לנקום נקמה, מה טוב בנקמה? צרת רבים חצי נחמה, לעשות צדק, למה זה מגיע לי? האם לנקום או לא לנקום? לפגוע בחפים מפשע, לעשות טובה תחת רעה, למה לא לנקום? בעד ונגד נקמה, מה טוב בנקמנות? נוקם ונוטר כנחש, אלוהים נקמן, אלוהים הוא השטן
נקמה, לנקום או לא לנקום? מה טוב בנקמנות, למה אנשים נוקמים, והאם כדאי לנקום?
אליעד כהן מסביר בצורה מעמיקה ויסודית את ההיגיון שעומד מאחורי נקמה: אדם נפגע, מרגיש רע, ומנסה להקל על תחושת הסבל שלו על ידי כך שהוא פוגע בחזרה באדם שפגע בו. אבל נשאלת השאלה - מה באמת ההיגיון בכך שאדם שסובל ינסה להקל על סבלו דרך פגיעה באדם אחר? הרי הנזק כבר נגרם, אז מה עוזרת הנקמה?
אליעד מנתח את השאלה ומסביר: הסיבה המרכזית שנקמה קיימת היא לא שהנקמה באמת פותרת את הנזק שכבר נעשה. היא לא מחזירה לאדם את מה שאבד לו, אלא היא מסייעת לו להתמודד עם תחושת הסבל בכך שהיא גורמת לו להרגיש "פחות לבד". כשהוא רואה שעוד מישהו סובל, זה נותן לו תחושה של הקלה, שהסבל שלו עצמו הוא נסבל יותר, כי "הנה עוד מישהו סובל כמוני".
הוא מביא דוגמאות מוחשיות: אם אדם נכנס לכלא ומרגיש רע כי מטפסים עליו ג'וקים, הוא ירגיש פחות רע אם הוא יראה שעוד אנשים סובלים מאותה בעיה. הוא נותן דוגמה נוספת: אדם שהפך לנכה בתאונה, ירגיש רע בגלל המוגבלות שלו, אבל אם לפתע כל האנשים בעולם היו הופכים להיות נכים באותה מידה - הוא היה מרגיש פחות סבל. כלומר, הסבל האישי הופך להיות קל יותר כאשר הוא משותף לעוד אנשים.
אליעד מסביר שבדיוק בגלל הסיבה הזאת אנשים לעיתים מתעללים בחלשים מהם, בבעלי חיים או באנשים תמימים, כי הם בעצמם מרגישים רע. הם רוצים להרגיש שהם לא לבד בתחושה הזאת, ולכן הם גורמים סבל לאחרים, כדי להרגיש טוב יותר עם עצמם. זהו הרעיון של "צרת רבים חצי נחמה" - הידיעה שאני לא היחיד שסובל עוזרת לי לקבל את הכאב שלי.
עוד נקודה שאליעד מציין היא הרצון של האדם "לעשות צדק". לעיתים אדם רוצה לנקום כי הוא מרגיש שנעשה לו עוול, ולכן הוא רוצה "להשיב את האיזון" על ידי פגיעה באדם שפגע בו. הוא חושב שאם יעשה לאחר רע, העולם יהיה "יותר צודק", והדבר יקל על תחושת הכאב שלו. אבל אליעד מדגיש שאם באמת היה לאדם רע ב - 100%, לא היה משנה לו בכלל אם העולם צודק או לא, כי רע מוחלט לא תלוי בשום דבר חיצוני. עצם זה שאדם מחפש צדק ונקמה מוכיח שהכאב שלו לא מוחלט, ולכן יש לו אפשרות להשתחרר ממנו גם בלי נקמה.
אליעד מסביר נקודה נוספת חשובה מאוד: יש אנשים שרוצים לנקום במישהו, והנקמה הכי גדולה שלהם היא דווקא לשדר שטוב להם. כלומר, האדם רוצה לגרום לפוגע להרגיש רע בכך שהוא רואה שהנפגע מסתדר טוב. מנגד, יש אנשים שעושים בדיוק הפוך, ומשדרים שרע להם בכוונה, כדי שהפוגע יפסיק לפגוע בהם. יש מגוון רחב של דינמיקות מורכבות סביב הנושא של נקמה.
