ועוד נוסיף ונאמר, כי יש כאלו שנדמה להם שהסיבה הראשונה של כל הסיבות, היא ה"אין סיבה". כי הם מנסים להמציא כל מיני הסברים לסיבה הראשונה, ואז הם חושבים בדעתם שאולי "אין סיבה" זאת הסיבה הראשונה. אך גם זאת לא סיבת כל הסיבות.
משום שאם נניח נאמר שהסיבה הראשונה היא אין סיבה, הרי שעדיין אפשר לשאול, האם האין סיבה הוא מוכרח? תשובה: לא. משום שיכול גם להיות מציאות של "יש סיבה". ומאחר שאין סיבה זו לא מציאות מוכרחת, א"כ גם אם נאמר שהאין סיבה הוא הסיבה של כל הסיבות, הרי שעדיין נוכל לשאול מה מכריח את האין סיבה להתקיים. כי גם קיומו של האין סיבה, גם הוא לא מוכרח.
ובנוסף על האדם לזכור, כי אם נאמר שסיבת כל הסיבות היא שאין סיבה, אז עדיין יש להסביר כיצד נוצרו כל הסיבות שיש בעולם שלנו. כי בעולם שלנו יש לדוגמא את חוקי הפיזיקה. ואם נאמר שהסיבה הראשונה של כל הסיבות היא האין סיבה, אז זה לא ברור כיצד מתוך אין סיבה נוצרו סיבות.
כי כל דבר הוא חלק מדבר אחר גדול עוד יותר. והסיבות הן חלק מדבר אחר גדול עוד יותר. ולא יכול להיות שהסיבות הן חלק של אין סיבה. כי אלו שני הפכים. והסיבות הן חלק של סיבה אחרת גדולה עוד יותר, שהיא הסיבה הראשונה שהיא מוכרחת.
כך שסיבת כל הסיבות, היא לא ה"אין סיבה". כי גם האין סיבה גם הוא לא מוכרח. ויש סיבה אחת גדולה מאוד מאוד וכולי...
ועוד נוסיף ונגלה, שסיבת כל הסיבות, היא שורש השכל עצמו. כי סיבת כל הסיבות, היא לא נפרדת והיא לא ישות אחרת שונה משורש השכל של האדם. אלא שורש השכל של האדם, הוא עצמו סיבת כל הסיבות. כי יכולת התפישה העל אנושית של האדם, היא עצמה סיבת כל הסיבות.
פירוש: כי סיבת כל הסיבות היא לא ישות כלשהי. אלא שבשכל העל אנושי של האדם, שהוא שורש השכל של האדם, שם השאלה של מהי הסיבה הראשונה של כל הסיבות, שם השאלה הזאת לא קיימת כלל ולא יכולה להתקיים כלל. כי שם אין שום שאלה כלל. משום שהשכל העל אנושי, הוא עצמו סיבת כל הסיבות.
ואילו הבין האדם את שורש השכל של עצמו, הוא ממילא היה מבין גם את הסיבה של כל הסיבות. ובקיצור, סיבת כל הסיבות היא עצמה התפישה העל אנושית. וכאשר האדם יגיע לזה, אז הוא יראה שאכן התפישה העל אנושית, היא עצמה סיבת כל הסיבות.
ועוד נוסיף ונאמר, כי הבנת סיבת כל הסיבות, באה רק אחרי שהאדם מגיע למידע שאותו הוא לא יכול להכיל בשכל רגיל אלא רק בשכל על אנושי. שאז מתגלה לאדם השכל העל אנושי, ואז האדם תופש במחשבתו את הסיבה הראשונה של כל הסיבות.
