ועוד נוסיף ונאמר, כי כל מה שאמרנו לגבי השקר של החשיבה החיובית, הוא כמובן נכון גם לגבי כל שאר השקרים שקשורים לחשיבה חיובית. כגון השקר של האופטימיות / להאמין בעצמך / להיות בטוח בעצמך וכיו"ב. שבמקום שהאדם ינסה להבין את האמת ולהתחבר למציאות כפי מה שהיא, במקום זה הטעויות האלו, גורמות לאדם לפתח אשליות שווא לגבי המציאות.
כי לדוגמה, אופטימיות פירושה, שהאדם מקווה לטוב. ומי שרוצה להיות מאושר, עליו בסך הכל להבין את המציאות. דהיינו, להבין את הסיבה האמיתית שבגללה הכל קורה. ואין שום קשר בין אופטימיות או פסימיות לבין אושר. ואדרבה, החשיבה האופטימית, מרחיקה את האדם מהאושר. בגלל שהיא מסיתה את המחשבה של האדם מהאמת, שהיא הטוב שיש ברגע הזה.
כי ברגע הזה ממש, יש טוב, שאותו יכול האדם להרגיש, רק כאשר האדם מבין את הסיבה שבגללה הרגע הזה הוא כפי מה שהוא. והחשיבה החיובית והאופטימיות, הן אחד השקרים הכי גרועים שיש בעולם. משום שהן גורמות לאדם, לא לחפש את הטוב שיש ברגע הזה, אלא לחשוב שהרגע הזה נוצר רק כדי להוביל אותו למשהו אחר טוב יותר ברגע הבא.
והשקר הזה של האופטימיות, הוא גדול מאוד. משום, שכבר ברגע הזה יש דבר טוב בשלמות. ואם האדם רק היה מבין את המציאות, הרי שכבר ברגע הזה, האדם היה מרגיש שלמות מהמציאות. אבל מנהיג רוחני שקרי שלא מבין מימינו ומשמאלו, וכל שכן שהוא לא מבין את המציאות כולה, הוא גם לא מבין מה הטוב שיש ברגע הזה. ואז הוא אומר לאדם להיות אופטימי ולקוות לטוב.
ובמקום שהוא יסביר לאדם שברגע הזה ממש, יש משהו מושלם, ושעל האדם בסך הכל לנסות להבין את המציאות, כדי ליהנות מכל רגע ורגע של החיים, במקום זה מנהיג שקרי שהוא עצמו לא הגיע לזה, הוא מייאש את האדם מלמצוא את הטוב שיש ברגע הזה, והוא שולח את המחשבות של האדם אל הרגעים הבאים בעתיד, על ידי חשיבה אופטימית.
וכל הרעיון של האופטימיות, מצד אחד כלפי חוץ נראה כאילו הוא שבח של המציאות, כי אופטימיות מבוססת על זה שהאדם חושב שהמציאות היא טובה. אבל מצד האמת, האופטימיות, היא הגנאי הכי גדול של המציאות.
כי המציאות טובה כבר כרגע, גם בלי קשר לרגע הבא. וכאשר האדם במקום להבין את המציאות, במקום זה הוא אופטימי, הרי שהדבר הזה הוא גנאי למציאות, שהאדם חושב שהמציאות לא מספיק טובה ברגע הזה, ואז האדם צריך לקוות לטוב אחר, ברגע אחר.
ואופטימיות טובה, בדיוק כמו פסימיות. כי כל דבר שהוא לא האמת עצמה, הוא טוב באותה המידה בדיוק. והאמת, היא לא אופטימית ולא פסימית, היא אמת. וכל דבר שהוא לא האמת, הוא טוב / רע בדיוק באותה המידה. ולכן חשיבה חיובית, טובה בדיוק כמו חשיבה שלילית. וחשיבה אופטימית, טובה בדיוק כמו חשיבה פסימית.
ומצד האמת, כמו שראוי לרחם על מישהו שהחשיבה שלו שלילית ושהוא כל הזמן סובל, כך גם ראוי לרחם על מי שהחשיבה שלו חיובית ואופטימית ושהוא כל הזמן נראה כאילו הוא שמח. כי שניהם סובלים. גם זה שחושב חיובי וגם זה חושב שלילי.
