כאן במאמר נסביר איך למצוא את התשובה לשאלה הגדולה ביותר בעולם. ונסביר גם את עניין השכל האנושי ואת שורש השכל שלו שהוא השכל העל אנושי. ואיך יכול כל אחד להשיג שכל על אנושי ויכולת תפישה על אנושית. ונסביר גם את עניין סיבת כל הסיבות ועוד.

וכפי שכבר ביארתי, לכל השאלות שיש בעולם, יש להם שורש. כי יש שאלה אחת שהיא השורש של כל השאלות. והשאלה הזאת היא לא שאלה רגילה שיש עליה תשובה, אלא היא התשובה עצמה. אך מחמת שהשכל של התשובה הזאת הוא מאוד גדול, לכן האדם לא מסוגל להכיל בתוכו את המידע הזה, ואז נראה לו שהתשובה היא שאלה. אך באמת השאלה היא לא שאלה, אלא היא רק תשובה.

והעניין הוא, כי מי שרוצה למצוא את התשובה לשאלת כל השאלות, עליו להעמיק את מחשבתו בשאלת כל השאלות. כי כל מהותה של שאלת כל השאלות, היא חוסר היכולת של האדם להבין את המידע שאותו הוא גילה.

כי כאשר האדם חוקר בשכלו ומנסה להבין את כל מה שהוא יכול בכל תחום ותחום, בסופו של דבר האדם מגיע לרמת עומק מאוד גדולה של הבנת המציאות. ושם האדם מגלה את הסוד האמיתי של המציאות. כי שם האדם מגלה את המהות האמיתית של המציאות, שהיא לא מה שהאדם רגיל לחשוב שהיא.

כי השכל של המהות של המציאות הוא מאוד גדול. והשכל הזה הוא כ"כ גדול, עד שהוא לא מאפשר לעולם להתקיים כלל. דהיינו, כי כל הפעולות שיש בעולם הזה, וכל המחשבות וכל הרצונות והרגשות, כל אפשרות הקיום שלהם, היא רק על ידי הצמצום של השכל הזה. כי כאשר השכל הזה גלוי, אין שום קיום לשום דבר בעולם. כי השכל הזה הוא גדול מאוד.

והאדם שחי בעולם הזה, הוא חי בסוג של צמצום של השכל הגדול של המציאות. כי כל חייו של האדם, תלויים ביכולת התפישה האנושית שלו. כי לכל אדם יש יכולת תפישה שכלית / רגשית. וכל מה שהאדם חושב / מרגיש / רוצה / עושה וכיו"ב, הכל תלוי ביכולת התפישה של האדם.

וכפי שכבר ביארתי, יכולת התפישה של האדם מוגבלת. כגון לדוגמה שהאדם לא יכול להכיל בתוך מחשבה אחת שלו, את כל מרחב המקום כולו, או את כל ציר הזמן, או את כל שרשרת הסיבה והתוצאה של כל האירועים שיש בעולם. דהיינו, יכולת התפישה של האדם מוגבלת להכיל בתוכה מידע סופי בלבד. אך האדם לא יכול לחשוב בבת אחת על מידע אין סופי.

והנה, גם לשכל של האדם יש שורש. כי גם השכל של האדם הוא חלק ממשהו אחר. כי יש יכולת תפישה אין סופית, שבה ורק בה ניתן לתפוס את האמת האובייקטיבית של המציאות, ולראות את התמונה המלאה וכולי. והשכל של האדם ויכולת התפישה של האדם וכל חוקי הלוגיקה של האדם, הם כולם חלק וצמצום קטן מהשכל הגדול יותר שקיים במציאות.

כי כל דבר הוא חלק מדבר אחר גדול יותר. וכל דבר סופי, שיש לו סוף כלשהו, הוא תמיד חלק ממשהו אחר גדול יותר. וכל הדברים כולם, הם חלקים מהדבר האין סופי. וגם השכל של האדם שאיתו האדם משתמש בחיי היום יום, הוא לא השכל האמיתי, אלא הוא רק חלק קטן וצמצום קטן של השכל הגדול יותר והאין סופי.

וכל הקיום של האדם ושל העולם, הכל תלוי בצמצום השכל של האדם. כי בשכל האין סופי שהוא שורש השכל של האדם, גם שם יש קיום לעולם, אך שם הקיום של העולם הוא שונה ממה שהאדם מכיר בחיי היום יום. וגם בשכל הגדול יותר, גם שם כל הדברים קיימים. אך שם מהות קיומם היא שונה ממהות קיומם של הדברים בזה העולם.

והמציאות מכילה בתוכה גם את השכל האין סופי, וגם את השכל הסופי. והשלמות היא החיבור של שני השכלים האלו. כי השלמות היא שיהיו סוגי קיום שונים של העולם. ויש צורך בהכרח שיהיה קיים גם השכל של האדם, שהוא רק צמצום וחלק של השכל הגדול יותר.

