16:22סיבת הסבל, למה יש סבל? ידיעה היא סבל, איך נוצר סבל? מהו סבל? מהי מהות הסבל? אושר או סבל, איך לא לסבול? תמיד יש חיסרון, תכלית הידיעה שלא נדע, למה באמת יש סבל?
מהם הגורמים לסבל? כיצד ידע גורם לסבל?
הסבל הוא נושא מרכזי בהרצאה של אליעד כהן. לדבריו, הסבל נובע לא מהחוויה הפיזית עצמה, אלא מהתודעה האנושית שמבינה ומשיגה מידע. אליעד מציין שהסיבה האמיתית לסבל היא הידיעה עצמה. הוא טוען שכל ידיעה כרוכה בחיסרון, ולכן כל מי שיודע משהו חייב להרגיש סבל.
מהו קשר בין ידיעה לסבל?
אליעד מסביר כי כאשר אדם יודע משהו, לדוגמה על שולחן, הוא לא רק יודע מהו השולחן אלא גם את מה שאין בו. ההכרה במשהו ייחודי בעולם קשורה בהכרח בהבנת חיסרון של מה שאין בו. כל ידיעה, לפי אליעד, יוצרת חיסרון שמוביל לסבל. אם אתה יודע שמשהו קיים, אתה גם יודע על מה שהוא לא, וזה כרוך בסבל. אליעד מציין שאין דרך להימנע מהסבל הזה על ידי טכניקות כמו מדיטציה או שיטות רוחניות אחרות - כל שיטה יכולה רק להוריד את הסבל בכמה אחוזים, אך לא לחסל אותו לחלוטין.
איך ניתן להפחית סבל באמצעות הבנה?
ההפחתה האמיתית בסבל, על פי אליעד, אפשרית רק דרך הבנה עמוקה של תהליכים. אם אדם מבין את הדברים שהוא יודע עד הקצה האחרון, הוא יוכל להגיע למצב שבו לא יידע שום דבר, ובכך יפסיק לסבול. זהו תהליך של פירוק הידע עד שאין לו משמעות או הגדרה - במקום שיידע על משהו, הוא יגיע לנקודה שבה הוא לא יודע כלום. היכולת לשאול שאלות ולפחות להסכים על משהו לא ידוע היא הדרך להפסיק את הסבל. דוגמה לכך היא ניתוח של החוויה של "הכאב" - כאשר אדם מנסה להבין מהו הכאב ומהו הגוף, הוא עובר תהליך שבו הוא יפסיק להבין מהו הגוף לחלוטין, ובסופו של דבר לא יוכל להבדיל בין המהות לצורתה, מה שמוביל להפסקת הסבל.
מהו תהליך ההבנה הנדרש להפסקת הסבל?
אליעד טוען שבסופו של דבר, כדי לשחרר את עצמך מהסבל, עליך להגיע להבנה של כל פרט ופרט עד שלא תדע כלום. כאשר תפסיק לדעת, תפסיק גם לסבול. הוא מדגיש שכל דבר בעולם, אם הוא קיים, הוא גם לא קיים, וזו סיבה נוספת לכך שתודעה המבוססת על ידיעה מובילה להרגשת חסר. אם תשאול את עצמך שאלות כמו "מהו שולחן?" ו"תשאל את עצמך מהו כאב?", תגיע בסופו של דבר לנקודה שבה תפסיק לדעת את התשובות, ובכך תפסיק לסבול.
האם יש פיתרון מוחלט לסבל?
לאליעד אין תשובה מוחלטת לשאלה מהו הפתרון המושלם לסבל. הוא מדבר על תהליך שבו, אם תמשיך לחקור את השאלות שאתה שואל, תגיע לנקודה שבה לא תדע כלום - וזהו הפתרון האמיתי. אין פתרון אחד לנושא הסבל, אלא זהו תהליך ארוך שבו כל פריט ידע שאתה חוקר אותו עד סופו, בסופו של דבר לא תדע אותו יותר, וזהו פתרון לעיקול הסבל.
הסבל הוא נושא מרכזי בהרצאה של אליעד כהן. לדבריו, הסבל נובע לא מהחוויה הפיזית עצמה, אלא מהתודעה האנושית שמבינה ומשיגה מידע. אליעד מציין שהסיבה האמיתית לסבל היא הידיעה עצמה. הוא טוען שכל ידיעה כרוכה בחיסרון, ולכן כל מי שיודע משהו חייב להרגיש סבל.