כי כאשר האדם חושב את האמת, דהיינו, כאשר האדם מבין את המציאות באמת, ממילא לא שייך לומר שהוא חושב בצורה חיובית או שלילית, או שהוא חושב בצורה אופטימית או פסימית, אלא הוא פשוט ריאלי ואמיתי ע"פ האמת כפי מה שהיא. וכאשר האדם מבין את המציאות, הוא לא צריך שום חשיבה חיובית או אופטימיות כדי לשמח את עצמו. כי הבנת המציאות, היא ורק היא האושר האמיתי.
אך כאשר האדם לא מבין את המציאות ולא נהנה מהחיים באמת כפי מה שהם, על ידי זה האדם צריך לנסות להיאחז בכל מיני אשליות של חשיבה חיובית ושל אופטימיות. וזה הכל רק משום שהאדם בטעות הולך אחרי מנהיגי שקר שמלמדים אותו לחשוב חיובי, במקום לחפש את האמת.
והפתרון ברור ממילא. שמי שרוצה להיות מאושר באמת ולהרגיש טוב כבר כאן בעולם הזה בכל רגע ורגע, עליו לחפש איזה מנהיג אמיתי שיכול לגרום גם לו, להבין את השכל הגדול של המציאות, כדי שגם האדם עצמו יוכל ליהנות מכל רגע של המציאות.
וככל שהאדם מבין טוב יותר את הקושי להבין את המציאות, כך הוא צריך לחפש חכם אמיתי גדול יותר שילמד אותו את הדרך הנכונה איך להבין את המציאות. כי ככל שהחולה סובל ממחלה יותר קשה, כך צריך רופא יותר גדול. וככל שהאדם מבין, עד כמה גדול השכל שאותו הוא צריך להבין ועד כמה הוא עצמו רחוק ממנו, כך האדם צריך לחפש את החכם הגדול ביותר, שיוכל ללמד גם אותו, את השכל של המציאות.
וכאשר האדם בא לבקש עצה מחכם אמיתי, החכם האמיתי ימקד אותו, בכך שעליו לחפש את האמת. כי האמת, היא הדרך להבין את המציאות ולהיות מאושר באמת. ומי שהוא לא חכם אמיתי, ושהוא לא מבין את המציאות באמת, ושהוא עצמו אין לו מושג מה התכלית שלשמה הוא חי, אז הוא מנחם את האדם בכל מיני שקרים, וגורם לאדם לחשוב שהמציאות טובה ברגע הזה, רק בגלל שהיא מובילה לרגע אחר טוב יותר.
ומצד האמת, יש דבר טוב גם בחשיבה חיובית וגם באופטימיות, משום שהן מקרבות את האדם לגלות את השקר של עצמן. כי כאשר האדם הוא רק אופטימי וחושב בחשיבה חיובית, על ידי זה לבסוף האדם קולט שהחשיבה החיובית הזאת לא נתנה לו שום דבר. ואז האדם מחפש את האמת להבין את המציאות והופך להיות מאושר באמת.
ולכל זה נוסיף גם את זה, שהאופטימיות לפעמים יוצרת רק רע. כי היא לא תמיד עובדת. וכאשר יש לאדם איזו צרה, שממנה הוא לא יכול לצאת, אז החשיבה האמיתית גורמת לאדם להסתכל למציאות בעיניים ולקבל אותה ולהשלים איתה, עד שהאדם ימצא את מה שטוב בה. אבל החשיבה האופטימית סתם נוטעת אשליות שווא באדם, אשליות שיוצרות אצל האדם סבל רב.
כי ככל שהאדם יותר אופטימי, כך, מצד אחד הוא יכול להגיע למצבים יותר שמחים, אבל גם מצד שני הוא יכול להגיע למצבים יותר קשים. כי החשיבה האופטימית, לפעמים נוטעת באדם אשליות שווא, משום שהיא לא תואמת את האמת.