אליעד מוסיף שאין תשובה חד - משמעית האם כדאי לנקום או לא לנקום. מה שחשוב באמת זה שהאדם יהיה חופשי רגשית מהצורך לנקום. הוא מסביר מצב אידיאלי, שבו אדם מסוגל לעשות רע לאדם חף מפשע ולהרגיש עם זה בנוח (כלומר, שיש לו חופש מלא מהתלות הרגשית בזה), ובאותה מידה הוא מסוגל לעשות טוב לאדם שפגע בו. האדם החופשי הוא זה שמסוגל לנוע בחופשיות בין שני הקטבים: לנקום או לסלוח - בלי להרגיש שהוא חייב לבחור באפשרות אחת.
המסקנה שאליעד מגיע אליה היא שלא הנקמה עצמה היא הפתרון, אלא החופש לבחור אם לנקום או לא. אם אתה מרגיש שאתה חייב לנקום כדי להקל על הכאב שלך, אז אתה עדיין כבול רגשית. השאיפה היא להיות חופשי באמת מהרגש הזה, ורק אז לבחור באופן מודע ומושכל מה נכון לך לעשות בכל סיטואציה.
אליעד כהן מסביר בצורה מעמיקה ויסודית את ההיגיון שעומד מאחורי נקמה: אדם נפגע, מרגיש רע, ומנסה להקל על תחושת הסבל שלו על ידי כך שהוא פוגע בחזרה באדם שפגע בו. אבל נשאלת השאלה - מה באמת ההיגיון בכך שאדם שסובל ינסה להקל על סבלו דרך פגיעה באדם אחר? הרי הנזק כבר נגרם, אז מה עוזרת הנקמה?
אליעד מנתח את השאלה ומסביר: הסיבה המרכזית שנקמה קיימת היא לא שהנקמה באמת פותרת את הנזק שכבר נעשה. היא לא מחזירה לאדם את מה שאבד לו, אלא היא מסייעת לו להתמודד עם תחושת הסבל בכך שהיא גורמת לו להרגיש "פחות לבד". כשהוא רואה שעוד מישהו סובל, זה נותן לו תחושה של הקלה, שהסבל שלו עצמו הוא נסבל יותר, כי "הנה עוד מישהו סובל כמוני".
הוא מביא דוגמאות מוחשיות: אם אדם נכנס לכלא ומרגיש רע כי מטפסים עליו ג'וקים, הוא ירגיש פחות רע אם הוא יראה שעוד אנשים סובלים מאותה בעיה. הוא נותן דוגמה נוספת: אדם שהפך לנכה בתאונה, ירגיש רע בגלל המוגבלות שלו, אבל אם לפתע כל האנשים בעולם היו הופכים להיות נכים באותה מידה - הוא היה מרגיש פחות סבל. כלומר, הסבל האישי הופך להיות קל יותר כאשר הוא משותף לעוד אנשים.
אליעד מסביר שבדיוק בגלל הסיבה הזאת אנשים לעיתים מתעללים בחלשים מהם, בבעלי חיים או באנשים תמימים, כי הם בעצמם מרגישים רע. הם רוצים להרגיש שהם לא לבד בתחושה הזאת, ולכן הם גורמים סבל לאחרים, כדי להרגיש טוב יותר עם עצמם. זהו הרעיון של "צרת רבים חצי נחמה" - הידיעה שאני לא היחיד שסובל עוזרת לי לקבל את הכאב שלי.
