במאמר הזה נדבר על פסיכולוגיה, אימון אישי / קואצ'ינג, יעוץ, מנהיגות ועוד. ומי שיתבונן בעניין יראה, כי יש מכנה משותף בין כל עניין הפסיכולוגיה, לבין עניין האימון האישי, לבין עניין הייעוץ בכלל, ולבין עניין המנהיגות בצורה הרבה יותר. כי בכל אחד ואחד מהדברים הנ"ל, מתרחש תהליך דומה ברמה הפנימית שלו, והוא שהאדם מקבל שכל כלשהו מאדם אחר. והשכל שאותו האדם מקבל, השכל הזה אמור לעזור לו לחיות טוב יותר.
כי כאשר האדם הולך לפסיכולוג או למאמן אישי, או לאיזה יועץ כללי או רוחני, או כאשר האדם הולך אחרי איזה מנהיג רוחני וגורו כלשהו, בין אם הוא הולך אליו בפועל, ובין אם הוא קורא את ספריו וכיו"ב, בכל אחד ואחד מהמקרים האלו, האדם בעצם מחבר את צורת המחשבה שלו, לצורת המחשבה של האדם שאליו הוא הולך כדי לשמוע את דעתו.
ולמרות שבפועל יש צורות שונות כיצד התהליך הזה בא לידי ביטוי, הרי שבפועל תמיד זה אותו התהליך. כי גם כאשר האדם נמצא במצב של דיבור, כגון אצל הפסיכולוג שבו האדם בעיקר אמור לבטא את עצמו, הרי שתמיד בצורה כלשהי צורת המחשבה של הפסיכולוג משפיעה על זה שבא אליו. ובכל מקרה ומקרה, בסופו של דבר חלק מהשכל של הפסיכולוג או המאמן האישי או המנהיג שאחריו הולך האדם, השכל הזה מתחבר לשכל של האדם, והדבר הזה אמור לגרום לאדם לחיות טוב יותר.
ואם נתבונן היטב בעניין, נראה שבימינו אנו, לא חסרים פסיכולוגיים ומאמנים אישיים וגורויים רוחניים כאלו ואחרים. והעולם מלא בספרי הדרכה רוחנית ובספרים שמלאים עצות רוחניות וכיו"ב. ואף על פי כן, אנחנו רואים שבני האדם עדיין לא מגיעים אל תכלית האושר שלהם. ולמרות שיש מגמה של התפתחות רוחנית בעולם, הרי שיש גם מגמה הפוכה של התדרדרות מוסרית וכיו"ב.
והשאלה הנשאלת היא, כיצד יתכן שעם כל ספרי הפסיכולוגיה שיש בעולם, וכל ספרי האימון האישי והייעוץ הרוחני, וכל התורות הרוחניות שהתפרסמו בעולם, כיצד יתכן שעם כל אלו, עדיין רוב בני האדם עדיין לא מאושרים?
וכמובן שאנחנו מדברים, לא רק על אלו שהם לא מודעים לכל המהפכה הרוחנית שיש בעולם, אלא בעיקר על אלו שכן חוו וחווים תהליכים רוחניים והתפתחות אישית, שיכולה לבוא לידי ביטוי בהשתתפות בסדנא, או בהליכה להרצאה, או בהליכה לפסיכולוג או מאמן אישי, או בקריאת ספרי רוחניות וכיו"ב. ולמרות שהאדם הולך ומנסה להתחבר לשכל של כל אותם חכמים, אף על פי כן, האדם עדיין לא מוצא את עצמו בשלמות, ואף אחד לא באמת יכול לומר שהוא הגיע אל המנוחה ואל הנחלה.
ולפעמים נדמה לאדם שהוא הגיע לגן עדן, אבל הוא בכלל הגיע לגיהינום. כי הדרך אל הגהנום רצופה בכוונות טובות. ובכניסה לגהנום מחלקים סוכריות. ולפעמים האדם שמח ונדמה לו שהנה הוא מצא את עצמו, והנה עכשיו הוא הולך להיות מאושר, אבל באמת הוא בסך הכל החליף בעיה אחת בבעיה אחרת. ובגלל שיש לו כרגע מנוחה מהבעיה הקודמת, לכן נדמה לו שהוא הגיע לגן עדן. אבל בסך הכל הוא עכשיו מחליף בעיה אחת בבעיה אחרת.