בפרט, שמצד האמת האדם בכלל לא צריך לא להיות אופטימי ולא להיות פסימי. ולא לחשוב בחשיבה חיובית ולא לחשוב בחשיבה שלילית. אלא על האדם כן לנסות להבין את האמת, מה באמת קורה, ומה הסיבה שבגללה הדברים קורים. ושזו הדרך היחידה של האדם להיות מאושר באמת.
וכל מה שנכון לגבי השקר של החשיבה החיובית ושל האופטימיות, נכון גם לגבי השקר של האמונה העצמית ושל הביטחון העצמי. כי יש כאלו שמשקרים את האדם ואומרים לו שעליו להאמין בעצמו ולהיות בטוח בעצמו שהוא יצליח להשיג את המטרות שלו. אך זה כמובן שקר גדול.
כי ישנם הרבה מצבים שבהם האדם לא באמת יכול להשיג את המטרות שלו, ושבהם על האדם להכיר את המגבלות של הכוח שלו. ומי שמחזק את עצמו באמונה עצמית ובביטחון עצמי שקרי שאינו מדויק כפי האמת, על ידי זה הוא יוצר אצל עצמו סבל.
וגם כאן, חכם אמיתי ייעץ לאדם אך ורק לחפש את האמת. כי במקום שהאדם יאמין בעצמו באיזה דבר שקר, ובמקום שהאדם יחזק את הביטחון העצמי שלו בצורה שקרית, במקום זה על האדם פשוט לנסות להבין את האמת, האם באמת הוא יכול או לא יכול להשיג את מה שהוא רוצה להשיג. ועל האדם ללמוד איך לגלות את האמת, כאשר הוא לא יודע אותה. אבל חשיבה חיובית, אמונה עצמית, ביטחון עצמי שקרי ואופטימיות, הן לא הדרך, לא אל האושר, ולא אל ההצלחה.
כי הדרך היחידה של האדם להצליח באמת ללא שום פגע, היא רק על ידי האמת. כי האמת, היא בכל מקרה קיימת. וגם אם האדם יתכחש לה, הרי שהיא בכל מקרה קיימת. ועל האדם פשוט לנסות להתבונן בכל דבר שקורה, ולנסות להבין את הסיבה ואת המשמעות שבגללו הדבר הזה קרה וכולי.
ועל ידי זה שהאדם מחפש את האמת, על ידי זה בסופו של דבר האדם מבין את המציאות בשלמות, והופך להיות מאושר באמת.
כי לדוגמה, אופטימיות פירושה, שהאדם מקווה לטוב. ומי שרוצה להיות מאושר, עליו בסך הכל להבין את המציאות. דהיינו, להבין את הסיבה האמיתית שבגללה הכל קורה. ואין שום קשר בין אופטימיות או פסימיות לבין אושר. ואדרבה, החשיבה האופטימית, מרחיקה את האדם מהאושר. בגלל שהיא מסיתה את המחשבה של האדם מהאמת, שהיא הטוב שיש ברגע הזה.
כי ברגע הזה ממש, יש טוב, שאותו יכול האדם להרגיש, רק כאשר האדם מבין את הסיבה שבגללה הרגע הזה הוא כפי מה שהוא. והחשיבה החיובית והאופטימיות, הן אחד השקרים הכי גרועים שיש בעולם. משום שהן גורמות לאדם, לא לחפש את הטוב שיש ברגע הזה, אלא לחשוב שהרגע הזה נוצר רק כדי להוביל אותו למשהו אחר טוב יותר ברגע הבא.
והשקר הזה של האופטימיות, הוא גדול מאוד. משום, שכבר ברגע הזה יש דבר טוב בשלמות. ואם האדם רק היה מבין את המציאות, הרי שכבר ברגע הזה, האדם היה מרגיש שלמות מהמציאות. אבל מנהיג רוחני שקרי שלא מבין מימינו ומשמאלו, וכל שכן שהוא לא מבין את המציאות כולה, הוא גם לא מבין מה הטוב שיש ברגע הזה. ואז הוא אומר לאדם להיות אופטימי ולקוות לטוב.
