להתאחד עם המציאות, פירושו להיות בתחושת הרמוניה מוחלטת של האדם עם המציאות, תחושה שבה האדם לא חווה נפרדות כלשהי, אלא אך ורק אחדות בין הדברים השונים. והשאלה היא, איך להגיע לאחדות הזאת?

והתשובה היא, כי כדי להגיע לאחדות עם המציאות בכלל ועם כל דבר בפרט, לשם כך צריך להתבונן. לדוגמה: אם ברצונו של האדם להתאחד עם רעיון כלשהו, עליו להתבונן ברעיון הזה, עד שהרעיון הזה יהפוך להיות חלק ממנו. אם האדם רוצה להתאחד ולאהוב משהו, עליו להתבונן עליו עם עיני שכלו, ולנסות להבין את הדבר הזה כמה שיותר טוב. וככל שהאדם מבין טוב יותר את הדבר, כך הוא מתקרב אליו ומתאחד איתו.

וכדי שהאדם יאהב את עצמו ויתקרב אל עצמו, לשם כך על האדם להתבונן אל תוך עצמו ולנסות להבין את עצמו טוב יותר. ועל ידי ההתבוננות, נוצרת אחדות בין האדם לבין הדבר שעליו הוא מתבונן וחושב.

כי האחדות היא לא כלפי חוץ, אלא רק כלפי פנים. כי כלפי חוץ הדברים יכולים להראות שונים, אך במהותם ובפנימיותם הם מאוחדים כישות אחת. ולהתאחד עם המציאות, אין פירושו שעל האדם להיעלם בצורה כלשהי. וגם מי שהוא מאוחד עם המציאות, הרי שהגוף שלו עדיין נבדל משאר הדברים.

ועיקר האחדות עם המציאות, היא בפנימיות של האדם. דהיינו, כאשר התודעה של האדם שהיא הדבר הפנימי ביותר של האדם, כאשר היא מרגישה שהיא אחת עם המציאות ושהכל אחד, הרי שהתודעה של האדם חווה אחדות עם המציאות.

ואחדות עם המציאות, משמעותו האמיתית היא, שהאדם מסוגל להכיל בתוכו את ההפכים, ועדיין להרגיש את האחדות. כי המהות של ההפכים, היא הנפרדות. והמהות של האחדות היא היכולת של האדם להכיל בתוכו את ההפכים.

לדוגמה: כאשר האדם גם שמח בחלקו מצד אחד, וגם ממשיך להתקדם ולשאוף לעוד, הרי שזו אחדות וחיבור ההפכים, וזו תחושת ההרמוניה עם המציאות. שהאדם מכיל בתוכו, גם את האחדות מבפנים וגם את הנפרדות מבחוץ.

ואיך להגיע לאחדות הזאת? על ידי התבוננות באחדות שיש בכל דבר. כי מי שיתבונן בעניין יראה, כי העולם שלנו מלא הפכים ומלא בדברים ששונים זה מזה. וכל דבר בעולם נפרד מכל שאר הדברים. אך יחד עם זאת, בכל העולם שלנו קיימים המון מכנים משותפים והמון גורמים שמאחדים את הדברים אחד עם השני.

לדוגמה: כאשר כמה דברים קורים בעולם ופועלים לפי אותו השכל וההיגיון, הרי שיש כאן סוג של אחדות. וכל קווי הדמיון שיש בין כל...