כאשר הנמשל הוא, שלפעמים האדם מתקרב לאיזו שיטה רוחנית כלשהי, ונדמה לאדם שהנה הוא מצא את האושר. ולפעמים האדם עצמו מגיע לאיזו תובנה, ונדמה לו שהנה הוא מצא את האושר. אבל כאשר עובר הזמן, וכאשר האדם מתקדם מספיק בשיטה הרוחנית שאליה הוא הגיע, אז הוא מגלה שהוא עומד אל מול שוקת שבורה, כי גם השיטה הרוחנית הזאת, היא סופית, וגם היא לא יכולה לספק לו את האושר האין סופי.
ומהות כל העניין הנ"ל הוא, שאף אחד לא יכול למכור את מה שאין לו. וגם אם המוכר ממש ירצה, הוא לא יכול למכור את מה שאין לו. כל שכן, כאשר הוא לא יודע בכלל על קיומו של הדבר שאין לו אותו. והרעיון הוא, כי כאשר הפסיכולוג בעצמו צריך פסיכולוג, וכאשר המאמן האישי בעצמו זקוק לאימון אישי, וכאשר היועץ זקוק לעצה, וכאשר המנהיג עצמו, זקוק למישהו שינהיג אותו, הרי שגם האדם שהולך אחריהם, גם הוא לא יכול להגיע לשלמות שלו.
כי רק מי שהגיע אל השלמות, רק הוא יכול לתת אותה גם לאחרים. ומי שלא הגיע אל השלמות, הוא יכול רק להחליף חיסרון אחד בחיסרון אחר. כי לאדם יש חיסרון פנימי רגשי כלשהו. והאדם הולך אל הפסיכולוג או אל כל אחד אחר, וטוב שכך. והאדם באמצעות התהליך הפסיכולוגי והאימון האישי, באמצעות זה האדם לומד את עצמו, ולומד על עצמו, ועל ידי זה האדם מתקרב לשלמות של עצמו.
אבל, יש הבדל בין כמעט בריא, לבין בריא באמת. וכל זמן שהפסיכולוג עצמו או המאמן האישי עצמו או המנהיג הרוחני עצמו, כל זמן שהם עצמם עוד לא הגיעו אל השלמות האישית של עצמם, אז הם גם לא יכולים להראות לאדם את הדרך אל השלמות האישית של עצמו. כי אם לעצמם הם לא יכולים לעזור, כיצד הם יעזרו לאחרים?!
ומצד אחד כל התקדמות של האדם בחיים, גם אם היא רק התקדמות יחסית, גם היא טובה. וכאשר האדם הולך ליועץ כלשהו, גם אם היועץ הזה מייעץ לו שטויות, גם בזה יש תועלת כלשהי. ולמרות שהאדם לא מבין את התועלת שיש בכל דבר, ולמרות שלפעמים האדם ניזוק מהעצה שהוא קיבל, אבל בכל דבר שיש בעולם, יש בו טוב כלשהו.
וכל שכן כאשר האדם הולך לאיזה פסיכולוג טוב או לאיזה מאמן אישי טוב, או בכלל האדם הולך אחרי איזה מנהיג רוחני טוב כלשהו, שאז הדבר הזה תורם המון לאדם. וכל דבר שמלמד את האדם, הוא טוב. כי כדי להיות מאושר, לשם כך צריך שכל. וכל דבר שהאדם לומד, זה משפר את היכולת השכלית שלו להיות מאושר. כך שכל התפתחות רוחנית היא טובה.
אבל בסופו של דבר, יש מחסום שכלי לאדם, בינו לבין האושר האמיתי. כי השכל של האדם מוגבל. ולכן כל הפסיכולוגים צריכים גם הם פסיכולוג, וכל המאמנים האישיים, כולם זקוקים לאימון אישי, וכל היועצים, זקוקים למישהו שייתן להם עצה, וכל המנהיגים, גם הם צריכים מישהו שינהיג אותם, משום שכולם בני אדם, וכולם מוגבלים ביכולת השכלית שלהם להבין את המציאות, כדי להיות מאושרים בשלמות.
