לאהוב את מה שיש, לשנוא את מה שיש, ללא הגדרת אהבה ושנאה, הדרך של אליעד כהן
האם אפשר לאהוב ולשנוא בלי להגדיר אהבה ושנאה?
אליעד כהן בהרצאה מסביר על מצב שבו אפשר לאהוב את מה שיש וגם לשנוא את מה שיש, אבל בצורה שונה לחלוטין מהמקובל. הרעיון המרכזי שהוא מציג הוא האפשרות להגיע למצב שבו אין הגדרות ברורות לאהבה או לשנאה, אלא מצב בו האדם נמצא בחוויה פנימית חופשית לגמרי, ללא גבולות של מושגים או הגדרות.
מה הכוונה בלאהוב או לשנוא בלי להגדיר את הרגש?
אליעד מדגיש שהכוונה שלו איננה לאהוב את המציאות או לשנוא אותה על פי ההגדרות הרגילות של המושגים האלה. בדרך כלל כשאדם אומר שהוא אוהב משהו, הוא מתכוון להגדרה מסוימת מאוד, כמו "טוב לי עם זה", "זה מתאים לי", או "אני רוצה שזה יישאר כך". כשהוא אומר שהוא שונא משהו, הוא מתכוון לכך ש"רע לי מזה", "אני רוצה שזה ישתנה" או "זה לא טוב עבורי". אבל אליעד מבהיר שוב ושוב שכוונתו שונה לחלוטין - מדובר על מקום פנימי שבו כבר לא קיימות הגדרות כאלו בכלל. כלומר, אין שום קביעה של טוב או רע, שום העדפה ושום דחייה. האדם פשוט יכול להכיל את שתי החוויות באופן מלא בו זמנית, ולא להיתקע בשום קצה או הגדרה.
כיצד אפשר לאהוב ולשנוא בו זמנית?
אליעד מסביר שהרעיון של לאהוב ולשנוא בו זמנית אפשרי רק כאשר האדם מתנתק לחלוטין מההגדרות ומהתפיסות המוכרות שלו. זהו מצב שבו האדם יכול לראות כל דבר כ"טוב" ו"רע" במקביל, מבלי להרגיש צורך להכריע ביניהם. אין כאן מצב ביניים או פשרה, אלא חוויה מלאה של שני הקצוות בו זמנית, מצב שאין בו שום גבול או מגבלה שכלית.
הוא נותן דוגמה שממחישה את הנקודה: אם אדם שואל "האם זה דומה למשהו אחר?" אז עצם השאלה כבר מראה שהוא מנסה להגדיר ולהשוות את החוויה למשהו מוכר אחר. אליעד אומר במפורש, "אם שאלת האם זה דומה למשהו, התשובה היא תמיד לא." הסיבה היא שכל ניסיון להגדיר או להשוות את החוויה הזו למשהו אחר הוא בעצם בריחה מהמצב המוחלט שבו אין שום הגדרה. ההגדרות הן בדיוק מה שמרחיק את האדם מהחוויה המוחלטת של המציאות כפי שהיא.
מה המשמעות של מקום ללא הגדרות?
אליעד מסביר שמקום ללא הגדרות הוא בעצם מצב של חופש פנימי מוחלט. האדם לא צריך לבחור בין לאהוב או לשנוא, כי הוא פשוט נמצא מעבר להגדרה של "לאהוב" ו"לשנוא". החוויה היא של "ללא הגדרה". הוא מדגיש שאין הכוונה שהוא רוצה שהאדם יפסיק לאהוב או לשנוא במובן הרגיל, אלא יגיע לנקודה פנימית שבה הוא מסוגל לראות באופן ברור שהכל הוא גם טוב וגם רע במקביל, ולכן יכול לאהוב ולשנוא כל דבר בו זמנית, מתוך חופש פנימי אמיתי.
ההבנה העמוקה שאליעד מנסה להעביר היא שבכל מצב, בכל תחושה, בכל רגע, קיימת אפשרות להתייחס אליו כטוב מוחלט או כרע מוחלט, וכאשר האדם מבין את זה לעומק הוא יכול לחוות הכל באופן מלא, ללא העדפות וללא דחייה. הוא מסוגל לחיות בשלמות עם כל מה שיש, בלי צורך פנימי לשנות או להיאחז במשהו אחד בלבד.
האם המטרה היא לשנות את מה שיש או לקבל אותו?
