איך מטפל יכול לא להרגיש רע מהבעיות של המטופלים?

מטפל, בין אם הוא פסיכולוג, פסיכותרפיסט, מאמן או כל דמות אחרת המסייעת לאנשים, עשוי להרגיש לעיתים השפעה רגשית שלילית מהבעיות של המטופל. כאשר המטפל עוזר לאחרים, הוא נדרש להקשיב ולעזור לפתור את בעיותיהם, אך כיצד הוא יכול להימנע מלהרגיש רע ולסבול יחד עם המטופל? כיצד הוא יכול להזדהות עם הבעיות מבלי לקחת אותן אישית?

מהי הזדהות רגשית ומה סכנותיה?

הזדהות רגשית מוחלטת היא גישה בה המטפל חווה את רגשות המטופל ומרגיש את הסבל שלו כאילו היה סבלו שלו. אם המטפל יזדהה בצורה מוחלטת עם המטופל, הוא עלול להתחיל לחוות את הסבל של המטופל ולהימשך אליו, ובכך להיתקל בקשיים רגשיים ובסכנה להיפגע מהמצב. דימוי לכך הוא ניסיון לחלץ מישהו שנפל לבור: אם לך אין עוגן יציב, אתה עלול להימשך לתוך הבור בעצמך.

הפתרון הנכון - גישה שונה כלפי המצב

הפתרון הוא לפתח נקודת מבט שונה, כזו שבה המטפל לא רואה את הסבל של המטופל כבעיה אמיתית, אלא כמצב מושלם. לדוגמה, אם המטופל אומר "אני בדיכאון ורוצה למות", המטפל יכול לדמיין את עצמו חווה את אותם רגשות, אך לא להרגיש רע מהם. המטפל מבין שאין באמת "רע" במצב זה, אלא רק בהבנה שהמטופל מרגיש שהוא לא יכול לשנות את רגשותיו.

למה המטפל לא צריך לשנות את המטופל?

הבעיה של המטופל איננה הסבל עצמו, אלא תחושת ה"אין ברירה". המטפל לא אמור "להציל" את המטופל, אלא להראות לו שהוא יכול לבחור אחרת. אם מטופל אומר "אני שונא את החיים", המטפל יכול להראות לו שהוא לא חייב להרגיש כך. הוא יכול לבחור לאהוב את החיים. המטפל עוזר למטופל להכיר בכך שהוא יכול לבחור את רגשותיו, ושאין חובה להרגיש רע או להישאר במצב זה.

הקשר בין טיפול להבנה שהמטופל הוא אלוהים

אם המטפל מבין שהמטופל הוא ישות אינסופית שבחר לחוות סבל, הוא יכול להראות לו שהוא יכול לבחור להפסיק את הסבל. גישה זו מדברת על היכולת לבחור את רגשותינו, וכך מאפשרת למטופל להבין שאין בעיה אמיתית במצבו, אלא רק בתפיסתו את המצב. התפקיד של המטפל הוא להחזיר את המטופל לכוח הבחירה שלו, ולהראות לו שהוא יכול לשנות את המצב שלו מתוך תובנה שהכל מושלם כפי שהוא.

מהו טיפול נכון?

הגישה הנכונה בטיפול היא לא לנסות "להציל" את המטופל, אלא להוביל אותו להבנה שהוא לא צריך להציל את עצמו. ברוב המקרים, המטפל רואה את המטופל כמי שמצוי בבעיה אמיתית, ומנסה לעזור לו להימנע מהסבל. אך המטפל הטוב הוא זה שמבין שאין בעיה אובייקטיבית במצב המטופל, וההסבל מגיע רק מההבנה שהמטופל לא בוחר את רגשותיו.

מה חשוב לדעת על טיפול ממקום של הזדהות בריאה?

הזדהות עם המטופל היא חיונית, אך צריך לעשות זאת מתוך מקום שבו המטפל מבין שהמצב של המטופל הוא לא רע או בעייתי, אלא שהמטופל פשוט "שכח" שהוא יכול לבחור את רגשותיו. המטפל טוב לא מרגיש רע מהבעיות של המטופל, משום שהוא מבין שאין בעיה אמיתית בסבל. הוא עוזר לו לא מתוך רחמים או רצון לשנות את מצבו, אלא מתוך רצון להחזיר לו את הבחירה והשליטה על רגשותיו.