ובמקום שהוא יסביר לאדם שברגע הזה ממש, יש משהו מושלם, ושעל האדם בסך הכל לנסות להבין את המציאות, כדי ליהנות מכל רגע ורגע של החיים, במקום זה מנהיג שקרי שהוא עצמו לא הגיע לזה, הוא מייאש את האדם מלמצוא את הטוב שיש ברגע הזה, והוא שולח את המחשבות של האדם אל הרגעים הבאים בעתיד, על ידי חשיבה אופטימית.
וכל הרעיון של האופטימיות, מצד אחד כלפי חוץ נראה כאילו הוא שבח של המציאות, כי אופטימיות מבוססת על זה שהאדם חושב שהמציאות היא טובה. אבל מצד האמת, האופטימיות, היא הגנאי הכי גדול של המציאות.
כי המציאות טובה כבר כרגע, גם בלי קשר לרגע הבא. וכאשר האדם במקום להבין את המציאות, במקום זה הוא אופטימי, הרי שהדבר הזה הוא גנאי למציאות, שהאדם חושב שהמציאות לא מספיק טובה ברגע הזה, ואז האדם צריך לקוות לטוב אחר, ברגע אחר.
ואופטימיות טובה, בדיוק כמו פסימיות. כי כל דבר שהוא לא האמת עצמה, הוא טוב באותה המידה בדיוק. והאמת, היא לא אופטימית ולא פסימית, היא אמת. וכל דבר שהוא לא האמת, הוא טוב / רע בדיוק באותה המידה. ולכן חשיבה חיובית, טובה בדיוק כמו חשיבה שלילית. וחשיבה אופטימית, טובה בדיוק כמו חשיבה פסימית.
ומצד האמת, כמו שראוי לרחם על מישהו שהחשיבה שלו שלילית ושהוא כל הזמן סובל, כך גם ראוי לרחם על מי שהחשיבה שלו חיובית ואופטימית ושהוא כל הזמן נראה כאילו הוא שמח. כי שניהם סובלים. גם זה שחושב חיובי וגם זה חושב שלילי.
כי כאשר האדם חושב את האמת, דהיינו, כאשר האדם מבין את המציאות באמת, ממילא לא שייך לומר שהוא חושב בצורה חיובית או שלילית, או שהוא חושב בצורה אופטימית או פסימית, אלא הוא פשוט ריאלי ואמיתי ע"פ האמת כפי מה שהיא. וכאשר האדם מבין את המציאות, הוא לא צריך שום חשיבה חיובית או אופטימיות כדי לשמח את עצמו. כי הבנת המציאות, היא ורק היא האושר האמיתי.
אך כאשר האדם לא מבין את המציאות ולא נהנה מהחיים באמת כפי מה שהם, על ידי זה האדם צריך לנסות להיאחז בכל מיני אשליות של חשיבה חיובית ושל אופטימיות. וזה הכל רק משום שהאדם בטעות הולך אחרי מנהיגי שקר שמלמדים אותו לחשוב חיובי, במקום לחפש את האמת.
והפתרון ברור ממילא. שמי שרוצה להיות מאושר באמת ולהרגיש טוב כבר כאן בעולם הזה בכל רגע ורגע, עליו לחפש איזה מנהיג אמיתי שיכול לגרום גם לו, להבין את השכל הגדול של המציאות, כדי שגם האדם עצמו יוכל ליהנות מכל רגע של המציאות.
וככל שהאדם מבין טוב יותר את הקושי להבין את המציאות, כך הוא צריך לחפש חכם אמיתי גדול יותר שילמד אותו את הדרך הנכונה איך להבין את המציאות. כי ככל שהחולה סובל ממחלה יותר קשה, כך צריך רופא יותר גדול. וככל שהאדם מבין, עד כמה גדול השכל שאותו הוא צריך להבין ועד כמה הוא עצמו רחוק ממנו, כך האדם צריך לחפש את החכם הגדול ביותר, שיוכל ללמד גם אותו, את השכל של המציאות.
וכאשר האדם בא לבקש עצה מחכם אמיתי, החכם האמיתי ימקד אותו, בכך שעליו לחפש את האמת. כי האמת, היא הדרך להבין את המציאות ולהיות מאושר באמת. ומי שהוא לא חכם אמיתי, ושהוא לא מבין את המציאות באמת, ושהוא עצמו אין לו מושג מה התכלית שלשמה הוא חי, אז הוא מנחם את האדם בכל מיני שקרים, וגורם לאדם לחשוב שהמציאות טובה ברגע הזה, רק בגלל שהיא מובילה לרגע אחר טוב יותר.