כאן אליעד מדגיש נקודה עדינה מאוד. הוא אומר שאם אדם חושב שהכוונה שלו היא לאהוב את מה שיש במובן הרגיל - אז הוא טועה, כי באותה מידה הוא גם יכול לומר שהכוונה שלו היא בדיוק הפוכה, כלומר, לשנוא ולשנות את מה שיש. האמת היא שאין כוונה מוחלטת לאף אחד מהכיוונים האלה. הכוונה שלו היא שהאדם יהיה במצב שבו הוא אינו כבול לשום כיוון ולשום עמדה פנימית מוגדרת מראש.
כלומר, האדם יכול באותה מידה להיות במצב שהוא רוצה לשנות את מה שיש, ובו זמנית גם במצב שהוא מקבל לגמרי את המציאות כפי שהיא, ללא כל צורך לשנות אותה. זו לא עמדה של פשרה או של אמצע, אלא מצב מוחלט שבו כל האפשרויות פתוחות באותה מידה.
מדוע השאלה "האם זה דומה למשהו" היא בעייתית?
אליעד מסביר ששאלה מסוג "האם זה דומה למשהו אחר?" מצביעה על כך שהאדם לא הבין עדיין את עומק המסר שלו. אם האדם שואל אם זה דומה למשהו, זה אומר שהוא עדיין מנסה להיאחז בהגדרות קיימות ולמצוא דמיון למשהו מוכר. הוא אומר באופן חד - משמעי, שכל ניסיון להגדיר או להשוות את הדבר הזה למשהו אחר, בהכרח מחמיץ את העיקרון המהותי שהוא מדבר עליו, שהוא מעבר לכל השוואה או הגדרה.
הרצון להגדיר את החוויה או להשוות אותה לאחרת הוא בדיוק הדבר שמרחיק את האדם מהחוויה המלאה של המציאות כפי שהיא, בלי שום הגבלה של מושגים או הגדרות שכליות.
אליעד מדגיש שהכוונה שלו היא להגיע למצב שבו האדם נמצא במציאות מוחלטת וחופשית, שהיא בו זמנית גם אהבה מלאה של מה שיש וגם שנאה מלאה של מה שיש, בלי צורך לבחור, בלי צורך להגדיר ובלי צורך להגביל את עצמו לשום כיוון מסוים.
אליעד כהן בהרצאה מסביר על מצב שבו אפשר לאהוב את מה שיש וגם לשנוא את מה שיש, אבל בצורה שונה לחלוטין מהמקובל. הרעיון המרכזי שהוא מציג הוא האפשרות להגיע למצב שבו אין הגדרות ברורות לאהבה או לשנאה, אלא מצב בו האדם נמצא בחוויה פנימית חופשית לגמרי, ללא גבולות של מושגים או הגדרות.
מה הכוונה בלאהוב או לשנוא בלי להגדיר את הרגש?
אליעד מדגיש שהכוונה שלו איננה לאהוב את המציאות או לשנוא אותה על פי ההגדרות הרגילות של המושגים האלה. בדרך כלל כשאדם אומר שהוא אוהב משהו, הוא מתכוון להגדרה מסוימת מאוד, כמו "טוב לי עם זה", "זה מתאים לי", או "אני רוצה שזה יישאר כך". כשהוא אומר שהוא שונא משהו, הוא מתכוון לכך ש"רע לי מזה", "אני רוצה שזה ישתנה" או "זה לא טוב עבורי". אבל אליעד מבהיר שוב ושוב שכוונתו שונה לחלוטין - מדובר על מקום פנימי שבו כבר לא קיימות הגדרות כאלו בכלל. כלומר, אין שום קביעה של טוב או רע, שום העדפה ושום דחייה. האדם פשוט יכול להכיל את שתי החוויות באופן מלא בו זמנית, ולא להיתקע בשום קצה או הגדרה.
כיצד אפשר לאהוב ולשנוא בו זמנית?
אליעד מסביר שהרעיון של לאהוב ולשנוא בו זמנית אפשרי רק כאשר האדם מתנתק לחלוטין מההגדרות ומהתפיסות המוכרות שלו. זהו מצב שבו האדם יכול לראות כל דבר כ"טוב" ו"רע" במקביל, מבלי להרגיש צורך להכריע ביניהם. אין כאן מצב ביניים או פשרה, אלא חוויה מלאה של שני הקצוות בו זמנית, מצב שאין בו שום גבול או מגבלה שכלית.
