4:03להיצמד לאמת, לזרום עם החיים, משהו תמורת משהו, לנתח כל דבר, להבין כל דבר, לשאול שאלות, להיות ספונטאני, חוסר ספונטאניות
האם ניתוח הדברים גורם לפספוס של החיים?
אליעד כהן מסביר נקודה חשובה שעולה פעמים רבות בשאלות של אנשים: האם ניתוח מתמיד של הדברים גורם לנו לפספס את החיים, או דווקא מאפשר לנו לחוות אותם בצורה טובה יותר? לכאורה, אנשים טוענים שאם אדם עסוק כל הזמן בניתוח של מה שנאמר, מה שהתכוונו, מה נכון ומה לא נכון, הוא אינו זורם עם החיים אלא מפספס אותם לחלוטין.
אליעד מציג דוגמה שמסבירה זאת לעומק: כשאדם עובד במשך כל השבוע ומחכה לסוף השבוע כדי ללכת לים, הוא לכאורה מפספס את החיים, כי הוא מוותר על זמן שבו היה יכול לזרום וליהנות מהחיים. אבל המציאות היא שהוא עושה זאת כדי לקבל תמורה - הוא עובד ומצמצם את ההנאה שלו כרגע כדי להרוויח את ההנאה הגדולה יותר בעתיד. לפי אליעד, האידיאל היה שהאדם יוכל ליהנות וללכת לים כל יום כל היום, אבל מכיוון שזה לא אפשרי, חייבים לבצע פעולות של צמצום כדי לקבל יותר אחר כך.
האם האדם באמת חייב לצמצם את עצמו?
אליעד כהן מחדד ואומר שאם אדם באמת שלם עם עצמו, הוא יכול לדבר ולעשות מה שהוא רוצה, בלי לחשוב ובלי לבדוק את עצמו. אף אחד לא יבוא אליו בתלונות כל עוד הוא באמת מסופק ומאושר מהחיים שלו. אבל אם האדם אומר לעצמו "לא טוב לי", אז הוא חייב להתחיל לצמצם את עצמו ולבחון כל דבר לעומק. עליו לבדוק מה נאמר, למה התכוונו, האם זה נכון או לא נכון, וכך להתקדם לעבר חיים שלמים יותר.
הוא מדגיש שאמנם בהתחלה ניתוח מעמיק של החיים ושל עצמך בא על חשבון הזרימה הספונטאנית של החיים. בתחילה, כדי לחשוב על מה שאתה עושה ועל מה שנאמר, המוח נאלץ לוותר על חופש הפעולה ועל זרימה טבעית. בהתחלה זה אולי נראה כמאמץ מיותר, אך עם הזמן ועם ההרגל של הניתוח הפנימי, היכולת לזרום עם החיים דווקא משתפרת.
כיצד ניתן לשלב את הניתוח הפנימי עם זרימה ספונטאנית?
אליעד נותן דוגמה על רבי נחמן מברסלב, שם מישהו התלונן שהוא לא מצליח לדבר עם אנשים וגם להיות מרוכז בלימוד תורה בו - זמנית. רבי נחמן ענה לו שזה לא דבר שקורה בבת אחת. כדי להגיע למצב כזה, יש צורך להתאמן, להתאמץ ולתרגל מספיק עד שניתן יהיה לשלב בין שני העולמות: עולם של מחשבה עמוקה ועולם של פעולה ספונטאנית.
ההסבר של אליעד מדגיש שכמו בכל דבר בחיים, גם כאן חייב להיות שלב שבו נעשה מאמץ על חשבון דברים אחרים כדי להגיע לשלב מאוזן יותר בעתיד. הוא מסביר זאת בדומה לאדם שהולך לעבוד במקום ללכת לים בכל יום - המטרה היא להשקיע בהווה כדי לקבל תוצאה טובה יותר בעתיד. בדיוק באותו אופן, השקעה בניתוח עצמי ופנימי מאפשרת בסופו של דבר זרימה טבעית וספונטאנית יותר.
