איך שוכחים ילד ברכב ומה המשמעות של זה?

ההרצאה עוסקת בשאלה כיצד יכולות להתרחש טעויות קשות כמו שכחת ילד ברכב, טביעת ילדים בבריכה, והחשש מהתעללות בגן ילדים. אליעד כהן מתאר את התופעות האלה כקשורות ישירות להתנהלות הנפשית והרגשית של ההורים, וכן מציע הסברים שיכולים לעזור להבין את התופעות הללו יותר לעומק.

איך שוכחים ילד ברכב?

הנקודה הראשונה בה מתמקד אליעד כהן היא תופעת שכחת הילדים ברכב, שהיא תופעה שנראית לא ניתנת להבנה במבט ראשון. כיצד יכול הורה לשכוח את הילד בתוך הרכב? כהן מסביר שלמעשה, מדובר לא בטעות רגילה אלא בתופעה שמעידה על "הזנחה רגשית" כלפי הילד. הוא טוען שברוב המקרים, ההורה שוכח את הילד בגלל שהוא מציב את הילד במקום פחות חשוב לעומת דברים אחרים, כמו הפלאפון למשל. כהן מציין שכאשר מדובר על ילדים קטנים, תינוקות במיוחד, ההורה לא רואה אותם כאנשים עצמאיים שדורשים תשומת לב מלאה, אלא יותר כאובייקט שמפריע לפעילות היומיומית שלו. אם ההורה היה שואל את עצמו האם היה שוכח את הילד אם היה במקום אחר או אם היה מדובר במצב חירום, התשובה הייתה כנראה שלילית. אולם, בשל המעגלים הרגשיים והשגרתיים של היום יום, הילד נשכח "כמו שהוא נשכח בכל פעם", במובן שאין קשר רגשי חזק שמחייב את ההורה להתמקד בילד בצורה מוחלטת.

הקשר לתופעות נוספות כמו טביעת ילדים בבריכה

לסוגיה זו יש קשר ישיר לתופעות כמו טביעת ילדים בבריכה. כהן מסביר כי אלו תופעות שמתחברות לנושא של חוסר תשומת לב ברגעי סיכון, דבר שיכול להיגרם כאשר ההורה נמצא במצב של עייפות נפשית, עיסוק בהסחות דעת כמו עבודה או טכנולוגיה, או פשוט חוסר מודעות. כל אלו יחד מובילים למצב שבו ילד יכול להימצא בסיכון מבלי שההורה יהיה ער למצב. ההורה פשוט לא מצליח לשים לב לרגע הקריטי שבו הדבר היה יכול להימנע, שכן הוא ממקד את תשומת הלב בדברים פחות חשובים או יותר נוחים לו באותו רגע.

ההיבט הרגשי של "שכחת הילד"

כחלק מההסבר על שכחת הילד, אליעד כהן מציין גם את האספקט הרגשי - כיצד ההורה מגיב לילד ברגעים בהם הוא מציב את הילד במעמד של "נושא" ולא כאדם עצמאי שיש לו צרכים והרגשות. הוא מציין שברגעים שבהם הילד נמצא פחות חשוב מבחינה רגשית, קל להורים לשכוח אותו או להתעלם מצרכיו. חיבור לרגש ולעצם קיומו של הילד יוצר שינוי מיידי באחריות ובצורת ההתמודדות עם הילד.

מהו "הורות" אמיתית?

כהן מציין שבסופו של דבר, המהות של הורות אמיתית היא לא להביא ילד לעולם רק משום שזו "המשימה" או "הצורך החברתי". הוא מדבר על חינוך שמוביל להבנה של ההורה את המשמעות האמיתית של ההורות - שמירה על הילד, רגישות לצרכיו הרגשיים, ומחויבות טוטאלית. כהן מסביר שהורות צריכה להיעשות מתוך תחושת אחריות עמוקה כלפי הילד, ושלא ניתן להסתמך רק על "אינסטינקטים" אלא על חיבור אמיתי ומודעות למצב של הילד.

האם ההורה היה סומך על מטפל עבורו כפי שהוא סומך על מטפלת לילד?

כחלק מהסברים אלו, כהן מציע דימוי חשוב: מה היה קורה אם היה אדם מבוגר שצריך טיפול כלשהו בעקבות פציעה קשה, האם היה סומך על מישהו שיעשה זאת בשבילו אם הוא לא מכיר אותו או לא יודע מה אמיתי במצב שלו? הוא מראה בהשוואה זו כיצד ההורה אינו שואל את עצמו מספיק שאלות לפני שהוא סומך על גננת או מטפלת בילד, ואין לו את המודעות לבדוק את מצבה של הסביבה החינוכית בצורה רצינית.

מסקנות והמלצות

אליעד כהן מסביר שבסופו של דבר כל אחד יכול להיות אחראי על ילדיו ולבחור את הדרך בה יגיב למצב, אך זה דורש הרבה יותר מודעות עצמית ורגשית להורות. הוא ממליץ על חינוך רציני, מודעות גבוהה לרגשות ולצרכים של הילד, ולהבין שלפעמים החשיבות של הילד חשובה יותר מאשר דברים אחרים.