2:48להציל את המציל, אלטרואיזם, אגואיזם, הכל עבור עצמך, הכל עבור הסביבה, חינוך ילדים, למה אתה עושה משהו? למי באמת אתה עוזר? למה אתה עוזר לאחרים? רצון לתת, רצון לקבל
למה אתה באמת עוזר לאחרים?
אליעד כהן פותח בשאלה מרכזית: כשאתה עוזר לאחרים, עד כמה אתה מודע לכך שאתה בעצם עוזר לעצמך בלבד? השאלה הזאת נוגעת בנקודה עמוקה ומרכזית של יחסי אלטרואיזם ואגואיזם. הוא מסביר זאת באמצעות דוגמאות רבות ומפורטות.
האם העזרה לאחרים היא בעצם פעולה אגואיסטית?
אליעד נותן דוגמה לאדם שעוזר לילד של מישהו, לחבר, לאב של בן זוג, לשכן, או למורה שעוזר לתלמידיו. בכל פעולה כזו, הוא מדגיש, האדם בעצם פועל כדי לעזור לעצמו בלבד. גם כאשר מדובר בעזרה שנראית מאוד אלטרואיסטית, כמו למשל להציל אדם שאומר לך שהוא גוסס, יש לבחון את המניע מאחורי הפעולה: כשאתה מציל אדם ששרוי בצרה, אתה עושה זאת כי הסבל שלו גרם לך באופן אישי להרגיש רע. לכן, המעשה שלך הוא כדי להפסיק את הרע הפרטי שלך, ולא את שלו. זו דוגמה מוחשית לכך שהפעולה שנראית חיצונית ואלטרואיסטית, היא בעצם אגואיסטית לחלוטין.
דוגמה נוספת שהוא נותן היא בנושא חינוך ילדים. כשאתה רוצה לחנך את הילד שלך, אתה עושה זאת, לפי אליעד, לא באמת עבור טובת הילד, אלא משום שההתנהגות השלילית של הילד גורמת לך עצמך להרגיש לא טוב. כלומר, גם כאן המניע האמיתי הוא אגואיסטי, כי הרצון שלך שהילד יהיה טוב הוא רק כדי שאתה עצמך תחוש טוב יותר.
האם האנשים סביבך הם רק דמויות בחלום שלך?
אליעד לוקח את הדיון לשלב עמוק יותר ושואל: מה אם כל האנשים סביבך הם בכלל סוג של רובוטים ללא תודעה עצמית, והכל רק דמיון שלך? במצב כזה, אין שום משמעות אמיתית לכך שאתה עוזר להם, כי כל העזרה שאתה נותן לאחרים היא למעשה פעולה שאתה עושה בתוך עצמך. במצב הזה אתה בעצם לא באמת מציל אף אחד אחר, אלא את עצמך, בהתמודדות שלך מול תחושות ומצבים מסוימים.
הוא מציג תפיסת עולם שבה כל העולם והחיים הם בעצם חלום שלך, וכל האנשים סביבך הם רק דמויות בחלום הפרטי הזה. במקרה כזה, אין כלל משמעות חיצונית למושג "לעזור לאחר", והפעולה של העזרה נעשית תמיד כדי לפתור קונפליקט פנימי שלך עם המציאות כפי שהיא מופיעה בחלום האישי שלך.
האם באמת אפשר לעשות משהו רק למען עצמך?
בהמשך, אליעד הופך את הטיעון ומציג גם את האפשרות ההפוכה, לפיה לעולם אינך פועל למען עצמך. לדבריו, תמיד יש משהו מחוצה לך שעבורו אתה עושה את הפעולות, אפילו אם הדבר הזה הוא הרצון שלך או תחושת האני שלך. בכך, הוא אומר, יש פרדוקס. מצד אחד, כל פעולה שלך היא תמיד רק עבורך, ומצד שני, שום פעולה אינה באמת עבורך, אלא תמיד למען דבר מה שמחוצה לך, כגון הרצונות שלך, המחשבות שלך או הרגשות שלך, שאינם בדיוק "אתה".
לדוגמה, הוא אומר שכשאתה עושה משהו למען הסביבה, אתה חייב לזכור שאתה עושה זאת תמיד עבור עצמך. אבל, אם תבחן את הדברים בצורה מעמיקה עוד יותר, תגלה שאולי גם עצמך הוא לא אתה באמת, אלא מושג אחר, ישות אחרת, ולכן אתה אף פעם לא עושה משהו באמת "רק לעצמך".
אליעד מציין גם אפשרות נוספת, עמוקה יותר, לפיה אינך פועל כלל, אלא אתה רק מאפשר למציאות להתבטא דרכך. כלומר, אין באמת "אני" שפועל, אלא המציאות עצמה היא שפועלת דרכך. במובן זה, לא רק שאתה לא עושה משהו עבור אחרים, אתה גם לא באמת עושה משהו עבור עצמך. זהו מצב בו אתה בכלל לא עושה כלום, אלא רק מאפשר לתהליכים ולמציאות להתקיים ולהתרחש דרכך.
לסיכום, אליעד כהן מעביר את המסר שהשאלה למי באמת אנחנו עוזרים ולמה אנו עוזרים, היא שאלה מורכבת מאוד. הוא מדגיש את העובדה שכל עזרה לאחרים היא פעולה עם מניעים אישיים, אך בו זמנית מבהיר שגם המושג "עצמך" הוא לא מושג פשוט, ויש אפשרות שכל פעולה כלל אינה שייכת ל"עצמי" מוגדר וברור, אלא היא ביטוי של משהו מעבר לכך, ביטוי של מציאות רחבה יותר.
