49:15אחדות המציאות - איך מסבירים אותה בצורה פשוטה?
האם אפשר להוכיח שהכל אחד?
אליעד כהן מתחיל עם הטענה המרכזית כי אי אפשר באמת להוכיח שהכל אחד. הוא מדגיש שכאשר משהו זקוק להוכחה, זה מעיד על כך שהוא אינו מוחלט, מכיוון שהוא מסתמך על הנחות יסוד שלא ניתנות להוכחה בעצמן. הוא משתמש בדוגמה בסיסית: האדם אינו זקוק להוכחה לקיומו העצמי, ואילו כל דבר שצריך להוכיח הוא פחות אמיתי, משום שאפשר להטיל ספק בהוכחות עצמן. הוא מבהיר כי גם הלוגיקה עצמה אינה מוחלטת, כי לא ניתן להוכיח שהלוגיקה נכונה באופן אבסולוטי.
האם קיימת אמת אובייקטיבית?
בהמשך אליעד כהן מעלה את השאלה האם בכלל קיימת אמת אובייקטיבית. הוא מסביר שכל דבר שהאדם מנסה להוכיח תלוי בהיגיון ובמחשבה, שהם בעצמם נתונים לספק. לכן, השאלה אם יש אמת אובייקטיבית הופכת לשאלה עמוקה. לדבריו, כל דבר בעל הפך אינו מוחלט, וכאשר אדם טוען שהכל אחד, הוא אוטומטית מעלה אפשרות שקיים מצב הפוך, מה שאומר שהאחדות אינה מוחלטת.
מהי המשמעות של "אחדות"?
אליעד מתאר את פרדוקס האחדות: אם אדם אומר שהכל אחד, הוא בעצם מודה בקיומה של הנפרדות, משום שההכרזה "הכל אחד" מניחה אפשרות אחרת. לכן, עצם ההכרזה שהכל אחד מבטאת נפרדות ומפרה את רעיון האחדות המוחלטת. הוא מביא דוגמה לכך שאם באמת הכל היה אחד באופן מוחלט, השאלה "האם הכל אחד?" כלל לא הייתה עולה, כמו שאדם אינו צריך לשאול האם יד אחת היא אחת.
האם הסבל נובע מחכמה?
אליעד מסביר את הקשר בין חכמה לסבל, בכך שהסבל נובע מהיכולת האנושית להבחין בין טוב ורע. ילד קטן שלא יודע להבחין בטוב ורע, לא סובל באותה מידה כמו אדם בוגר שמבין את ההבדל ויודע מה הוא רוצה ומה הוא לא רוצה. ככל שהאדם חכם יותר, כך הוא יכול לסבול יותר, משום שהסבל נוצר מהמודעות למה ש"צריך להיות" מול מה ש"לא צריך להיות". הוא משתמש בדוגמת אדם הראשון שאכל מעץ הדעת טוב ורע והועבר מגן עדן לגיהינום, לא בגלל עונש אלא כי ההבחנה בטוב ורע יצרה אצלו סבל.
האם אפשר להגיע ליציבות רגשית מוחלטת?
אליעד טוען כי האדם יכול להגיע ליציבות רגשית מוחלטת רק כשהוא מבין את האחדות של הנפרדות והאחדות. הוא מדגיש כי בעולם הכל משתנה כל הזמן, אך היציבות האמיתית נובעת מהבנה פנימית שהשינוי הוא חלק מהאחדות עצמה. לדבריו, אדם שמגיע להכרה זו לא מאבד את יכולתו לחוות שינויים, אלא שהוא אינו תלוי בהם ואינו מזדהה איתם באופן מוחלט.
האם החקירה מביאה לאחדות?
אליעד ממליץ על חקירה מעמיקה של כל נושא עד תום, וטוען כי חקירה כזו תוביל תמיד להבנת האחדות. הוא מביא דוגמאות שונות כמו חיי הציפורים או ייצור נעליים, וטוען שכל שאלה שתיחקר לעומק תוביל להבנת "הכלום", שהוא הבסיס של כל הדברים. כאשר האדם מגיע להבנת הכלום, הוא בעצם לא יודע שום דבר - וזו האחדות האמיתית.
מה פירוש הדבר שהאחדות והנפרדות הן אחד?
אליעד מדגיש את הרעיון הפרדוקסלי אך העמוק ביותר: האחדות והנפרדות הן לא רק שתי צורות של מציאות - אלא שהן ממש אותה מציאות עצמה. הוא מסביר כי השכל הרגיל תופס אותן כנפרדות, אך שכל גבוה יותר מבין שהן שני צדדים של אותו מטבע. זו הבנה שלא משאירה שאלות פתוחות - מכיוון שהיא כוללת את כל ההפכים ומאחדת אותם לדבר אחד שלם ומוחלט.
מה המשמעות האמיתית של עץ הדעת?
אליעד מסביר שעץ הדעת, שנחשב בדרך כלל לסמל של חכמה והבחנה בין טוב לרע, הוא למעשה עץ הטיפשות. האדם הראשון שחשב שהוא קיבל "דעת" - למעשה איבד את האחדות, ויצר את ההפרדה שגרמה לסבל. מי שבאמת חכם, יבין שההבחנה בין טוב לרע היא טיפשות, והחכמה האמיתית היא להגיע למצב בו האדם כבר אינו מבחין בין ההבחנה עצמה לבין היעדרה.
האם אפשר להפריד בין רוחניות לגשמיות?
אליעד כהן מסביר שאין משמעות להפרדה בין רוחניות לגשמיות, וכי ההפרדה עצמה נוגדת את הרעיון האמיתי של האחדות. מי שמבין באמת את אחדות המציאות, יכול להינות מכל דבר ואינו זקוק להפרדה של "רוחני" או "גשמי".
איך מגיעים להבנה של האחדות באופן מעשי?
אליעד מדגיש שהדרך להגיע להבנה של האחדות היא באמצעות חוויה ישירה של חקירה עצמית ולא דרך הוכחות לוגיות. הוא חוזר על כך כי ההבנה של האחדות והנפרדות כמושגים נפרדים אינה האחדות האמיתית. רק כאשר האדם חווה זאת באופן ישיר ומגיע לנקודה שבה כל השאלות מתבטלות מאליהן - אז הוא מגיע להבנה השלמה.
לסיום אליעד כהן חוזר על כך שאי אפשר באמת להוכיח שהכל אחד, משום שההוכחה עצמה היא סוג של נפרדות, וכי ההבנה היחידה האמיתית היא חווייתית, כאשר אין הפרדה בין טוב לרע, יש ואין, אמת ושקר.