ומצד האמת, יש דבר טוב גם בחשיבה חיובית וגם באופטימיות, משום שהן מקרבות את האדם לגלות את השקר של עצמן. כי כאשר האדם הוא רק אופטימי וחושב בחשיבה חיובית, על ידי זה לבסוף האדם קולט שהחשיבה החיובית הזאת לא נתנה לו שום דבר. ואז האדם מחפש את האמת להבין את המציאות והופך להיות מאושר באמת.
ולכל זה נוסיף גם את זה, שהאופטימיות לפעמים יוצרת רק רע. כי היא לא תמיד עובדת. וכאשר יש לאדם איזו צרה, שממנה הוא לא יכול לצאת, אז החשיבה האמיתית גורמת לאדם להסתכל למציאות בעיניים ולקבל אותה ולהשלים איתה, עד שהאדם ימצא את מה שטוב בה. אבל החשיבה האופטימית סתם נוטעת אשליות שווא באדם, אשליות שיוצרות אצל האדם סבל רב.
כי ככל שהאדם יותר אופטימי, כך, מצד אחד הוא יכול להגיע למצבים יותר שמחים, אבל גם מצד שני הוא יכול להגיע למצבים יותר קשים. כי החשיבה האופטימית, לפעמים נוטעת באדם אשליות שווא, משום שהיא לא תואמת את האמת.
בפרט, שמצד האמת האדם בכלל לא צריך לא להיות אופטימי ולא להיות פסימי. ולא לחשוב בחשיבה חיובית ולא לחשוב בחשיבה שלילית. אלא על האדם כן לנסות להבין את האמת, מה באמת קורה, ומה הסיבה שבגללה הדברים קורים. ושזו הדרך היחידה של האדם להיות מאושר באמת.
וכל מה שנכון לגבי השקר של החשיבה החיובית ושל האופטימיות, נכון גם לגבי השקר של האמונה העצמית ושל הביטחון העצמי. כי יש כאלו שמשקרים את האדם ואומרים לו שעליו להאמין בעצמו ולהיות בטוח בעצמו שהוא יצליח להשיג את המטרות שלו. אך זה כמובן שקר גדול.
כי ישנם הרבה מצבים שבהם האדם לא באמת יכול להשיג את המטרות שלו, ושבהם על האדם להכיר את המגבלות של הכוח שלו. ומי שמחזק את עצמו באמונה עצמית ובביטחון עצמי שקרי שאינו מדויק כפי האמת, על ידי זה הוא יוצר אצל עצמו סבל.
וגם כאן, חכם אמיתי ייעץ לאדם אך ורק לחפש את האמת. כי במקום שהאדם יאמין בעצמו באיזה דבר שקר, ובמקום שהאדם יחזק את הביטחון העצמי שלו בצורה שקרית, במקום זה על האדם פשוט לנסות להבין את האמת, האם באמת הוא יכול או לא יכול להשיג את מה שהוא רוצה להשיג. ועל האדם ללמוד איך לגלות את האמת, כאשר הוא לא יודע אותה. אבל חשיבה חיובית, אמונה עצמית, ביטחון עצמי שקרי ואופטימיות, הן לא הדרך, לא אל האושר, ולא אל ההצלחה.
כי הדרך היחידה של האדם להצליח באמת ללא שום פגע, היא רק על ידי האמת. כי האמת, היא בכל מקרה קיימת. וגם אם האדם יתכחש לה, הרי שהיא בכל מקרה קיימת. ועל האדם פשוט לנסות להתבונן בכל דבר שקורה, ולנסות להבין את הסיבה ואת המשמעות שבגללו הדבר הזה קרה וכולי.
ועל ידי זה שהאדם מחפש את האמת, על ידי זה בסופו של דבר האדם מבין את המציאות בשלמות, והופך להיות מאושר באמת.
050-3331-331