ובו יתבאר העניין, שאין דבר שעומד בפני הרצון, ועניין השגת האין סוף, על ידי רצון אין סוף.

ואין דבר העומד בפני הרצון, בתנאי שהוא רצון של אמת. ואמת היא אמת, ואין בה שום שקר כלל. וכל זמן שהרצון הוא לא רק של אמת, הרי שהוא לא רצון אמיתי אלא רצון של שקר, וממילא יש המון דברים שעומדים בפניו. ורצון של אמת, הוא כאשר הרצון הוא אחד. דהיינו, שיש לאדם רצון אין סופי אחד, כלפי דבר אחד ויחיד.

כי כל זמן שהאדם רוצה, יותר מאשר דבר אחד, הרי שהרצון של האדם, הוא לא אמיתי. כי הנפרדות, היא לבוש של שורש אחר פנימי, שנפרד ממנה. וכאשר הרצון הוא לא היחיד, אז זה אומר שיש לו שורש, ושהוא עצמו הוא רק קליפה חיצונית. וכאשר הוא רצון יחיד של אמת, אז אין דבר העומד בפני הרצון.

ואין דבר העומד בפני הרצון, בכלל זה, כל דבר שהוא, כולל כל דבר שהוא. כי "לא יראני האדם וחי" (השגת האין סוף, תוך כדי קיום התודעה הסופית), הוא רק אצל מי שרוצה לצאת ידי חובה, שאז נחשב לו "כאילו עשאה" ושיצא ידי חובה. אבל מי שרוצה את המצווה עצמה, שרוצה את השגת האין סוף עצמה, אז אצלו יש חשק חושק ונחשק. כי כל דבר בעולם מתחלק לשלושה חלקים.

והם הרוצה (= חושק), הרצוי (= נחשק) שהוא הדבר שאותו רוצים, והרצון (= חשק) שמקשר את הרוצה ואת הרצוי שאותו הוא רוצה. ויש נחשק מעל נחשק. דהיינו, לכל דבר בעולם, יש חשיבות אחרת. וככל שהדבר שבו חושק האדם גדול יותר, כך האדם צריך יותר חשק כדי להשיג את הדבר הזה.

ויש נחשק שהוא מעל כל הנחשקים, שהיא כמובן השלמות של המציאות שאין שלמות גדולה ממנה, והחשיבות שלה היא אין סופית ואין דבר חשוב מלבדה. ומי שרוצה להשיג את השלמות הזאת, עליו לחשוק בה בשלמות. והחשק צריך להיות כפי גודל הנחשק. ומאחר שהנחשק הוא בגודל אין סופי, כי הוא השלמות עצמה, לכן גם החשק, צריך להיות אין סופי, שזהו רצון של אמת.

וכל זמן שיש לאדם עוד רצון, מלבד הרצון להשגת השלמות, הרי שזהו לא רצון של שלמות באמת. כי יש המון אמת, ויש את האמת שממנה כל האמיתות שואבות את כוחן. כי אם לא הייתה אמת אחת, לא הייתה שום אמת כלל. ובאמת האמיתית, אין שום שקר כלל, ושם האמת היא אין סופית, ללא שום שקר כלל.

וגם השלמות של האחדות, גם היא שלמות של אמת. כי אין שם שום חיסרון כלל באמת. וכדי להשיג את הנחשק הזה שהוא שלמות של אמת, לשם כך צריך רצון של אמת אמיתית. ולכן רצון שהוא סופי, דהיינו, שיש לאדם עוד רצונות נוספים, הוא לא רצון של אמת אמיתית. כי הוא לא המסובב של הרצונות. ורק הרצון הראשון, רק הוא המסובב של כל הרצונות, ורק הוא רצון של אמת, שהוא מחויב המציאות והוא לא נשען על שום דבר אחר שקודם לו.

והאדם לא יכול להשיג את האין סוף, מעצם מהותו כישות נפרדת מהאין סוף. כי הסוף, לא יכול להכיל בתוכו את האין סוף. וזאת החוקיות של העולם שלנו, שבה יש הפרדה בין הסוף לבין האין סוף. וזאת מהות השכל, שבה יש הפרדה בין היש לבין האין, ובין דבר להיפוכו. והאין האמיתי, הוא האין סוף, וכל דבר שהוא יש, יש לו סוף של זמן ומקום.

ומצד השכל והמהות הנפרדת של האדם, האדם לעולם לא יוכל להשיג את השלמות, כי מצד מהותו הוא חסר את השלמות, מאחר שהאדם הוא לא הישות האין סופית שמכילה בתוכה את הכל.

אלא, שאין דבר העומד בפני הרצון. ויש לאדם זכות ווטו ויכולת להתגבר על חוקי המציאות ועל הרצון הנוכחי של אלוהים. כי כל מה שישנו, הכל בזכות הרצון האמיתי של אלוהים. כי אצל אלוהים, הרצון הוא רצון של אמת. מאחר שלא קודמת לו סיבה כלשהי, כי אלוהים הוא המסובב הראשון וכולי. וכל המציאות כולה, מקבלת את החיות שלה, מרצון של אמת.