עוד נקודה שאליעד מציין היא הרצון של האדם "לעשות צדק". לעיתים אדם רוצה לנקום כי הוא מרגיש שנעשה לו עוול, ולכן הוא רוצה "להשיב את האיזון" על ידי פגיעה באדם שפגע בו. הוא חושב שאם יעשה לאחר רע, העולם יהיה "יותר צודק", והדבר יקל על תחושת הכאב שלו. אבל אליעד מדגיש שאם באמת היה לאדם רע ב - 100%, לא היה משנה לו בכלל אם העולם צודק או לא, כי רע מוחלט לא תלוי בשום דבר חיצוני. עצם זה שאדם מחפש צדק ונקמה מוכיח שהכאב שלו לא מוחלט, ולכן יש לו אפשרות להשתחרר ממנו גם בלי נקמה.
אליעד מסביר נקודה נוספת חשובה מאוד: יש אנשים שרוצים לנקום במישהו, והנקמה הכי גדולה שלהם היא דווקא לשדר שטוב להם. כלומר, האדם רוצה לגרום לפוגע להרגיש רע בכך שהוא רואה שהנפגע מסתדר טוב. מנגד, יש אנשים שעושים בדיוק הפוך, ומשדרים שרע להם בכוונה, כדי שהפוגע יפסיק לפגוע בהם. יש מגוון רחב של דינמיקות מורכבות סביב הנושא של נקמה.
אליעד מוסיף שאין תשובה חד - משמעית האם כדאי לנקום או לא לנקום. מה שחשוב באמת זה שהאדם יהיה חופשי רגשית מהצורך לנקום. הוא מסביר מצב אידיאלי, שבו אדם מסוגל לעשות רע לאדם חף מפשע ולהרגיש עם זה בנוח (כלומר, שיש לו חופש מלא מהתלות הרגשית בזה), ובאותה מידה הוא מסוגל לעשות טוב לאדם שפגע בו. האדם החופשי הוא זה שמסוגל לנוע בחופשיות בין שני הקטבים: לנקום או לסלוח - בלי להרגיש שהוא חייב לבחור באפשרות אחת.
המסקנה שאליעד מגיע אליה היא שלא הנקמה עצמה היא הפתרון, אלא החופש לבחור אם לנקום או לא. אם אתה מרגיש שאתה חייב לנקום כדי להקל על הכאב שלך, אז אתה עדיין כבול רגשית. השאיפה היא להיות חופשי באמת מהרגש הזה, ורק אז לבחור באופן מודע ומושכל מה נכון לך לעשות בכל סיטואציה.
- האם כדאי לנקום או לסלוח?
- איך להשתחרר מתחושת נקמה?
- מהו ההיגיון מאחורי נקמה?
- איך להיות חופשי מהכעס?
- נקמנות - טוב או רע?
מהו הרעיון שעומד מאחורי נקמה?
כאשר בני אדם נפגעים, הם לעיתים מרגישים שגרמו להם רע שאין דרך חזרה ממנו. אם באמת היה להם רע במאה אחוז, הם לא היו טורחים לנקום, כי נקמה לא היתה משנה דבר מבחינתם. העובדה שהם מרגישים צורך לנקום מעידה על כך שאינם סובלים סבל מוחלט, ויש להם תקווה או מחשבה שנקמה תשפר את מצבם הרגשי.
מדוע אנשים סבורים שנקמה תפחית את סבלם?
התפיסה הבסיסית היא: "אם לא רק לי רע אלא גם לאדם שפגע בי רע, אז הסבל שלי איכשהו נחלש". זוהי תחושת "צרת רבים חצי נחמה" - הידיעה שיש עוד מישהו שסובל, מפחיתה את תחושת הבדידות והקושי האישי. לדוגמה, אם מישהו חטף סתירה ורע לו, הוא עלול לרצות להחזיר סתירה, מתוך הנחה שעכשיו לא רק הוא נפגע אלא גם הפוגע עצמו.
האם נקמה באמת מועילה או פותרת את הבעיה?