מהו קשר בין ידיעה לסבל?
אליעד מסביר כי כאשר אדם יודע משהו, לדוגמה על שולחן, הוא לא רק יודע מהו השולחן אלא גם את מה שאין בו. ההכרה במשהו ייחודי בעולם קשורה בהכרח בהבנת חיסרון של מה שאין בו. כל ידיעה, לפי אליעד, יוצרת חיסרון שמוביל לסבל. אם אתה יודע שמשהו קיים, אתה גם יודע על מה שהוא לא, וזה כרוך בסבל. אליעד מציין שאין דרך להימנע מהסבל הזה על ידי טכניקות כמו מדיטציה או שיטות רוחניות אחרות - כל שיטה יכולה רק להוריד את הסבל בכמה אחוזים, אך לא לחסל אותו לחלוטין.
איך ניתן להפחית סבל באמצעות הבנה?
ההפחתה האמיתית בסבל, על פי אליעד, אפשרית רק דרך הבנה עמוקה של תהליכים. אם אדם מבין את הדברים שהוא יודע עד הקצה האחרון, הוא יוכל להגיע למצב שבו לא יידע שום דבר, ובכך יפסיק לסבול. זהו תהליך של פירוק הידע עד שאין לו משמעות או הגדרה - במקום שיידע על משהו, הוא יגיע לנקודה שבה הוא לא יודע כלום. היכולת לשאול שאלות ולפחות להסכים על משהו לא ידוע היא הדרך להפסיק את הסבל. דוגמה לכך היא ניתוח של החוויה של "הכאב" - כאשר אדם מנסה להבין מהו הכאב ומהו הגוף, הוא עובר תהליך שבו הוא יפסיק להבין מהו הגוף לחלוטין, ובסופו של דבר לא יוכל להבדיל בין המהות לצורתה, מה שמוביל להפסקת הסבל.
מהו תהליך ההבנה הנדרש להפסקת הסבל?
אליעד טוען שבסופו של דבר, כדי לשחרר את עצמך מהסבל, עליך להגיע להבנה של כל פרט ופרט עד שלא תדע כלום. כאשר תפסיק לדעת, תפסיק גם לסבול. הוא מדגיש שכל דבר בעולם, אם הוא קיים, הוא גם לא קיים, וזו סיבה נוספת לכך שתודעה המבוססת על ידיעה מובילה להרגשת חסר. אם תשאול את עצמך שאלות כמו "מהו שולחן?" ו"תשאל את עצמך מהו כאב?", תגיע בסופו של דבר לנקודה שבה תפסיק לדעת את התשובות, ובכך תפסיק לסבול.
האם יש פיתרון מוחלט לסבל?
לאליעד אין תשובה מוחלטת לשאלה מהו הפתרון המושלם לסבל. הוא מדבר על תהליך שבו, אם תמשיך לחקור את השאלות שאתה שואל, תגיע לנקודה שבה לא תדע כלום - וזהו הפתרון האמיתי. אין פתרון אחד לנושא הסבל, אלא זהו תהליך ארוך שבו כל פריט ידע שאתה חוקר אותו עד סופו, בסופו של דבר לא תדע אותו יותר, וזהו פתרון לעיקול הסבל.
- מהי סיבת הסבל?
- כיצד הידיעה יוצרת סבל?
- מהו פתרון אמיתי לסבל?
- איך הבנה יכולה להפסיק סבל?
- מהו תהליך ההבנה שמוביל להפסקת הסבל?
אליעד: הסיבה האמיתית לסבל. מה הדבר הכי בסיסי? אני מכוון לדבר שאי אפשר להיפטר ממנו בעזרת מדיטציה.
יש תודעה, מה זה תודעה? משהו, והתודעה הזאת יודעת דברים, יש לה אינפורמציה בראש.
מה שאני רוצה לחדד, שחווית החיסרון מחוייבת מעצם הידיעה. עצם זה שאתה יודע משהו, זה מחייב שיהיה חיסרון. אני מנסה להסביר את חווית הסבל מנקודה כזאת שאתה תהיה חייב לסבול אלא אם כן תעשה את מה שאני אומר.
יש הרבה שיטות, ואני רוצה להסביר איך בעיני תלוי הסבל, ואז זה מוביל לכך שאתה לא יכול לפתור זאת בשום דרך, חוץ מהדרך שאני מסביר.