וזה בעצם אומר, שכל זמן שהאדם עוד לא הגיע לתובנה עמוקה כ"כ, עד שהיא בלתי נתפשת בשום צורה בשכל האנושי, עד אז האדם עוד לא מבין את סיבת כל הסיבות. ורק אחרי שהאדם מגיע לשאלה כ"כ חזקה, עד שאין ביד השכל האנושי להכיל את השאלה עצמה, ורק אחרי שהאדם מקבל שכל חדש שהוא שורש השכל, ושאז השאלה נעלמת מעצמה, רק שם האדם מבין את סיבת כל הסיבות.
ועוד נוסיף, כי יש כאלו שנדמה להם שהפתרון לכל השאלות הוא לומר שהמציאות לא קיימת. כי אם אין מציאות אז אין זמן ואין מקום ואין סיבה ואין תוצאה, ואז ממילא אין שום שאלה כלל. ונדמה להם שבשכל הגדול ביותר, שם תפישת המציאות היא שהמציאות לא קיימת כלל.
אך גם זאת טעות. כי גם אי קיומה של המציאות, גם הוא לא מחוייב המציאות. כי גם אם נניח ונאמר שאין מציאות, עדיין נוכל לשאול, האם זה מוכרח שלא תהיה מציאות? ואם לא, אז מדוע אין מציאות? ומה הסיבה שבגללה אין מציאות? וא"כ גם זה עצמו מצריך סיבה אחרת יותר עמוקה.
וכמו שה"אין סיבה" הוא לא הסיבה הראשונה, כך גם ה"אין מציאות" גם הוא לא התשובה של כל השאלות. וזה כמובן בלי קשר לזה שבוודאי שכן יש מציאות. כי המציאות קיימת והעולם קיים. וגם אם האדם ממש יתאמץ לומר שהעולם לא קיים, הרי שהעולם ימשיך להיות קיים.
ואם העולם לא היה קיים, ממילא לא הייתה שום שאלה כלל. ועצם זה שקיימת מחשבה שאומרת שאולי העולם לא קיים, זה עצמו הוכחה שמשהו קיים. ואם העולם לא היה קיים, לא הייתה מחשבה שיכולה לחשוב שהעולם לא קיים. וא"כ עצם קיומה של השאלה, מוכיח שמשהו קיים. וא"כ יש לשאול מה הסיבה שהוא עצמו קיים וכולי.
ובכלל זה נכללים גם כל אלו שאומרים שהעולם הזה הוא רק אשליה / חלום וכיו"ב. ובכך הם חושבים שהם תרצו את כל השאלות. וכמובן שזו לא התשובה של כל השאלות. כי גם אם נאמר שהעולם הוא חלום, עדיין יש להבין מה הסיבה שלו עצמו. וגם אם נאמר שאין חלום כלל, עדיין יש לשאול מה מכריח את האין חלום הזה להתקיים. כי גם ה"אין" גם הוא לא מוכרח.
כי ל"אין" יש הפך. וההפך של ה"אין" הוא ה"יש". ומאחר של"אין" יש הפך, א"כ קיומו של ה"אין" הוא לא מוכרח. וא"כ גם ל"אין" עצמו גם לו יש שורש. כי יש כאלו שנדמה להם של"אין" אין שורש. כי מאחר שהוא "אין", א"כ הוא לא קיים כלל ואין לו שום שורש ושום סיבה.
אך גם זו טעות. כי גם קיומו של ה"אין" גם הוא לא מחוייב המציאות. וגם ה"אין" עצמו, גם הוא חלק ממשהו אחר גדול עוד יותר שהוא רק ביטוי שלו. כי גם קיומו של "אין", גם הוא רק אפשרי המציאות ולא מחוייב המציאות. כי כמו שיש "אין" כך גם ישנו ה"יש".
ומאחר שקיים הפך ושונה של ה"אין", א"כ גם קיומו של ה"אין" גם הוא לא מוכרח. ויש עומק יותר גדול ממנו.
ויש כאן עוד רמת עומק עוד יותר גדולה, והיא שבעצם האדם מחפש את מחוייב המציאות. דהיינו, האדם מחפש את הנמצא הראשון, את מהות המציאות, את הדבר האחד והיחיד שהוא חייב להיות מצוי, ושממנו נובעים כל הדברים כולם. דהיינו, האדם מחפש את הדבר שהוא מחוייב המציאות.
