לטובת הרצון האחר. האדם רוצה דבר מסוים וגם לא רוצה אותו בו זמנית. במקום שיתוף פעולה בין הרצונות השונים שבתוכו, מתחולל מאבק פנימי, מלחמה פנימית בלתי פוסקת, שבגללה האדם אינו מצליח להתמקד במטרה הרוחנית האמיתית שלו, אינו משיג את ההבנה ואת השכל האמיתי (הציפור).

אליעד כהן ממחיש זאת בדוגמה של שני רצונות מנוגדים בתוך האדם - רצון שטוב לו ורצון שרע לו, רצון "ללכת לפה" או רצון "ללכת לשם". כל רצון טוען "למה שאני אוותר?" ומתוך הוויכוח הפנימי הזה, האדם נשאר בלי כלום, לא לכאן ולא לכאן. הוא מאבד גם את ההזדמנות להגיע להבנה (הציפור) וגם נותר עם כעס המלך, שהוא למעשה התסכול והמצוקה שנשארים אצלו לאחר שההזדמנות הרוחנית אובדת.

מהו המוסר השכל המרכזי של הסיפור הזה?

המוסר השכל הוא שהאגו, המחלוקת הפנימית, הרצון להיות מעל אחרים, והקונפליקט הפנימי גורמים לאדם להחמיץ את ההזדמנות החשובה ביותר בחייו, ההזדמנות להגיע אל ההבנה העמוקה, אל האושר ואל השקט הפנימי. אם האדם רוצה להצליח בחיים מבחינה רוחנית, עליו ללמוד לעשות "שלום פנימי", לתת לרצונות שלו לשתף פעולה, לוותר על המאבקים חסרי התוחלת, ולהתמקד במטרה האמיתית.

במילים פשוטות, האדם צריך להחליט בצורה ברורה על מטרה אחת, על רצון אחד גבוה ומושלם, ולהתמסר אליו לחלוטין, בלי קונפליקטים פנימיים ובלי ספקות מיותרים, ורק אז הוא יוכל להשיג את השלווה וההבנה המיוחלת, המסומלת בסיפור כ"ציפור מיוחדת".