אני טוען שהסבל תלוי בעצם הידיעה. עצם זה שאתה יודע משהו, למשל זה שולחן, לדעת פירושו לסבול. למעשה לדעת ולסבול זה אותה מילה.
לדעת זה גם להיות מאושר וגם לסבול. אם אתה יודע משהו אתה גם מאושר וגם סובל, למה? כי כדי לדעת משהו אתה צריך להיות בחוויה של חיסרון.
כדי לדעת שמשהו קיים, אתה צריך לדעת שמשהו חסר. ואם אתה יודע זאת, אתה והחיסרון הם אחד.
כשאתה יודע משהו, אתה כאילו מתחבר איתו, כשאתה יודע קיר, למעשה חווית את החיסרון של הקיר.
כול התירגולים מנסים לעשות הרבה דברים, אך הם לא מצליחים להפסיק את זרם המחשבות שלך. ואני טוען שאפילו אם תהיה הצופה או המתבונן אתה תמיד תחווה חיסרון. להתבונן פירושו גם לסבול.
כול דבר בעולם הוא גם ישנו וגם איננו. השולחן, הוא יש שולחן ואין את השאר. כל דבר בעולם הוא יש את מה שהוא, ואין את מה שהוא לא, ולכן אתה חווה את החיסרון.
שאלה: אז למעשה אתה מדבר על מצב שאין בו יש ואין.
אליעד: נכון.
עצם זה שאתה יודע משהו, זאת הבעיה שלך. ולכן שתדע, שאם אתה יודע משהו אז חייב שגם תיסבול.
לדעת זה לא רק לסבול, כי אם אני יודע מה זה שולחן, אני יודע לא רק מה שאין, אני גם יודע מה שיש.
ההפך של חיסרון זה יתרון. אני יודע גם על החיסרון וגם על היתרון. אני יודע על היתרון של השולחן, ואני יודע על החיסרון של מה שהוא לא.
שום שיטה לא יכולה לגרום לך לא לדעת.
איך עושים זאת? אני טוען באמצעות הבנה. הבנה של תהליכים. אם אתה לוקח את הדברים שאתה יודע ובודק אותם, הם בסוף נעלמים לך, בסוף אתה לא יכול לדעת אותם.
קח בעיה ותשאל, האם אני בטוח בזה? מה שיעלה - בטוח, לא בטוח, בטוח, לא בטוח, ובסוף לא תדע כלום. אתה מאה אחוז לא יודע כלום. ואז אתה לא סובל ולא נהנה.
שאלה: האם זה נקרא להיעלם?
אליעד: כן.
שאלה: למשל כואבת לי הרגל.
אליעד: האם אתה יודע מה זה רגל? אתה צריך לבדוק מה זה רגל. להיות בטוח במאה אחוז מה זה רגל. אם תתאמץ להבין מה זה רגל, בסוף תצליח וזה יעלם לך.
אתה צריך לפרק את הרגל לגורמים עד שתגיע לראשון. זה כמו להכנס לתוך כלום ונעלמת. ובסוף אתה לא יודע להבדיל בין מהות לצורה. הגוף שלך אולי רואה אבל אתה לא רואה.
אני לא עומד לפתור לך את הבעיות של הגוף, אבל כאשר יש לך בעיה, האני שלך לא ידע את קיומה של הבעיה. אתה מגיע לכזאת תפיסה שאפילו את הבעיה אתה לא יכול לדמיין.
הפיתרון הוא שהכל תלוי בידיעה. אם אתה תדע מה המהות האמיתית, זה יגרום לך לא לדעת שום דבר, ואז אין שום שאלה.
צריך ללכת בדבר אחד עד הסוף.
אני חוזר, השורש האמיתי של הסבל, זה הידיעה. עצם זה שאתה יודע, זאת חווית חיסרון. לא משנה מה אתה יודע, באם יש לך או אין לך.
הפיתרון, זה הבנה עמוקה עד הקצה האחרון.
שאלה: מה זה יודע?
אליעד: יפה, לשאלה הזאת אין תשובה מוחלטת, אבל אם תחקור מה זה יודע, בסוף לא תדע שאתה יודע.
יש תודעה, מה זה תודעה? משהו, והתודעה הזאת יודעת דברים, יש לה אינפורמציה בראש.
מה שאני רוצה לחדד, שחווית החיסרון מחוייבת מעצם הידיעה. עצם זה שאתה יודע משהו, זה מחייב שיהיה חיסרון. אני מנסה להסביר את חווית הסבל מנקודה כזאת שאתה תהיה חייב לסבול אלא אם כן תעשה את מה שאני אומר.