אבל בשכל ניתן להבין, שגם מחוייב המציאות, גם הוא לא מחוייב המציאות. משום שגם מחויב המציאות הוא רק אפשרי המציאות. כי כמו שיש מחוייב המציאות, הרי שיש גם אפשרי המציאות. כי כל דבר שהוא רק אפשרי שהוא יהיה קיים ושקיומו הוא לא מוכרח, הוא רק אפשרי המציאות. וכמו שיש מחוייב המציאות, יש גם אפשרי המציאות.
וזה בעצם אומר, שגם קיומו של מחוייב המציאות, גם הוא רק אפשרי המציאות. כי כמו שהוא מחוייב המציאות, כך גם הוא היה יכול להיות אפשרי המציאות. ותמיד אפשר לשאול, מפני מה מחוייב המציאות הוא מחוייב המציאות ולא אפשרי המציאות. וא"כ גם מחוייב המציאות, גם הוא רק אפשרי המציאות. דהיינו, שזה רק אפשרי שהוא יהיה מחוייב, כי הוא היה יכול להיות גם רק אפשרי המציאות.
וכל דבר שנאמר עליו שהוא זה מחוייב המציאות, ושהוא השורש של הכל וכולי, גם הוא יהיה תמיד רק אפשרות. כי כל זמן שיש דבר נוסף שהוא לא מחוייב, הרי שתמיד אפשר לשאול מה הסיבה של המחוייב עצמו? בדיוק כמו שאנחנו שואלים מה הסיבה של הסיבה הראשונה עצמה.
ויש כאן עוד רמת עומק, והיא שבשכל האנושי ניתן להבין גם, כי כל זמן שיש תוצאה, לא יכולה להיות סיבה ראשונה. בדיוק כפי שאמרנו, שקיומו של אפשרי המציאות, הוא גורם גם למחוייב המציאות להצטרך סיבה מדוע הוא כפי מה שהוא ולא משהו אחר.
וכל זמן שיש בעולם תוצאה כלשהי שהיא לא הסיבה הראשונה. וכל זמן שיש בעולם סיבה כלשהי שהיא לא הסיבה הראשונה. דהיינו, כל זמן שיש בעולם דבר כלשהו שהוא לא הסיבה הראשונה, הרי שלא ניתן להגדיר את הסיבה הראשונה.
כי גם אם נגדיר אותה, תמיד נוכל לשאול, מה הסיבה שבגללה הסיבה הראשונה היא עצמה ולא שאר הסיבות והתוצאות שנובעות ממנה. ז"א צריך גם למצוא סיבה מדוע הסיבה הראשונה היא כפי מה שהיא. וכל סיבה שלא נמצא, גם אם נמצא סיבה כלשהי, תמיד נוכל לשאול, מה הסיבה שבגללה הסיבה היא יוצרת את התוצאה ולא להפך.
כי נניח שנאמר שדבר כלשהו הוא הסיבה ודבר אחר הוא התוצאה. הרי שיש לשאול, מפני מה ומה הסיבה שבגללה דווקא הדבר הראשון גורר את הדבר השני ולא להפך. כי הרי היה יכול להיות גם הפוך. וצריך למצוא לא רק את הסיבה הראשונה, דהיינו, למצוא סיבה שלא ניתן לשאול מה הסיבה שלה, אלא למצוא גם את הסיבה שבגללה הסיבה היא הסיבה של התוצאות שאחריה ולא אחרת.
ומי שמתבונן בכל הדברים האלו, נדמה לו שהם עמוקים. והם אכן עמוקים ויש בהם סודות גדולים ועוד רמות עומק שונות שלא נכתבו כאן, ושאותם האדם מגלה רק אחרי שהוא מקבל את השכל האין סופי. אבל כל הדברים האלו עמוקים, רק בשכל אנושי.
