מי אחראי בטרור האש? ומה לקחנו מהאסון בכרמל?

במהלך ההרצאה נדונה השאלה "מי אחראי בטרור האש?" והאם ניתן להטיל את האחריות לאסונות שריפות כמו השריפה בכרמל על גורמים מסוימים, או שמא ישנה אכיפה חסרה של לקחים שנלמדו ממקרים קודמים.

אליעד כהן פתח את ההרצאה בשאלה על השריפה שהתרחשה בחיפה, ושאל את משתתפי השיחה האם לדעתם יש אדם שצריך לשאת באחריות, והאם זה נכון להטיל את האשמה על גורם מסוים. הדיון נגע בשאלה האם ניתן להאשים את הנפגעים, את המדינה, או את המעורבים הישירים.

הדברים התפנו להיבטים של אחריות מדינית ואישית. אליעד נתן דוגמה לאדם שאיבד את ביתו בשריפה ושאל: האם אותו אדם אחראי להתרחשויות או האם המדינה היא שאחראית להנחות את האזרח כיצד להימנע ממצבים כאלו? לטענתו, המדינה כולה אחראית לספק לאזרחים שירותי כיבוי והגנה, אך האם היא פועלת כראוי?

הדיון המשיך בהשוואה למצב של מלחמה, שם על פי שאלת אליעד כהן, במידה ויש פגיעות ממטוסים או טילים, מי אחראי למנוע זאת? האם אזרח שלא התקין מערכת מיגון כראוי אחראי על הנזק? אליעד הראה את הדמיון בין שני המקרים: המדינה אחראית להיערך למקרים כאלה ולא להעביר את האשמה לכתפי האזרח.

במהלך השיחה, נשאלת השאלה אם המדינה יכולה להיערך מראש לכל תרחיש אפשרי, כמו הצתות יזומות או שריפות שגורמות נזק. כאן הוזכר האסון בכרמל, שם הממשלה לא עשתה מספיק בעקבות לקחים שנלמדו מאירועים קודמים. הלקחים לא יושמו כראוי והאחריות הועברה לכתפי הגורמים האחרים.

אליעד המשיך בהסבר לגבי החלטות הנוגעות לרכש של אמצעי לחימה וציוד למלחמות, כמו צוללות, ושאל מדוע לא דאגו להקים אמצעים שיכולים למנוע או להקטין את הסיכון של שריפות בעורף, בהנחה שזו סיטואציה שמסכנת את הציבור בכל מקרה. הוא הסביר שברגע שהכשל מתרחש, כמו בשריפה בכרמל, ההכנות לא נעשו כמו שצריך, ואותו אדם לא ישים את אחריותו על הרשות אלא יטיל את האשמה על הגורמים הישירים.

ההרצאה נדונה גם בשאלה האם יש לנו את היכולת להימנע מבעיות חיתוך סיכון מראש. הצורך בבניית מנגנוני הגנה ומדיניות ארוכת טווח שלא רק מגיבה לאירועים אלא גם מונעת את ההתפשטות שלהם.

הלקחים מהאסון בכרמל לא הובילו לשינויים משמעותיים במדיניות הכיבוי, וזה מה שמשך את עיקר הביקורת מצד אליעד. ההבנה כי ישנן מערכות שמוכנות לתרחישים...