אליעד כהן מתחיל עם הטענה המרכזית כי אי אפשר באמת להוכיח שהכל אחד. הוא מדגיש שכאשר משהו זקוק להוכחה, זה מעיד על כך שהוא אינו מוחלט, מכיוון שהוא מסתמך על הנחות יסוד שלא ניתנות להוכחה בעצמן. הוא משתמש בדוגמה בסיסית: האדם אינו זקוק להוכחה לקיומו העצמי, ואילו כל דבר שצריך להוכיח הוא פחות אמיתי, משום שאפשר להטיל ספק בהוכחות עצמן. הוא מבהיר כי גם הלוגיקה עצמה אינה מוחלטת, כי לא ניתן להוכיח שהלוגיקה נכונה באופן אבסולוטי.
האם קיימת אמת אובייקטיבית?
בהמשך אליעד כהן מעלה את השאלה האם בכלל קיימת אמת אובייקטיבית. הוא מסביר שכל דבר שהאדם מנסה להוכיח תלוי בהיגיון ובמחשבה, שהם בעצמם נתונים לספק. לכן, השאלה אם יש אמת אובייקטיבית הופכת לשאלה עמוקה. לדבריו, כל דבר בעל הפך אינו מוחלט, וכאשר אדם טוען שהכל אחד, הוא אוטומטית מעלה אפשרות שקיים מצב הפוך, מה שאומר שהאחדות אינה מוחלטת.
מהי המשמעות של "אחדות"?
אליעד מתאר את פרדוקס האחדות: אם אדם אומר שהכל אחד, הוא בעצם מודה בקיומה של הנפרדות, משום שההכרזה "הכל אחד" מניחה אפשרות אחרת. לכן, עצם ההכרזה שהכל אחד מבטאת נפרדות ומפרה את רעיון האחדות המוחלטת. הוא מביא דוגמה לכך שאם באמת הכל היה אחד באופן מוחלט, השאלה "האם הכל אחד?" כלל לא הייתה עולה, כמו שאדם אינו צריך לשאול האם יד אחת היא אחת.
האם הסבל נובע מחכמה?
אליעד מסביר את הקשר בין חכמה לסבל, בכך שהסבל נובע מהיכולת האנושית להבחין בין טוב ורע. ילד קטן שלא יודע להבחין בטוב ורע, לא סובל באותה מידה כמו אדם בוגר שמבין את ההבדל ויודע מה הוא רוצה ומה הוא לא רוצה. ככל שהאדם חכם יותר, כך הוא יכול לסבול יותר, משום שהסבל נוצר מהמודעות למה ש"צריך להיות" מול מה ש"לא צריך להיות". הוא משתמש בדוגמת אדם הראשון שאכל מעץ הדעת טוב ורע והועבר מגן עדן לגיהינום, לא בגלל עונש אלא כי ההבחנה בטוב ורע יצרה אצלו סבל.
האם אפשר להגיע ליציבות רגשית מוחלטת?
אליעד טוען כי האדם יכול להגיע ליציבות רגשית מוחלטת רק כשהוא מבין את האחדות של הנפרדות והאחדות. הוא מדגיש כי בעולם הכל משתנה כל הזמן, אך היציבות האמיתית נובעת מהבנה פנימית שהשינוי הוא חלק מהאחדות עצמה. לדבריו, אדם שמגיע להכרה זו לא מאבד את יכולתו לחוות שינויים, אלא שהוא אינו תלוי בהם ואינו מזדהה איתם באופן מוחלט.
האם החקירה מביאה לאחדות?
אליעד ממליץ על חקירה מעמיקה של כל נושא עד תום, וטוען כי חקירה כזו תוביל תמיד להבנת האחדות. הוא מביא דוגמאות שונות כמו חיי הציפורים או ייצור נעליים, וטוען שכל שאלה שתיחקר לעומק תוביל להבנת "הכלום", שהוא הבסיס של כל הדברים. כאשר האדם מגיע להבנת הכלום, הוא בעצם לא יודע שום דבר - וזו האחדות האמיתית.
מה פירוש הדבר שהאחדות והנפרדות הן אחד?
אליעד מדגיש את הרעיון הפרדוקסלי אך העמוק ביותר: האחדות והנפרדות הן לא רק שתי צורות של מציאות - אלא שהן ממש אותה מציאות עצמה. הוא מסביר כי השכל הרגיל תופס אותן כנפרדות, אך שכל גבוה יותר מבין שהן שני צדדים של אותו מטבע. זו הבנה שלא משאירה שאלות פתוחות - מכיוון שהיא כוללת את כל ההפכים ומאחדת אותם לדבר אחד שלם ומוחלט.
מה המשמעות האמיתית של עץ הדעת?
אליעד מסביר שעץ הדעת, שנחשב בדרך כלל לסמל של חכמה והבחנה בין טוב לרע, הוא למעשה עץ הטיפשות. האדם הראשון שחשב שהוא קיבל "דעת" - למעשה איבד את האחדות, ויצר את ההפרדה שגרמה לסבל. מי שבאמת חכם, יבין שההבחנה בין טוב לרע היא טיפשות, והחכמה האמיתית היא להגיע למצב בו האדם כבר אינו מבחין בין ההבחנה עצמה לבין היעדרה.
האם אפשר להפריד בין רוחניות לגשמיות?
אליעד כהן מסביר שאין משמעות להפרדה בין רוחניות לגשמיות, וכי ההפרדה עצמה נוגדת את הרעיון האמיתי של האחדות. מי שמבין באמת את אחדות המציאות, יכול להינות מכל דבר ואינו זקוק להפרדה של "רוחני" או "גשמי".
איך מגיעים להבנה של האחדות באופן מעשי?
אליעד מדגיש שהדרך להגיע להבנה של האחדות היא באמצעות חוויה ישירה של חקירה עצמית ולא דרך הוכחות לוגיות. הוא חוזר על כך כי ההבנה של האחדות והנפרדות כמושגים נפרדים אינה האחדות האמיתית. רק כאשר האדם חווה זאת באופן ישיר ומגיע לנקודה שבה כל השאלות מתבטלות מאליהן - אז הוא מגיע להבנה השלמה.
לסיום אליעד כהן חוזר על כך שאי אפשר באמת להוכיח שהכל אחד, משום שההוכחה עצמה היא סוג של נפרדות, וכי ההבנה היחידה האמיתית היא חווייתית, כאשר אין הפרדה בין טוב לרע, יש ואין, אמת ושקר.
- האם הכל אחד?
- מהי אמת אובייקטיבית?
- האם אפשר להוכיח אחדות?
