מהי השאלה הראשונה והאחרונה שצריך האדם לשאול?

אליעד כהן מסביר שהכל מתחיל בשאלה, אך כל שאלה של האדם היא בעצם סוג של חיסרון. כשאדם אומר "אני רוצה משהו", הוא למעשה שואל אם זה טוב או רע עבורו. כל דבר שהאדם חווה הוא למעשה סוג של ספק או שאלה, חוויית חיסרון פנימית. לכן, שאלה תמיד מגיעה מתוך חוויה של חיסרון, והתשובה משלימה את אותו חיסרון. אם אדם חוקר את כל השאלות עד השורש שלהן, הוא מגיע לשאלה האחרונה והבסיסית ביותר שהיא השורש של כל השאלות כולן. השאלה האחרונה הזאת היא שאלה שהשכל לא יכול לענות עליה, משום שהשכל הרגיל לא מסוגל להכיל בתוכו דבר והיפוכו.

איך יש ואין יכולים להיות אחד?

הנושא המרכזי בהרצאה של אליעד הוא השאלה: "איך היש נובע מהאין?" או "איך יש ואין יכולים להתקיים בו זמנית?". לפי אליעד, השכל האנושי מסוגל להבין שיש רק "יש" או רק "אין", אך לא את שניהם יחד. אבל כשהאדם חוקר ומעמיק במציאות הוא מגלה באופן ברור שיש ואין הם בעצם דבר אחד, וזה נקרא הפרדוקס הגדול ביותר. לדוגמה, אליעד מראה שאם ניקח שולחן עשוי מעץ, באותו זמן ובאותו מקום קיימים גם שולחן וגם עץ. השאלה הפנימית יותר היא: האם המהות של השולחן והעץ קיימים בנפרד, או שהם דבר אחד? כשהאדם מתעמק ומסיר את כל הצורות, הוא מגיע להבנה שלכל דבר אין באמת שום צורה, ולכן בסוף הכל מתמזג לדבר אחד בלבד, והדבר הזה הוא גם "יש" וגם "אין" באותו הזמן.

מדוע השכל לא יכול להבין את הפרדוקס של היש והאין?

אליעד מסביר שהשכל הרגיל שלנו עובד על בסיס ניגודים: או שיש דבר, או שאין דבר. הוא לא יכול לקבל את העובדה שדבר והיפוכו קיימים יחד. האדם חייב להגיע להבנה עמוקה של הסיבה מדוע הוא לא מסוגל להבין את הפרדוקס. זה נובע מכך שהשכל מניח שיש הפרדה בין יש לאין. השכל מניח שיש הפרדה בין אדם לסביבה, בין אתמול להיום, ובין טוב לרע, אך במציאות האמיתית - אין הפרדות. רק כשהאדם חווה את זה באמת, הוא מבין שהמציאות אינה כפופה לחוקי השכל הרגיל.

כיצד מגיעים להבנה מוחלטת של המציאות?

אליעד מדגיש שכדי להגיע להבנה מוחלטת חייבים לעבור דרך כל האפשרויות, כל התירוצים וכל הסתירות האפשריות עד הסוף. חייבים לבדוק כל אפשרות ואפשרות, ולהבין מדוע היא לא יכולה להיות האמת. אליעד מסביר שעד שהאדם לא עבר על כל האפשרויות, הוא לא יכול להגיע להבנה אמיתית של האחדות, כי תמיד יישארו לו ספקות. רק כאשר האדם מנסה בכל כוחו לסתור את האמת ולחשוב הפוך, והוא רואה שאין אפשרות אחרת חוץ מהאמת המוחלטת, רק אז הוא מבין באופן מוחלט את המציאות.

מה זה סם החיים וסם המוות לפי אליעד כהן?

אליעד מסביר שכל דבר במציאות יכול לשמש כסם חיים או כסם המוות. סם המוות הוא כאשר אדם נאחז בצורה החיצונית של הדברים, ולכן הוא נמצא בשקר. סם החיים הוא כאשר האדם מתחבר לשורש של הדברים ומבין את הפנימיות שלהם. אליעד מציין שכברירת מחדל האדם נאחז בצורה החיצונית שהיא השקר, כי היא קלה יותר, ולכן הוא חייב לעבור דרך כל הבלבולים והשקרים כדי להגיע לאמת.

מדוע אליעד מבקר את חכמי היהדות ואת דברי חז"ל?

אליעד מתייחס לביקורת כלפי היהדות וחז"ל בטענה שהמסורת והדת מסתירות מהאדם את השאלה הבסיסית והחשובה ביותר: "איך נוצר הרצון?" או "מהי המהות של היש והאין?". הוא מבקר את הגישה המסורתית שבה יש כביכול עידוד לשאול, אבל בפועל השאלות החשובות באמת נשארות ללא תשובה, או שהתשובות הן תמיד חלקיות ולא נכונות. אליעד מסביר שבגלל שהיהדות והמסורת...

מדוע כל רצון ושאלה מגיעים מחוויה של חיסרון וספק?

אליעד כהן פותח בכך שכל שאלה שהאדם שואל, כל דבר שהוא רוצה או כל רצון שעולה בו, הם למעשה חוויה של חיסרון וספק. כאשר אדם אומר "אני רוצה משהו", הוא בעצם שואל האם הדבר הזה יהיה טוב עבורו או לא. כלומר, כל רצון הוא שאלה סמויה, חוויה של חוסר ודאות וספק בסיסי לגבי מה טוב או מה רע. כשאדם רוצה משהו, הוא בעצם חווה סוג של ריקנות או חיסרון פנימי, שאותו הוא שואף להשלים. לפי אליעד, שאלה היא תמיד ביטוי של חוסר, והתשובה היא מה שממלא ומשלים את החיסרון הזה. כל חיי האדם הם שרשרת אינסופית של שאלות, ספקות ורצונות, ומכאן נובעת כל תחושת החוסר, הריקנות והסבל שלו.