והנה, האדם רגיל לחיות את חייו מתוך השכל המצומצם שלו. ומאחר שהאדם רגיל לחיות את חייו מתוך שכל מצומצם, הדבר הזה גורם לכך שכאשר האדם מתקרב לעומק החוכמה ולעומק הכרת ה"אני" שלו, ולעומק הבנת המציאות, הרי שמה שקורה בעצם, זה שהאדם מתקרב ומגיע לשורש השכל שלו, שהוא התפישה האין סופית.

כי השכל של האדם הוא צמצום וחלק של שכל אחר ויכולת תפישה אחרת אין סופית. וכל מה שיש בעולם, גם הוא רק צמצום וחלק של משהו אחר גדול יותר, שהוא הפנימיות והמהות של כל הדברים כולם.

וכאשר האדם מעמיק את מחשבתו על מהות עצמו ועל מהות העולם והמציאות וכולי, אז האדם מתקרב בעצם לשורש של כל הדברים כולם. שהוא אחד עם שורש השכל של האדם. כי כדי שהאדם יוכל לתפוש במחשבתו את המהות של המציאות, ואת האין סוף, ואת הסיבה הראשונה של כל הסיבות, ואת התכלית האחרונה של כל האירועים, וכדי שהאדם יוכל לראות את התמונה המלאה, לשם כך על האדם להתחבר לשורש השכל שלו, שהוא השכל האין סופי. שהוא ורק הוא יכול להכיל בתוכו את התשובה לשאלת כל השאלות. דהיינו, להבין את המציאות בשלמות.

וכאשר האדם מעמיק את מחשבתו ושואל את עצמו "מי אני" ו"מה אני" ו"מהי התכלית" ו"מהי הסיבה של כל האירועים" וכיו"ב, על ידי זה האדם מקרב את מחשבתו אל הבנת פנימיות ומהות המציאות שאותה אפשר לתפוש רק בשכל אין סופי.

וככל שהאדם מתקרב יותר אל השכל הזה, כך לאט לאט התפישה של האדם את המציאות משתנה. כי בשכל האין סופי, שהוא שורש השכל של האדם, שם תפישת המציאות היא שונה. וכאשר האדם מגיע ומגלה את הסוד של המציאות, דהיינו, מבין את מהות כל האירועים וכל הדברים שיש במציאות, אז בעצם התודעה של האדם עוברת סוג של שדרוג שינוי המרה וטרנספורמציה.

כי ככל שהאדם מעמיק יותר את מחשבתו ומנסה להבין טוב יותר את העולם וכולי, כך האדם מתקרב לשורש השכל שלו. שהוא בעצם תת המודע של האדם. כי יש אצל האדם רמות מודעות שונות. והתודעה של רוב בני האדם בעולם רוב הזמן, היא לא יודעת בכלל שיש שכל גדול יותר, שכל אין סופי כנ"ל, וכל שכן שרוב בני האדם גם לא יודעים ולא מבינים כיצד המציאות נתפשת באותו שכל גדול יותר שהוא שורש השכל של האדם.

והחכם האמיתי הוא מחובר לשורש השכל שלו, בדיוק כפי שהוא מחובר לשכל האנושי שלו. כי החכם האמיתי הוא זה שהוא מכיל בתוכו בבת אחת את שני השכלים האלו. דהיינו, שהוא גם מבין ומחובר בשלמות לשורש השכל של עצמו, וגם הוא חי עם השכל האנושי של בני האדם. והשכל של החכם האמיתי, הוא החיבור של שורש השכל ושל השכל האנושי, שזאת שלמות השכל.

כי השורש של השכל הוא גדול כ"כ, עד שהוא שכל הפוך ומנוגד לשכל האנושי של האדם. ומצד אחד אין שום הבדל בין השכל האנושי הרגיל, לבין שורש השכל האין סופי. ולכן באמת החכם האמיתי מחבר את שני השכלים האלו כשכל אחד.

אבל כאשר האדם מעמיק את מחשבתו ורואה בעיני שכלו את המהות של המציאות, אז מאחר שהאדם כל חייו רגיל להשתמש אך ורק בשכל האנושי הרגיל שלו, אז כאשר האדם רואה את המהות הפנימית של המציאות, וכאשר האדם רואה את הסיבה הראשונה, וכאשר האדם רואה את התכלית הסופית, אז האדם מנסה להבין את הדברים האלו, באמצעות יכולת התפישה הרגילה שלו, שאיתה הוא רגיל לחיות את חיי היום יום.

אך מאחר שהאדם מנסה להבין את השורש של כל הדברים שיש בעולם, כי הסיבה הראשונה, היא השורש של כל הדברים שיש בעולם. כי גם בהבנת הסיבה הראשונה, גם בה יש עומק גדול.