- מהו עץ הדעת טוב ורע?
- האם אפשר להגיע ליציבות רגשית?
- האם יש הבדל בין רוחניות לגשמיות?
הוכחת האחדות של המציאות
האדם מחפש את האמת, אך השאלה היא - מהי אמת? אמת היא תיאור של המציאות כפי שהיא. אנשים רבים טוענים שיש להם את האמת, אך מי שיכול להוכיח שהאמת אצלו - סימן שהיא אינה אמת מוחלטת. אם האמת נשענת על הוכחות, היא כבר אינה מספיק מוחלטת, משום שכל הוכחה מבוססת על הנחות יסוד שדורשות אישור נוסף. למשל, אם מישהו טוען שהוא יכול להוכיח שהכל אחד, הרי שהידיעה שלו נשענת על הוכחות, ולכן היא תלויה במערכת חוקים לוגית שאינה מוחלטת בעצמה.
גבולות ההוכחה והלוגיקה
השכל האנושי מבוסס על לוגיקה, אך לא ניתן להוכיח שהלוגיקה עצמה נכונה באופן מוחלט. כל הוכחה מסתמכת על הנחות יסוד, ולפיכך, תמיד יישאר ספק בסיסי - אולי השכל טועה? מכאן עולה שהתשובה אינה בהוכחה אלא בהבנה. השאלה הבסיסית היא האם יש דבר כזה אמת אובייקטיבית? אם כל דבר שניתן להוכחה לוגית אינו מוחלט, אז האם בכלל אפשר להגיע להבנה אבסולוטית? לכאורה, כל הבנה היא סובייקטיבית, ותמיד יהיה אפשר להעלות ספקות לגבי הנכונות שלה.
כיצד ניתן להוכיח שהכל אחד?
לכאורה, ניתן להביא הוכחה לוגית לכך שהכל אחד, אך עצם קיומה של ההוכחה מרמז על כך שהדבר עדיין לא מובן מאליו, כלומר, - עדיין קיים פיצול בין זה לבין הוכחתו. יותר מכך, עצם קיומה של השאלה "האם הכל אחד?" מעידה על כך שקיימת נפרדות, אחרת השאלה כלל לא הייתה נשאלת. מכאן שהוכחה לוגית אינה מספיקה כדי להפוך את הידיעה לאמת מוחלטת.
פרדוקס האחדות והנפרדות
אם טוענים שהכל אחד, הרי שזה כולל גם את האמירה שהכל אינו אחד. כלומר, אחדות אמיתית חייבת להכיל גם את הניגוד שלה - את הנפרדות. אם ישנו הבדל בין האחדות לבין הנפרדות, הרי שהאחדות אינה מוחלטת. ברגע שהאדם אומר "הגעתי לאחדות", הוא למעשה יוצר הפרדה בין המצב שבו לא היה באחדות לבין המצב החדש, ולכן עצם ההגדרה שלו סותרת את עצמה.
תהליך החקירה והחוויה
אם האדם יחקור עד הסוף כל שאלה - הוא יגיע להבנה שהוא אינו יודע. זהו שלב קריטי - ההבנה שהשכל מוגבל ושהניסיון לתפוס את האמת באמצעות מחשבה מוביל בסופו של דבר לאי - ידיעה מוחלטת. כדי להבין את האחדות באמת, האדם חייב להגיע לנקודה שבה הוא מבין שאין הבדל בין לדעת לבין לא לדעת, בין יש לבין אין. ההבנה המוחלטת היא לא ידיעה מסוימת, אלא ביטול מוחלט של כל הידיעות הנפרדות.
הקשר בין הבנה לבין יציבות רגשית
אדם הסובל מרגשות שליליים, למעשה סובל מהשיפוטיות שלו - מהחלוקה שהוא עושה בין טוב ורע. הסבל נובע מהיכולת של השכל להבדיל ולומר "זה טוב" ו"זה רע". ילד קטן, למשל, שאינו מבין את המשמעות של תוצאה רעה, לא יסבול אם לא ישיג משהו, משום שהוא לא מודע לחלופה אפשרית טובה יותר. לעומת זאת, ככל שהאדם נהיה חכם יותר ומבין יותר, כך הוא מסוגל לסבול יותר, משום שהוא מזהה מה "אמור להיות" לעומת מה ש"לא אמור להיות".
משמעותו של עץ הדעת
מסופר על אדם הראשון שהתגורר בגן עדן עד שאכל מעץ הדעת. ברגע שהוא התחיל להבדיל בין טוב לרע, הוא הושלך מגן עדן, לא משום שאלוהים העניש אותו, אלא משום שהוא עצמו יצר את התחושה של הסבל. הידיעה שיש טוב ויש רע היא - היא הגורם לסבל, ולכן מי שרוצה להגיע ליציבות רגשית אמיתית חייב להשתחרר לחלוטין מהשיפוטיות הזאת. רבי נחמן אמר "אין עולם הזה" - כלומר, העולם הזה, כפי שאנו חווים אותו, הוא תוצאה של המחשבות שלנו, ולא בהכרח מציאות אובייקטיבית.
האם אפשר להגיע ליציבות מוחלטת?
האדם שואף להגיע למצב שבו מצבו הרגשי לא ישתנה, אך בעולם הזה הכל משתנה. יחד עם זאת, קיימת נקודה שלא משתנה - המקום שבו ההבנה של האחדות והנפרדות מתמזגות. היציבות הרגשית הגבוהה ביותר אינה בהכרח היעדר שינוי חיצוני, אלא הבנה פנימית שהשינויים הם חלק מהשלמות. השגת המצב הזה אינה עניין של הוכחה לוגית אלא של חוויה ישירה.
אחדות כמצב תודעתי
באופן פרדוקסלי, כדי להבין שהכל אחד, על האדם להבין שאין הפרדה בין אחדות לבין נפרדות. השכל הרגיל תמיד יוצר הפרדה, אך ישנו שכל גבוה יותר שמבין שגם הפרדה היא חלק מהאחדות. היציבות הרגשית אינה בכך שהאדם אינו חווה שינויים, אלא בכך שהוא נמצא בנקודת מבט שממנה השינוי וחוסר השינוי הם אותו הדבר.
חיפוש המנהיגות החיצונית
אנשים נוטים לחפש מנהיגים רוחניים שיראו להם את הדרך, אך דווקא מי שנראה כלפי חוץ כרוחני - כנראה שאינו כזה. מי שמבין את האחדות באופן מוחלט אינו זקוק יותר לרוחניות נפרדת מן המציאות, משום שהוא מבין שהאחדות כוללת גם את החומר. המטרה אינה להפריד בין העולם הרוחני לבין העולם הגשמי, אלא לראות ששניהם אחד.
