והעניין הוא, שכאשר האדם מתבונן סביבו, הוא נתקל בתופעות שונות ומשונות, שלפעמים הן נראות לאדם כמשוגעות. ובפרט כאשר האדם מסתכל על השכל של מי שהוא חכם אמיתי, שאז מוכרח שהשכל של החכם האמיתי, יראה בעיני האדם כסוג של שיגעון, או אולי אפילו כשיגעון הגדול ביותר, ואולי אפילו כמו השקר הגדול ביותר. עד כדי כך, שיש כאלו שנדמה להם, שהחכם האמיתי הוא שרלטן, ונדמה להם שהם חכמים גדולים, שהצליחו לגלות את הסוד הזה.
והעניין הוא, שהאדם, הוא לא ממש חכם בלשון המעטה. והסיבה היחידה שהאדם לא מכיר בכך, היא רק משום שכולם כך. ולכן נדמה לכולם, שהם "נורמאליים". ולמה כולם לא ממש חכמים? כי לכולם יש קושיות על המציאות. ואין אפילו מישהו אחד, שאין לו בתוכו שום שאלה כלשהי על המציאות, למה היא כפי מה שהיא ולא אחרת. (אין לו שום שאלה, פירושו, שאינו מסוגל להבין את השאלה. ולא שיש לו תשובה, אלא שאינו מבין את השאלה).
ויש רק מצב תודעתי אחד, שבו אין לאדם שום שאלה על המציאות, והוא, כאשר הוא משוגע כמו המציאות בשלמות. והכוונה היא, שכל זמן שהיש והאין נפרדים אצל האדם, תמיד יהיו לו שאלות כלשהן, שנובעות מהפרדת היש והאין. ורק כאשר היש והאין מתאחדים בתוך התודעה של האדם, עד כדי כך, שמצד אחד האדם כן מבדיל בין יש לאין, אך מצד שני בתוכו הוא לא מבדיל, בין חוסר הבדלה לבין ההבדלה שלו, אז ורק אז אין לאדם שום שאלה על המציאות כלל. כי כאשר הכל אחד, אין שום שאלה כלל.
וכאשר היש והאין מתאחדים אצל האדם, אז הוא נחשב למשוגע בעיני אחרים. כי גם המציאות והשכל שלה, נחשבים לשיגעון בעיני העולם. כי השכל של המציאות כ"כ מוזר, עד שאף אחד לא באמת יודע מה היה לפני הסיבה הראשונה של כל הסיבות, ולמה המציאות היא דווקא כך ולא אחרת. וכל זמן שהמציאות עצמה לא ברורה לאדם, עליו להבין שביחס להיגיון של המציאות, הוא משוגע. כי האדם לא מבין את המציאות, רק בגלל שהוא משוגע שלא מתחבר להיגיון של המציאות, ושהוא חווה את היש והאין כישויות נפרדות.
וכל זמן שהאדם הוא לא מספיק חכם להבין את כל המציאות, עליו לדעת את האמת, שהוא לא יכול לדעת מיהו ומהו משוגע ומיהו ומהו חכם. כי אצל המשוגע, אצלו החכם הופך למשוגע ולהיפך. והאדם לא יכול להיות בטוח בשום דבר, עד שהוא לא מבין את כל המציאות. וכאשר האדם רואה איזה דבר שנראה לו כמשוגע, על האדם להיות איש אמת, ולהבין שאם משהו באמת נראה לו כשיגעון, הרי שזה אומר שיכול להיות שהוא...
והעניין הוא, שהאדם, הוא לא ממש חכם בלשון המעטה. והסיבה היחידה שהאדם לא מכיר בכך, היא רק משום שכולם כך. ולכן נדמה לכולם, שהם "נורמאליים". ולמה כולם לא ממש חכמים? כי לכולם יש קושיות על המציאות. ואין אפילו מישהו אחד, שאין לו בתוכו שום שאלה כלשהי על המציאות, למה היא כפי מה שהיא ולא אחרת. (אין לו שום שאלה, פירושו, שאינו מסוגל להבין את השאלה. ולא שיש לו תשובה, אלא שאינו מבין את השאלה).
ויש רק מצב תודעתי אחד, שבו אין לאדם שום שאלה על המציאות, והוא, כאשר הוא משוגע כמו המציאות בשלמות. והכוונה היא, שכל זמן שהיש והאין נפרדים אצל האדם, תמיד יהיו לו שאלות כלשהן, שנובעות מהפרדת היש והאין. ורק כאשר היש והאין מתאחדים בתוך התודעה של האדם, עד כדי כך, שמצד אחד האדם כן מבדיל בין יש לאין, אך מצד שני בתוכו הוא לא מבדיל, בין חוסר הבדלה לבין ההבדלה שלו, אז ורק אז אין לאדם שום שאלה על המציאות כלל. כי כאשר הכל אחד, אין שום שאלה כלל.
וכאשר היש והאין מתאחדים אצל האדם, אז הוא נחשב למשוגע בעיני אחרים. כי גם המציאות והשכל שלה, נחשבים לשיגעון בעיני העולם. כי השכל של המציאות כ"כ מוזר, עד שאף אחד לא באמת יודע מה היה לפני הסיבה הראשונה של כל הסיבות, ולמה המציאות היא דווקא כך ולא אחרת. וכל זמן שהמציאות עצמה לא ברורה לאדם, עליו להבין שביחס להיגיון של המציאות, הוא משוגע. כי האדם לא מבין את המציאות, רק בגלל שהוא משוגע שלא מתחבר להיגיון של המציאות, ושהוא חווה את היש והאין כישויות נפרדות.
וכל זמן שהאדם הוא לא מספיק חכם להבין את כל המציאות, עליו לדעת את האמת, שהוא לא יכול לדעת מיהו ומהו משוגע ומיהו ומהו חכם. כי אצל המשוגע, אצלו החכם הופך למשוגע ולהיפך. והאדם לא יכול להיות בטוח בשום דבר, עד שהוא לא מבין את כל המציאות. וכאשר האדם רואה איזה דבר שנראה לו כמשוגע, על האדם להיות איש אמת, ולהבין שאם משהו באמת נראה לו כשיגעון, הרי שזה אומר שיכול להיות שהוא...
050-3331-331