למה האדם לא חווה שהוא אלוהים?

הסיבה לכך שאדם לא חווה שהוא אלוהים, לפי אליעד כהן, היא מכיוון שהוא לא חושב מספיק לעומק על העובדה הזאת. האדם שומע את הרעיונות, מבין אותם בצורה שכלית, אך לא חווה אותם בפועל. כדי לחוות שאתה אלוהים, יש צורך בחשיבה עמוקה ועקבית על השאלות: "מי אחראי לכל מה שקורה לי?" ו"למה זה קורה לי?".

לדוגמה, אם מישהו גונב לך כסף ברחוב, התגובה הטבעית שלך היא להאשים את אותו אדם. אבל אליעד מסביר שהתגובה הנכונה כדי לחזק את החוויה שאתה אלוהים היא להפסיק להאשים את הגורם החיצוני, ולשאול את עצמך: "למה אני עשיתי את זה לעצמי?". השאלה הזאת גורמת לאדם להיכנס לעימות פנימי, שבו הוא שואל את עצמו מי באמת האחראי לפגיעה בו. למרות שהתגובה המיידית היא לומר "הוא אשם", אליעד אומר שעליך להבין שלבסוף האחריות נמצאת אצלך, כלומר, אצל אלוהים, שהוא אתה.

כיצד אפשר לחוות באמת שאתה אלוהים?

כדי לחוות את העובדה שאתה אלוהים, אליעד ממליץ על תהליך הדרגתי של הטלת ספק באחריות הגורמים החיצוניים לאירועים שקורים לך. בכל פעם שקורה לך דבר רע, למשל שמישהו לקח לך כסף, יש לבצע את התהליך הבא:

1. להכיר בכך שאתה מאשים מישהו אחר.
2. להטיל ספק בהאשמה הזאת ולשאול את עצמך: "האם באמת הוא אשם, או שאולי זה אני עושה את זה לעצמי?".
3. להמשיך לשאול עד שתגיע להבנה שאתה בעצמך (כאלוהים) הוא שיצר את הסיטואציה.

אליעד מציין שזהו תהליך מתמשך שדורש חשיבה עמוקה וסבלנות, מכיוון שבתחילת הדרך האדם אינו מסוגל להבין מדוע הוא היה רוצה לפגוע בעצמו. אך ככל שמעמיקים בשאלות ומבינים שהכל קורה כרצון אלוהים, אז מתבהרת ההבנה שאתה הוא זה שרוצה את הכל ומנהל את הכל.

למה האדם מתקשה להבין שהוא זה שיוצר את המציאות שלו?

הקושי המרכזי נעוץ בכך שהאדם מזדהה עם ה"אני" המצומצם שלו. לדברי אליעד, כאשר האדם אומר "אני", הוא מתכוון בדרך כלל לגוף או למחשבה שלו. האדם אינו מבין עדיין שה"אני" האמיתי הוא חלק ממשהו גדול ואחדותי, כלומר, אלוהים. כל עוד האדם מזדהה עם הגוף והמחשבות, הוא ימשיך להרגיש קורבן של הנסיבות והאנשים החיצוניים.

אליעד מביא דוגמה פשוטה של אכילה ושתייה: האדם רגיל לחשוב שהוא אוכל או שותה בגלל רצון פנימי שלו. אך יש לשאול: "למה אני אוכל? למה אני שותה?". השאלות האלה מובילות להבנה עמוקה יותר - "אני אוכל כי משהו בתוכי רוצה את זה", "משהו בתוכי מחליט על כך". ואז, יש להמשיך ולשאול: "למה אותו דבר בתוכי רוצה את זה?". לבסוף, השאלה מגיעה לנקודה הבסיסית ביותר - "כי אלוהים רוצה". כך מגיעים להבנה שה"אני" הוא חלק מאלוהים, והכל הוא ביטוי של רצון אחד גדול.

מהו המכשול המרכזי בדרך לחוות שאתה אלוהים?

אליעד מדגיש כי המכשול המרכזי הוא ההפרדה שהאדם עושה בין עצמו לבין מה שקורה לו. כאשר האדם אינו חושב קדימה ואינו מתבונן לעומק בסיבות לכל אירוע, הוא ממשיך לראות את הגורמים החיצוניים כאשמים. ככל שהאדם יתרגל להטיל ספק בכך, ולשאול מדוע האירועים קורים דווקא לו, הוא יגיע למסקנה שכל האירועים הם ביטוי לרצונו של אלוהים, כלומר, הרצון שלו עצמו.

לדוגמה, אם האדם כועס על מישהו שלקח לו כסף, עליו לשאול את עצמו: "למה אותו אדם רצה לקחת לי כסף?", והתשובה תוביל ל"ככה הוא רצה". וכאשר שואלים שוב: "למה הוא רצה?", מגיעים להבנה הפשוטה "כי אלוהים רצה". המטרה היא שכל אירוע יעבור את התהליך הזה של הטלת הספק עד להגעה להבנה עמוקה כי האדם עצמו הוא המקור לכל האירועים.

חשוב להדגיש כי אליעד מסביר שהתהליך לא יוצר אדישות או פסיביות, אלא מביא להבנה עמוקה ולחוויה של אחדות עם המציאות כולה. ההבנה הזאת היא שמאפשרת לאדם לחוות את עצמו כאלוהים, ומעניקה לו את ההרגשה שכל מה שקורה הוא ביטוי לרצונו.

איך מגיעים להבנה המלאה שאתה חלק מאלוהים?

לפי אליעד, ההבנה שאדם הוא חלק ממשהו אחד גדול מגיעה דרך תהליך של בירור פנימי. הוא מסביר שהאדם צריך לחקור ולברר את עצמו לגבי כל מה שקורה לו ולראות את המכנה המשותף בין כל האירועים. כאשר האדם מבין לעומק כי הוא עצמו האחראי היחיד לכל אירוע שקורה לו, ההפרדה בינו לבין המציאות מתבטלת, ואז הוא חווה את עצמו כחלק ממשהו גדול ושלם - כחלק מאלוהים.

אליעד מסכם שהקושי המרכזי הוא שאנשים נתקעים בשלב של "זה לא אני, זה הוא", ולכן חשוב להמשיך לשאול שאלות ולחדד את ההבנה, עד שהחוויה של האחדות עם המציאות הופכת להיות ברורה ובלתי נמנעת.