מי שיתבונן בעניין יראה, שכל אדם רודף כל הזמן אחרי הנאות. וגם מי שנדמה לו שהוא מתנזר מהעולם והוא מסגף את עצמו, ושאין לו עניין בהנאות, הרי שהוא בסך הכל רודף אחרי הנאות מסוג אחר. אבל כל בני האדם בעולם, הם נהנתנים, וכולם מנסים כל הזמן ליהנות. אא"כ האדם הוא מגיע לשלמות ההנאה, שאז ההנאה רודפת אחריו, והוא כבר לא צריך לרדוף אחריה.
ומי שיתבונן בעניין יראה, שמאוד קשה לאדם למצוא הנאה. כי אם זה היה כ"כ קל, הרי שכולם היו נהנים כל הזמן. וליהנות בחיים צריך לדעת. ולא כל אחד יודע ליהנות. ומי שיודע איך ליהנות מכל דבר, הוא מאושר אמיתי. משום שהוא מפסיק לחפש את האושר. כי האושר הוא ההנאה המתמדת והאין סופית. ומי שיודע ליהנות מכל דבר, הוא מאושר באמת, כי הוא כבר לא רודף אחרי האושר.
והשאלה הנשאלת היא, מהו שורש הקושי ליהנות? מדוע קשה כ"כ ליהנות? ולמה לא משנה מה יהיה לאדם, עדיין הוא לא ירגיש שלמות של הנאה? כי לא משנה מה יהיה לאדם, הוא תמיד ירגיש חסר כלשהו. והשאלה היא, מהו שורש עניין החסר והקושי ליהנות? איך להגיע להנאה שלמה?
וכפי שכבר ביארתי, בכל דבר שיש בעולם, יש בו חיסרון כלשהו. משום שכל דבר שיש בעולם, הוא לא כל שאר הדברים שהוא לא. דהיינו, כל דבר בעולם הוא רק מה שהוא, והוא תמיד יהיה חסר את כל שאר הדברים שהוא לא.
כי הבודהיסט לדוגמה, שהוא מתנתק רגשית מכל דבר, הוא ירגיש את החסר של האהבה. כי הוא קשה לו לאהוב דברים ברמה עוצמתית, משום שאסור לו להקשר רגשית. ומי שהוא הדוניסט ונהנתן, גם הוא ירגיש את החסר של הפרישות. כי הוא ירגיש שהוא תלוי רגשית בדברים השונים, והוא ירגיש שהוא חסר את החופש הרגשי של הבודהיסט וכיו"ב.
וכאשר האדם הולך לצד כלשהו, הרי שהוא בעצם מתרחק מכל שאר הצדדים. כך שכל דבר שיש בעולם, הוא חסר את כל שאר הדברים. ומי שיש לו הכל, אז משעמם לו. ומי שאין לו כלום, גם הוא לא טוב לו. כך שתמיד האדם מרגיש חסר כלשהו.
ושורש עניין הקושי של האדם ליהנות בחיים, הוא בכך שבכל דבר שיש בעולם, יש בו חיסרון מצד ישותו. כי הישות של הדבר, מפרידה את הדבר מכל שאר הדברים, וזה החיסרון שלו. ולכן, קשה כ"כ ליהנות.
אבל אף על פי כן, יש דרך ליהנות. וליהנות בשלמות. ולהפיק הנאה בשלמות מכל דבר. ואיך? כי כל...
ומי שיתבונן בעניין יראה, שמאוד קשה לאדם למצוא הנאה. כי אם זה היה כ"כ קל, הרי שכולם היו נהנים כל הזמן. וליהנות בחיים צריך לדעת. ולא כל אחד יודע ליהנות. ומי שיודע איך ליהנות מכל דבר, הוא מאושר אמיתי. משום שהוא מפסיק לחפש את האושר. כי האושר הוא ההנאה המתמדת והאין סופית. ומי שיודע ליהנות מכל דבר, הוא מאושר באמת, כי הוא כבר לא רודף אחרי האושר.
והשאלה הנשאלת היא, מהו שורש הקושי ליהנות? מדוע קשה כ"כ ליהנות? ולמה לא משנה מה יהיה לאדם, עדיין הוא לא ירגיש שלמות של הנאה? כי לא משנה מה יהיה לאדם, הוא תמיד ירגיש חסר כלשהו. והשאלה היא, מהו שורש עניין החסר והקושי ליהנות? איך להגיע להנאה שלמה?
וכפי שכבר ביארתי, בכל דבר שיש בעולם, יש בו חיסרון כלשהו. משום שכל דבר שיש בעולם, הוא לא כל שאר הדברים שהוא לא. דהיינו, כל דבר בעולם הוא רק מה שהוא, והוא תמיד יהיה חסר את כל שאר הדברים שהוא לא.
כי הבודהיסט לדוגמה, שהוא מתנתק רגשית מכל דבר, הוא ירגיש את החסר של האהבה. כי הוא קשה לו לאהוב דברים ברמה עוצמתית, משום שאסור לו להקשר רגשית. ומי שהוא הדוניסט ונהנתן, גם הוא ירגיש את החסר של הפרישות. כי הוא ירגיש שהוא תלוי רגשית בדברים השונים, והוא ירגיש שהוא חסר את החופש הרגשי של הבודהיסט וכיו"ב.
וכאשר האדם הולך לצד כלשהו, הרי שהוא בעצם מתרחק מכל שאר הצדדים. כך שכל דבר שיש בעולם, הוא חסר את כל שאר הדברים. ומי שיש לו הכל, אז משעמם לו. ומי שאין לו כלום, גם הוא לא טוב לו. כך שתמיד האדם מרגיש חסר כלשהו.
ושורש עניין הקושי של האדם ליהנות בחיים, הוא בכך שבכל דבר שיש בעולם, יש בו חיסרון מצד ישותו. כי הישות של הדבר, מפרידה את הדבר מכל שאר הדברים, וזה החיסרון שלו. ולכן, קשה כ"כ ליהנות.
אבל אף על פי כן, יש דרך ליהנות. וליהנות בשלמות. ולהפיק הנאה בשלמות מכל דבר. ואיך? כי כל...
050-3331-331