ולמרות כל הצדדים החיוביים שיש בהליכה לפסיכולוג ואימון אישי וכיו"ב, הרי שבסופו של דבר, זה רק חלק מהדרך של האדם אל האושר. כי האושר לא נמצא כולו אצל הפסיכולוג. כי אם הפסיכולוג עצמו לא הגיע לשלמות עצמית בצורה מלאה, הרי שהוא לא יכול להביא את האדם לשלמות...
כי כאשר האדם הולך לפסיכולוג או למאמן אישי, או לאיזה יועץ כללי או רוחני, או כאשר האדם הולך אחרי איזה מנהיג רוחני וגורו כלשהו, בין אם הוא הולך אליו בפועל, ובין אם הוא קורא את ספריו וכיו"ב, בכל אחד ואחד מהמקרים האלו, האדם בעצם מחבר את צורת המחשבה שלו, לצורת המחשבה של האדם שאליו הוא הולך כדי לשמוע את דעתו.
ולמרות שבפועל יש צורות שונות כיצד התהליך הזה בא לידי ביטוי, הרי שבפועל תמיד זה אותו התהליך. כי גם כאשר האדם נמצא במצב של דיבור, כגון אצל הפסיכולוג שבו האדם בעיקר אמור לבטא את עצמו, הרי שתמיד בצורה כלשהי צורת המחשבה של הפסיכולוג משפיעה על זה שבא אליו. ובכל מקרה ומקרה, בסופו של דבר חלק מהשכל של הפסיכולוג או המאמן האישי או המנהיג שאחריו הולך האדם, השכל הזה מתחבר לשכל של האדם, והדבר הזה אמור לגרום לאדם לחיות טוב יותר.
ואם נתבונן היטב בעניין, נראה שבימינו אנו, לא חסרים פסיכולוגיים ומאמנים אישיים וגורויים רוחניים כאלו ואחרים. והעולם מלא בספרי הדרכה רוחנית ובספרים שמלאים עצות רוחניות וכיו"ב. ואף על פי כן, אנחנו רואים שבני האדם עדיין לא מגיעים אל תכלית האושר שלהם. ולמרות שיש מגמה של התפתחות רוחנית בעולם, הרי שיש גם מגמה הפוכה של התדרדרות מוסרית וכיו"ב.
והשאלה הנשאלת היא, כיצד יתכן שעם כל ספרי הפסיכולוגיה שיש בעולם, וכל ספרי האימון האישי והייעוץ הרוחני, וכל התורות הרוחניות שהתפרסמו בעולם, כיצד יתכן שעם כל אלו, עדיין רוב בני האדם עדיין לא מאושרים?
וכמובן שאנחנו מדברים, לא רק על אלו שהם לא מודעים לכל המהפכה הרוחנית שיש בעולם, אלא בעיקר על אלו שכן חוו וחווים תהליכים רוחניים והתפתחות אישית, שיכולה לבוא לידי ביטוי בהשתתפות בסדנא, או בהליכה להרצאה, או בהליכה לפסיכולוג או מאמן אישי, או בקריאת ספרי רוחניות וכיו"ב. ולמרות שהאדם הולך ומנסה להתחבר לשכל של כל אותם חכמים, אף על פי כן, האדם עדיין לא מוצא את עצמו בשלמות, ואף אחד לא באמת יכול לומר שהוא הגיע אל המנוחה ואל הנחלה.
ולפעמים נדמה לאדם שהוא הגיע לגן עדן, אבל הוא בכלל הגיע לגיהינום. כי הדרך אל הגהנום רצופה בכוונות טובות. ובכניסה לגהנום מחלקים סוכריות. ולפעמים האדם שמח ונדמה לו שהנה הוא מצא את עצמו, והנה עכשיו הוא הולך להיות מאושר, אבל באמת הוא בסך הכל החליף בעיה אחת בבעיה אחרת. ובגלל שיש לו כרגע מנוחה מהבעיה הקודמת, לכן נדמה לו שהוא הגיע לגן עדן. אבל בסך הכל הוא עכשיו מחליף בעיה אחת בבעיה אחרת.