לעיתים אנשים חושבים שאם ינקמו ירגישו טוב, אך בפועל הנקמה לא מעלימה את הפגיעה המקורית. מי שחטף סתירה עדיין חטף אותה, גם אם החזיר סתירה לצד השני. אם מישהו גנב 100 שקלים, אפשר להבין שגניבה חוזרת עשויה להחזיר לך את הכסף שאבד. אבל כשמדובר בכאב רגשי או פיזי, הנקמה לא באמת מרפאה את הנזק שכבר נגרם.
כיצד היבט "צרת רבים חצי נחמה" קשור לנקמה?
אנשים נמשכים לנקמה משום שאם הם רואים שעוד מישהו נפגע, זה מקל במעט על הסבל שלהם. לדוגמה:
מדוע כשכולם סובלים, הסבל האישי מרגיש פחות?
דוגמה קיצונית היא אדם שהפך עיוור בתאונה ומאוד רע לו. אך אם לפתע כל בני האדם בעולם היו נעשים עיוורים, מצבו לא היה נראה לו גרוע כל כך, שכן אין לו שום "יחס" לראותים אחרים. כך לגבי כל נכות - כשהיא נחלת הכלל, מרגישים פחות את חריגותה. לכן, כשאדם נוקם וגורם סבל גם לאחר, הוא מרגיש שלא רק הוא נמצא במצב גרוע.
האם "צדק" יכול להיות סיבה לנקמה?
יש אנשים שמשתמשים בטענה שהם "מחפשים צדק בעולם". אם נדמה להם שלא מגיע להם לסבול, הם מנסים לחפש פיצוי באמצעות גרימת סבל לאדם שפגע בהם. זו מעין תקווה להשבת איזון. אלא שגם כאן, עצם הרצון לנקום מראה שלאדם לא רע במאה אחוז - הוא עדיין מצפה שמשהו ישתנה לטובה, במקום להשלים לגמרי עם מצבו.
האם כדאי לנקום או לא?
האמת היא שאין תשובה מוחלטת. החוכמה היא לא להיות תלוי רגשית בצורך לנקום. יש ביטוי: "תלמיד חכם צריך להיות נוקם ונוטר", אך מנגד יש פרשנויות שונות שאפשר לחפש. הרעיון הוא שאדם יכול לבחור לנקום או לא לנקום מתוך בחירה חופשית, בלי להיות "בן ערובה" של הרצון הזה.
למה חשוב לפתח יכולת פנימית גם לנקום וגם לסלוח?
יש כאן שתי קיצונויות שאדם חופשי באמת יכול להגיע אליהן:
האם להראות שטוב לך יכול לשמש ככלי לנקמה?
כן. לעיתים אדם מראה בפומבי "הנה, אני מאושר", רק כדי לגרום לצד השני לסבול יותר. למשל, לאחר פרידה, מעלים תמונות שמחות כדי שהצד הפוגע ירגיש קנאה או חרטה. במידה מסוימת זוהי צורה של נקמה, שכן היא נועדה ליצור סבל רגשי אצל האחר באמצעות השוואה.
מהי השורה התחתונה בנוגע לרצון לנקום?
נקמה כשלעצמה לא מעלימה את הפגיעה המקורית. אם אדם נפגע, הוא עדיין נפגע. כדאי להבין שלעיתים הרצון לנקום נובע מאשליה ש"כך ייפתר הכאב", אבל ההקלה היא לרוב חלקית וזמנית. מצד שני, לא בהכרח צריך לדכא לגמרי את האפשרות לנקום, אלא לפתח גמישות: להיות מסוגל לנקום בלי תלות בכך, ולהיות מסוגל לא לנקום מבלי להרגיש חולשה.
איך מגיעים למצב שניתן לבחור בחופשיות אם לנקום?
על ידי הבנה פנימית עמוקה שהטוב שלך לא חייב להיות תלוי במעשי הזולת. ברגע שבן אדם לומד להרגיש טוב בלי תנאים, הוא יכול לבחור אם להגיב בהתנהגות "נקמנית" או "סולחת", לפי הנסיבות וההקשר - ולא מפני שהוא נאלץ לעשות זאת מתוך כאב או חוסר ברירה.