סיכום

הדרך הנכונה שבה מטפל יכול לא להרגיש רע מהבעיות של המטופלים היא להזדהות עם הסבל, אך מבלי להרגיש מאוים ממנו. על המטפל להבין שאין בעיה אמיתית במצב המטופל, ושכל סבל הוא תוצאה של תפיסה שגויה או של "שכחה" שהוא יכול לבחור את רגשותיו. המטפל לא מנסה "להציל" את המטופל, אלא להחזיר לו את הבחירה, וללמד אותו שהוא יכול לשנות את רגשותיו ולבחור במציאות שונה.

איך מטפל יכול לא להרגיש רע מהבעיות של המטופלים?

כאשר אדם עוזר לאחרים, בין אם הוא פסיכולוג, מאמן, יועץ או פשוט חבר שמקשיב לצרותיהם של אנשים אחרים, לעיתים הוא עלול להרגיש מושפע רגשית מהבעיות שלהם. השאלה היא איך אפשר לעזור לאחרים מבלי לקחת את הסבל שלהם על עצמנו ולסבול יחד איתם?

האם ניתן לטפל באנשים מבלי להזדהות איתם?

אפשרות אחת היא להתנהג כמו רובוט. לדוגמה, כשמישהו מחפש בגוגל "איך להתאבד?", גוגל לא מרגיש רע מזה, כי הוא לא מזדהה עם השואל. אם מטפל יתייחס לאנשים כמו מכונה, ללא הזדהות רגשית, לכאורה הבעיה נפתרה - אך זו אינה גישה שעובדת בטווח הארוך, כי טיפול הוא מקצוע שדורש הזדהות, אחרת זה יהיה משעמם וחסר משמעות.

מטפל שמנותק לחלוטין רגשית עלול להרגיש חסר משמעות בעבודתו. אם העבודה שלו היא רק בשביל כסף, בלי עניין אמיתי, הוא לא יוכל להחזיק מעמד לאורך זמן. מטפל טוב באמת הוא אדם שנכנס לעומק הבעיה של המטופל, מרגיש אותה וחווה אותה כאילו היא הבעיה האישית שלו.

הסכנה שבהזדהות רגשית מוחלטת

מצד שני, אם המטפל יזדהה באופן מוחלט עם הבעיה של המטופל, הוא עלול לסבול בעצמו. למשל, אם מישהו מספר שהוא בדיכאון ורוצה להתאבד, והמטפל מזדהה איתו לחלוטין, הוא בעצמו יתחיל לחוש דיכאון ואובדנות. זו אחת הסכנות הגדולות ביותר בטיפול - שהמטפל עצמו יתחיל להרגיש כמו המטופל וייחשף לרגשות שליליים שעלולים להשפיע עליו.

דימוי טוב לכך הוא ניסיון לחלץ מישהו שנפל לבור: אם לך אין עוגן חזק מחוץ לבור, אתה עלול ליפול יחד איתו. אם רכב מנסה לגרור רכב אחר תקוע, אבל אין לו אחיזה יציבה, שני הרכבים עלולים להיתקע. אם אתה מציל מישהו שטובע, אבל אתה עצמך לא יודע לשחות היטב, שניכם עלולים לטבוע יחד.

איך אפשר להזדהות עם המטופל ועדיין לא להרגיש רע?

הפתרון הנכון הוא לפתח נקודת מבט שונה. מטפל טוב מסוגל להיכנס להרגשה של המטופל - ממש לדמיין שהוא חווה את הסבל של המטופל - אבל מבלי להרגיש מזה רע. איך זה אפשרי? התשובה היא שהמטפל צריך להגיע לתובנה שהמצב של המטופל הוא מושלם כפי שהוא.