כי מי שרוצה לגלות ולהבין את הסיבה הראשונה, עליו לנסות להבין מהי המהות של סיבה? ומהי סיבה? ומהו זמן? כי הסיבה התוצאה קשורים למהותו של הזמן. וכדי להבין את הסיבה של כל הסיבות, לשם כך יש להבין את מהותו של הזמן, שבו מתרחשים כל האירועים שיש בעולם.

כי כל הסיבות והתוצאות, כולם הם חלקים של הזמן. כי כל הסיבות וכל התוצאות, נמצאים בתוך הזמן. והם חלק מהזמן. ובנוסף, כל הסיבות והתוצאות שיש בעולם, שהם יוצרים את כל האירועים שיש בעולם, כולם גם מתרחשים ונמצאים בתוך מרחב המקום.

כי כל אירוע וכל דבר שקיים בעולם, הוא נמצא בתוך מקום. ואפילו המחשבות של האדם, גם הן תופסות מקום. וכל רגש / רצון / מחשבה וכיו"ב, גם הם תופסות מקום. כי כל דבר הוא חלק קטן של משהו אחר גדול יותר ממנו. וגם המחשבות / רגשות של האדם, גם הם חלק מתוך משהו אחר גדול יותר, שהוא המקום שלהם.

כי המחשבות של האדם, נמצאות בתוך הדבר שהן חלק ממנו. וגם כל הרגשות שיש בעולם, וגם כל השכל שיש בעולם, וגם כל התודעות שיש בעולם, וגם כל הרעיונות שיש בעולם, כל הדברים האלו תופסים מקום. כי כולם נמצאים בתוך הדבר שהם חלק ממנו, שהוא המקום שלהם.

ומאחר שכל האירועים וכל הדברים קיימים בתוך מרחב מקום, לכן כדי להבין את הסיבה ואת התוצאה של כל האירועים, לשם כך יש להבין גם את מהותו של מרחב המקום. כי אם לא היה מרחב מקום ולא היה מרחב זמן, הרי שלא היו אירועים ולא היו סיבות ולא היו תוצאות.

וא"כ קיומה של הסיבה הראשונה, תלוי בקיומם של הזמן ושל המקום. וכדי לגלות את מהותה של הסיבה הראשונה, לשם כך יש להבין את מהותם של הזמן ושל המקום.

ויש כאן עוד רמת עומק נוספת, והיא כי גם למקום וגם לזמן, גם להם יש סיבה. כי יש סיבה מדוע המקום והזמן הם כפי מה שהם. כי מרחב המקום ומימד הזמן, היו יכולים להיות אחרת ממה שהם. וזה בעצם אומר, שיש עוד סיבה אחרת שהיא נמצאת מחוץ למרחב המקום ומחוץ לציר הזמן, שהיא הסיבה של מרחב המקום ושל ציר הזמן, שבתוכם מתרחשים כל האירועים.

וכדי לגלות את הסיבה הראשונה, לשם כך על האדם לגלות את הסיבה של מרחב הזמן ומרחב המקום, שהיא נמצאת מחוץ ולפני קיומם של הזמן ושל המקום.

ויש כאן עוד רמת עומק יותר גדולה, והיא שגם הסיבה הראשונה של הזמן והמקום, גם היא נמצאת בתוך ציר זמן ומרחב מקום גדול עוד יותר. כי כאשר אנחנו אומרים שיש סיבה מחוץ לציר הזמן, והתוצאה שלה היא ציר הזמן, הרי שבעצם הגדרנו אירוע שהתרחש מחוץ למסגרת הזמן שלנו, אך גם הוא עצמו יש לו זמן. כי גם הוא עצמו אירוע. וגם לו עצמו יש סיבה ותוצאה.

דהיינו, כי הסיבה הראשונה של כל הסיבות, היא נמצאת במרחק אין סופי מהתודעה של האדם. כי בכל פעם שהאדם מגדיר אותה, גם אם היא תוגדר כסיבה מחוץ לכל ציר האירועים של הזמן ושל המקום, הרי שתמיד היא עצמה תהיה חלק ממשהו אחר גדול עוד יותר.

ומי שרוצה להבין את כל המציאות בשלמות כדי להיות מאושר, עליו להבין מהי הסיבה הראשונה של כל הסיבות ושל כל הזמנים ושל כל המקומות ושל כל האירועים ושל כל השכל ושל כל מה שקיים.

וכאשר האדם מעמיק את מחשבתו בדברים האלו, אז בסוף הדרך של ההתבוננות, הוא מגלה איזה מידע כלשהו, שהמידע הזה נראה לאדם מוזר לחלוטין. כי הוא שונה מכל מה שהאדם מכיר. כי כנ"ל, האדם רגיל להשתמש ביכולת התפישה הרגילה שלו.