המסקנה הסופית
האדם אינו צריך להוכיח שהכל אחד, אלא להבין זאת מתוך חוויה ישירה. כל עוד הוא מחפש הוכחות, הוא נשאר בלוגיקה, ואילו האחדות האמיתית אינה לוגית - היא כוללת גם את היפוכה. ההבנה המוחלטת היא לא תפיסה של אמת מסוימת, אלא ביטול כל ההבדלים בין אמת לשקר, טוב ורע, יש ואין. בכך, האדם מגיע לשחרור מהסבל ולשלמות הפנימית האמיתית.
האדם מחפש את האמת, אך השאלה היא - מהי אמת? אמת היא תיאור של המציאות כפי שהיא. אנשים רבים טוענים שיש להם את האמת, אך מי שיכול להוכיח שהאמת אצלו - סימן שהיא אינה אמת מוחלטת. אם האמת נשענת על הוכחות, היא כבר אינה מספיק מוחלטת, משום שכל הוכחה מבוססת על הנחות יסוד שדורשות אישור נוסף. למשל, אם מישהו טוען שהוא יכול להוכיח שהכל אחד, הרי שהידיעה שלו נשענת על הוכחות, ולכן היא תלויה במערכת חוקים לוגית שאינה מוחלטת בעצמה.
גבולות ההוכחה והלוגיקה
השכל האנושי מבוסס על לוגיקה, אך לא ניתן להוכיח שהלוגיקה עצמה נכונה באופן מוחלט. כל הוכחה מסתמכת על הנחות יסוד, ולפיכך, תמיד יישאר ספק בסיסי - אולי השכל טועה? מכאן עולה שהתשובה אינה בהוכחה אלא בהבנה. השאלה הבסיסית היא האם יש דבר כזה אמת אובייקטיבית? אם כל דבר שניתן להוכחה לוגית אינו מוחלט, אז האם בכלל אפשר להגיע להבנה אבסולוטית? לכאורה, כל הבנה היא סובייקטיבית, ותמיד יהיה אפשר להעלות ספקות לגבי הנכונות שלה.
כיצד ניתן להוכיח שהכל אחד?
לכאורה, ניתן להביא הוכחה לוגית לכך שהכל אחד, אך עצם קיומה של ההוכחה מרמז על כך שהדבר עדיין לא מובן מאליו, כלומר, - עדיין קיים פיצול בין זה לבין הוכחתו. יותר מכך, עצם קיומה של השאלה "האם הכל אחד?" מעידה על כך שקיימת נפרדות, אחרת השאלה כלל לא הייתה נשאלת. מכאן שהוכחה לוגית אינה מספיקה כדי להפוך את הידיעה לאמת מוחלטת.
פרדוקס האחדות והנפרדות
אם טוענים שהכל אחד, הרי שזה כולל גם את האמירה שהכל אינו אחד. כלומר, אחדות אמיתית חייבת להכיל גם את הניגוד שלה - את הנפרדות. אם ישנו הבדל בין האחדות לבין הנפרדות, הרי שהאחדות אינה מוחלטת. ברגע שהאדם אומר "הגעתי לאחדות", הוא למעשה יוצר הפרדה בין המצב שבו לא היה באחדות לבין המצב החדש, ולכן עצם ההגדרה שלו סותרת את עצמה.
תהליך החקירה והחוויה
אם האדם יחקור עד הסוף כל שאלה - הוא יגיע להבנה שהוא אינו יודע. זהו שלב קריטי - ההבנה שהשכל מוגבל ושהניסיון לתפוס את האמת באמצעות מחשבה מוביל בסופו של דבר לאי - ידיעה מוחלטת. כדי להבין את האחדות באמת, האדם חייב להגיע לנקודה שבה הוא מבין שאין הבדל בין לדעת לבין לא לדעת, בין יש לבין אין. ההבנה המוחלטת היא לא ידיעה מסוימת, אלא ביטול מוחלט של כל הידיעות הנפרדות.
הקשר בין הבנה לבין יציבות רגשית
אדם הסובל מרגשות שליליים, למעשה סובל מהשיפוטיות שלו - מהחלוקה שהוא עושה בין טוב ורע. הסבל נובע מהיכולת של השכל להבדיל ולומר "זה טוב" ו"זה רע". ילד קטן, למשל, שאינו מבין את המשמעות של תוצאה רעה, לא יסבול אם לא ישיג משהו, משום שהוא לא מודע לחלופה אפשרית טובה יותר. לעומת זאת, ככל שהאדם נהיה חכם יותר ומבין יותר, כך הוא מסוגל לסבול יותר, משום שהוא מזהה מה "אמור להיות" לעומת מה ש"לא אמור להיות".
משמעותו של עץ הדעת
מסופר על אדם הראשון שהתגורר בגן עדן עד שאכל מעץ הדעת. ברגע שהוא התחיל להבדיל בין טוב לרע, הוא הושלך מגן עדן, לא משום שאלוהים העניש אותו, אלא משום שהוא עצמו יצר את התחושה של הסבל. הידיעה שיש טוב ויש רע היא - היא הגורם לסבל, ולכן מי שרוצה להגיע ליציבות רגשית אמיתית חייב להשתחרר לחלוטין מהשיפוטיות הזאת. רבי נחמן אמר "אין עולם הזה" - כלומר, העולם הזה, כפי שאנו חווים אותו, הוא תוצאה של המחשבות שלנו, ולא בהכרח מציאות אובייקטיבית.
האם אפשר להגיע ליציבות מוחלטת?
האדם שואף להגיע למצב שבו מצבו הרגשי לא ישתנה, אך בעולם הזה הכל משתנה. יחד עם זאת, קיימת נקודה שלא משתנה - המקום שבו ההבנה של האחדות והנפרדות מתמזגות. היציבות הרגשית הגבוהה ביותר אינה בהכרח היעדר שינוי חיצוני, אלא הבנה פנימית שהשינויים הם חלק מהשלמות. השגת המצב הזה אינה עניין של הוכחה לוגית אלא של חוויה ישירה.
אחדות כמצב תודעתי
באופן פרדוקסלי, כדי להבין שהכל אחד, על האדם להבין שאין הפרדה בין אחדות לבין נפרדות. השכל הרגיל תמיד יוצר הפרדה, אך ישנו שכל גבוה יותר שמבין שגם הפרדה היא חלק מהאחדות. היציבות הרגשית אינה בכך שהאדם אינו חווה שינויים, אלא בכך שהוא נמצא בנקודת מבט שממנה השינוי וחוסר השינוי הם אותו הדבר.
