למה אנשים מאמינים שבעתיד יהיה להם טוב יותר?

אנשים נוטים לחשוב שבעתיד יהיה להם טוב יותר, ואליעד כהן מסביר שזו אשליה נפוצה המבוססת על ההנחה שמשהו עתידי יספק את תחושת האושר שחסרה להם כרגע. לדוגמה, אם מישהו חושב שאם יהיה לו יותר כסף, אז יהיה לו טוב, הוא מניח מראש שחסר לו כסף כרגע, ולכן הוא מאמין שאם יצבור כסף בעתיד, חייו יהיו טובים יותר. אבל בעצם אין לו ודאות שזה יקרה, כי הרי יכול להיות שיהיה לו כסף ועדיין לא יהיה לו טוב. לכן, האדם צריך לחקור את המחשבה הזאת לעומק, לבדוק מה עומד מאחוריה ומה גורם לו בכלל לרצות משהו מסוים בעתיד.

אליעד כהן מדגים זאת באמצעות השוואה בין מצבים שונים: לדוגמה, אם למישהו יש 5 אצבעות והוא שואל את עצמו "האם אם תהיה לי אצבע נוספת יהיה לי יותר טוב?" בדרך כלל התשובה היא לא. האדם צריך לבצע בדיקה דומה על כל דבר בחייו, כדי לראות שהתחושה של "אם יהיה כך וכך, אז אהיה מאושר" היא לא תמיד נכונה ולא תמיד הגיונית. הוא ממליץ על חקירה פנימית, לבדוק כל פרט ולהבין שאין מחויבות אמיתית שדבר מסוים יעשה את האדם מאושר יותר ממה שהוא עכשיו.

מדוע אין תשובה לשאלה "למה אני רוצה משהו"?

אליעד כהן מסביר שלמרות שהאדם שואל את עצמו "למה אני רוצה את זה?" אין לשאלה הזו תשובה חד - משמעית, כי אפשר תמיד לשאול שוב ושוב "למה?". כל רצון נשען על רצון קודם, ולכן זה אינסופי. לדוגמה, אדם חושב שהוא רוצה כסף כי הוא רוצה ביטחון. אבל למה הוא רוצה ביטחון? כי הוא לא רוצה להרגיש רע. ולמה הוא לא רוצה להרגיש רע? כאן כבר אין תשובה ברורה, כי השאלות חוזרות לעצמן עד אינסוף.

לפי אליעד, הרצון נוצר בצורה שרירותית ואין סיבה הגיונית לחלוטין מדוע הרצון נולד מלכתחילה. האדם מאמין שמשהו בעתיד ייתן לו טוב, פשוט כי הוא התרגל לחשוב כך. אבל אם יחקור לעומק, יגלה שאין שום מחויבות אמיתית לכך.

איך להשתמש בחוצפה ובעזות כדי להשתחרר מהרצון?

אליעד כהן מציג את הרעיון של "עזות דקדושא" או חוצפה טובה, שהיא בעצם היכולת למרוד ברצון הפנימי השולט באדם. הוא נותן דוגמה ממציאות החיים: כמו בדיקטטורה פוליטית, השליט נשאר בשלטון כל עוד הציבור פוחד למרוד בו. השליט לא נבחר באמת על ידי האנשים, אלא הוא משתלט בכוח הפחד והשתיקה. בצורה דומה, גם בראשו של האדם ישנן מחשבות ("מפורסמים של שקר") שהשתלטו עליו בלי שהוא באמת בחר בהן.

לדוגמה, אם אדם מרגיש שהוא חייב להצליח, או חייב כסף, או חייב זוגיות, הוא חייב לבדוק מי החליט עבורו שזה כך. אם הוא לא בחר בזה באופן מודע, אז הוא נמצא תחת שלטון של דיקטטור פנימי. כדי להשתחרר מזה, הוא חייב למרוד באותה מחשבה בכוח של חוצפה - להגיד לה "אני לא חייב שום דבר, לא רוצה להקשיב לך יותר." ברגע שהאדם מפסיק לציית למחשבות האלה, הוא למעשה משחרר את עצמו.

למה קשה למרוד ברצון, ואיך אפשר בכל זאת להצליח?

הקושי העיקרי במרד נגד הרצון הוא שאפילו הרצון למרוד הוא רצון בפני עצמו. למשל, כשאדם מחליט שהוא לא רוצה לראות טלוויזיה אלא לקרוא ספר, גם זה עדיין רצון אחר שמנהל אותו, הרצון להרגיש טוב באמצעות ספר במקום טלוויזיה. אליעד מסביר שזה עדיין לא חופש אמיתי כי האדם עדיין עבד לרצון להרגיש טוב.

כדי להשתחרר לגמרי, צריך להעמיק ולמרוד ברצון עצמו - לא להחליף אותו ברצון אחר אלא באמת לא להקשיב לו בכלל. לדוגמה, אם הרצון...