כי החכם האמיתי שהוא כבר קיבל והשיג את השכל העל אנושי, שהוא שורש השכל של כל בני האדם, שהוא נקודת האמת של כל מחשבות בני האדם ושל כל הרעיונות שיש בעולם וכולי, אחרי שהאדם השיג את שורש השכל הזה, אז למרות שכל הדברים האלו נראים כמסובכים, הרי שהם מאוד פשוטים עבור החכם האמיתי שיש לו את השכל הגדול יותר.
וכל הדיבורים של החכם האמיתי, שורשם בשורש השכל האין סופי של כל בני האדם. כי החכם האמיתי ברמת המודעות הרגילה שלו, הוא משתמש גם בשכל העל אנושי שלו. כי אצלו אין הבדל בין השכל הרגיל לבין השכל העל אנושי. ובעיניו שניהם רק ביטויים שונים של אותו הדבר.
וכאשר החכם האמיתי נותן לאדם עצה כלשהי בכל נושא שהוא, שורש העצה של החכם האמיתי, הוא בשורש השכל העל אנושי של כל בני האדם.
כי יש חכמים רבים. ויש מנהיגים רבים. וכל אחד מתיימר לתת עצות שונות ומשונות. אך כל זמן שהאדם לא הגיע לשורש השכל של עצמו, שהוא השורש של כל המציאות ושל סיבת כל הסיבות, הרי שהשכל של האדם הוא עדיין פגום ולא ראוי לתת עצות.
והדבר דומה לתינוק קטן שינסה לתת עצות לעצמו. שכמובן שכל זמן שהתינוק והילד הקטן עוד לא פיתח את יכולת החשיבה שלו, הרי שבינתיים גם רמת העצות וההבנה שלו את המציאות, גם הן מוגבלות.
והאדם שעוד לא גילה את שורש השכל האין סופי שהוא סיבת כל הסיבות, הוא עדיין כמו תינוק קטן שמנסה ללמוד ללכת.
ובכלל זה כמובן נכללים כל חכמי החכמים שיש בעולם, וכל המנהיגים וכל המורים הרוחניים וכל הפסיכולוגים והפילוסופים וכל חבריהם, שכל זמן שהם לא פיצחו את הבנת סיבת כל הסיבות, הרי שעדיין שכלם פגום, וגם העצות שלהם פגומות, מאחר שהן לא מגיעות משורש השכל, אלא רק מצמצום של השכל, שהוא השכל האנושי, שהוא רק צמצום של שכל אחר גדול יותר.
ומי שרוצה ללמוד ללכת וללמוד לרוץ וללמוד להיות אלוף הריצה בעולם, אבל בלי להיפגע במהלך הריצה, עליו למצוא מאמן אישי שילמד אותו לרוץ בצורה נכונה. דהיינו, מי שרוצה לצלוח את הים של החיים בשלום, ולגלות את שורש השכל ולהתחיל ליהנות מהחיים, עליו לחפש מנהיג אמיתי, חכם אמיתי, גדול מאוד במעלה, שהוא כן הבין את סיבת כל הסיבות ושהוא כן מודע ברמת המודעות האישית שלו, לשורש השכל האנושי של כל בני האדם.
ועל ידי זה שהאדם מחפש ומוצא חכם אמיתי שכזה, על ידי זה תת המודע של האדם נחשף לשורש של השכל האנושי, בצורה עוצמתית יותר. כי החכם האמיתי, בכל העצות שלו הוא מביא לידי ביטוי את שורש השכל האנושי, בצורה עוצמתית וחזקה, וגם בצורה פשוטה שאותה יוכל האדם להבין.
ועל ידי זה שהאדם מעמיק את מחשבתו בעצות ובשכל של החכם האמיתי, על ידי זה האדם מקרב את עצמו לשורש השכל האנושי, שהוא יכולת התפישה האין סופית, עד שבסופו של דבר על ידי העצות של החכם האמיתי, גם האדם עצמו הופך להיות חכם אמיתי בעצמו, ואז הוא מתחיל את החיים הטובים באמת...