האם ההשקעה בניתוח עצמי באמת משתלמת?
נקודה נוספת שאליעד מסביר היא שבתחילה נראה שהניתוח העצמי הוא חצי חיים וחצי איבוד החיים. אנשים חושבים שאם הם כל הזמן ינתחו את החיים, הם יאבדו את הטעם ואת ההנאה שיש בהם. אבל לפי אליעד, זה לא נכון באופן מוחלט. למעשה, דווקא ההשקעה בניתוח ובמאמץ הראשוני של התבוננות פנימית מאפשרת לנו ליהנות הרבה יותר מהחיים בעתיד.
אליעד אומר שזה כמו להתאמץ ולהשקיע קצת יותר עכשיו כדי לקבל הרבה יותר אחר כך. החיים עצמם לא מאבדים משמעות כאשר מנתחים אותם, אלא להפך - אם כרגע אתה מרגיש לא שלם, חוסר ניתוח וחוסר בירור פנימי הם אלו שגורמים לאיבוד החיים. ככל שתשקיע יותר בניתוח הפנימי של עצמך ובבחינת הדברים בצורה מעמיקה ויסודית, כך החיים יהפכו למשמעותיים ומספקים יותר.
אליעד מדגיש שהגישה הנכונה היא לא להתייחס לניתוח כדבר מוחלט ושלילי, אלא להבין שישנן דרגות שונות של חיים ושל הנאה. אם האדם לא מנתח בכלל, הוא חי בצורה חלקית בלבד. אם הוא מנתח יותר, הוא חי בצורה שלמה יותר, גם אם זה נראה בהתחלה שהניתוח בא על חשבון ההנאה הספונטאנית. בסופו של דבר, דווקא ההשקעה בניתוח עצמי ובחשיבה מעמיקה היא זו שמאפשרת לאדם להגיע להנאה אמיתית ועמוקה מהחיים, בצורה מלאה ושלמה.
אליעד כהן מסביר נקודה חשובה שעולה פעמים רבות בשאלות של אנשים: האם ניתוח מתמיד של הדברים גורם לנו לפספס את החיים, או דווקא מאפשר לנו לחוות אותם בצורה טובה יותר? לכאורה, אנשים טוענים שאם אדם עסוק כל הזמן בניתוח של מה שנאמר, מה שהתכוונו, מה נכון ומה לא נכון, הוא אינו זורם עם החיים אלא מפספס אותם לחלוטין.
אליעד מציג דוגמה שמסבירה זאת לעומק: כשאדם עובד במשך כל השבוע ומחכה לסוף השבוע כדי ללכת לים, הוא לכאורה מפספס את החיים, כי הוא מוותר על זמן שבו היה יכול לזרום וליהנות מהחיים. אבל המציאות היא שהוא עושה זאת כדי לקבל תמורה - הוא עובד ומצמצם את ההנאה שלו כרגע כדי להרוויח את ההנאה הגדולה יותר בעתיד. לפי אליעד, האידיאל היה שהאדם יוכל ליהנות וללכת לים כל יום כל היום, אבל מכיוון שזה לא אפשרי, חייבים לבצע פעולות של צמצום כדי לקבל יותר אחר כך.
האם האדם באמת חייב לצמצם את עצמו?
אליעד כהן מחדד ואומר שאם אדם באמת שלם עם עצמו, הוא יכול לדבר ולעשות מה שהוא רוצה, בלי לחשוב ובלי לבדוק את עצמו. אף אחד לא יבוא אליו בתלונות כל עוד הוא באמת מסופק ומאושר מהחיים שלו. אבל אם האדם אומר לעצמו "לא טוב לי", אז הוא חייב להתחיל לצמצם את עצמו ולבחון כל דבר לעומק. עליו לבדוק מה נאמר, למה התכוונו, האם זה נכון או לא נכון, וכך להתקדם לעבר חיים שלמים יותר.
