שאלה: איך אפשר לחוות שאני זה הכל, האם כדאי לחוות חוויה זאת, מה אתה אומר?

אליעד: אני חווייתי חוויה הפוכה לזה, שאני לא דומה לשום דבר, אפילו לא לעצמי, אפילו כאשר אני מסתכל במראה אני לא יודע שזה אני, אפילו כאשר אני אומר אני, אני לא יודע שאני אמרתי את זה.

את שאלת שאלה, ואין לך מושג על מה את שואלת. יש כאן המון צדדים, ואחד הצדדים אומר, שגם כאשר את שואלת שאלות ואפילו כשאת ישנה, אז כאשר את מקבלת תשובה זה יכול לעזור לך להתעורר, אך יש היבט נוסף שנדבר עליו עכשיו שאומר, שכדי שתביני את התשובה לשאלה את צריכה לשאול אותה מתוך עירנות, את צריכה להיות ברורה לגבי השאלה.

אם את לא חווה מספיק את השאלה, אז את גם לא חווה את התשובה. אני רוצה להסביר לך, איך לשאול שאלות בצורה מודעת.

כדי לשאול שאלות מתוך עירנות, את צריכה לחוות את השאלות מתוך החיים שלך. למשל יש לך שאלה, מה היא משמעות החיים, אם כאשר את פותחת בקבוק והשאלה של משמעות החיים לא נמצאת שם, אז השאלה היא לא מתוך החיים שלך אלא כדבר חיצוני לך, אז גם התשובה תהיה לך חיצונית.

לדוגמה, אדם שואל עצמו, למה אני רוצה להרגיש טוב? במשך היום כמה פעמים שאלת את השאלה, למה אני רוצה להרגיש טוב? אפילו אם שאלת מאה מיליון לא מספיק, למה?

בעיקרון האדם תמיד רוצה להרגיש טוב, האם האדם מודע לכך שתמיד הוא רוצה להרגיש טוב? האם כאשר הוא פותח את הבקבוק, הוא מודע לכך שהוא רוצה להרגיש יותר טוב?

אם נשאל, למה פתחת את הבקבוק? כי אני רוצה לשתות, ולמה? כי אני צמא, אז מה אם אני צמא? כי אם אני עכשיו צמא, ואני אשתה, אז אני לא יהיה צמא ואז ארגיש טוב.

השאלה היא, האם כאשר פתחת את הבקבוק היית מודע לכך שזה שאתה רוצה להרגיש טוב מניע אותך? כי אם כן, אז השאלה למה אני רוצה להרגיש טוב, צצה אליך תוך כדי זה שאתה פותח את הבקבוק.

זה אומר שחווית את השאלה תוך כדי שפתחת את הבקבוק. השאלה קופצת לך מתוך היום יום.

למשל את קמה מהכסא, אז את מודעת שאת קמה מהכסא כי את רוצה להרגיש טוב. הלמה אני הולכת נכנס לך ללמה אני רוצה להרגיש טוב או למה אני רוצה שהמציאות תהיה כרצוני.

אם את מודעת ביום יום למה שאת עושה, לכל פעולה שאת עושה, את שואלת למה אני עושה זאת? כי אני חושבת שזה יותר טוב מזה, למה אני חושבת שזה יותר טוב מזה?

למשל את מקלפת תפוח אדמה, ושואלת למה אני מקלפת? כי אני מבדילה בין תפוח אדמה מקולף ללא מקולף, אבל למה אני מבדילה ביניהם? האם יש הבדל בין תפוח אדמה מקולף ללא מקולף? וואלה אין הבדל ביניהם, אבל לזה את מגיעה תוך כדי קילוף התפוח אדמה. כאן התשובה שאין הבדל, קשורה למה שעשית באותו רגע.

שאלה: כששאלתי שאלות, התשובה שעלתה לי זה שאני לא יודעת.

אליעד: או קי, הלא יודעת מבורך.

את יכולה לשאול, האם בכלל אני יודעת שאני מקלפת את התפוח אדמה? למה אני חושבת שאני מקלפת אותו? אולי אני בכלל לא מקלפת את התפוח אדמה?

מה זה אומר? שאת צריכה לנסות לראות שאת כל מה שאת מבינה ויודעת, לראות איך זה מתחבר לך ליום יום.

לדוגמה, לכל דבר יש יתרון וחיסרון, האם את בכל פעולה שאת עושה את בודקת את היתרון והחיסרון שלה? למשל את מקלפת תפוח אדמה, מה היתרון בזה שאת מקלפת אותם ומה החיסרון בזה? צריך להגיע למצב שווה של יתרון וחיסרון.