חיפוש המנהיגות החיצונית
אנשים נוטים לחפש מנהיגים רוחניים שיראו להם את הדרך, אך דווקא מי שנראה כלפי חוץ כרוחני - כנראה שאינו כזה. מי שמבין את האחדות באופן מוחלט אינו זקוק יותר לרוחניות נפרדת מן המציאות, משום שהוא מבין שהאחדות כוללת גם את החומר. המטרה אינה להפריד בין העולם הרוחני לבין העולם הגשמי, אלא לראות ששניהם אחד.
המסקנה הסופית
האדם אינו צריך להוכיח שהכל אחד, אלא להבין זאת מתוך חוויה ישירה. כל עוד הוא מחפש הוכחות, הוא נשאר בלוגיקה, ואילו האחדות האמיתית אינה לוגית - היא כוללת גם את היפוכה. ההבנה המוחלטת היא לא תפיסה של אמת מסוימת, אלא ביטול כל ההבדלים בין אמת לשקר, טוב ורע, יש ואין. בכך, האדם מגיע לשחרור מהסבל ולשלמות הפנימית האמיתית.
איך אפשר להוכיח שכל המציאות היא אחת? איך אני יכול להיות מאושר, לפני השאלה תשאל האם אני יכול להיות מאושר. איך אני יכול להוכיח שהכל אחד. התשובה שאני לא יכול להוכיח. אם הייתי יכול להוכיח סימן שזה לא נכון. מה זה נקרא אמת? אדם מחפש את האמת, אמת פירושו התיאור של המציאות כל אחד, מלא אנשים רצים לי יש את האמת. מי שיכול להוכיח שהאמת אצלו זה סימן שהאמת לא אצלו אם היא נשענת על הוכחות היא לא מספיק אמת. אם אני אומר שאני אוכיח שהכל אחד, למה זה עדיין לא יהיה מספיק אמיתי? כי הידיעה שלך שהכל אחד היא מבוססת על הוכחות ולא נובעת מעצמה אף אחד לא צריך להוכיח לך שאתה קיים. אבל בעיקרון כל דבר בר הוכחה הוא לא מספיק חזק. איך אני יכול להוכיח לך שהכל אחד? אני יכול להביא לך מהלך לוגי שהכל אחד. אי אפשר להוכיח שהלוגיקה עצמה נכונה.
להסביר לך מה האמת, להוכיח אני לא יכול להוכיח. נחדד את העניין יש הרבה חכמולוגים שאומרים מה האמת. כולם טועים למה הם טועים? הדבר היחיד שהם לא יכולים להוכיח שהלוגיקה נכונה. אתה לא יכול להוכיח שהלוגיקה היא אבסולוטית. רק השכל אולי מוגבל זה לא מוכיח שזה ככה. תמיד בלב האדם יש ספק אולי השכל טועה. אין משמעות להוכחה יש משמעות להבנה. לפני השאלה של הבנה השאלה היא אחרת. האם יש דבר כזה אמת אובייקטיבית.
אם כל דבר בר הוכחה לוגית הוא לא אובייקטיבי השאלה אם יש דבר כזה אמת אובייקטיבית? אמרנו שכל דבר שנוכיח אותו הוא לא מוכח בעצם, לכאורה צריך לשאול שאלה, האם בכלל אפשר להגיע לאמת אובייקטיבית. לכאורה שום דבר אי אפשר להבין באופן מוחלט. זה תמיד יהיה סובייקטיבי. האם תאורטית אדם יכול לתפוס דבר שיהיה אובייקטיבי. כל זמן שיש לדבר היפך הוא לא מוחלט.
מה ההוכחה שלא הכל אחד? מזה שלא צריך להוכיח שלא הכל אחד. כי זה אחד, אתה יודע יש פה עוד יד שנמצאת באותו מקום ואני אוכיח שזה אחד, שזה אחד אז זה אחד. פירושו שיש לא אחד. זאת ההוכחה שלא הכל אחד. קודם כל מוכח שלא הכל אחד. עצם זה שיש שאלה, לא הכל אחד.
ההוכחה שזה לא אחד זה אומר שלא הכל אחד. אף אחד לא אומר על אחד שהוא אחד. לכן זה לא הכל אחד. תראה לי שהכל אחד לא הכל אחד. ההוכחה עצמה שגויה.
קודם כל כעיקרון לא הכל אחד, לא היה מה להגיד בכלל, כי אתה יכול לחשוב אם הכל אחד, אם קיים היפך זה לא מוחלט. מחשבה שהכל אחד ומחשבה שלא הכל אחד. שניים שהם כאחד. למה זה שאומר אחד טועה? שאתה אומר שהכל אחד הגעתי לאחדות טעית כי באחדות אין הבדל בין אחדות לנפרדות.
האמת היא שהכל אחד זה עצמו סותר את האחדות. זה אחד - זה לא נפרד. עצם ההגדרה של האחדות נפרדות. זה כמו שמישהו שלח לי תודה, שהוא הבין שהכל טוב.
*
אם הבנת שהכל טוב עוד לא הבנת כי עדיין אתה עושה הפרדה, עדיין הפרדת. עצם זה שיש שאלה לא הכל אחד מוחלט. עצם השאלה זו ההוכחה שלא הכל אחד. זה אומר שהכל אחד לא מוחלט. מה האמת?
אמרת בעצם שהאחדות והנפדות הן אחד, אדם חושב, האדם קולט נפרד אח"כ הכל אחד, כי הוא חושב שיש הבדל בין המאחד לללבושים שלה, והשכל מעליו שכל מה שנכון לגבי האחדות נכון לצמצומים ומה שנכון לגבי הצמצומים נכון לגבי האחדות.
לא צריך להפריד בין הצמצומים לבין היישות הראשית, הכל יישות אחת. יישות אחת ששני הדברים נכונים. כל מה שנכון לגבי החלקים נכון לגבי השלם. האדם בסופו של תהליך לא יהיה הבדל בין אחדות לנפרדות, שהוא אומר הכל אחד הוא מפריד.
השכל תמיד יש גדול ממנו. עצם זה שאתה אומר אני זה אומר נפרדות זה נוגד את עצם הלוגיקה. כל המהות של השכל זה להגיד שדבר והיפוכו לא אחד וכל המהות של אחדות זה להגיד את ההיפך של השכל. קח את הדבר הקשה להבנה הוא גם הדבר הכי טיפשי להבנה.