משום שאם נניח נאמר שהסיבה הראשונה היא אין סיבה, הרי שעדיין אפשר לשאול, האם האין סיבה הוא מוכרח? תשובה: לא. משום שיכול גם להיות מציאות של "יש סיבה". ומאחר שאין סיבה זו לא מציאות מוכרחת, א"כ גם אם נאמר שהאין סיבה הוא הסיבה של כל הסיבות, הרי שעדיין נוכל לשאול מה מכריח את האין סיבה להתקיים. כי גם קיומו של האין סיבה, גם הוא לא מוכרח.
ובנוסף על האדם לזכור, כי אם נאמר שסיבת כל הסיבות היא שאין סיבה, אז עדיין יש להסביר כיצד נוצרו כל הסיבות שיש בעולם שלנו. כי בעולם שלנו יש לדוגמא את חוקי הפיזיקה. ואם נאמר שהסיבה הראשונה של כל הסיבות היא האין סיבה, אז זה לא ברור כיצד מתוך אין סיבה נוצרו סיבות.
כי כל דבר הוא חלק מדבר אחר גדול עוד יותר. והסיבות הן חלק מדבר אחר גדול עוד יותר. ולא יכול להיות שהסיבות הן חלק של אין סיבה. כי אלו שני הפכים. והסיבות הן חלק של סיבה אחרת גדולה עוד יותר, שהיא הסיבה הראשונה שהיא מוכרחת.
כך שסיבת כל הסיבות, היא לא ה"אין סיבה". כי גם האין סיבה גם הוא לא מוכרח. ויש סיבה אחת גדולה מאוד מאוד וכולי...
ועוד נוסיף ונגלה, שסיבת כל הסיבות, היא שורש השכל עצמו. כי סיבת כל הסיבות, היא לא נפרדת והיא לא ישות אחרת שונה משורש השכל של האדם. אלא שורש השכל של האדם, הוא עצמו סיבת כל הסיבות. כי יכולת התפישה העל אנושית של האדם, היא עצמה סיבת כל הסיבות.
פירוש: כי סיבת כל הסיבות היא לא ישות כלשהי. אלא שבשכל העל אנושי של האדם, שהוא שורש השכל של האדם, שם השאלה של מהי הסיבה הראשונה של כל הסיבות, שם השאלה הזאת לא קיימת כלל ולא יכולה להתקיים כלל. כי שם אין שום שאלה כלל. משום שהשכל העל אנושי, הוא עצמו סיבת כל הסיבות.
ואילו הבין האדם את שורש השכל של עצמו, הוא ממילא היה מבין גם את הסיבה של כל הסיבות. ובקיצור, סיבת כל הסיבות היא עצמה התפישה העל אנושית. וכאשר האדם יגיע לזה, אז הוא יראה שאכן התפישה העל אנושית, היא עצמה סיבת כל הסיבות.
ועוד נוסיף ונאמר, כי הבנת סיבת כל הסיבות, באה רק אחרי שהאדם מגיע למידע שאותו הוא לא יכול להכיל בשכל רגיל אלא רק בשכל על אנושי. שאז מתגלה לאדם השכל העל אנושי, ואז האדם תופש במחשבתו את הסיבה הראשונה של כל הסיבות.
וזה בעצם אומר, שכל זמן שהאדם עוד לא הגיע לתובנה עמוקה כ"כ, עד שהיא בלתי נתפשת בשום צורה בשכל האנושי, עד אז האדם עוד לא מבין את סיבת כל הסיבות. ורק אחרי שהאדם מגיע לשאלה כ"כ חזקה, עד שאין ביד השכל האנושי להכיל את השאלה עצמה, ורק אחרי שהאדם מקבל שכל חדש שהוא שורש השכל, ושאז השאלה נעלמת מעצמה, רק שם האדם מבין את סיבת כל הסיבות.
