איך להתמודד עם דחפים והתמכרויות?

דחפים הם תחושות חזקות שמניעות את האדם לפעול בדרך מסוימת, גם כאשר יש רצון הפוך להימנע מאותה פעולה. לדוגמה, דחף לאכול מתוק עשוי להתנגש עם רצון לשמור על דיאטה, דחף לעשן מול רצון להפסיק לעשן, או דחף לכעוס מול הרצון להישאר רגוע. כל אלו מצביעים על קיום שני רצונות מנוגדים במקביל, כמו "כן לעשות" מול "לא לעשות". איך מתמודדים עם זה?

האם כדאי להדחיק דחפים?

רבים מנסים להתמודד עם דחפים בעזרת הדחקה - לדוגמה, כשמישהו רוצה לאכול משהו מתוק אך משקר לעצמו ואומר "אני לא רוצה את זה, זה לא מעניין אותי". פעולה כזו יוצרת סתירה פנימית, משום שהמוח שלנו לא מטומטם והוא מזהה את הרצון האמיתי. הדחקה עשויה להועיל בטווח הקצר, אך בטווח הארוך עלולה להוביל להתפרצות כעסים או חרדות לא מוסברות. שקר עצמי כזה רק מחליש את ההתמודדות עם הדחף.

מהי הטעות בשקר עצמי?

הטעות הבסיסית בניסיון לשקר לעצמך היא שהאדם מספר לעצמו סיפור שקרי, כאילו אין לו רצון כלל לבצע את הפעולה. למשל, אדם שמנסה לאכול פחות מתוק אך משקר לעצמו ואומר "אני בכלל לא רוצה מתוק", במקום להכיר בכך שהוא כן רוצה אותו אך מוותר כי הוא מעדיף לשמור על דיאטה. הדחף לאכול את המתוק ימשיך להתקיים, ואם בסופו של דבר יתפוס את האדם בשעת חולשה, הוא יאכל אותו וימצא את עצמו במבוכה פנימית, מבלי להבין מדוע.

מה עלינו לעשות במקום לשקר?

במקום לשקר לעצמנו, מומלץ להכיר באמת הפנימית: "אני מאוד רוצה לאכול את המתוק, אך אני מעדיף להימנע מזה כי אני רוצה לשמור על הבריאות". כך, אדם מכיר בשני הרצונות המנוגדים ומחליט איזה מהם חזק יותר. כשאדם מקבל את המאבק הפנימי ומבין את שתי האפשרויות, הוא יכול לבחור את הבחירה שהכי מתאימה לו מתוך הכרה מלאה של הרצונות המנוגדים.

מה קורה כשנראה שהדחקה מצליחה?

במקרים מסוימים, הדחקה עשויה להיראות כפתרון מועיל, כמו במכון גמילה שבו האדם עשוי להרגיש שהדחף "העלם בדרך פלא". אך ברוב המקרים, הדחף לא נעלם באמת, אלא נדחק עמוק יותר, ויתבטא מאוחר יותר בבעיה נפשית אחרת, כמו חרדות או תסכולים. במקום להסתמך על פתרונות קסם, עדיף להתמודד עם הדחף במודעות ובכנות פנימית.

היתרון של הכנות הפנימית

כשהאדם מכיר בכך שהוא רוצה משהו, הוא לא שקר לעצמו. המוח לא חש מרומה, ואין סתירה פנימית כשהוא חווה את הרצון האמיתי. כשהרצון האמיתי עולה, האדם יכול להחליט מתוך כנות ולקבל את ההחלטה המתאימה ביותר. אם הוא בוחר להימנע, הוא עושה זאת מתוך הכרה מלאה שזו בחירה מודעת ולא מכוח שקר.

האם לומר את האמת באמת גורם "נזק"?

יש אנשים שמפחדים להודות באמת כי הם חוששים מההשלכות של ההבנה. לדוגמה, אדם שעומד בפני דחף לאכול מתוק עשוי לחשוש שאם יכיר בכך שהוא רוצה לאכול, הוא יפנה לאכול בלי שליטה. אולם, אמירת האמת דווקא מאפשרת לאדם להבין את המחיר של הרצון, ולהגיב בצורה שיקול דעת מחושבת. אם אדם מבין שהוא רוצה את המתוק אך בוחר להימנע כי המחיר כבד מדי, הוא יבחר באופן מודע ולא מתוך פחד או שליטה חיצונית.

למה לא לחפש פתרונות קסם?

שקרים, הדחקה או חיפושי פתרונות מהירים לא באמת פותרים את הבעיה בטווח הארוך. גם אם בשלב מסוים הם עשויים להרגיש כאילו "הבעיה נפתרה", במוקדם או במאוחר הם יתפוצצו ויובילו לבעיות נפשיות אחרות. הדרך הישירה ביותר היא לומר את האמת. כשאדם מכיר בכך שהוא גם רוצה משהו וגם לא רוצה אותו, הוא יכול לבחור בצורה חופשית ומודעת את הדרך הנכונה עבורו.

