למה אנחנו כועסים על האנשים הלא נכונים?

אליעד כהן פותח את ההסבר בדוגמה של אדם שכועס מאוד על אשתו וילדיו, אף על פי שכל מה שהם עשו היה להעיר אותו משינה. לכאורה, התגובה שלו מוגזמת: "הם העירו אותך, לא ניסו להרוג אותך, " אבל עדיין הוא כועס בעוצמה לא פרופורציונלית למעשה שלהם. לאחר בירור מתגלה שהכעס האמיתי שלו הוא בכלל לא כלפיהם, אלא קשור לבעיה אחרת שמטרידה אותו, כמו למשל בעיה מול הבנק או מול הבוס שלו בעבודה. הוא פשוט לא יכול לבטא את הכעס כלפי המקור האמיתי, ולכן הוא מפנה אותו כלפי מי שהכי קרוב וזמין.

אליעד מסביר שכאשר אדם לא יכול להוציא את הכעס שלו על מי שבאמת מכעיס אותו, למשל הבוס שלו - כי זה יגרום לו לבעיות גדולות יותר - הוא מוציא את הכעס הזה במקום אחר, לעיתים קרובות על משפחתו הקרובה או על אנשים חלשים ממנו, שבפועל אינם אשמים.

כיצד ניתן להפנות את הכעס לאובייקט הנכון?

אליעד כהן מציע מספר פתרונות להתמודדות עם הבעיה הזו:

1. האפשרות הראשונה, האידיאלית, היא להוציא את הכעס ישירות על מי שבאמת אחראי לו. למשל, אם הבוס מרגיז אותך, עדיף להתעמת איתו ישירות ולפרוק את הכעס עליו. אבל לעיתים זה לא אפשרי, כי האדם חושש מתוצאות שליליות כמו אובדן מקום העבודה.
2. האפשרות השנייה שאליעד מציג, היא לנסות בכלל לא לכעוס. כלומר, לנסות להבין את הסיטואציה אחרת, לקבל את המציאות כמו שהיא, וכך להפחית את הצורך בהוצאת כעס. אבל הוא מדגיש כי גם הפתרון הזה לא תמיד מתאים, כי אנשים לא תמיד רוצים להשתחרר לגמרי ממשחק הכעס.
3. האפשרות השלישית - שאותה הוא מדגיש במיוחד - היא למצוא "קורבן אחר" או "מטרה חלופית" לכעס שלך. הרעיון הוא לנתב את הכעס לאובייקט אחר, שיהיה לגיטימי בעיניך לכעוס עליו, וכך לשחרר את האנרגיה השלילית בלי לפגוע במישהו חף מפשע.

כיצד פועל הרעיון של "קורבן חלופי" לכעס?

אליעד נותן דוגמה מפורטת להמחשת הרעיון הזה. הוא מתאר אדם שכועס מאוד על אנשים שמתעללים בחתולים. אותו אדם יכול להחליט במודע שכל הכעסים שלו - לא משנה מה המקור שלהם - יופנו כלפי אותם אנשים שמתעללים בחתולים. כך, כאשר הוא מתוסכל מהבוס שלו או כשמשפחתו מרגיזה אותו, הוא "שומר" את האנרגיה השלילית ומנתב אותה לשנאה כלפי אותם אנשים. בכך הוא משיג שני דברים חשובים:

• מצד אחד, הוא נמנע מלהוציא את הכעס על משפחתו ועל אנשים אחרים שאינם אשמים במצב.
• מצד שני, הוא מצליח לפרוק את האנרגיה השלילית שלו בצורה לגיטימית, כי מבחינתו, לכעוס על אנשים שפוגעים בחתולים זו פעולה מוצדקת וחיובית.

אליעד מדגיש שהיתרון הגדול בשיטה הזו הוא שכאשר אתה מוצא אובייקט חלופי לכעס, אתה לא רק נמנע מפגיעה באנשים חפים מפשע, אלא גם יכול להימנע מהוצאת כעס על אנשים שאכן פגעו בך בצורה מסוימת, אך ברמה פחות משמעותית. הוא נותן כדוגמה מצב שבו אשתך עשתה משהו קטן ומעצבן, אולי זה מוצדק מעט לכעוס עליה, אבל לא ברמה גדולה. כאשר יש לך אובייקט חלופי ברור, אפילו את הכעס המוצדק יחסית הזה אתה יכול לנתב החוצה, וכך לחסוך עימותים מיותרים.

האם מציאת אובייקט חלופי לכעס היא פתרון מושלם?

אליעד כהן מציין שגם הפתרון הזה הוא לא אידיאלי מבחינה מוסרית או רגשית, כי עדיין מדובר ביצירת שנאה כלפי אדם או מצב כלשהו. הוא מודה שיש בכך פגם, אך הוא טוען שלעיתים, האדם נמצא במצב שבו הוא לא רוצה או לא מסוגל להשתחרר לגמרי מהכעס. לפעמים אנשים פשוט רוצים להישאר במשחק של רגשות שליליים, והאפשרות של ניתוב הכעס כלפי משהו לגיטימי מאפשרת להם להמשיך לחיות בלי לפגוע בצורה משמעותית בסביבתם הקרובה.

אליעד מסביר עוד שהאפשרות הכי גבוהה או רוחנית, שהיא לא לכעוס בכלל ולהגיע למצב של חמלה, סליחה ואהבה ללא תנאי, אמנם קיימת, אך היא לא תמיד מעשית או רצויה לכל אחד. לעיתים אדם מעדיף להישאר בתוך המשחק של הכעס ולא להשתחרר ממנו לגמרי, ולכן, למרות שיש פתרונות גבוהים יותר מבחינה רוחנית או רגשית, הפתרון המעשי של מציאת אובייקט חלופי לכעס הוא פתרון אפקטיבי ומציאותי למקרים רבים.

לסיכום, מה כדאי לעשות כשלא רוצים או לא יכולים להימנע מהכעס?

כאשר האדם לא רוצה או לא יכול להפסיק לכעוס לגמרי, אליעד מציע למצוא באופן מודע מטרה חלופית ולגיטימית לכעס. דוגמה קונקרטית שהוא נותן היא שנאה כלפי אנשים המתעללים בבעלי חיים, אך העיקרון הוא כללי ויכול להתאים לכל אדם לפי ערכיו האישיים. הפתרון הזה מאפשר לשמור על מערכות יחסים תקינות ולהימנע מפגיעה בסביבה הקרובה, תוך המשך השתתפות במשחק החיים הרגשי, בלי להגיע לקיצוניות של שלילת הכעס באופן מוחלט.