למשל, אם מטופל אומר "אני בדיכאון ורוצה למות", המטפל צריך להיות מסוגל לדמיין את עצמו חווה את אותם רגשות, ועדיין להרגיש שלם עם זה. כלומר, להבין שאין באמת רע בכך שמישהו מרגיש רע. אם אתה כמטפל מסוגל לחשוב שהמצב של המטופל הוא מושלם כפי שהוא, אז גם כשאתה מזדהה איתו לחלוטין, זה לא פוגע בך.

למה לעזור למטופל אם מצבו מושלם?

אם באמת הכל מושלם ואין בעיה, למה בכלל לעזור למטופל? התשובה היא שהמטרה האמיתית של מטפל טוב היא לא לשנות את המצב של המטופל, אלא לתת לו בחירה. הבעיה של המטופל היא לא בכך שהוא סובל, אלא בכך שהוא מרגיש שהוא חייב לסבול. המטפל לא צריך "להציל" את המטופל, אלא להראות לו שהוא יכול לבחור.

אם מטופל אומר "אני שונא את החיים ורוצה למות", המטפל יכול להראות לו שהוא לא חייב להרגיש כך. הוא יכול לבחור בכך, אבל הוא גם יכול לבחור לאהוב את החיים. כשהמטפל עוזר למטופל להגיע להבנה הזו, הוא בעצם משחרר אותו מהכבלים הרגשיים שלו.

איך גישה כזו משנה את חוויית הטיפול?

רוב המטפלים עובדים מהנחת יסוד שהמטופל באמת בבעיה, ולכן הם מרחמים עליו ורוצים להציל אותו. אך גישה זו שגויה, כי היא רק מחזקת את האמונה של המטופל שהוא במצב נורא. מטפל טוב באמת הוא כזה שמבין שהמטופל רק "שכח" שהוא יכול לבחור איך להרגיש, ולכן הוא עוזר לו להיזכר בכך.

כשמטופל אומר "אני בדיכאון כי עזבו אותי", רוב המטפלים ינסו להוציא אותו מהדיכאון, אבל מטפל טוב באמת יראה לו שהוא יכול לבחור אם להיות בדיכאון או לא. הוא יראה לו שאין בעיה אמיתית במצב שלו, אלא רק בתפיסה שלו את המצב.

הקשר בין טיפול נכון לבין ההבנה שהמטופל הוא אלוהים

אם מטפל היה מבין שהוא אלוהים, במובן שהוא בוחר את כל מה שקורה לו, אז כשהוא היה רואה מטופל, הוא היה מבין שגם המטופל הוא אלוהים. כלומר, המטופל הוא ישות אינסופית שבחרה לחוות סבל, והיא יכולה גם לבחור אחרת.

כאשר מטופל בא לטיפול ואומר "יש לי בעיה", מה שהוא בעצם אומר זה "אני לא אלוהים, אני לא בוחר את מה שקורה לי". אבל אם המטפל מבין שהמטופל הוא למעשה אלוהים שהתנתק מהידיעה שהוא שולט במציאות שלו, אז הוא יכול להראות לו את זה.

הגישה הנכונה בטיפול: לא להציל את המטופל

מטפל שלא מבין זאת מנסה "להציל" את המטופל מתוך רחמים, אבל מטפל טוב באמת לא מנסה להציל אף אחד. הוא פשוט מזכיר למטופל שהוא בעצמו יכול לבחור איך להרגיש, איך לחשוב ואיך לחיות.

לכן, מטפל טוב לא מרגיש רע כשהוא מקשיב לסבל של אחרים, כי הוא יודע שהסבל הוא לא בעיה אמיתית. הוא יודע שהמטופל יכול לבחור אחרת. ולכן, כשהוא עובד עם מטופל, הוא לא מנסה להוציא אותו מהמצב, אלא רק מראה לו שהוא יכול לבחור.

סיכום

כדי שמטפל לא ירגיש רע מהבעיות של המטופלים שלו, הוא צריך להבין שהבעיות אינן באמת בעיות. הדרך להגיע לכך היא להיכנס לעולם הפנימי של המטופל, להזדהות איתו לחלוטין, אבל לא להרגיש רע מההזדהות, כי הוא מבין שאין באמת בעיה. כאשר מטפל מצליח להבין זאת, הוא יכול לטפל באחרים מתוך שלווה, ללא סבל וללא עומס רגשי.