מסקנות

הדרך להימנע מדחפים אינה בשקר והדחקה, אלא בכנות פנימית. כשאדם מודה בשני הרצונות המנוגדים ומבצע בחירה מודעת, הוא משיג חופש אמיתי בקבלת החלטות. הדחקה לא פותרת את הבעיה, היא רק מביאה להסתבכויות נוספות בעתיד. הדרך הטובה ביותר להתמודד עם דחף היא להכיר בו, להבין את המחיר של כל פעולה ולבחור מתוך כנות פנימית.

כיצד דחפים פועלים בחיי היומיום?

דחף הוא תחושה חזקה המניעה לבצע פעולה מסוימת, גם אם קיימת במקביל תשוקה או צורך הפוך להימנע מאותה פעולה. למשל, אפשר להרגיש דחף עז לאכול מתוק בו זמנית עם רצון חזק להימנע מאכילת מתוק (כדי לשמור על דיאטה). דוגמאות נפוצות נוספות הן הדחף לעשן מול הרצון להפסיק לעשן, או הדחף לכעוס מול הרצון לשמור על שלווה. כל אלה מראים שבאותו רגע מתקיימים שני רצונות מנוגדים: "כן לעשות" לעומת "לא לעשות".

מדוע לא כדאי להדחיק את העובדה שיש לנו דחף?

אנשים רבים מנסים לגבור על הדחף בדרך של הדחקה או שקר עצמי, למשל להגיד "אני בכלל לא רוצה את המתוק הזה, הוא מגעיל אותי" - בשעה שבפנים הם יודעים שהם כן רוצים אותו. פעולה כזו יוצרת סתירה פנימית משום שהמוח "לא מטומטם" והוא מבחין בקיומו של הרצון האמיתי. הדחקה או שקר עצמי עשויים לפעמים להועיל לטווח הקצר, אך בטווח הארוך הם עלולים לחזור כבומרנג דרך רגשות שליליים אחרים, כגון התפרצויות כעס לא מוסברות או חרדות לא הגיוניות.

מהי הטעות הבסיסית בניסיון לשקר לעצמך?

אחת הטעויות הנפוצות היא שהאדם מספר לעצמו סיפור שקרי, כאילו אין לו רצון כלל לבצע את הפעולה. לדוגמה, מי שרוצה לאכול מתוק אך בו זמנית רוצה לשמור על דיאטה, עלול להגיד "אין לי שום דחף למתוק, זה בכלל דוחה אותי". לכאורה, השקר הזה נועד להצדיק את ההימנעות, אבל בפועל הוא מחליש אותה כי ברגע שאתה אומר לעצמך שהסיבה לאי - עשייה היא "אין לי רצון", אתה מסתבך אם פתאום מגיח הרצון האמיתי - שהרי עכשיו עליך להתוודות ששיקרת.

כך גם בנושא העישון: יש אדם שמנסה להפסיק לעשן, אבל מדחיק את הרצון לעשן בטענה "אני בכלל לא רוצה סיגריות, זה לא מעניין אותי". כשבפועל הרצון עוד קיים, המוח לא ישתכנע לאורך זמן, ויש סיכוי לחזרה פתאומית וחזקה יותר לעישון.

מהי האלטרנטיבה לשקר ולהדחיק?

במקום לשקר, כדאי להכיר באמת:

- "אני מאוד רוצה לאכול מתוק, אבל בו זמנית אני מעדיף לשמור על הבריאות והדיאטה."

- "כן, אני רוצה לעשן כי התרגלתי לזה שנים, אבל אני מעדיף להפסיק כי חשוב לי לשמור על הבריאות."

- "אני כועס ורוצה להוציא עצבים, אבל אני עוד יותר רוצה להישאר רגוע ולא לפגוע בסביבה."

הרעיון הוא להודות בשני הרצונות המנוגדים ולהחליט מי מביניהם חזק יותר. אם באמת מגלים שהרצון לאכול את העוגה חזק יותר מהרצון שלא לאכול, הרי שאם לא אוכלים - ממשיכים לשקר ולהדחיק. אבל אם מגלים שהרצון להימנע חזק יותר, נמנעים ביושר, מתוך הכרה מלאה שגם כן קיים רצון לאכול את העוגה, אלא שהרצון להימנע גובר.

מה קורה כשהדחקה מצליחה "כביכול" להעלים את הדחף?

יש מצבים שבהם נדמה שההדחקה עובדת היטב, למשל במכון גמילה מסוים שמבטיח להעלים את הדחף "בדרך פלא". לפעמים האדם אומר "אין לי כבר דחף", אך זו יכולה להיות רק הדחקה חזקה יותר, שמאוחר יותר תתבטא בחרדה או בעיה אחרת. במקרה כזה, משיגים רק החלפת בעיה בבעיה אחרת.