ועוד נוסיף, כי יש כאלו שנדמה להם שהפתרון לכל השאלות הוא לומר שהמציאות לא קיימת. כי אם אין מציאות אז אין זמן ואין מקום ואין סיבה ואין תוצאה, ואז ממילא אין שום שאלה כלל. ונדמה להם שבשכל הגדול ביותר, שם תפישת המציאות היא שהמציאות לא קיימת כלל.
אך גם זאת טעות. כי גם אי קיומה של המציאות, גם הוא לא מחוייב המציאות. כי גם אם נניח ונאמר שאין מציאות, עדיין נוכל לשאול, האם זה מוכרח שלא תהיה מציאות? ואם לא, אז מדוע אין מציאות? ומה הסיבה שבגללה אין מציאות? וא"כ גם זה עצמו מצריך סיבה אחרת יותר עמוקה.
וכמו שה"אין סיבה" הוא לא הסיבה הראשונה, כך גם ה"אין מציאות" גם הוא לא התשובה של כל השאלות. וזה כמובן בלי קשר לזה שבוודאי שכן יש מציאות. כי המציאות קיימת והעולם קיים. וגם אם האדם ממש יתאמץ לומר שהעולם לא קיים, הרי שהעולם ימשיך להיות קיים.
ואם העולם לא היה קיים, ממילא לא הייתה שום שאלה כלל. ועצם זה שקיימת מחשבה שאומרת שאולי העולם לא קיים, זה עצמו הוכחה שמשהו קיים. ואם העולם לא היה קיים, לא הייתה מחשבה שיכולה לחשוב שהעולם לא קיים. וא"כ עצם קיומה של השאלה, מוכיח שמשהו קיים. וא"כ יש לשאול מה הסיבה שהוא עצמו קיים וכולי.
ובכלל זה נכללים גם כל אלו שאומרים שהעולם הזה הוא רק אשליה / חלום וכיו"ב. ובכך הם חושבים שהם תרצו את כל השאלות. וכמובן שזו לא התשובה של כל השאלות. כי גם אם נאמר שהעולם הוא חלום, עדיין יש להבין מה הסיבה שלו עצמו. וגם אם נאמר שאין חלום כלל, עדיין יש לשאול מה מכריח את האין חלום הזה להתקיים. כי גם ה"אין" גם הוא לא מוכרח.
כי ל"אין" יש הפך. וההפך של ה"אין" הוא ה"יש". ומאחר של"אין" יש הפך, א"כ קיומו של ה"אין" הוא לא מוכרח. וא"כ גם ל"אין" עצמו גם לו יש שורש. כי יש כאלו שנדמה להם של"אין" אין שורש. כי מאחר שהוא "אין", א"כ הוא לא קיים כלל ואין לו שום שורש ושום סיבה.
אך גם זו טעות. כי גם קיומו של ה"אין" גם הוא לא מחוייב המציאות. וגם ה"אין" עצמו, גם הוא חלק ממשהו אחר גדול עוד יותר שהוא רק ביטוי שלו. כי גם קיומו של "אין", גם הוא רק אפשרי המציאות ולא מחוייב המציאות. כי כמו שיש "אין" כך גם ישנו ה"יש".
ומאחר שקיים הפך ושונה של ה"אין", א"כ גם קיומו של ה"אין" גם הוא לא מוכרח. ויש עומק יותר גדול ממנו.
ויש כאן עוד רמת עומק עוד יותר גדולה, והיא שבעצם האדם מחפש את מחוייב המציאות. דהיינו, האדם מחפש את הנמצא הראשון, את מהות המציאות, את הדבר האחד והיחיד שהוא חייב להיות מצוי, ושממנו נובעים כל הדברים כולם. דהיינו, האדם מחפש את הדבר שהוא מחוייב המציאות.
