אליעד כהן מסביר כי תפיסת ה"אני" היא למעשה תפיסה של צורה בתוך מקום וזמן. כאשר אדם חושב על עצמו, לרוב הוא תופס את עצמו כישות ייחודית ומבודדת, אך במציאות, האדם הוא בסך הכל צורה אחת מיני אינספור צורות הנעות בתוך מרחב וזמן אינסופיים. הבנה עמוקה של הרעיון הזה אמורה לשנות מהיסוד את חוויית המציאות של האדם, ואת האופן שבו הוא מתייחס לעצמו ולסביבתו.
לפי אליעד, רוב האנשים לא מרגישים ביום - יום שהם רק צורה בתוך המקום והזמן, אלא חווים את עצמם כישות נפרדת, בעלת רצונות וחוויות ייחודיות. לכן, לדבריו, אדם שיבין באמת את הרעיון שהוא רק צורה של מקום וזמן, יחווה את המציאות באופן שונה לחלוטין. לדוגמה, כאשר אדם אומר "אני רעב", הוא לרוב לא חושב שזו צורה של זמן ומקום שרוצה לאכול, אלא מתייחס לזה כאילו יש לו אישיות ורצון ייחודי.
מהו המקום והזמן שאליעד מדבר עליהם?
אליעד מדגיש שההבנה של מהו מקום וזמן חיונית לצורך ההבנה של "מה אני באמת". לדבריו, המקום והזמן הם מציאות אינסופית המכילה אינספור צורות ותופעות, ואחת הצורות הללו היא האדם. המשמעות של "אני" היא רק צורה זמנית וחולפת בתוך המציאות הזו, בדיוק כמו כוכב, עלה או כל חפץ אחר שקיים במרחב ובזמן.
אחת הדוגמאות המפורטות שאליעד נותן היא ההשוואה בין אדם שאומר "ירח" או "זבוב", לאדם שאומר "אני". כשאדם אומר "ירח", הוא מתכוון למשהו רחוק בשמיים, כשאומר "זבוב", הכוונה למשהו קרוב בחדר. אבל כשאדם אומר "אני", הוא לא תופס את עצמו בצורה דומה, אלא מתייחס לעצמו בצורה אחרת, ייחודית. התפיסה הזו היא, על פי אליעד, הגורם לפער בין ההבנה השכלית של המציאות לבין החוויה הרגשית שלה.
למה לא מספיק להבין את הרעיונות, וצריך גם להרגיש אותם?
אליעד מדגיש שאדם יכול להבין רעיונית שהוא צורה של מקום וזמן, אך כל עוד הוא לא מרגיש את ההבנה הזו, הוא לא באמת הפנים אותה. הפער הזה בין ההבנה השכלית לבין החוויה הרגשית, הוא שגורם לאדם להמשיך לחוות חיסרון וסבל, ולהרגיש שהוא נפרד מהמציאות. לדבריו, מי שלא חווה את עצמו כחלק מהמציאות באופן טבעי ומלא, יתקשה בהמשך גם להרגיש שהוא "אלוהים", כלומר, לחוות את המציאות בצורה מאוחדת ושלמה.
כדי להגיע לחוויה כזו, אדם צריך לא רק להבין אלא גם לתרגל באופן תמידי את הרעיון הזה, במיוחד כאשר הוא מתמודד עם אירועים יומיומיים, כמו רצונות שמתממשים או לא מתממשים, או מצבים שבהם הוא נפגע או סובל.
איך אפשר לחקור את האמת ולגשר בין שכל לרגש?
אליעד מציע תהליך בירור מעמיק ואינטנסיבי של כל תפיסותיו ואמונותיו של האדם. התהליך הזה מחייב את האדם לשאול כל שאלה אפשרית על כל דבר שהוא מאמין בו, ולבחון האם הדבר נכון או לא נכון באופן מוחלט. למשל, כאשר האדם חושב שמשהו הוא "טוב" או "רע", עליו לבדוק לעומק למה הוא חושב כך. למשל, אדם שחושב שקניית ומכירת מכוניות זה טוב, אבל להצטרף ללוחמי הטאליבן זה רע, צריך לבדוק באופן מוחלט ולשאול עד הסוף למה הוא חושב שזה כך. האם יש הבדל מהותי בין הפעולות הללו, או שמדובר רק בפרשנות רגשית סובייקטיבית?
אליעד מציין גם את הצורך לברר את תפיסות היסוד הבסיסיות ביותר, כגון "למה אני רוצה את מה שאני רוצה?", "למה אני מפחד למות?" ו"למה בכלל אני קיים?". רק על ידי הבנה של נקודת ההתחלה של הרצון והקיום, אפשר להבין באמת את המהות של ה"אני", ואת מה שמעבר למקום ולזמן.