למה אמירת האמת פותרת את הבעיה מהשורש?

1. כי אינך מזייף את הסיבות להימנעות: אתה לא אומר "אני לא אוכל מתוק כי אינני רוצה בו, " אלא "אני לא אוכל מתוק כי יש לי רצון חזק יותר שלא לאכול."

2. כי המוח אינו חש מרומה: אם באחד הימים עולה הרצון לאכול מתוק, אין סתירה פנימית. להפך, האדם יכול להגיד "נכון, אני עדיין רוצה לאכול, אבל היום אני מעדיף לא לעשות זאת."

3. כי כך פועלים באופן מודע ולא מתוך רמייה עצמית, מה ששומר על כנות פנימית ועל יציבות נפשית לטווח ארוך.

כיצד להתמודד עם הפחד שהאמת תגרום "נזק"?

יש אנשים שמפחדים להודות באמת, שמא אם יודו שהם באמת רוצים לאכול עוגה, הם ימצאו את עצמם אוכלים בלי שליטה. אבל האמת היא שהשקר לא באמת מציל ממצבים כאלה. אם אדם באמת יותר רוצה לאכול עוגה מאשר לא לאכול, במילא אין סיבה להדחיק. אם אתה כן רוצה לאכול - תבדוק למה, תבין מה המחיר, ואם זה משתלם לך, אז תאכל. אם אתה מוצא שהמחיר כבד מדי, כנראה תגלה שהרצון להימנע מתגבר על הרצון לאכול.

מדוע לא לחפש קומבינות ועצות קסם?

שקרים או קומבינות - כמו הדחקה עמוקה, טכניקות מהירות או פתרונות קסם - אולי יראו תוצאות לטווח הקצר, אך עלולים להתפוצץ בהמשך וליצור בעיות נוספות כגון חרדות, כעסים ואי - נוחות פנימית. עדיף להתמודד ישירות עם הדחף ולהגיד: "אני גם רוצה לעשות משהו, וגם לא רוצה." ההבנה העמוקה של שני הצדדים היא המפתח לבחור באפשרות העדיפה באמת.

איך קשורה הכנות הפנימית לתחושת החופש?

כשאדם משקר לעצמו ואומר "אני בכלל לא רוצה לעשות את הדבר הזה, " הוא מכניס את עצמו לסוג של תקיעות פנימית: אם בכל זאת הוא עושה את הפעולה, הוא חייב להודות שהתכחש לרצון האמיתי. לעומת זאת, כשאדם אומר "אני רוצה, אך אני גם לא רוצה, ואני בוחר לפי מה שאני מעדיף יותר, " הוא משיג חופש אמיתי לקבל החלטות לפי אמת פנימית ולא לפי שקר. כך אפשר להימנע מתסכולים ארוכי טווח.

מה בנוגע לסיטואציות מורכבות יותר?

בדומה לדוגמה עם המתוק והעישון, אפשר להסתכל גם על סיטואציות אחרות:

• הפחד להתחיל שיחה עם אדם שמוצא חן בעיניך, מול הרצון בכל זאת לנסות ולהכיר. גם כאן אפשר להודות בשני הצדדים: "אני מפחד מאוד להידחות, אך אני גם כן רוצה לנסות. אחליט מה חשוב לי יותר."
• לכעוס על מישהו קרוב, מול הרצון להימנע מריב. אפשר להכיר גם בכך שכועסים וגם בכך שרוצים לשמור על מערכת יחסים תקינה.
• למחול על פגיעה מול הרצון להישאר פגוע. יש המעדיפים לשקר לעצמם "אני בכלל לא פגוע, " אבל עדיף להודות: "אני כן פגוע, אבל אולי בכל זאת עדיף לי לסלוח ולראות איך זה מתקדם."

מה מסכמים מכל זה?

המסקנה היא שהדרך להתגבר על דחף איננה להגיד "אני לא רוצה אותו, " אלא להודות "כן, אני רוצה, אבל אני רוצה יותר את ההפך." חשוב להבין ששקר והדחקה פותחים פתח לצרות אחרות. אמירת האמת הפנימית מאפשרת להתמודד עם הדחף בצורה ישירה: אם הרצון לעשות את הפעולה חזק יותר - לא באמת תצליח להימנע לאורך זמן. אם הרצון להימנע חזק יותר - תוכל לשמור על ההימנעות בלי להזיק לעצמך בנפש.

לבסוף, אפילו אם נראה שבעת אמירת האמת תיווצר אי - נוחות או פחד ממה שיקרה - כדאי לזכור שעדיף לתת לעובדות הפנימיות להיחשף, מאשר לצבור שקרים והדחקות שיטלטלו את חייך בכיוונים לא צפויים.