כול פעולה ביום יום לבדוק מה היתרון ומה החיסרון.

לכל דבר יש מהות וצורה, את המהות והצורה לתרגל בכל דבר. אם בכל מחשבה שעוברת לך בראש את מבינה שזאת המהות וזאת הצורה, אז כאשר תביני שאין הבדל בין מהות לצורה, אז תחווי את זה בכל דבר ביום יום.

לדוגמה, בחדשות אמרו שאירן מפסיקה לייצר נשק גרעיני, זה הצורה. מה המהות של הדבר? שאירן נכנעה למערב. ומה המהות של זה? שיש כוח אחד שמתבטל בפני כוח אחר.

הדרך הזאת נראית לך ארוכה, אבל היא בטוח עובדת, לא יהיה מצב אחד שלא תחווי את האחדות. אם האדם רציני בדרך, הוא כל הזמן צריך לשאול, מה המהות, מה הצורה, מה אני רוצה וכו', ואז מתוך השאלות קופץ בסוף, למה אני מבדיל בין יש לאין? למה מבדילה בין יש מזגן לאין מזגן? או חוויית הזמן שאת רואה איך את מבדילה בין מה שאת חושבת שקרה לבין מה שאת חושבת שקורה לבין מה שאת חושבת שיקרה. אולי מה שאני חושבת שקרה או קורה בכלל עוד לא קרה? ואולי הכל קורה כרגע?

למשל את מקלפת תפוח אדמה, את מזהה שאת מבדילה בין מה שאת חושבת שקורה לבין מה שאת חושבת שקרה, ומי אמר שיש הבדל בין מה שקורה למה שקרה? ואז את מבינה שאין הבדל, ואז את חווה עבר, הווה ועתיד אחד.

הרעיון הוא שהשאלות צריכות לנבוע מתוך התהליכים.

שאלה: אני מרגישה שהמוח שלי מתוכנת להפסיק לשאול.

אליעד: המוח שלך גם מתוכנת להפסיק לשאול, וגם מתוכנת לשאול שוב לגבי תשובה שקבל קודם, מצד אחד את מתוכנתת לא לשאול ומצד שני את מתוכנתת לשאול שאלות שוב ושוב על שאלות שאין להם תשובה.

שאלה: האם התהליך שאתה מדבר עליו הוא נרכש או טבעי?

אליעד: הוא נרכש בצורה טבעית.

האם הסבל שלך הוא נרכש או טבעי? אם זה נראה לך נרכש אז גם התהליך נרכש.

אתה למעשה שואל שאלה אחרת, האם אני מסוגל, אולי לא נולדתי כזה? אם אתה חושב שזה שאתה רוצה להיות מאושר, ככה נולדת ואין מה לעשות, אז אתה לא צריך לעבור את התהליך. אבל אתה אומר שזה שאתה רוצה להיות מאושר, זה לא טבעי אלא אתה יכול לשנות את זה, אז אם אתה יכול לשנות זאת, אז גם הפיתרון הוא נרכש.

שאלה: לא הבנתי איך מרגישים את השאלות.

אליעד: למשל אתה רעב מאוד מאוד, אז כאשר אתה שואל את השאלה, מה יש לאכול? אתה חווה את השאלה.

למשל כאשר כואב לך, האם אתה שואל למה כואב לי, או שאתה שואל, למה אני מבדיל בין כואב ללא כואב?

אני בחיפוש שלי, לא היה אכפת לי למה כואב לי, היה אכפת לי למה אני מבדיל בין כואב לי ללא כואב לי. הבנתי שאפילו אם לא כואב לי הסבל ממשיך ויש יתרון וחיסרון. מה שהציק לי זה, למה אני מבדיל?

הייתי שואל, למה אני מבדיל? ומאיפה נובעת ההבדלה, מי אמר שזאת אמת בכלל? ובסוף הגעתי למצב שלא היתה לי שום שאלה.

למעשה כל דבר זה שאלה, כאשר אתה פותח את המקרר, אתה שואל היכן נמצאת הגבינה? זוהי גם שאלה.

שאלה: עצם זה שיש אופציות, זה יוצר אצלי שאלות.

אליעד: האם אתה חווה עכשיו את כל השאלות האפשריות? לא. אם הייתי מדבר מתוך חוויה, אז היית חווה אין סוף שאלות, כי יש אין סוף אופציות.

אני בזמנו בחיפוש שלי, הבנתי...