האם המציאות יפה או לא יפה?

השאלה שאליעד כהן מעלה היא "האם המציאות יפה, ומה בדיוק עושה אותה יפה?" כאשר אנשים אומרים שהמציאות יפה, הם בדרך כלל מתכוונים לחוויות או להיבטים מסוימים במציאות שנראים להם יפים או טובים. לדוגמה, אליעד נותן דוגמה של אדם עיוור שלא ראה מעולם את המציאות, כיצד אפשר להסביר לו מה יפה במציאות? אפשר לבקש ממנו לדמיין מראה, תאורה, פרחים, או פרספקטיבה מסוימת - אך האם הוא באמת יבין את היופי?

למה לא צריך לאהוב את המציאות בגלל שהיא יפה?

אליעד מסביר שאם אתה אוהב את המציאות כי היא יפה, כבר לא מדובר באהבה מוחלטת או אמיתית. ברגע שאתה מצדיק את אהבת המציאות ביופיה, אתה למעשה מחלק את המציאות לשני חלקים: חלק יפה וחלק לא יפה. אך אם המציאות כולה יפה, אין משמעות ל"יפה", כי אין למה להשוות אותה. כלומר, אם אתה באמת אוהב את המציאות, אתה לא צריך סיבה לאהוב אותה. אהבה אמיתית למציאות לא תלויה ביופיה או במשהו אחר שיש בה.

איך השיפוטיות של טוב ורע משפיעה על ראיית המציאות?

אליעד מציג רעיון עמוק יותר - האדם חי כל הזמן בשיפוטיות של טוב ורע, מה שגורם לו להחליט אם המציאות יפה או לא. האדם לפעמים חושב שהמציאות טובה ולפעמים חושב שהיא רעה. אליעד נותן דוגמה של אישה שמכינה לבעלה ארוחת ערב מפוארת ומסדרת את הבית באופן מושלם. נניח שהיא הכינה עשרים מנות שונות, סידרה את הבית, השקיעה זמן רב בהכנות, ואז הבעל מגיע לאכול ובסוף שואל רק "איפה הכיסונים?" - ומתעלם מכל שאר הדברים היפים שהכינה. מה הדוגמה הזו באה להמחיש? האדם מתייחס למציאות באופן שיפוטי. למרות כל הטוב שהוכן, הוא מתמקד דווקא במה שחסר לו ולא במה שיש לו. זה דומה לאדם שיקבל מיליון דולר ואז ישאל "למה לא שני מיליון?" כך, תמיד האדם נמצא בשיפוט של טוב ורע, ומפספס את המהות האמיתית של היופי שבמציאות.

מה המשמעות האמיתית של היופי במציאות?

היופי האמיתי במציאות, לפי אליעד, אינו נובע מזה שהמציאות יפה לעין או שאין בה חסרונות. כאשר אדם אומר שהמציאות יפה, הוא בעצם מתייחס להיבט מסוים בלבד, בדיוק כמו שאומרים למישהו שהצעיף שלו יפה. זה אומר ששאר הדברים לא יפים? במילים אחרות, כאשר אתה מתפעל מיופי של דבר אחד, אתה מתעלם מהיופי של הדברים האחרים, או בעצם מחלק את המציאות ליפה ולא יפה.

איך מגיעים ליופי האמיתי של המציאות?

כדי לראות את היופי האמיתי של המציאות, אליעד מסביר שצריך להיצמד לאמת ולצאת מעבר לשכל. היופי האמיתי אינו היופי שאתה רואה בחושיך, אלא היופי של עצם הקיום של המציאות עצמה, ללא שיפוט וללא חלוקה לטוב או רע. היופי האמיתי הוא מוחלט ואינו תלוי בתנאים או בשיפוטיות האנושית. אליעד נותן דוגמה נוספת שאפילו כאשר אתה חושב שהמציאות יפה, אתה עדיין מפספס את המהות האמיתית שלה, כי אתה עדיין תופס אותה באופן יחסי ולא מוחלט.

למה לא טוב ולא רע זו הדרך ליופי המוחלט?

אליעד מדגיש את הרעיון שכאשר יוצאים מהשכל ומהשיפוטיות, לא נשאר טוב ולא נשאר רע, ולכן גם לא נשארת משמעות למושגים של יופי או כיעור. היופי האמיתי הוא מעבר לטוב ולרע, מעבר ליפה ולמכוער. הוא נמצא במקום שבו האדם אינו שופט כלל, אלא מקבל את המציאות כמו שהיא. זו המשמעות האמיתית של המשפט "המציאות יפהפייה", לפי אליעד, שמשמעותו אינה מתייחסת ליופי יחסי או מותנה, אלא ליופי מוחלט, שאינו קשור לשום שיפוט או תנאי.

האם אפשר לראות את היופי האמיתי של המציאות?

אליעד מסביר שבשביל לראות את היופי האמיתי, האדם חייב להשתחרר מהאופן שבו הוא רגיל לשפוט את המציאות, ולהגיע למצב שבו הוא אינו רואה פגמים, כי המושגים של פגם ושלמות כבר אינם קיימים אצלו. אז, ורק אז, הוא מסוגל לראות את המציאות באמת יפה. כלומר, היופי האמיתי במציאות הוא למעשה תוצאה של נקודת מבט מוחלטת, שלא מתמקדת בשום דבר ספציפי אלא חווה את הכל בצורה שלמה ואחידה.