האם זה משנה איך מתנהגים אם הכל הוא רק צורות של מקום וזמן?
אליעד...
- מה זה חווית האני?
- איך לחבר שכל ורגש?
- מה זה מקום וזמן?
- איך לחוות אחדות עם המציאות?
- מהי חקירת האמת?
- האם הכל שווה ערך?
- למה האדם רוצה דברים?
מה זה האני בסך הכל? זה משהו שקיים בתוך המקום והזמן. יש אין סוף מקום ואין סוף זמן, יש אין סוף דברים ויש גם אני, וזהו. אם היית מבין את זה, שאני זה צורה של מקום וזמן, חווית המציאות שלך הייתה שונה.
כול אדם שביום יום לא חווה שהוא ישות שקיימת בתוך המקום והזמן, אלא שהוא חווה שהוא משהו מעבר לזה, זה אומר שהוא עוד לא הבין מה שהסברנו. ביום יום כשאתה אוכל, האם אתה זוכר שאתה צורה בתוך המקום והזמן שזזה?
מה זה אני? יש מקום אין סופי וזמן אין סופי, שיש בתוכו אין סוף צורות, ושאחת מהצורות זה אתה, ואתה צורה שנעה וזזה ולא מעבר לכך.
שאלה: זה שאני בתוך תחושה של מקום וזמן מביא אותי לכלום. מה אני בכלל? מי אני בכלל?
אליעד: זה באמת ככה, זה אפילו יותר גרוע, גם המקום והזמן זה כלום, אבל בסוף את מגלה שאת אלוהים. אבל את אמורה לחפש את האמת ולא את אלוהים. תחפשי את האמת תגלי את אלוהים. תחפשי את אלוהים לא תגלי שום דבר.
האדם ביום יום כשיש לו בעיה בחיים, כשהוא רוצה משהו שלא קורה, והוא חושב שהבעיה היא במה שקורה ולא מבין שהבעיה היא בגלל שהוא רוצה, זה מראה שהוא עדיין לא הבין את השלב הראשון בספר.
השלב הראשון לא שואלים למה אני רוצה את זה, אלא צריך לשאול, למה אני רוצה? זה צריך לבוא לידי ביטוי בכך, שאתה צריך להבין שהחיסרון או היתרון שלך בחיים זה לא מה שאתה רוצה, אלא זה בגלל שאתה בכלל רוצה.
ואם אדם רע לו בחיים בגלל שהוא רוצה דבר וזה לא מתקיים, הוא צריך להבין שהבעיה היא לא בגלל שאתה רוצה אלא בגלל שאתה קיים. כי הקיום הוא המהות של הרוצה.
למשל אדם אומר, איזה רע לי בגלל שיש לי רצונות, למעשה הוא לא הבין, הוא צריך להתמקד בקיום שלו.
ונחזור לנושא של האני, מי שהבין עד כה, מה הפירוש של הבין? שהוא מסוגל להסביר את זה, ושכול דבר ודבר שהוא יגיד, נשאל אותו, אולי ההפך הוא הנכון, ושהוא יצליח להסביר את זה. כל אחד יכול להסביר שהוא זה צורה של מקום וזמן, אבל כאשר אתה מוכיח את ההוכחה שלך, נשאל אותך, מי אמר? אולי זה לא נכון?
מי שרוצה לחוות שכשהוא אומר אני, שהוא זה צורה של מקום וזמן, ולא מעבר לכך, צריך להבין שהוא צורה של מקום וזמן, אבל השאלה היא כמה אתה מבין? כי יש פה בספר פרק שבו נאמר שלכל אדם, על כל הבנה שיש לו, יש לו שאלות נסתרות שהוא לא שאל אותן. אם היינו רוצים היינו יכולים להוכיח משהו אחר.
כול זמן שלא ביטאת את כל הספקות שלך, כל זמן שלא שאלת את כל השאלות האפשריות, על המשפט שאתה זה צורה של מקום וזמן, וקבלת תשובות, זה אומר שעדיין לא הבנת שאתה זה צורה של מקום וזמן. הבנת גם שאתה זה צורה של מקום וזמן, אבל עדיין אתה מבין שאתה זה עוד דברים. ולכן אתה לא חווה את זה, וגם שנסיים את הפרק ונוכיח שהכל אחד, גם אז לא תבין בשלמות.
ולכן אני אומר לכם מראש, שההבנה היא לא שלמה. אני מראה לכם מקום שכול אחד יכול להתבונן ולראות מה הוא מפספס בהבנה.