אליעד כהן פותח בשאלה מרכזית: כשאתה עוזר לאחרים, עד כמה אתה מודע לכך שאתה בעצם עוזר לעצמך בלבד? השאלה הזאת נוגעת בנקודה עמוקה ומרכזית של יחסי אלטרואיזם ואגואיזם. הוא מסביר זאת באמצעות דוגמאות רבות ומפורטות.
האם העזרה לאחרים היא בעצם פעולה אגואיסטית?
אליעד נותן דוגמה לאדם שעוזר לילד של מישהו, לחבר, לאב של בן זוג, לשכן, או למורה שעוזר לתלמידיו. בכל פעולה כזו, הוא מדגיש, האדם בעצם פועל כדי לעזור לעצמו בלבד. גם כאשר מדובר בעזרה שנראית מאוד אלטרואיסטית, כמו למשל להציל אדם שאומר לך שהוא גוסס, יש לבחון את המניע מאחורי הפעולה: כשאתה מציל אדם ששרוי בצרה, אתה עושה זאת כי הסבל שלו גרם לך באופן אישי להרגיש רע. לכן, המעשה שלך הוא כדי להפסיק את הרע הפרטי שלך, ולא את שלו. זו דוגמה מוחשית לכך שהפעולה שנראית חיצונית ואלטרואיסטית, היא בעצם אגואיסטית לחלוטין.
דוגמה נוספת שהוא נותן היא בנושא חינוך ילדים. כשאתה רוצה לחנך את הילד שלך, אתה עושה זאת, לפי אליעד, לא באמת עבור טובת הילד, אלא משום שההתנהגות השלילית של הילד גורמת לך עצמך להרגיש לא טוב. כלומר, גם כאן המניע האמיתי הוא אגואיסטי, כי הרצון שלך שהילד יהיה טוב הוא רק כדי שאתה עצמך תחוש טוב יותר.
האם האנשים סביבך הם רק דמויות בחלום שלך?
אליעד לוקח את הדיון לשלב עמוק יותר ושואל: מה אם כל האנשים סביבך הם בכלל סוג של רובוטים ללא תודעה עצמית, והכל רק דמיון שלך? במצב כזה, אין שום משמעות אמיתית לכך שאתה עוזר להם, כי כל העזרה שאתה נותן לאחרים היא למעשה פעולה שאתה עושה בתוך עצמך. במצב הזה אתה בעצם לא באמת מציל אף אחד אחר, אלא את עצמך, בהתמודדות שלך מול תחושות ומצבים מסוימים.
הוא מציג תפיסת עולם שבה כל העולם והחיים הם בעצם חלום שלך, וכל האנשים סביבך הם רק דמויות בחלום הפרטי הזה. במקרה כזה, אין כלל משמעות חיצונית למושג "לעזור לאחר", והפעולה של העזרה נעשית תמיד כדי לפתור קונפליקט פנימי שלך עם המציאות כפי שהיא מופיעה בחלום האישי שלך.
האם באמת אפשר לעשות משהו רק למען עצמך?
בהמשך, אליעד הופך את הטיעון ומציג גם את האפשרות ההפוכה, לפיה לעולם אינך פועל למען עצמך. לדבריו, תמיד יש משהו מחוצה לך שעבורו אתה עושה את הפעולות, אפילו אם הדבר הזה הוא הרצון שלך או תחושת האני שלך. בכך, הוא אומר, יש פרדוקס. מצד אחד, כל פעולה שלך היא תמיד רק עבורך, ומצד שני, שום פעולה אינה באמת עבורך, אלא תמיד למען דבר מה שמחוצה לך, כגון הרצונות שלך, המחשבות שלך או הרגשות שלך, שאינם בדיוק "אתה".
לדוגמה, הוא אומר שכשאתה עושה משהו למען הסביבה, אתה חייב לזכור שאתה עושה זאת תמיד עבור עצמך. אבל, אם תבחן את הדברים בצורה מעמיקה עוד יותר, תגלה שאולי גם עצמך הוא לא אתה באמת, אלא מושג אחר, ישות אחרת, ולכן אתה אף פעם לא עושה משהו באמת "רק לעצמך".
אליעד מציין גם אפשרות נוספת, עמוקה יותר, לפיה אינך פועל כלל, אלא אתה רק מאפשר למציאות להתבטא דרכך. כלומר, אין באמת "אני" שפועל, אלא המציאות עצמה היא שפועלת דרכך. במובן זה, לא רק שאתה לא עושה משהו עבור אחרים, אתה גם לא באמת עושה משהו עבור עצמך. זהו מצב בו אתה בכלל לא עושה כלום, אלא רק מאפשר לתהליכים ולמציאות להתקיים ולהתרחש דרכך.
לסיכום, אליעד כהן מעביר את המסר שהשאלה למי באמת אנחנו עוזרים ולמה אנו עוזרים, היא שאלה מורכבת מאוד. הוא מדגיש את העובדה שכל עזרה לאחרים היא פעולה עם מניעים אישיים, אך בו זמנית מבהיר שגם המושג "עצמך" הוא לא מושג פשוט, ויש אפשרות שכל פעולה כלל אינה שייכת ל"עצמי" מוגדר וברור, אלא היא ביטוי של משהו מעבר לכך, ביטוי של מציאות רחבה יותר.
- למה אני עוזר לאחרים?
- אלטרואיזם או אגואיזם?
- האם הכל הוא חלום?
- למי אני באמת עוזר?
- האם קיימת פעולה למען עצמי?
- האם אני פועל או המציאות פועלת דרכי?