כאשר הנמשל הוא, שלפעמים האדם מתקרב לאיזו שיטה רוחנית כלשהי, ונדמה לאדם שהנה הוא מצא את האושר. ולפעמים האדם עצמו מגיע לאיזו תובנה, ונדמה לו שהנה הוא מצא את האושר. אבל כאשר עובר הזמן, וכאשר האדם מתקדם מספיק בשיטה הרוחנית שאליה הוא הגיע, אז הוא מגלה שהוא עומד אל מול שוקת שבורה, כי גם השיטה הרוחנית הזאת, היא סופית, וגם היא לא יכולה לספק לו את האושר האין סופי.
ומהות כל העניין הנ"ל הוא, שאף אחד לא יכול למכור את מה שאין לו. וגם אם המוכר ממש ירצה, הוא לא יכול למכור את מה שאין לו. כל שכן, כאשר הוא לא יודע בכלל על קיומו של הדבר שאין לו אותו. והרעיון הוא, כי כאשר הפסיכולוג בעצמו צריך פסיכולוג, וכאשר המאמן האישי בעצמו זקוק לאימון אישי, וכאשר היועץ זקוק לעצה, וכאשר המנהיג עצמו, זקוק למישהו שינהיג אותו, הרי שגם האדם שהולך אחריהם, גם הוא לא יכול להגיע לשלמות שלו.
כי רק מי שהגיע אל השלמות, רק הוא יכול לתת אותה גם לאחרים. ומי שלא הגיע אל השלמות, הוא יכול רק להחליף חיסרון אחד בחיסרון אחר. כי לאדם יש חיסרון פנימי רגשי כלשהו. והאדם הולך אל הפסיכולוג או אל כל אחד אחר, וטוב שכך. והאדם באמצעות התהליך הפסיכולוגי והאימון האישי, באמצעות זה האדם לומד את עצמו, ולומד על עצמו, ועל ידי זה האדם מתקרב לשלמות של עצמו.
אבל, יש הבדל בין כמעט בריא, לבין בריא באמת. וכל זמן שהפסיכולוג עצמו או המאמן האישי עצמו או המנהיג הרוחני עצמו, כל זמן שהם עצמם עוד לא הגיעו אל השלמות האישית של עצמם, אז הם גם לא יכולים להראות לאדם את הדרך אל השלמות האישית של עצמו. כי אם לעצמם הם לא יכולים לעזור, כיצד הם יעזרו לאחרים?!
ומצד אחד כל התקדמות של האדם בחיים, גם אם היא רק התקדמות יחסית, גם היא טובה. וכאשר האדם הולך ליועץ כלשהו, גם אם היועץ הזה מייעץ לו שטויות, גם בזה יש תועלת כלשהי. ולמרות שהאדם לא מבין את התועלת שיש בכל דבר, ולמרות שלפעמים האדם ניזוק מהעצה שהוא קיבל, אבל בכל דבר שיש בעולם, יש בו טוב כלשהו.
וכל שכן כאשר האדם הולך לאיזה פסיכולוג טוב או לאיזה מאמן אישי טוב, או בכלל האדם הולך אחרי איזה מנהיג רוחני טוב כלשהו, שאז הדבר הזה תורם המון לאדם. וכל דבר שמלמד את האדם, הוא טוב. כי כדי להיות מאושר, לשם כך צריך שכל. וכל דבר שהאדם לומד, זה משפר את היכולת השכלית שלו להיות מאושר. כך שכל התפתחות רוחנית היא טובה.
אבל בסופו של דבר, יש מחסום שכלי לאדם, בינו לבין האושר האמיתי. כי השכל של האדם מוגבל. ולכן כל הפסיכולוגים צריכים גם הם פסיכולוג, וכל המאמנים האישיים, כולם זקוקים לאימון אישי, וכל היועצים, זקוקים למישהו שייתן להם עצה, וכל המנהיגים, גם הם צריכים מישהו שינהיג אותם, משום שכולם בני אדם, וכולם מוגבלים ביכולת השכלית שלהם להבין את המציאות, כדי להיות מאושרים בשלמות.
ולמרות כל הצדדים החיוביים שיש בהליכה לפסיכולוג ואימון אישי וכיו"ב, הרי שבסופו של דבר, זה רק חלק מהדרך של האדם אל האושר. כי האושר לא נמצא כולו אצל הפסיכולוג. כי אם הפסיכולוג עצמו לא הגיע לשלמות עצמית בצורה מלאה, הרי שהוא לא יכול להביא את האדם לשלמות...
050-3331-331