כל השכל הגדול הזה בסופו של דבר מוביל לחוסר ידיעה מוחלט. ואז אתה בעצם כלום. העניין הוא שאדם יכול לסבול כאשר הוא יודע משהו. אפשר להראות שאדם סובל שהוא לא יודע משהו. כדי שאדם יסבול הוא צריך לדעת משהו. אחרת איך תסבול? הרצון נובע מטוב / רע זה טוב וזה רע ולכן אני רוצה את זה. אם אני לא יודע מה אני רוצה איך אסבול? רע לך שאתה יודע שאתה רוצה תכלית, אם לא היה רצון לא הייתה לך בעיה.
הוא יודע שזה טוב וזה רע. שאומרים לי מה התעודה שלך אני אומר שאני האדם הטיפש בעולם כי טיפש לא יכול לסבול, למה חכם סובל הוא מבין מה צריך להיות. ילד לא מבין, כאשר הוא נהיה חכם הוא סובל. הסבל נוצר בגלל החכמה מי שאחראי לסבל זה החכמה. השיפוטיות לומר זה טוב וזה רע.
*
הסבל נוצר בגלל החכמה טיפש לא יודע להבדיל בין טוב לרע. בפועל גם הטיפשים סובלים. השלמות להיות כביכול טיפש. צריך להיות בהשתוות לפני הטוב והרע, אדם עם כל החכמה שלו לא יכול לזרוק את השכל שלו. השכל הוא הדבר שאי אפשר להיפטר ממנו. השכל הוא מוגבלות.
מסופר על האדם הראשון. המשוגעים חושבים שהם החכמים. אלוהים ברא את האדם הראשון בגן עדן בגלל שהאדם אכל מעץ הדעת העיפו אותו מגן עדן לגהינום. מרגע שאמרת שזה טוב וזה רע, עברת מגן עדן. הוא חשב שהעבירו אותו לכדור הארץ. הוא העביר את עצמו לא הענישו אותו.
רבי נחמן אמר עולם הבא אנחנו מאמינים שיש גהינום או גן עדן, אבל אין העולם הזה.
האם אדם יכול להתחבר לעניין האחדות האם אדם יכול להגיע ליציבות רגשית? אם אדם יכול להגיע למצב מוחלט שלא ישתנה לו המצב רוח? בעולם שלנו הדברים משתנים.
*
אם אדם יגיד אני ולא אני והוא יגיד אני זו המציאות זו עדיין נפרדות. זה אני זה לא מי שאני. האם אדם יכול להגיע ליציבות? הנושא הוא די פשוט לגבי השאלה הראשונה, מי שיתבונן לעומק איך אפשר להוכיח שהכל אחד? כל אדם בעולם שייקח כל דבר ויתבונן בו עד סופו יגיע למסקנה שהכל אחד. מה זאת אומרת? אני לא מתכוון שזה אחד. אם אדם יחקור עד הסוף, הוא לא יבין שזה אחד הוא לא יבין.
כל נושא קח שאלה אחת וחקור אותה עד סופה, חקור באופן מוחלט מדוייק. מה המשמעות של הדבר? אם תחקור אותו עד הסוף אז תחווה אותה חוויה. לפי מה מייצרים נעליים טובות? למה סוליה אחת עובדת ככה ואחת אחרת. אם תבין את זה טוב, תגיע לאיפוס מוחלט, להבין את הכלום פירושו לא לדעת שום דבר. אם אתה יודע שזה אחד אתה עדיין בהפרדה.
זה דבר גדול מה זה נפרדות זה הוא מבין, אין מקום הוא לא מבין. יש לך חלל, ריק, אבל זה עדיין משהו מקום. אתה לא יכול לדמיין שאין מקום, אחרי שתבין זאת עכשיו תחווה אותו על המקום, מה זה אחדות? מה זה אותו דבר שלא יכול להיות לא להיות קיים, אח"כ תחווה את זה על האחדות. יש פה טווח באחדות אין הבדל בין יש לאין. הדבר הכי לא הגיוני בעולם שהאחדות והנפרדות הן דבר אחד. ולמה בכל זאת זה הכי הגיוני? כי זה הדבר היחיד שלא משאיר לך שום שאלה לא סגורה. השכל היחיד בעולם שאם תחשוב אותו לא תהיה לך שום שאלה בעולם זה זה השכל של האחדות. קח כל שאלה, יש סיבה אין סיבה אם תשתמש בשכל הרגיל, לא תמצא תשובה.
לא רק שאתה לא יכול להגיע לתשובה מוחלטת כי אנחנו מסתבכים בפרדוקסים ויכולים להוכיח את שני ההפכים. אבל במציאות של האחדות, אין שם שום שאלה זה הרבה יותר הגיוני שזה אחד. אם אתה מאמין שזה אחד, יש לך שאלה. אבל אם אתה מבין שהכל אחד אין שאלה.
אתה צריך לראות איך הדברים נפגשים, יש פה דרגות גם לדבר הזה, ההיגיון אומר שהדבר מחובר במקום שהוא. לאדם הראשון אמרו אל תאכל מעץ הטיפשות אבל קוראים לזה עץ הדעת, אבל בגלל שהוא טיפש הוא חושב שזה הדעת. כי המשוגע חושב שיש לו דעת. אתה משוגע בגלל זה אתה חושב שזה עץ הדעת, אבל זה עץ הטיפשות. למרות שכן צריך להבדיל בין טוב לרע, אל תבדיל בין להבדיל ללא להבדיל.
לגבי היציבות הרגשית, יש את הרובד של הדברים החיצוניים ויש את הרובד של הדברים הפנימיים. כדור הארץ מסתובב כל הזמן אבל המיקום שלו נשאר.
*
כדו"א מסתובב כל הזמן אבל המיקום שלו נשאר, הוא מסתובב בצורה כזאת, יש תהליכים יש חלקים משתנים פחות ויש משתנים יותר, מה הדבר שלא משתנה לעולם? יש אינטראקציות בין הזמן למקום, יש כלום ועליו יש מקום וזמן. כלום, זה לא מקום ריק. כלום זה כלום. אי אפשר להבין את זה כי זה כלום. גם הכלום הוא משהו הוא ההיפך של היש. יש אנשים שחושבים שהכלום הוא הדבר הראשון שהיה. יש לו היפך. כאן מובא הלך מחשבה שהעולם ברא את אלוהים ואלוהים ברא את העולם. אדם יכול לומר מה היה לפני המפץ הגדול יכול להיות שהיה תהליך הפוך היה עולם שהייתה בו התכווצות היקום ואז התפשט והכל התחיל מהתחלה. כל דבר אפשר להעלים אותו ע"י ההיפך שלו.