כשאדם אומר ירח, הוא מתכוון למשהו שנמצא בשמיים, כשהאדם אומר זבוב, הוא מתכוון למשהו שנמצא בחדר, אבל כשהוא אומר אני, הוא לא מתכוון למשהו שנמצא שם, הוא מתכוון "אני", מה ההבדל בין הכוכב לכת לבינך, מה ההבדל? אין הבדל בתכלס, אם אתה רואה הבדל, זה מראה שלא הבנת.
ומה שאנחנו עושים כאן, זה לחזק את ההבנה השכלית, כדי שתהיה התאמה בין החוויה הרגשית לחוויה השכלית. כי בסופו של דבר צריך להרגיש את זה.
אם האדם מבין שהוא צורה של מקום וזמן והוא לא מרגיש את זה, אז איך הוא מצפה להרגיש שהוא אלוהים? ולכן אני נותן פה מבט נוסף לכל אחד מכם, שיעצור אותו ביום יום ושהוא יתבונן בו. נקודה ראשונה שאמרנו בקשר לרצונות להבין שזה רצון. האם אתה מבין שהבעיה היא לא ברצונות ספציפיים אלא הבעיה היא בזה שאתה בכלל רוצה? האם אתה מבין שכשאתה אומר אני, זה רק משהו שקיים בתוך המקום והזמן? כי אם לא, תעצור כאן, אתה חייב להבין למה אני מבין את זה ולא מרגיש את זה, למה?
ואז תגלה שאתה לא באמת מבין את זה. ואם תבין את זה באמת, יהיה לך יותר קל להבין את מה שקורה אחר כך.
שאלה: מה הבעיה שהאדם מרגיש שהוא חי בתוך מקום וזמן וטוב לו? למה צריך להתקדם מעבר למקום והזמן?
אליעד: נכון, מדוע שנחקור מה יש מעבר למקום והזמן? כמה תשובות. דבר ראשון אם אתה לא רוצה לחקור, אל תחקור. דבר שני, התחלת הנושא הייתה, שאתה רוצה להבין, למה אני רוצה את זה ולא את זה? למה קורה ככה ולא אחרת? אתה צריך להסתכל פנימה ולראות מאיפה התהליכים מתחילים. אבל בהנחה שאתה רוצה להבין למה אתה חי, עד שלא תגלה את הראשון אתה לא תבין למה אתה רוצה.
כול המסע הזה מתחיל בשאלה, למה אני לא רוצה להרגיש רע? למה אני מפחד למות? ולכן אתה צריך להתבונן פנימה.
למה האדם מחפש תמיד יותר טוב? כי בתת מודע שלו הוא משווה למצב שבו אני נמצא. האדם תמיד מחפש משהו יותר טוב, כי בתת מודע שלו יש משהו צרוב, שיש משהו טוב בקנה מידה אחר בכלל.
בתכלס ההבנה משפרת לך את החוויה, לכן ככול שאתה מבין יותר כך אתה חווה את זה יותר.
אבל מה שאני טוען שלכל אחד מכם יש בתוכו שאלות מודחקות, שהוא לא מבטא אותם, לא בא לו להתעמת איתם, ולכן הוא לא מבין בשלמות.
למשל היטלר, אם היית חווה שאתה צורה בזמן ומקום, האם היית אומר שהיטלר פושע? כן, אבל הרי הוא צורה בדיוק כמו שאר הצורות. יש לך פילוסופית חיים שלמה ששוללת שאתה צורה בזמן ומקום.
ולכן האדם חייב לברר את האמת, מה זה אומר? לעשות אימות ועימות. מה האמת? האם באמת היטלר הוא פושע או שהוא רק צורה של זמן ומקום? ואי אפשר להיות בחוויה של גם וגם. בסוף אתה יכול להיות בחוויה של גם וגם, אבל בתהליך של ההתבוננות, אתה צריך לברר מה האמת. אם אני זמן ומקום בלבד, אז כולם הם זמן ומקום, ובכלל איפה הבחירה שלי? האם יש לי בחירה? ואם אני רק צורה של זמן ומקום, אז האם יש משמעות לחיים שלי?
מה הקיר הזה? צורה של זמן ומקום, וזהו. אליעד מדבר עכשיו כצורה של זמן ומקום בלבד.
כשאתה אומר לאשתך, אני רוצה לאכול, האם אתה מתכוון, שצורה של זמן מקום רוצה לאכול? האם אתה חושב שיש מקום וזמן שהחליטו שמישהו צריך לאכול?
שאלה: האם זה מה שצריך לתרגל?
אליעד: אתה צריך לחקור את האמת, מה זה, אני רוצה לאכול? זה גוף שרוצה לאכול, מה זה אומר? מי זה אני רוצה לאכול, מה זה אני...