למה כל דבר הוא הסיבה של עצמו?

אליעד כהן מסביר בהרצאה שכל דבר הוא הסיבה של עצמו, ולכן אין צורך לחפש סיבה חיצונית לפעולות או לאירועים שקורים בחיים. בתחילת דבריו הוא מבהיר, שאם היית מבין באמת שלכל דבר יש סיבה, היית מגיע למסקנה העמוקה יותר - שכל דבר הוא הסיבה של עצמו. כלומר, הסיבתיות איננה תהליך שבו פעולה מובילה למשהו חיצוני לה, אלא שהפעולה עצמה מהווה את התכלית שלה. אליעד משתמש בדוגמה פשוטה: כשאתה עושה פעולה מסוימת, למשל עובד או מתאמץ להשיג משהו, אתה לרוב עושה זאת בשביל התוצאה שתגיע אחר כך. יוצא מכך, שהפעולה עצמה נתפסת בעיניך כחסרת ערך בפני עצמה, כי ערכה תלוי בתוצאה העתידית. אולם, אילו היית מבין שלפעולה עצמה אין שום צורך בתוצאה עתידית, היית חווה את השלמות בכל פעולה ובכל רגע ורגע.

מדוע תוצאה עתידית יוצרת תחושת חוסר שלמות?

אליעד כהן מסביר שכאשר אתה מבצע פעולה מסוימת רק מתוך כוונה להשיג תוצאה כלשהי, אתה בעצם אומר שהמצב הנוכחי איננו שלם מספיק, שהרגע הנוכחי לא מספיק טוב, ולכן צריך לשפר אותו. אתה בעצם מצהיר שהמציאות כרגע חסרה משהו, ולכן יש צורך להגיע לתוצאה אחרת שתהפוך אותה לטובה יותר. לדוגמה, אם אדם חושב שהוא יהיה מאושר כאשר הוא יהיה בריא, הוא למעשה אומר שהמצב הנוכחי שלו (החולי או חוסר הבריאות) הוא רע, וכדי להיות מאושר עליו להגיע למצב של בריאות. אולם, מסביר אליעד, האמת היא שאם אדם יגיע להבנה עמוקה שגם התכלית הזו - להיות בריא - איננה מביאה באמת לשינוי המהותי באושר, הוא יבין שאין צורך אמיתי להשיג את הבריאות הזו, או כל דבר אחר, כדי להיות מאושר.

כיצד הבנה שאין תכלית משנה את חוויית החיים?

אליעד כהן מתאר מצב בו אתה מבין שאין באמת תכלית לשום דבר. ההבנה שאין תכלית איננה שלילה של קיומה של תכלית, אלא הבנה עמוקה שהמציאות של "יש תכלית" ו"אין תכלית" היא אחת. זוהי הבנה שהמצב שבו אתה נמצא ברגע זה הוא עצמו מושלם לחלוטין ואינו דורש שינוי כלל. באופן פרדוקסלי, ההבנה שאין שום תכלית ספציפית שאמורה להתרחש גורמת לך להיות שלם עם המציאות כפי שהיא, וכך להיות מאושר בכל מצב. אם אדם באמת יחקור לעומק וינסה להבין מה התכלית של הדברים, הוא יגלה שאין הבדל אמיתי בין קיומה של תכלית לבין חוסר התכלית. כאשר תגיע להבנה זו, תפסיק לרצות דברים מתוך המחשבה שהם יהפכו את המצב לטוב יותר, כי תדע שאין באמת הבדל בין מצב אחד למשנהו, והמציאות תמיד שלמה כפי שהיא.

למה אנשים חווים סבל כאשר הם מצפים למשהו בעתיד?

אליעד כהן מדגים שכאשר אדם כל חייו מצפה לאירוע עתידי כלשהו שיקרה - אירוע שלכאורה יהפוך אותו למאושר יותר - הוא נמצא במצב תמידי של חוסר שלמות, מפני שהוא חי בתחושת המתנה וחוסר סיפוק. אדם כזה משקיע אנרגיה אינסופית ומבצע פעולות רבות כדי להשיג את אותו הדבר המיוחל, ובכך הוא למעשה מחזק את חווית החיסרון שלו. לעומת זאת, אילו היה מבין שהמצב שבו הוא נמצא כרגע הוא עצמו כבר המטרה, הוא היה חווה את אותו אושר שהוא מנסה להשיג דרך העתיד, כבר כאן ועכשיו. כלומר, האדם יכול להיות מאושר כבר כעת באופן מוחלט, אם יפסיק להאמין שהתוצאה העתידית חשובה יותר מהרגע הנוכחי.

מה באמת קורה כשאדם שואל "למה זה קורה לי"?

אליעד מסביר שכאשר אדם שואל את עצמו "למה זה קורה לי", הוא מניח שיש סיבה חיצונית לכל דבר שקורה לו, וכי מה שקורה לו נועד להשיג תוצאה מסוימת. כלומר, הוא מפרש את ההווה דרך הפרספקטיבה של העבר או העתיד. אבל האמת הפוכה לגמרי. במקום לנסות להבין מדוע דבר מסוים קורה לך מתוך זווית של עבר או עתיד, עליך להבין שהאירוע עצמו הוא התכלית של עצמו. המשמעות היא שהחוויה שאתה עובר איננה מובילה לשום מקום אחר, אלא היא בעצמה מצב שלם ומלא כבר עכשיו.

לסיכום, אליעד מדגיש שהחוויה המושלמת והשלמה תושג כאשר האדם יבין שכל דבר הוא התכלית של עצמו, שהפעולה והחוויה הן הדבר השלם והמושלם עצמו, ללא תלות בדבר נוסף מעבר להן.