אבל בשכל ניתן להבין, שגם מחוייב המציאות, גם הוא לא מחוייב המציאות. משום שגם מחויב המציאות הוא רק אפשרי המציאות. כי כמו שיש מחוייב המציאות, הרי שיש גם אפשרי המציאות. כי כל דבר שהוא רק אפשרי שהוא יהיה קיים ושקיומו הוא לא מוכרח, הוא רק אפשרי המציאות. וכמו שיש מחוייב המציאות, יש גם אפשרי המציאות.
וזה בעצם אומר, שגם קיומו של מחוייב המציאות, גם הוא רק אפשרי המציאות. כי כמו שהוא מחוייב המציאות, כך גם הוא היה יכול להיות אפשרי המציאות. ותמיד אפשר לשאול, מפני מה מחוייב המציאות הוא מחוייב המציאות ולא אפשרי המציאות. וא"כ גם מחוייב המציאות, גם הוא רק אפשרי המציאות. דהיינו, שזה רק אפשרי שהוא יהיה מחוייב, כי הוא היה יכול להיות גם רק אפשרי המציאות.
וכל דבר שנאמר עליו שהוא זה מחוייב המציאות, ושהוא השורש של הכל וכולי, גם הוא יהיה תמיד רק אפשרות. כי כל זמן שיש דבר נוסף שהוא לא מחוייב, הרי שתמיד אפשר לשאול מה הסיבה של המחוייב עצמו? בדיוק כמו שאנחנו שואלים מה הסיבה של הסיבה הראשונה עצמה.
ויש כאן עוד רמת עומק, והיא שבשכל האנושי ניתן להבין גם, כי כל זמן שיש תוצאה, לא יכולה להיות סיבה ראשונה. בדיוק כפי שאמרנו, שקיומו של אפשרי המציאות, הוא גורם גם למחוייב המציאות להצטרך סיבה מדוע הוא כפי מה שהוא ולא משהו אחר.
וכל זמן שיש בעולם תוצאה כלשהי שהיא לא הסיבה הראשונה. וכל זמן שיש בעולם סיבה כלשהי שהיא לא הסיבה הראשונה. דהיינו, כל זמן שיש בעולם דבר כלשהו שהוא לא הסיבה הראשונה, הרי שלא ניתן להגדיר את הסיבה הראשונה.
כי גם אם נגדיר אותה, תמיד נוכל לשאול, מה הסיבה שבגללה הסיבה הראשונה היא עצמה ולא שאר הסיבות והתוצאות שנובעות ממנה. ז"א צריך גם למצוא סיבה מדוע הסיבה הראשונה היא כפי מה שהיא. וכל סיבה שלא נמצא, גם אם נמצא סיבה כלשהי, תמיד נוכל לשאול, מה הסיבה שבגללה הסיבה היא יוצרת את התוצאה ולא להפך.
כי נניח שנאמר שדבר כלשהו הוא הסיבה ודבר אחר הוא התוצאה. הרי שיש לשאול, מפני מה ומה הסיבה שבגללה דווקא הדבר הראשון גורר את הדבר השני ולא להפך. כי הרי היה יכול להיות גם הפוך. וצריך למצוא לא רק את הסיבה הראשונה, דהיינו, למצוא סיבה שלא ניתן לשאול מה הסיבה שלה, אלא למצוא גם את הסיבה שבגללה הסיבה היא הסיבה של התוצאות שאחריה ולא אחרת.
ומי שמתבונן בכל הדברים האלו, נדמה לו שהם עמוקים. והם אכן עמוקים ויש בהם סודות גדולים ועוד רמות עומק שונות שלא נכתבו כאן, ושאותם האדם מגלה רק אחרי שהוא מקבל את השכל האין סופי. אבל כל הדברים האלו עמוקים, רק בשכל אנושי.
