מה זה אינסוף והאם באמת הכל עשוי מכלום?

ההרצאה של אליעד כהן מתמקדת בשאלות פילוסופיות עמוקות ומאתגרות, העוסקות במושגים "אינסוף", "הכל" ו"כלום". ההסבר נפתח ברעיון הטוען כי הכל בעצם זה כלום, וכי הכלום הזה מכיל בתוכו את כל הדברים האפשריים. אליעד מסביר באמצעות דוגמאות רבות את הטענה כי המושג "הכל" כולל בתוכו לא רק את הדברים הקיימים, אלא גם את ההפכים שלהם.

לדברי אליעד, כאשר חושבים על "כל הדברים ביחד", הכוונה היא בעצם לכל הדברים שקיימים יחד עם כל הדברים שלא קיימים. לדוגמה, הוא מבקש לדמיין מצב שבו אנו לוקחים שולחן. אפשר לדמיין שולחן, וכך אפשר לדמיין גם כיסא. אך כשמנסים לדמיין גם שולחן וגם כיסא בו - זמנית, אפשר ליצור בדמיון אובייקט המשלב את שתי התכונות - אובייקט שאינו מוגדר בבירור. אם מוסיפים לאובייקט זה את כל התכונות האפשריות וכל ההפכים שלהן (שולחן שהוא גם לא שולחן, כיסא שהוא גם לא כיסא), מתקבל משהו חסר כל הגדרה, בלתי ניתן לתפיסה, אך לא באמת "כלום". אליעד מדגיש נקודה זו: גם אם זה לא מוגדר, זה עדיין משהו. לדבריו, הכלום האמיתי הוא לא חוסר הגדרה, אלא מצב שבו סך כל הדברים כולל את ההפכים שלהם בצורה שמבטלת כל אפשרות להגדרה.

האם "אינסוף" ו"אפס" הם אותו דבר?

אליעד ממשיך להסביר על מושג ה"אינסוף" דרך דוגמה מתמטית פשוטה: הוא מבקש לחשוב על המספרים בין אפס לאינסוף. על פניו, בין אפס לאינסוף יש מספר אינסופי של מספרים, אך גם בין המספרים 1 ואינסוף יש לכאורה אינסוף מספרים. אף על פי כן, האינסוף הוא לא בדיוק אין - סופי כפי שהוא נראה לנו, מפני שאנחנו כבני אדם מוגבלים בתפיסה שלנו ולא באמת יכולים לתפוס מושגים כמו אינסוף או אפס בצורה מוחלטת. אליעד מדגים זאת דרך הדוגמה הבאה: אם אדם יאמר שיש לו אינסוף תפוחים בחדר, האם באמת הוא מסוגל לתפוס מה זה אינסוף תפוחים? ברור שלא. באופן דומה, גם לא ניתן באמת לתפוס "אפס תפוחים", משום ש"אפס" מתייחס לחוסר מוחלט.

ההסבר נמשך בכך שאליעד מסביר שאם ניקח את כל המספרים החיוביים ואת כל המספרים השליליים ונחבר אותם יחד, התוצאה תהיה אפס. כך בעצם האינסוף של כל המספרים וההפכים שלהם, כאשר הם מחוברים יחד, הופך ל"אפס". זהו בעצם המושג "הכל שהוא כלום".

האם אפשר באמת לדמיין "כלום" או "אין"?

אליעד מוסיף דוגמה נוספת, מתחום הפיזיקה והתפיסה החושית: הוא מתאר מצב שבו לוקחים מיקרוסקופ ומתקרבים יותר ויותר לתוך חומר מסוים. ככל שמתקרבים יותר פנימה, רואים פחות ופחות, עד שלכאורה לא רואים דבר. אבל אליעד מדגיש שהמושג "לא רואים כלום" אינו מדויק. לדבריו, גם כאשר אנו לא רואים כלום, זה עדיין משהו. אם נסתכל על חומר ונעשה לו זום - אין אינסופי, בסוף נגיע למצב שבו אנחנו לא מזהים שום דבר, אלא "משהו" אחיד. אבל המשהו הזה הוא עדיין לא "כלום". הוא אמנם אחיד וחסר הגדרות, אבל הוא עדיין "משהו". לכן, אי אפשר באמת לדמיין "כלום" אמיתי, אלא רק מצבים של משהו חסר הגדרות או צורה.

איך הכל והכלום קשורים למציאות עצמה?...