הוא נותן דוגמה שממחישה את הנקודה: אם אדם שואל "האם זה דומה למשהו אחר?" אז עצם השאלה כבר מראה שהוא מנסה להגדיר ולהשוות את החוויה למשהו מוכר אחר. אליעד אומר במפורש, "אם שאלת האם זה דומה למשהו, התשובה היא תמיד לא." הסיבה היא שכל ניסיון להגדיר או להשוות את החוויה הזו למשהו אחר הוא בעצם בריחה מהמצב המוחלט שבו אין שום הגדרה. ההגדרות הן בדיוק מה שמרחיק את האדם מהחוויה המוחלטת של המציאות כפי שהיא.
מה המשמעות של מקום ללא הגדרות?
אליעד מסביר שמקום ללא הגדרות הוא בעצם מצב של חופש פנימי מוחלט. האדם לא צריך לבחור בין לאהוב או לשנוא, כי הוא פשוט נמצא מעבר להגדרה של "לאהוב" ו"לשנוא". החוויה היא של "ללא הגדרה". הוא מדגיש שאין הכוונה שהוא רוצה שהאדם יפסיק לאהוב או לשנוא במובן הרגיל, אלא יגיע לנקודה פנימית שבה הוא מסוגל לראות באופן ברור שהכל הוא גם טוב וגם רע במקביל, ולכן יכול לאהוב ולשנוא כל דבר בו זמנית, מתוך חופש פנימי אמיתי.
ההבנה העמוקה שאליעד מנסה להעביר היא שבכל מצב, בכל תחושה, בכל רגע, קיימת אפשרות להתייחס אליו כטוב מוחלט או כרע מוחלט, וכאשר האדם מבין את זה לעומק הוא יכול לחוות הכל באופן מלא, ללא העדפות וללא דחייה. הוא מסוגל לחיות בשלמות עם כל מה שיש, בלי צורך פנימי לשנות או להיאחז במשהו אחד בלבד.
האם המטרה היא לשנות את מה שיש או לקבל אותו?
כאן אליעד מדגיש נקודה עדינה מאוד. הוא אומר שאם אדם חושב שהכוונה שלו היא לאהוב את מה שיש במובן הרגיל - אז הוא טועה, כי באותה מידה הוא גם יכול לומר שהכוונה שלו היא בדיוק הפוכה, כלומר, לשנוא ולשנות את מה שיש. האמת היא שאין כוונה מוחלטת לאף אחד מהכיוונים האלה. הכוונה שלו היא שהאדם יהיה במצב שבו הוא אינו כבול לשום כיוון ולשום עמדה פנימית מוגדרת מראש.
כלומר, האדם יכול באותה מידה להיות במצב שהוא רוצה לשנות את מה שיש, ובו זמנית גם במצב שהוא מקבל לגמרי את המציאות כפי שהיא, ללא כל צורך לשנות אותה. זו לא עמדה של פשרה או של אמצע, אלא מצב מוחלט שבו כל האפשרויות פתוחות באותה מידה.
מדוע השאלה "האם זה דומה למשהו" היא בעייתית?
אליעד מסביר ששאלה מסוג "האם זה דומה למשהו אחר?" מצביעה על כך שהאדם לא הבין עדיין את עומק המסר שלו. אם האדם שואל אם זה דומה למשהו, זה אומר שהוא עדיין מנסה להיאחז בהגדרות קיימות ולמצוא דמיון למשהו מוכר. הוא אומר באופן חד - משמעי, שכל ניסיון להגדיר או להשוות את הדבר הזה למשהו אחר, בהכרח מחמיץ את העיקרון המהותי שהוא מדבר עליו, שהוא מעבר לכל השוואה או הגדרה.
הרצון להגדיר את החוויה או להשוות אותה לאחרת הוא בדיוק הדבר שמרחיק את האדם מהחוויה המלאה של המציאות כפי שהיא, בלי שום הגבלה של מושגים או הגדרות שכליות.
אליעד מדגיש שהכוונה שלו היא להגיע למצב שבו האדם נמצא במציאות מוחלטת וחופשית, שהיא בו זמנית גם אהבה מלאה של מה שיש וגם שנאה מלאה של מה שיש, בלי צורך לבחור, בלי צורך להגדיר ובלי צורך להגביל את עצמו לשום כיוון מסוים.
- איך אפשר לאהוב ולשנוא בו זמנית?
- מה זה לחיות בלי הגדרות?
- מהי הדרך של אליעד כהן?
- האם ניתן לחוות טוב ורע ביחד?
- איך להגיע לחופש פנימי מוחלט?
050-3331-331