מורה רוחני אמיתי, הוא זה שהפך להיות האור עצמו. כי יש כאלו שהאור מאיר דרכם, כאילו הם היו חלון שאור השמש מאיר דרכו, ויש כאלו שהם עצמם השמש עצמה. ורק מי שזוכה להיות האמת עצמה, רק הוא מורה אמיתי באמת. אך מה ז"א להיות האמת עצמה? וכיצד יכול האדם לדעת, האם המורה שלו הוא האמת עצמה או לא?

והתשובה לשאלה השנייה היא, שעד שהאדם לא יודע בשלמות את התשובה לשאלה הראשונה, הוא גם לא באמת יודע את האמת, לגבי התשובה לשאלה השנייה. דהיינו, כל זמן שהאדם עצמו לא הגיע אל האמת המוחלטת, הרי שהשכל של האדם פגום, והאדם לא יכול להיות בטוח בשום דבר, שקשור לעניין של אמת ושקר.

והאמת היחידה שהאדם אולי יכול להיות בטוח בה, היא שהוא אינו יודע מהי האמת. אך בוודאי שכל זמן שהאדם לא יודע מהי האמת המוחלטת, הרי שהוא אינו יכול לדעת עדיין, מהי האמת שאינה מוחלטת. משום שאין לו ביחס למה להשוות, את האמת שאינה מוחלטת.

וזה בעצם אומר, שכל זמן שהאדם עצמו הוא לא האמת עצמה (שזה עניין בפני עצמו, כיצד האדם עצמו יכול להיות "האמת" שזהו רק מושג ולא ישות בפני עצמה, וכפי שכבר ביארתי במקום אחר), הרי שהוא לא באמת יכול להבדיל, בין מורה של אמת לבין מורה של שקר.

ולכן, על האדם לצאת מהבריחה שלו מלקיחת אחריות, ועל האדם לקחת את כל האחריות על כתפיו...