מה האמת? מה היה לפני הכלום. היש ואין הם יישות אחת. אם תחקור מספיק טוב, אם תגיע למקום והזמן ההיפך של מקום וזמן כלום. עכשיו תבין שהכל זה אחד. צריך להבין שהכל אחד. מה שנכון לגבי היד הזאת נכון לגבי הכלום ומה שנכון לגבי הכלום נכון לגבי היד הזאת.
אחת הטעויות, אנשים מחפשים מנהיג ללכת אחריו הם מחפשים מישהו שיראה חיצונית שהוא רוחני אבל העניין הוא אם מישהו שאתה רואה עליו שהוא רוחני הוא לא רוחני. אם הוא עדיין מתעסק ברוחניות הוא עדיין לא רוחני. אם אדם רוחני מספיק הוא יכול להינות מכל דבר. בחיצוני האמת נראית כמו שקר. גם יש מקום שהוא תודעה נפרדת, וגם יש לנו חיבור ואחדות מוחלטת זה כל כך מחובר שזה לא קיים. בסופו של התהליך זה נכון גם לגבי החוויה יציבות רגשית למעשה אתה גם וגם אתה גם נמצא באחדות וגם בנפרדות בו זמנית. כי שניהם יישות אחת.
להסביר לך מה האמת, להוכיח אני לא יכול להוכיח. נחדד את העניין יש הרבה חכמולוגים שאומרים מה האמת. כולם טועים למה הם טועים? הדבר היחיד שהם לא יכולים להוכיח שהלוגיקה נכונה. אתה לא יכול להוכיח שהלוגיקה היא אבסולוטית. רק השכל אולי מוגבל זה לא מוכיח שזה ככה. תמיד בלב האדם יש ספק אולי השכל טועה. אין משמעות להוכחה יש משמעות להבנה. לפני השאלה של הבנה השאלה היא אחרת. האם יש דבר כזה אמת אובייקטיבית.
אם כל דבר בר הוכחה לוגית הוא לא אובייקטיבי השאלה אם יש דבר כזה אמת אובייקטיבית? אמרנו שכל דבר שנוכיח אותו הוא לא מוכח בעצם, לכאורה צריך לשאול שאלה, האם בכלל אפשר להגיע לאמת אובייקטיבית. לכאורה שום דבר אי אפשר להבין באופן מוחלט. זה תמיד יהיה סובייקטיבי. האם תאורטית אדם יכול לתפוס דבר שיהיה אובייקטיבי. כל זמן שיש לדבר היפך הוא לא מוחלט.
מה ההוכחה שלא הכל אחד? מזה שלא צריך להוכיח שלא הכל אחד. כי זה אחד, אתה יודע יש פה עוד יד שנמצאת באותו מקום ואני אוכיח שזה אחד, שזה אחד אז זה אחד. פירושו שיש לא אחד. זאת ההוכחה שלא הכל אחד. קודם כל מוכח שלא הכל אחד. עצם זה שיש שאלה, לא הכל אחד.
ההוכחה שזה לא אחד זה אומר שלא הכל אחד. אף אחד לא אומר על אחד שהוא אחד. לכן זה לא הכל אחד. תראה לי שהכל אחד לא הכל אחד. ההוכחה עצמה שגויה.
קודם כל כעיקרון לא הכל אחד, לא היה מה להגיד בכלל, כי אתה יכול לחשוב אם הכל אחד, אם קיים היפך זה לא מוחלט. מחשבה שהכל אחד ומחשבה שלא הכל אחד. שניים שהם כאחד. למה זה שאומר אחד טועה? שאתה אומר שהכל אחד הגעתי לאחדות טעית כי באחדות אין הבדל בין אחדות לנפרדות.
האמת היא שהכל אחד זה עצמו סותר את האחדות. זה אחד - זה לא נפרד. עצם ההגדרה של האחדות נפרדות. זה כמו שמישהו שלח לי תודה, שהוא הבין שהכל טוב.
*
אם הבנת שהכל טוב עוד לא הבנת כי עדיין אתה עושה הפרדה, עדיין הפרדת. עצם זה שיש שאלה לא הכל אחד מוחלט. עצם השאלה זו ההוכחה שלא הכל אחד. זה אומר שהכל אחד לא מוחלט. מה האמת?
אמרת בעצם שהאחדות והנפדות הן אחד, אדם חושב, האדם קולט נפרד אח"כ הכל אחד, כי הוא חושב שיש הבדל בין המאחד לללבושים שלה, והשכל מעליו שכל מה שנכון לגבי האחדות נכון לצמצומים ומה שנכון לגבי הצמצומים נכון לגבי האחדות.
לא צריך להפריד בין הצמצומים לבין היישות הראשית, הכל יישות אחת. יישות אחת ששני הדברים נכונים. כל מה שנכון לגבי החלקים נכון לגבי השלם. האדם בסופו של תהליך לא יהיה הבדל בין אחדות לנפרדות, שהוא אומר הכל אחד הוא מפריד.
השכל תמיד יש גדול ממנו. עצם זה שאתה אומר אני זה אומר נפרדות זה נוגד את עצם הלוגיקה. כל המהות של השכל זה להגיד שדבר והיפוכו לא אחד וכל המהות של אחדות זה להגיד את ההיפך של השכל. קח את הדבר הקשה להבנה הוא גם הדבר הכי טיפשי להבנה.
כל השכל הגדול הזה בסופו של דבר מוביל לחוסר ידיעה מוחלט. ואז אתה בעצם כלום. העניין הוא שאדם יכול לסבול כאשר הוא יודע משהו. אפשר להראות שאדם סובל שהוא לא יודע משהו. כדי שאדם יסבול הוא צריך לדעת משהו. אחרת איך תסבול? הרצון נובע מטוב / רע זה טוב וזה רע ולכן אני רוצה את זה. אם אני לא יודע מה אני רוצה איך אסבול? רע לך שאתה יודע שאתה רוצה תכלית, אם לא היה רצון לא הייתה לך בעיה.
הוא יודע שזה טוב וזה רע. שאומרים לי מה התעודה שלך אני אומר שאני האדם הטיפש בעולם כי טיפש לא יכול לסבול, למה חכם סובל הוא מבין מה צריך להיות. ילד לא מבין, כאשר הוא נהיה חכם הוא סובל. הסבל נוצר בגלל החכמה מי שאחראי לסבל זה החכמה. השיפוטיות לומר זה טוב וזה רע.
*
הסבל נוצר בגלל החכמה טיפש לא יודע להבדיל בין טוב לרע. בפועל גם הטיפשים סובלים. השלמות להיות כביכול טיפש. צריך להיות בהשתוות לפני הטוב והרע, אדם עם כל החכמה שלו לא יכול לזרוק את השכל שלו. השכל הוא הדבר שאי אפשר להיפטר ממנו. השכל הוא מוגבלות.