כי כמו שנדמה לאדם שהדבר אינו אפשרי, שהוא יחווה את השלמות שהיא נגד מהותו, כך גם הדבר לא אפשרי שאלוהים יברא את העולם ושמהאחדות תהיה נפרדות. כי כמו שהסוף לא יכול להיות אין סוף, כך גם ע"פ השכל, האין סוף לא יכול לצמצם את עצמו.

והנה, למרות שע"פ השכל האין סוף לא יכול לצמצם את עצמו לסוף, והאחדות לא יכולה להוות נפרדות, הנה אעפ"כ המציאות היא שיש צמצום וכולי. וכיצד הדבר אפשרי? ואיך המציאות משתנה נגד חוקי השכל? אלא שיש רצון של אמת, שהוא חזק יותר מכל דבר אחר. והרצון של אמת שיש לאלוהים, הוא גורם לכך, שהאין סוף יוכל לצמצם את עצמו.

כי מצד האלוהים, הנחשק הגדול ביותר, הוא דווקא הנפרדות. שהיא המשלים של האלוהים, שהוא חסר את הנפרדות, כי הוא אין סופי, וגם זאת מגבלה להיות אין סופי. (והכל מצד הנפרדות. כי מצד האחדות, הכל אחד ממש). ולאלוהים יש רצון אמיתי ואין סופי, שתהיה מציאות שנפרדת ממנו. ורצון של אמת, אין דבר שעומד בפניו. ולכן המציאות קיימת. והכל בזכות הרצון של האמת.

ואם לרגע אחד יתבטל הרצון של אמת של הבורא, שתהיה הבריאה, באותו הרגע ממש לא יהיה שום רגע ושום מקום ושום ישות כלל, אלא הכל יחזור לקדמותו. והבריאה, לא יכולה להמשיך להיות קיימת מעצמה. כי העצמיות של הבריאה, היא ההוויה האין סופית של האחדות. ומצד חוקי השכל, אין אפשרות שהאחדות תהווה את הנפרדות, כי זה דבר והיפוכו (כפי שכבר ביארתי במקום אחר).

והרצון של אמת, הוא מכופף את כל החוקים שיש בעולם. ואין שום חוק, מעל הרצון של אמת. שהוא המחוקק הראשון. (ומי מחוקק את הרצון עצמו? ומי מחליט שהוא יהיה החוק החזק ביותר? את זה ביארתי במקום אחר). ונמצא אם כן, כי קיומה של הנפרדות, הוא אפשרי רק בגלל הרצון של אמת של אלוהים.

והדבר אפשרי גם לכיוון ההפוך. שבו הנפרדות יכולה לחזור ולהיכלל ממש באין סוף כישות אחת ממש. ולמרות שזה נגד השכל, כי הסוף שונה במהותו מהאין סוף, אעפ"כ אין דבר העומד בפני הרצון של אמת.

ואלוהים מהצד שלו, רוצה ברצון של אמת, שהאדם יהיה רחוק ממנו. ולכן האדם נפרד בתודעה שלו מהשלמות של המציאות. כי רצונה של המציאות, הוא שהאדם יהיה נפרד מהשלמות שלה. אבל האדם יכול להטיל ווטו, ואפילו לנצח את המציאות כרצונו, בתנאי שהוא באמת רוצה זאת.

כי מצד האמת הכל אחד ממש. וכל מה שנכון לגבי האפשרי, נכון לגבי המחויב ולהפך. ומצד האמת, כל ישות סופית, היא האין סוף עצמו ממש, רק שהלבוש בעיני השכל, הוא של ישות סופית. ומצד האמת לאלוהים אין שום יתרון, על האדם. כי מצד האמת, יש אין סוף אלוהים אין סופיים, וגם האדם הוא אלוהים עצמו, שלא משתמש בכוח שלו, או משתמש בכוח שלו כדי להגביל את הכוח של עצמו ולהיות ישות מצומצמת כאדם.

וכאשר האדם רוצה באמת איזה דבר, כגון כאשר האדם רוצה באמת את השלמות של המציאות, על ידי זה מתעורר אצל האדם הכוח האלוהי שלו, שהוא כוח הרצון האמיתי. וכאשר הישות עצמה רוצה ברצון אמיתי לבטל את הצמצום והלבוש, ולחזור ולהיכלל באין סוף שמהווה אותה, על ידי זה הרצון של האדם, מתגבר על הרצון של האלוהים.

ואצל אלוהים, הרצון הוא תמיד רק רצון של אמת, כי שום סיבה לא מניעה את רצון האל. ואצל האדם הרצון הוא לא של אמת, כי הוא תמיד מונע על...