מהי השאלה האחרונה, השורשית, שכוללת את כל השאלות בעולם?

כאשר אדם מתעמק באמת וחוקר את כל השאלות שלו לעומק, הוא מגיע בסופו של דבר לשאלה אחת ויחידה, שהיא השורש והבסיס לכל שאלה ולכל רצון. השאלה הזאת היא השאלה הכי פנימית, שהיא: "איך היש נובע מהאין?", או בניסוח אחר: "איך יכול להיות שיש ואין הם אחד?".

כלומר, אחרי שאדם שואל שאלות רבות - "האם אני חי או לא?", "האם יש סיבה או אין סיבה?", "מה זה טוב ומה זה רע?" - בסוף הוא יגיע לשאלה שכוללת בתוכה את כל הניגודים האפשריים. השאלה הזאת היא כל כך בסיסית ועמוקה עד שהשכל לא מסוגל בכלל להתמודד איתה. הסיבה לכך היא שהשכל האנושי הרגיל מבוסס על הפרדה מוחלטת בין דבר והיפוכו. השכל יכול לקבל שיש שולחן או שאין שולחן, שיש סיבה או שאין סיבה, אבל לעולם לא יוכל לקבל את העובדה שיש ואין יכולים להתקיים בו - זמנית כישות אחת.

איך אפשר להסביר את הפרדוקס שיש ואין זה אחד?

אליעד מסביר את הפרדוקס הזה בעזרת דוגמה מוחשית: הוא נותן דוגמה שיש שולחן עשוי מעץ, ושואל: "מה יש כאן באמת - שולחן או עץ?". לכאורה קיימים פה שני דברים: גם שולחן וגם עץ. אך אם נכנסים לעומק, מבינים ששניהם נמצאים בדיוק באותו המקום ובאותו זמן. אז מה זה באמת? שולחן או עץ?

אם מעמיקים עוד יותר, ומתחילים לפרק את העץ, להוריד ממנו את כל הצורות וההגדרות, האדם יגלה שבעצם אין שם שום דבר חוץ מחומר פשוט ללא כל צורה או משמעות. למעשה, אם נמשיך ונוריד את כל ההגדרות של הצורה, הזמן, והמקום, נישאר בלי כלום מוחלט - אפילו לא מקום ריק, כי גם המקום הוא סוג של הגדרה. כך בעצם האדם מגלה שכל צורה בעולם אינה קיימת בפני עצמה, אלא תמיד נשענת על משהו אחר. אם האדם ימשיך להוריד את הצורות עוד ועוד, הוא יגיע להבנה שבסוף כל היש והאין הם בכלל ישות אחת ויחידה.

הבעיה הגדולה של האדם, לפי אליעד, היא שהשכל הרגיל והיומיומי שלו מתנגד להבנה כזאת. השכל בנוי על ההנחה שיש או דבר או היפוכו, ולכן הוא לא מסוגל להבין שדבר והיפוכו זה אחד. האדם חייב להבין למה הוא לא מבין את הפרדוקס הזה, וככל שהוא מתעמק ומבין למה הוא לא מבין, הוא מתקרב להבנת הפרדוקס עצמו.

מדוע האדם חייב לעבור דרך כל הספקות כדי להבין את האמת?

אליעד מסביר שכדי להגיע להבנה מוחלטת של האחדות של היש והאין, חייב האדם לעבור דרך כל האפשרויות והספקות האפשריים. האדם חייב לשאול את עצמו לגבי כל אפשרות שעולה: "האם זה באמת נכון?", "האם אולי הפוך הוא הנכון?". האדם חייב לבדוק ולנסות להפריך את ההבנה שלו, עד שלא יישאר לו שום מקום של ספק.

רק אם האדם מנסה בכל כוחו לשקר לעצמו ולהוכיח שהאמת שלו לא נכונה, ולא מצליח לעשות את זה, רק אז הוא יודע שהוא באמת הגיע להבנה מוחלטת. עד אז הוא עדיין יהיה שבוי בספקות ובלבולים, כי תמיד קיימות אינסוף אפשרויות ווריאציות שיכולות להסביר כל דבר. רק כאשר האדם רואה שאין אפשרות לחשוב אחרת, הוא באמת משתחרר מהספק.

למה היהדות ודברי חז"ל מונעים מהאדם להגיע להבנה אמיתית?

אליעד מבקר באופן נוקב את היהדות ואת חז"ל, בכך שהם מסתירים מהאדם את השאלות הבסיסיות ביותר של הקיום. המסורת היהודית כביכול מעודדת לשאול שאלות, אבל בפועל מסתירה את השאלה הגדולה ביותר - "מהי המהות של הרצון?", "מהו השורש של היש והאין?".

הוא טוען שהדת עושה סוג של "הונאה אינטלקטואלית", בכך שהיא מאפשרת לאדם לשאול שאלות שוליות, אך בשאלות הכי מהותיות, היא או שאינה עונה או נותנת תשובות סותרות ולא מדויקות. הוא מסביר שדווקא בגלל שהיהדות היא כל כך קרובה לאמת, היא גם מסוכנת מאוד, כי השקר שלה נראה כמו אמת מוחלטת.

מהם סם החיים וסם המוות לפי אליעד כהן?

אליעד משתמש...