האם סיבה ותוצאה הן מציאות או רק תחושה?

אליעד כהן מסביר בהרצאה זו באופן מפורט את מושג הסיבתיות, ואת התפיסה האנושית של קשר בין סיבה לתוצאה. האדם רגיל לחשוב שכל אירוע הוא תוצאה של אירוע שקדם לו. למשל, אם מדליקים אש ושורפים נייר, האדם מניח שהאש היא הסיבה לכך שהנייר נשרף. אך אליעד מסביר כי תפיסת סיבה ותוצאה היא למעשה תחושה סובייקטיבית בלבד ולא עובדה מוחלטת.

האם אפשר להוכיח שהאש שרפה את הנייר?

אליעד נותן דוגמה מפורטת של אדם המדליק אש כדי לשרוף נייר. המחשבה האוטומטית היא שהאש היא זו ששרפה את הנייר, אך לפי אליעד, אין באמת הוכחה חד - משמעית לכך. ייתכן שהנייר נשרף מסיבה אחרת, והאש היא רק דבר שהתרחש במקביל ולא בהכרח סיבת הבעירה. אליעד מדגיש כי למרות שנראה בבירור שיש קשר בין אירועים, הקשר הזה אינו בהכרח מחייב או מוכרח.

האם סיבתיות הייתה קיימת אם כל המציאות הייתה רגע אחד בלבד?

כדי להבהיר את הנקודה, אליעד משתמש בדוגמה תאורטית שבה המציאות כולה קיימת רק ברגע אחד בודד, ללא עבר וללא עתיד. הוא מבהיר שבמציאות כזו, אי אפשר לדבר כלל על סיבה ותוצאה, כי אם יש רק רגע אחד, כל דבר יהיה גם הסיבה וגם התוצאה של עצמו. אין אפשרות לומר שאירוע מסוים גרם לאירוע אחר, כי אין אירוע קודם ואירוע הבא. כל דבר הוא סיבה לעצמו ותוצאה של עצמו בו זמנית, ולכן הקשר הלוגי של סיבה ותוצאה הופך להיות חסר משמעות.

האם האירוע הראשון בזמן חייב סיבה?

אליעד מסביר שגם אם מנסים לדמיין את האירוע הראשון בציר הזמן, כמו למשל רגע בריאת הזמן עצמו, מגיעים למסקנה שלא יכול להיות לאירוע הראשון סיבה קודמת, כי לפניו לא היה שום דבר. הוא מסביר שכיוון שאין סיבה ראשונה, עצם התפיסה של סיבתיות כבר מתערערת, ומדגיש בכך שהתחושה שלנו שיש קשר של סיבתיות בין אירועים, היא תחושה בלבד ולא עובדה הכרחית.

האם אי - הבנת הסיבה הופכת אירוע לאקראי?

אליעד מדגיש שאם האדם לא מבין את הסיבה לאירוע מסוים, הוא נוטה לחשוב שהאירוע הוא אקראי. אך הוא מסביר שזו טעות, כי העובדה שהאדם אינו מבין למה אירוע מסוים התרחש, אינה אומרת שלאירוע אין סיבה כלל. בנוסף, אם האדם חושב שהוא מבין את הסיבה, זה עדיין לא בהכרח אומר שהוא באמת זיהה את הסיבה האמיתית, שכן תמיד קיימת האפשרות שהאירוע התרחש מסיבה אחרת שהאדם לא מודע לה.

האם המציאות חייבת להמשיך להיות כפי שהייתה עד כה?

אליעד נותן דוגמה נוספת שבה כדור הארץ משנה פתאום את מהירות סיבובו, או שהשמש מתחילה לזרוח באופן בלתי סדיר, פעם כן ופעם לא. אם זה היה קורה, האדם היה מתקשה לצפות את העתיד, כי כל תפיסת העתיד מבוססת על ההנחה שהמציאות צריכה להמשיך להיות דומה לעבר. אם הדברים היו משתנים באופן בלתי צפוי, האדם היה חווה זאת כאקראי. מכאן, מסביר אליעד, שכל התפיסה שלנו לגבי מה צפוי לקרות מבוססת על הרגל ועל תחושת ההמשכיות, ולא על חוקיות מוחלטת המחייבת את המציאות.

האם קיומנו או קיום המציאות ברגע הבא מובטח?

אליעד שואל האם יש משהו שמחייב את קיומו של העולם או את קיום האדם בעוד רגע אחד קדימה. הוא טוען שאין שום דבר בעולם שיכול להבטיח שהתודעה, הזמן, המרחב או העצמי של האדם ימשיכו להתקיים ברגע הבא. הוא נותן דוגמה קיצונית של נייר שנקרע: העובדה שהנייר נקרע ברגע הקודם לא מחייבת אותו להיות קרוע גם ברגע הבא. תיאורטית, אפילו באופן מדעי - בדיוני, הנייר יכול לחזור להיות שלם. דוגמה נוספת היא כף היד בעלת חמש אצבעות: אין שום חוק מוחלט שמחייב שבעוד רגע לא יהיו לה שש אצבעות. אליעד מדגיש שמדובר בתחושת המשכיות בלבד, לא בחוק מוחלט.

האם ההמשכיות ברגע הנוכחי היא תחושה חדשה לגמרי?

אליעד מחדד נקודה זו עוד יותר, ומסביר שהתחושה של האדם שהרגע הנוכחי הוא המשך של הרגע הקודם היא למעשה תחושה חדשה לחלוטין שמופיעה רק ברגע הזה. אין שום מחויבות שהרגע הבא יהיה דומה לרגע הזה או שיהיה קשור אליו. מכיוון שכל אפשרויות המציאות קיימות כפוטנציאל אינסופי, הרי שאין באמת הכרח שאירוע אחד יחייב את האירוע הבא אחריו, ולכן כל תחושת הסיבתיות היא לא יותר מאשליה.

מה המשמעות האמיתית של סיבה ותוצאה?

אליעד מסכם ואומר שהתחושה של האדם שקיים קשר של סיבתיות בעולם, אינה יותר מאשר תחושה סובייקטיבית. גם אם קיימת סיבה, התוצאה תמיד יכולה להיות שונה, כיוון שהמציאות היא אפשרות אינסופית שאינה מחויבת להמשיך באותה הדרך. הוא קורא לצופים להתבונן בכך לעומק כדי להבין זאת באופן ברור יותר, ובכך להגיע להבנה אינסופית יותר על מהות הקיום והמציאות.