מסופר על האדם הראשון. המשוגעים חושבים שהם החכמים. אלוהים ברא את האדם הראשון בגן עדן בגלל שהאדם אכל מעץ הדעת העיפו אותו מגן עדן לגהינום. מרגע שאמרת שזה טוב וזה רע, עברת מגן עדן. הוא חשב שהעבירו אותו לכדור הארץ. הוא העביר את עצמו לא הענישו אותו.
רבי נחמן אמר עולם הבא אנחנו מאמינים שיש גהינום או גן עדן, אבל אין העולם הזה.
האם אדם יכול להתחבר לעניין האחדות האם אדם יכול להגיע ליציבות רגשית? אם אדם יכול להגיע למצב מוחלט שלא ישתנה לו המצב רוח? בעולם שלנו הדברים משתנים.
*
אם אדם יגיד אני ולא אני והוא יגיד אני זו המציאות זו עדיין נפרדות. זה אני זה לא מי שאני. האם אדם יכול להגיע ליציבות? הנושא הוא די פשוט לגבי השאלה הראשונה, מי שיתבונן לעומק איך אפשר להוכיח שהכל אחד? כל אדם בעולם שייקח כל דבר ויתבונן בו עד סופו יגיע למסקנה שהכל אחד. מה זאת אומרת? אני לא מתכוון שזה אחד. אם אדם יחקור עד הסוף, הוא לא יבין שזה אחד הוא לא יבין.
כל נושא קח שאלה אחת וחקור אותה עד סופה, חקור באופן מוחלט מדוייק. מה המשמעות של הדבר? אם תחקור אותו עד הסוף אז תחווה אותה חוויה. לפי מה מייצרים נעליים טובות? למה סוליה אחת עובדת ככה ואחת אחרת. אם תבין את זה טוב, תגיע לאיפוס מוחלט, להבין את הכלום פירושו לא לדעת שום דבר. אם אתה יודע שזה אחד אתה עדיין בהפרדה.
זה דבר גדול מה זה נפרדות זה הוא מבין, אין מקום הוא לא מבין. יש לך חלל, ריק, אבל זה עדיין משהו מקום. אתה לא יכול לדמיין שאין מקום, אחרי שתבין זאת עכשיו תחווה אותו על המקום, מה זה אחדות? מה זה אותו דבר שלא יכול להיות לא להיות קיים, אח"כ תחווה את זה על האחדות. יש פה טווח באחדות אין הבדל בין יש לאין. הדבר הכי לא הגיוני בעולם שהאחדות והנפרדות הן דבר אחד. ולמה בכל זאת זה הכי הגיוני? כי זה הדבר היחיד שלא משאיר לך שום שאלה לא סגורה. השכל היחיד בעולם שאם תחשוב אותו לא תהיה לך שום שאלה בעולם זה זה השכל של האחדות. קח כל שאלה, יש סיבה אין סיבה אם תשתמש בשכל הרגיל, לא תמצא תשובה.
לא רק שאתה לא יכול להגיע לתשובה מוחלטת כי אנחנו מסתבכים בפרדוקסים ויכולים להוכיח את שני ההפכים. אבל במציאות של האחדות, אין שם שום שאלה זה הרבה יותר הגיוני שזה אחד. אם אתה מאמין שזה אחד, יש לך שאלה. אבל אם אתה מבין שהכל אחד אין שאלה.
אתה צריך לראות איך הדברים נפגשים, יש פה דרגות גם לדבר הזה, ההיגיון אומר שהדבר מחובר במקום שהוא. לאדם הראשון אמרו אל תאכל מעץ הטיפשות אבל קוראים לזה עץ הדעת, אבל בגלל שהוא טיפש הוא חושב שזה הדעת. כי המשוגע חושב שיש לו דעת. אתה משוגע בגלל זה אתה חושב שזה עץ הדעת, אבל זה עץ הטיפשות. למרות שכן צריך להבדיל בין טוב לרע, אל תבדיל בין להבדיל ללא להבדיל.
לגבי היציבות הרגשית, יש את הרובד של הדברים החיצוניים ויש את הרובד של הדברים הפנימיים. כדור הארץ מסתובב כל הזמן אבל המיקום שלו נשאר.
*
כדו"א מסתובב כל הזמן אבל המיקום שלו נשאר, הוא מסתובב בצורה כזאת, יש תהליכים יש חלקים משתנים פחות ויש משתנים יותר, מה הדבר שלא משתנה לעולם? יש אינטראקציות בין הזמן למקום, יש כלום ועליו יש מקום וזמן. כלום, זה לא מקום ריק. כלום זה כלום. אי אפשר להבין את זה כי זה כלום. גם הכלום הוא משהו הוא ההיפך של היש. יש אנשים שחושבים שהכלום הוא הדבר הראשון שהיה. יש לו היפך. כאן מובא הלך מחשבה שהעולם ברא את אלוהים ואלוהים ברא את העולם. אדם יכול לומר מה היה לפני המפץ הגדול יכול להיות שהיה תהליך הפוך היה עולם שהייתה בו התכווצות היקום ואז התפשט והכל התחיל מהתחלה. כל דבר אפשר להעלים אותו ע"י ההיפך שלו.
מה האמת? מה היה לפני הכלום. היש ואין הם יישות אחת. אם תחקור מספיק טוב, אם תגיע למקום והזמן ההיפך של מקום וזמן כלום. עכשיו תבין שהכל זה אחד. צריך להבין שהכל אחד. מה שנכון לגבי היד הזאת נכון לגבי הכלום ומה שנכון לגבי הכלום נכון לגבי היד הזאת.
אחת הטעויות, אנשים מחפשים מנהיג ללכת אחריו הם מחפשים מישהו שיראה חיצונית שהוא רוחני אבל העניין הוא אם מישהו שאתה רואה עליו שהוא רוחני הוא לא רוחני. אם הוא עדיין מתעסק ברוחניות הוא עדיין לא רוחני. אם אדם רוחני מספיק הוא יכול להינות מכל דבר. בחיצוני האמת נראית כמו שקר. גם יש מקום שהוא תודעה נפרדת, וגם יש לנו חיבור ואחדות מוחלטת זה כל כך מחובר שזה לא קיים. בסופו של התהליך זה נכון גם לגבי החוויה יציבות רגשית למעשה אתה גם וגם אתה גם נמצא באחדות וגם בנפרדות בו זמנית. כי שניהם יישות אחת.
050-3331-331