מה זה רצוא ושוב ואיך זה קשור לחיים שלך?

"רצוא ושוב" הוא ביטוי שמקורו בקבלה ופירושו לרוץ ולחזור, כלומר, לנוע בין מצבים מנוגדים כל הזמן. לדוגמה, אדם שחושב על משהו חיובי מיד לאחר מכן חושב על ההפך השלילי, ואחר כך חוזר שוב אל הצד החיובי, וכן הלאה. אליעד כהן מסביר שהחיים של האדם בנויים מתהליך מתמיד של "רצוא ושוב", וכל פעולה או מחשבה שלנו מכילה בתוכה גם את האפשרות ההפוכה לה. למשל, כשמישהו מחליט לאכול, מיד עולה בתוכו מחשבה שאולי עדיף לא לאכול. התהליך הזה מתרחש בכל תחום בחיים ומייצר מורכבות פנימית בלתי פוסקת.

מה זה רשימו ואיך הוא משפיע על החיים שלנו?

"רשימו" הוא מושג נוסף מהקבלה שפירושו זיכרון או רושם שנשאר לאחר מצב מסוים. אליעד מסביר שכאשר האדם עובר ממצב אחד למצב מנוגד (רצוא ושוב), נשאר אצלו רושם או "רשימו" של המצב הקודם. לדוגמה, אם אדם נמצא במצב של שלמות ואחדות ואז חוזר לחיי היום יום המלאים בקשיים ופחדים, נשאר בתוכו "רשימו" של אותו מצב של שלמות ואחדות. הרושם הזה מאפשר לו לזכור שיש מציאות גבוהה יותר, גם כשהוא כבר לא נמצא שם בפועל.

אליעד מוסיף דוגמה: אם אדם קם בבוקר לעבודה ואומר לעצמו "הלוואי שלא אצטרך ללכת לעבוד", ואז כשהוא מתווכח עם לקוח יש לו רושם ("רשימו") של אותו רצון שלא היה לו כסף, וזה מקזז עבורו את התסכול. כלומר, הרשימו מאפשר לאדם לראות את הדברים בצורה מאוזנת יותר, כי יש לו בתודעה את שני הצדדים של המציאות.

מה זה להתבטל לאין סוף ואיך מגיעים לזה?

אליעד מסביר שהמטרה העליונה היא "להתבטל לאין סוף", כלומר, להגיע למצב שבו האדם מתבטל לחלוטין ביחס למציאות האינסופית. במצב הזה האדם לא יודע אפילו את עצמו ולא מרגיש שהוא קיים. במצב של התבטלות לאין סוף אין שום הבדל בין טוב לרע או בין רצון לחוסר רצון. זה מצב של אחדות מוחלטת, שבו כל ההגדרות הרגילות מתבטלות.

כדי להגיע למצב הזה, האדם חייב לעבור קודם תהליך של "רצוא ושוב". אי אפשר להישאר כל הזמן במצב של אחדות מוחלטת (רצוא), ולכן חייבים לחזור שוב למציאות היום יום (שוב). אך למרות החזרה, תמיד נשאר "רשימו" מהאחדות המוחלטת, וכך האדם זוכר שהמציאות היא הרבה יותר עמוקה ממה שנראה לו.

האם אפשר לזכור משהו שמעולם לא ידענו?

אחת השאלות שאליעד מעלה היא כיצד אפשר לזכור משהו שמעולם לא ידענו, כמו "זיכרון של אין הבדל". הרי אם האדם מעולם לא ידע את האין הבדל, איך הוא יכול לזכור אותו? אליעד מסביר שהדבר הזה לא הגיוני במונחים הרגילים, אך במציאות הגבוהה יותר זה אפשרי. הוא נותן דוגמה לכך שהמציאות עצמה מלאה בפרדוקסים לא הגיוניים (כמו איך מכלום מוחלט נוצר משהו), ובכל זאת הם קיימים. כך גם האדם יכול לזכור משהו שמעולם לא חווה או ידע באופן מודע.

איך אדם רגיל שונה מצדיק אמיתי ביחס לאין סוף?

אליעד מבחין בין אדם רגיל לבין "צדיק אמיתי" ביחס שלהם למציאות של האין סוף. אצל אדם רגיל, עיקר הקושי הוא להתחבר למציאות של האין סוף, כי הוא נאחז במחשבה שיש הבדל בין טוב לרע, בין קיום לחוסר קיום. לעומת זאת, אצל הצדיק האמיתי, עיקר הקושי הוא ההפך: קשה לו דווקא להתחבר למציאות של ההבדל, כי הוא חי את האחדות המוחלטת כל הזמן. לצדיק יש "רשימו" קבוע של האחדות ולכן הוא תמיד יודע שההבדלים שהאדם הרגיל חווה אינם אמיתיים באמת.

ההבדל הזה מוביל לכך שלצדיק קשה יותר להיות "במציאות הרגילה", כי הוא רואה שהכל חסר משמעות מוחלטת. הצדיק האמיתי הוא אדם שחי מתוך ידיעה פנימית עמוקה שאין באמת הבדל בין כלום לשום דבר, וזה...