איך המוח חושב על דברים מופשטים?

אליעד כהן מסביר כיצד המוח שלנו תופס מושגים מופשטים כמו "כלום", "אינסוף", "אפס" או "אלוהים", ומדגיש שהמוח מסוגל לתפוס דברים בשתי דרכים עיקריות: ישירה ועקיפה. תפיסה ישירה מתרחשת כשאנחנו רואים עצם ממשי כמו כיסא או שולחן. לעומת זאת, תפיסה עקיפה היא כאשר מנסים להבין משהו שאינו מוגדר בצורה ברורה, למשל אינסוף או אפס.

מה ההבדל בין כלום יחסי לכלום מוחלט?

אליעד מבחין בין "כלום יחסי" ל"כלום מוחלט". כלום יחסי הוא מושג שניתן לתפיסה באופן עקיף. לדוגמה, חדר ריק - אנחנו יכולים לחשוב עליו רק בהשוואה למשהו אחר, כדי לתפוס את המושג "חדר ריק", המוח חייב לדמיין קודם כל חדר עם דברים בתוכו ואז להוציא אותם. לכן התפיסה של כלום יחסי היא תפיסה דו - שלבית: תופסים משהו, ואז שוללים אותו. לעומת זאת, כלום מוחלט, לפי אליעד, הוא מושג שאי אפשר כלל לדמיין אותו בצורה ישירה, כיוון שאין שום נקודת ייחוס.

לדוגמה, כשמנסים לדמיין אפס תפוחים, אנחנו לא באמת מדמיינים משהו, אלא מדמיינים העדר של משהו. כך גם לגבי אינסוף: אנחנו לא יכולים באמת לתפוס אותו, אלא רק להבין אותו באופן עקיף על ידי שלילת כל המספרים הסופיים.

איך אפשר להבין מהו אלוהים באמצעות שלילה?

אליעד מסביר שבאופן דומה, כאשר רוצים להבין מהו "אלוהים", הדרך היחידה האפשרית היא באמצעות שלילת האפשרויות האחרות. כלומר, אפשר להבין את אלוהים רק אם מבינים מה הוא לא. הוא נותן דוגמה שאם רוצים לדעת מה נמצא בחדר ולא יכולים להיכנס אליו, אפשר לנסות לשלול את כל האפשרויות האחרות. אם שוללים הכל, מה שנשאר חייב להיות הדבר שקיים שם. כך, אם מבינים שאלוהים הוא דבר שאינו מוגדר בשום צורה מוגבלת, ניתן לתפוס אותו רק כשוללים את כל הדברים המוגדרים.

האם אפשר לתפוס מושגים מוחלטים בצורה ישירה?

אליעד מדגיש כי המוח לא מסוגל לתפוס מושגים מוחלטים כמו "כלום מוחלט" או "אינסוף" בצורה ישירה. הוא מסביר שאם המוח היה מצליח לחשוב באופן ישיר על מושג מופשט לגמרי כמו "כלום מוחלט", הוא היה "נתקע" בו ולא היה מצליח להמשיך לחשוב הלאה. לכן, כדי לשמור על יכולת החשיבה והקיום, המוח תופס את המושגים האלה רק באופן עקיף, באמצעות שלילה או הגדרה של משהו אחר.

האם יש הבדל בין "כלום" ל"הכל"?

אליעד מראה פרדוקס נוסף: כאשר לוקחים את כל הצורות והדברים בעולם ומאחדים אותם, למעשה מגיעים ל"כלום". כי ברגע שמאחדים את כל ההפכים, הם מבטלים אחד את השני. מכאן, ש"אלוהים" או "המציאות המוחלטת" חייבת להיות גם כל הדברים ביחד וגם שום דבר מהם, בו זמנית.

מהו פרדוקס המהות והצורה?

אליעד מסביר את "פרדוקס המהות והצורה" - מצד אחד, המציאות הבסיסית חייבת להיות אחת ומוחלטת, ולכן כל הצורות חייבות להיות בתוכה. מצד שני, לכל צורה ספציפית (כמו כיסא) יש מהות ייחודית משלה. כיצד ייתכן שהמציאות מוחלטת, ובו זמנית כל צורה ספציפית שונה מהמציאות הכללית? אליעד טוען שזו סתירה פנימית בלתי נמנעת, ואי אפשר באמת...