איזו המלצה כללית אפשר לקחת מהכל?
אדם שרוצה להבין לעומק את מניעיו לנקמה כדאי שיבדוק מדוע רע לו כל כך, מה גורם לו להאמין שהוא "חייב" להרגיש טוב או ש"אסור" לו להיות במצב רע, ומה המשמעות של לגרום סבל לאדם אחר כדי להקל על הסבל האישי. כאשר רואים את מכלול הנקודות, מגלים שלפעמים הדרך לשחרור אמיתי מהכאב היא דווקא להפסיק לתלות את האושר או הצער במצבו של האחר, ולהתמקד ביכולת האישית להיות שלם עם עצמך בכל מצב.
כאשר בני אדם נפגעים, הם לעיתים מרגישים שגרמו להם רע שאין דרך חזרה ממנו. אם באמת היה להם רע במאה אחוז, הם לא היו טורחים לנקום, כי נקמה לא היתה משנה דבר מבחינתם. העובדה שהם מרגישים צורך לנקום מעידה על כך שאינם סובלים סבל מוחלט, ויש להם תקווה או מחשבה שנקמה תשפר את מצבם הרגשי.
מדוע אנשים סבורים שנקמה תפחית את סבלם?
התפיסה הבסיסית היא: "אם לא רק לי רע אלא גם לאדם שפגע בי רע, אז הסבל שלי איכשהו נחלש". זוהי תחושת "צרת רבים חצי נחמה" - הידיעה שיש עוד מישהו שסובל, מפחיתה את תחושת הבדידות והקושי האישי. לדוגמה, אם מישהו חטף סתירה ורע לו, הוא עלול לרצות להחזיר סתירה, מתוך הנחה שעכשיו לא רק הוא נפגע אלא גם הפוגע עצמו.
האם נקמה באמת מועילה או פותרת את הבעיה?
לעיתים אנשים חושבים שאם ינקמו ירגישו טוב, אך בפועל הנקמה לא מעלימה את הפגיעה המקורית. מי שחטף סתירה עדיין חטף אותה, גם אם החזיר סתירה לצד השני. אם מישהו גנב 100 שקלים, אפשר להבין שגניבה חוזרת עשויה להחזיר לך את הכסף שאבד. אבל כשמדובר בכאב רגשי או פיזי, הנקמה לא באמת מרפאה את הנזק שכבר נגרם.
כיצד היבט "צרת רבים חצי נחמה" קשור לנקמה?
אנשים נמשכים לנקמה משום שאם הם רואים שעוד מישהו נפגע, זה מקל במעט על הסבל שלהם. לדוגמה:
- אם שפכו חומצה על אדם ושברו את ידו, כואב לו פיזית ונפשית.
- אך נוסף על כך, כואב לו שהוא "לא רוצה" להיות במצב הזה, כלומר, הוא מאמין שאסור לו לסבול.
- ברגע שהוא גורם גם לאחר לסבול, הוא מרגיש שאיננו היחיד שסובל, ותחושת הסבל שלו הופכת למשהו "נסבל" יותר.
מדוע כשכולם סובלים, הסבל האישי מרגיש פחות?
דוגמה קיצונית היא אדם שהפך עיוור בתאונה ומאוד רע לו. אך אם לפתע כל בני האדם בעולם היו נעשים עיוורים, מצבו לא היה נראה לו גרוע כל כך, שכן אין לו שום "יחס" לראותים אחרים. כך לגבי כל נכות - כשהיא נחלת הכלל, מרגישים פחות את חריגותה. לכן, כשאדם נוקם וגורם סבל גם לאחר, הוא מרגיש שלא רק הוא נמצא במצב גרוע.
האם "צדק" יכול להיות סיבה לנקמה?