כי החכם האמיתי שהוא כבר קיבל והשיג את השכל העל אנושי, שהוא שורש השכל של כל בני האדם, שהוא נקודת האמת של כל מחשבות בני האדם ושל כל הרעיונות שיש בעולם וכולי, אחרי שהאדם השיג את שורש השכל הזה, אז למרות שכל הדברים האלו נראים כמסובכים, הרי שהם מאוד פשוטים עבור החכם האמיתי שיש לו את השכל הגדול יותר.
וכל הדיבורים של החכם האמיתי, שורשם בשורש השכל האין סופי של כל בני האדם. כי החכם האמיתי ברמת המודעות הרגילה שלו, הוא משתמש גם בשכל העל אנושי שלו. כי אצלו אין הבדל בין השכל הרגיל לבין השכל העל אנושי. ובעיניו שניהם רק ביטויים שונים של אותו הדבר.
וכאשר החכם האמיתי נותן לאדם עצה כלשהי בכל נושא שהוא, שורש העצה של החכם האמיתי, הוא בשורש השכל העל אנושי של כל בני האדם.
כי יש חכמים רבים. ויש מנהיגים רבים. וכל אחד מתיימר לתת עצות שונות ומשונות. אך כל זמן שהאדם לא הגיע לשורש השכל של עצמו, שהוא השורש של כל המציאות ושל סיבת כל הסיבות, הרי שהשכל של האדם הוא עדיין פגום ולא ראוי לתת עצות.
והדבר דומה לתינוק קטן שינסה לתת עצות לעצמו. שכמובן שכל זמן שהתינוק והילד הקטן עוד לא פיתח את יכולת החשיבה שלו, הרי שבינתיים גם רמת העצות וההבנה שלו את המציאות, גם הן מוגבלות.
והאדם שעוד לא גילה את שורש השכל האין סופי שהוא סיבת כל הסיבות, הוא עדיין כמו תינוק קטן שמנסה ללמוד ללכת.
ובכלל זה כמובן נכללים כל חכמי החכמים שיש בעולם, וכל המנהיגים וכל המורים הרוחניים וכל הפסיכולוגים והפילוסופים וכל חבריהם, שכל זמן שהם לא פיצחו את הבנת סיבת כל הסיבות, הרי שעדיין שכלם פגום, וגם העצות שלהם פגומות, מאחר שהן לא מגיעות משורש השכל, אלא רק מצמצום של השכל, שהוא השכל האנושי, שהוא רק צמצום של שכל אחר גדול יותר.
ומי שרוצה ללמוד ללכת וללמוד לרוץ וללמוד להיות אלוף הריצה בעולם, אבל בלי להיפגע במהלך הריצה, עליו למצוא מאמן אישי שילמד אותו לרוץ בצורה נכונה. דהיינו, מי שרוצה לצלוח את הים של החיים בשלום, ולגלות את שורש השכל ולהתחיל ליהנות מהחיים, עליו לחפש מנהיג אמיתי, חכם אמיתי, גדול מאוד במעלה, שהוא כן הבין את סיבת כל הסיבות ושהוא כן מודע ברמת המודעות האישית שלו, לשורש השכל האנושי של כל בני האדם.
ועל ידי זה שהאדם מחפש ומוצא חכם אמיתי שכזה, על ידי זה תת המודע של האדם נחשף לשורש של השכל האנושי, בצורה עוצמתית יותר. כי החכם האמיתי, בכל העצות שלו הוא מביא לידי ביטוי את שורש השכל האנושי, בצורה עוצמתית וחזקה, וגם בצורה פשוטה שאותה יוכל האדם להבין.
ועל ידי זה שהאדם מעמיק את מחשבתו בעצות ובשכל של החכם האמיתי, על ידי זה האדם מקרב את עצמו לשורש השכל האנושי, שהוא יכולת התפישה האין סופית, עד שבסופו של דבר על ידי העצות של החכם האמיתי, גם האדם עצמו הופך להיות חכם אמיתי בעצמו, ואז הוא מתחיל את החיים הטובים באמת...
050-3331-331