הוא מדגיש שאמנם בהתחלה ניתוח מעמיק של החיים ושל עצמך בא על חשבון הזרימה הספונטאנית של החיים. בתחילה, כדי לחשוב על מה שאתה עושה ועל מה שנאמר, המוח נאלץ לוותר על חופש הפעולה ועל זרימה טבעית. בהתחלה זה אולי נראה כמאמץ מיותר, אך עם הזמן ועם ההרגל של הניתוח הפנימי, היכולת לזרום עם החיים דווקא משתפרת.
כיצד ניתן לשלב את הניתוח הפנימי עם זרימה ספונטאנית?
אליעד נותן דוגמה על רבי נחמן מברסלב, שם מישהו התלונן שהוא לא מצליח לדבר עם אנשים וגם להיות מרוכז בלימוד תורה בו - זמנית. רבי נחמן ענה לו שזה לא דבר שקורה בבת אחת. כדי להגיע למצב כזה, יש צורך להתאמן, להתאמץ ולתרגל מספיק עד שניתן יהיה לשלב בין שני העולמות: עולם של מחשבה עמוקה ועולם של פעולה ספונטאנית.
ההסבר של אליעד מדגיש שכמו בכל דבר בחיים, גם כאן חייב להיות שלב שבו נעשה מאמץ על חשבון דברים אחרים כדי להגיע לשלב מאוזן יותר בעתיד. הוא מסביר זאת בדומה לאדם שהולך לעבוד במקום ללכת לים בכל יום - המטרה היא להשקיע בהווה כדי לקבל תוצאה טובה יותר בעתיד. בדיוק באותו אופן, השקעה בניתוח עצמי ופנימי מאפשרת בסופו של דבר זרימה טבעית וספונטאנית יותר.
האם ההשקעה בניתוח עצמי באמת משתלמת?
נקודה נוספת שאליעד מסביר היא שבתחילה נראה שהניתוח העצמי הוא חצי חיים וחצי איבוד החיים. אנשים חושבים שאם הם כל הזמן ינתחו את החיים, הם יאבדו את הטעם ואת ההנאה שיש בהם. אבל לפי אליעד, זה לא נכון באופן מוחלט. למעשה, דווקא ההשקעה בניתוח ובמאמץ הראשוני של התבוננות פנימית מאפשרת לנו ליהנות הרבה יותר מהחיים בעתיד.
אליעד אומר שזה כמו להתאמץ ולהשקיע קצת יותר עכשיו כדי לקבל הרבה יותר אחר כך. החיים עצמם לא מאבדים משמעות כאשר מנתחים אותם, אלא להפך - אם כרגע אתה מרגיש לא שלם, חוסר ניתוח וחוסר בירור פנימי הם אלו שגורמים לאיבוד החיים. ככל שתשקיע יותר בניתוח הפנימי של עצמך ובבחינת הדברים בצורה מעמיקה ויסודית, כך החיים יהפכו למשמעותיים ומספקים יותר.
אליעד מדגיש שהגישה הנכונה היא לא להתייחס לניתוח כדבר מוחלט ושלילי, אלא להבין שישנן דרגות שונות של חיים ושל הנאה. אם האדם לא מנתח בכלל, הוא חי בצורה חלקית בלבד. אם הוא מנתח יותר, הוא חי בצורה שלמה יותר, גם אם זה נראה בהתחלה שהניתוח בא על חשבון ההנאה הספונטאנית. בסופו של דבר, דווקא ההשקעה בניתוח עצמי ובחשיבה מעמיקה היא זו שמאפשרת לאדם להגיע להנאה אמיתית ועמוקה מהחיים, בצורה מלאה ושלמה.
- האם ניתוח עצמי פוגע בהנאה מהחיים?
- איך אפשר לשלב ניתוח וזרימה ספונטאנית?
- האם צריך לצמצם את עצמי כדי להיות מאושר?
- משהו תמורת משהו בחיים
- למה חשוב לשאול שאלות על החיים?
- מה אמר רבי נחמן על שילוב בין מחשבה לפעולה?
- למה כדאי להשקיע בניתוח עצמי?