יש הרבה שיטות, ואני רוצה להסביר איך בעיני תלוי הסבל, ואז זה מוביל לכך שאתה לא יכול לפתור זאת בשום דרך, חוץ מהדרך שאני מסביר.
אני טוען שהסבל תלוי בעצם הידיעה. עצם זה שאתה יודע משהו, למשל זה שולחן, לדעת פירושו לסבול. למעשה לדעת ולסבול זה אותה מילה.
לדעת זה גם להיות מאושר וגם לסבול. אם אתה יודע משהו אתה גם מאושר וגם סובל, למה? כי כדי לדעת משהו אתה צריך להיות בחוויה של חיסרון.
כדי לדעת שמשהו קיים, אתה צריך לדעת שמשהו חסר. ואם אתה יודע זאת, אתה והחיסרון הם אחד.
כשאתה יודע משהו, אתה כאילו מתחבר איתו, כשאתה יודע קיר, למעשה חווית את החיסרון של הקיר.
כול התירגולים מנסים לעשות הרבה דברים, אך הם לא מצליחים להפסיק את זרם המחשבות שלך. ואני טוען שאפילו אם תהיה הצופה או המתבונן אתה תמיד תחווה חיסרון. להתבונן פירושו גם לסבול.
כול דבר בעולם הוא גם ישנו וגם איננו. השולחן, הוא יש שולחן ואין את השאר. כל דבר בעולם הוא יש את מה שהוא, ואין את מה שהוא לא, ולכן אתה חווה את החיסרון.
שאלה: אז למעשה אתה מדבר על מצב שאין בו יש ואין.
אליעד: נכון.
עצם זה שאתה יודע משהו, זאת הבעיה שלך. ולכן שתדע, שאם אתה יודע משהו אז חייב שגם תיסבול.
לדעת זה לא רק לסבול, כי אם אני יודע מה זה שולחן, אני יודע לא רק מה שאין, אני גם יודע מה שיש.
ההפך של חיסרון זה יתרון. אני יודע גם על החיסרון וגם על היתרון. אני יודע על היתרון של השולחן, ואני יודע על החיסרון של מה שהוא לא.
שום שיטה לא יכולה לגרום לך לא לדעת.
איך עושים זאת? אני טוען באמצעות הבנה. הבנה של תהליכים. אם אתה לוקח את הדברים שאתה יודע ובודק אותם, הם בסוף נעלמים לך, בסוף אתה לא יכול לדעת אותם.
קח בעיה ותשאל, האם אני בטוח בזה? מה שיעלה - בטוח, לא בטוח, בטוח, לא בטוח, ובסוף לא תדע כלום. אתה מאה אחוז לא יודע כלום. ואז אתה לא סובל ולא נהנה.
שאלה: האם זה נקרא להיעלם?
אליעד: כן.
שאלה: למשל כואבת לי הרגל.
אליעד: האם אתה יודע מה זה רגל? אתה צריך לבדוק מה זה רגל. להיות בטוח במאה אחוז מה זה רגל. אם תתאמץ להבין מה זה רגל, בסוף תצליח וזה יעלם לך.
אתה צריך לפרק את הרגל לגורמים עד שתגיע לראשון. זה כמו להכנס לתוך כלום ונעלמת. ובסוף אתה לא יודע להבדיל בין מהות לצורה. הגוף שלך אולי רואה אבל אתה לא רואה.
אני לא עומד לפתור לך את הבעיות של הגוף, אבל כאשר יש לך בעיה, האני שלך לא ידע את קיומה של הבעיה. אתה מגיע לכזאת תפיסה שאפילו את הבעיה אתה לא יכול לדמיין.
הפיתרון הוא שהכל תלוי בידיעה. אם אתה תדע מה המהות האמיתית, זה יגרום לך לא לדעת שום דבר, ואז אין שום שאלה.
צריך ללכת בדבר אחד עד הסוף.
אני חוזר, השורש האמיתי של הסבל, זה הידיעה. עצם זה שאתה יודע, זאת חווית חיסרון. לא משנה מה אתה יודע, באם יש לך או אין לך.
הפיתרון, זה הבנה עמוקה עד הקצה האחרון.
שאלה: מה זה יודע?
אליעד: יפה, לשאלה הזאת אין תשובה מוחלטת, אבל אם תחקור מה זה יודע, בסוף לא תדע שאתה יודע.