יש אנשים שמשתמשים בטענה שהם "מחפשים צדק בעולם". אם נדמה להם שלא מגיע להם לסבול, הם מנסים לחפש פיצוי באמצעות גרימת סבל לאדם שפגע בהם. זו מעין תקווה להשבת איזון. אלא שגם כאן, עצם הרצון לנקום מראה שלאדם לא רע במאה אחוז - הוא עדיין מצפה שמשהו ישתנה לטובה, במקום להשלים לגמרי עם מצבו.
האם כדאי לנקום או לא?
האמת היא שאין תשובה מוחלטת. החוכמה היא לא להיות תלוי רגשית בצורך לנקום. יש ביטוי: "תלמיד חכם צריך להיות נוקם ונוטר", אך מנגד יש פרשנויות שונות שאפשר לחפש. הרעיון הוא שאדם יכול לבחור לנקום או לא לנקום מתוך בחירה חופשית, בלי להיות "בן ערובה" של הרצון הזה.
למה חשוב לפתח יכולת פנימית גם לנקום וגם לסלוח?
יש כאן שתי קיצונויות שאדם חופשי באמת יכול להגיע אליהן:
- מצד אחד, היכולת לעשות רע למי שפגע בך, ולהיות מסוגל לכך רגשית בלי שזה ימוטט אותך.
- מצד שני, היכולת לעזור למי שפגע בך, אפילו "להקל" עליו לפגוע בך, אם תבחר בכך, כי אינך חי ברעיון ש"רק הרצון שלי קובע".
האם להראות שטוב לך יכול לשמש ככלי לנקמה?
כן. לעיתים אדם מראה בפומבי "הנה, אני מאושר", רק כדי לגרום לצד השני לסבול יותר. למשל, לאחר פרידה, מעלים תמונות שמחות כדי שהצד הפוגע ירגיש קנאה או חרטה. במידה מסוימת זוהי צורה של נקמה, שכן היא נועדה ליצור סבל רגשי אצל האחר באמצעות השוואה.
מהי השורה התחתונה בנוגע לרצון לנקום?
נקמה כשלעצמה לא מעלימה את הפגיעה המקורית. אם אדם נפגע, הוא עדיין נפגע. כדאי להבין שלעיתים הרצון לנקום נובע מאשליה ש"כך ייפתר הכאב", אבל ההקלה היא לרוב חלקית וזמנית. מצד שני, לא בהכרח צריך לדכא לגמרי את האפשרות לנקום, אלא לפתח גמישות: להיות מסוגל לנקום בלי תלות בכך, ולהיות מסוגל לא לנקום מבלי להרגיש חולשה.
איך מגיעים למצב שניתן לבחור בחופשיות אם לנקום?
על ידי הבנה פנימית עמוקה שהטוב שלך לא חייב להיות תלוי במעשי הזולת. ברגע שבן אדם לומד להרגיש טוב בלי תנאים, הוא יכול לבחור אם להגיב בהתנהגות "נקמנית" או "סולחת", לפי הנסיבות וההקשר - ולא מפני שהוא נאלץ לעשות זאת מתוך כאב או חוסר ברירה.
איזו המלצה כללית אפשר לקחת מהכל?
אדם שרוצה להבין לעומק את מניעיו לנקמה כדאי שיבדוק מדוע רע לו כל כך, מה גורם לו להאמין שהוא "חייב" להרגיש טוב או ש"אסור" לו להיות במצב רע, ומה המשמעות של לגרום סבל לאדם אחר כדי להקל על הסבל האישי. כאשר רואים את מכלול הנקודות, מגלים שלפעמים הדרך לשחרור אמיתי מהכאב היא דווקא להפסיק לתלות את האושר או הצער במצבו של האחר, ולהתמקד ביכולת האישית להיות שלם עם עצמך בכל מצב.
- נקמה ונקמנות
- איך לא לרצות להרגיש טוב
- צרת רבים חצי נחמה
- תלמיד חכם נוקם ונותר
- רגשות אשמה והתמודדות רגשית