כאשר מישהו לא מסכים איתך וברצונך לשכנע אותו, באפשרותך לעשות זאת במספר דרכים אפשריות. כאן נסביר חלק מהדרכים, וגם חלק מהיתרונות והחסרונות של כל דרך.
אז כאשר מישהו לא מסכים עם דעתך, עומדות לרשותך מספר אפשרויות.
אפשרות 1 - לשלול את דבריו לגמרי, ולהציג את דעתך הנגדית.
אפשרות 2 - להסכים עם דבריו בצורה מלאה, ואח"כ לגרום לו לנסות לחשוב את ההפך, שזאת בעצם דעתך המקורית.
אפשרות 3 - להסכים עם דבריו בצורה חלקית, ואח"כ לנסות להוסיף את דעתך על דעתו.
לדוגמא: נניח שמישהו חושב שדבר כלשהו הוא רע, ואתה חושב שאותו הדבר הוא טוב.
אפשרות 1 - לשלול לגמרי את דעתו, ולומר לו שהוא טועה לגמרי, ושהדבר הוא טוב ולא רע.
אפשרות 2 - להסכים עם דבריו, שאכן הדבר הוא רע ולא טוב. ואח"כ לנסות לשכנע אותו שהדבר הוא טוב ולא רע.
אפשרות 3 - להסכים איתו שהדבר הוא אכן גם רע, ושהוא גם צודק. אבל שאעפ"כ הדבר הוא גם טוב ושהוא לא רק רע.
ואם ננסח את האפשרויות בצורה של גם / רק. אז האפשרויות הן:
1 - לומר לו שהוא רק טועה ושאתה רק צודק.
2 - לומר לו שהוא רק צודק, ואח"כ לנסות לשכנע אותו שהוא רק טועה ורק אתה צודק.
3 - לומר לו שהוא אכן גם צודק, אבל גם אתה צודק.
ועכשיו נסביר את היתרונות ואת החסרונות של כל דרך.
האפשרות הראשונה היא, שלילה מוחלטת של דעתו של היריב, והסכמה מוחלטת עם הדעה שלך. בדרך הזו יש יתרונות שונים. כגון לדוגמא, שהדרך הזו מערערת לגמרי את שיווי המשקל הרגשי של היריב שלך. כי בעצם שוללים לגמרי את דעתו. כי אם מסכימים קצת עם דעתו, זה משאיר לו קצת תחושת ביטחון עצמי. אבל ברגע שלא מסכימים איתו לגמרי, זה יוצר אצלו סוג של זעזוע רגשי ופנימי, שגורם לו לחוסר ביטחון עצמי בדרך שלו.
כי האדם מטבעו רוצה שיתנו לו לגיטימציה. והאגו של האדם רוצה להרגיש שהוא צודק. וברגע ששוללים לגמרי את מה שהאדם אומר, שאומרים לו שהוא רק טועה ושרק ההפך של דבריו הוא הנכון, זה יוצר אצלו זעזוע גדול בדבריו, גורם לו להתבלבל, מכניס אותו ללחץ נפשי, וגורם לו לא להיות בטוח, במה שהוא הכי בטוח.
בצורה הזאת, האדם ששללו את דבריו לגמרי, מתחיל לחשוב שאולי הוא משוגע, ושאם הצד השני מדבר בביטחון מלא, שרק הדעה שלך צודקת, ושהדעה שלו היא רק טעות, זה גורם לאדם להרגיש ששוללים ממנו את כל הלגיטימציה שלו, והוא מתחיל להטיל ספק עמוק בדעה של עצמו.
כי כנ"ל, כאשר מסכימים אפילו קצת עם האדם, זה גורם לו לחזק את האגו שלו ואת הביטחון העצמי שלו בעצמו. וזה יוצר אצל האדם תחושה של בטחון עצמי בדרך שלו. ואז לפעמים זה גורם לו להתעקש יותר מידי, שהוא רק צודק. וזה הכל בגלל שהסכימו איתו שהוא גם צודק. או בגלל שנתנו אפילו טיפת לגיטימציה לדעתו. ואז הוא מתחזק בדעתו, ואח"כ זה יוצר קושי לשכנע אותו להסכים רק עם הדעה הנגדית, או גם עם הדעה הנגדית.
ומנקודת המבט הזו, הכי טוב, זה לשלול לגמרי את דעתו של היריב שלך. ולהראות לו 0 אחוז לגיטימציה ו 0 אחוז סבלנות, ולא להכיל בכלל את דעתו. אלא לשלול אותה מכל וכל. להתעלם ממנה לגמרי. להתייחס אליה כאילו היא כלום, כאילו היא בכלל לא קיימת. ואם אתה מוכרח להתייחס אליה, אז אל תתייחס אליה בכבוד כלשהו. אלא תתייחס אליה, כאילו היא מחלת נפש וכאילו היא שיגעון מוחלט.
ומנקודת המבט הזו, מומלץ להתייחס לדעה של היריב, כאילו שמחוייב המציאות שהוא רק לא צודק, ושאין שום אפשרות בעולם שהוא צודק. ושהוא רק טועה ושהוא לא צודק, אפילו לא בטיפה אחת קטנה. והדבר הזה מערער אצל האדם את הביטחון שלו בדעה העצמית שלו, ומאפשר לו לראות ולקבל את הדעה הנגדית לדעה שלו.
ונחדד: גם אם אתה חושב שהיריב שלך גם צודק, אבל לא רק צודק. גם במקרה כזה, לפעמים, אם תסכים איתו שהוא גם צודק, זה יכול לגרום לו להחזיק בדעה שלו שהוא רק צודק. ולכן מנקודת המבט הזו, הכי מומלץ זה לנקוט את העמדה ההפוכה והמנוגדת לגמרי לדבריו, ולומר לו שהוא רק טועה ולא גם צודק. ואחרי שהוא כבר איבד את הביטחון העצמי שלו בעצמו, עכשיו אפשר להציג לו תיאוריה חדשה לגמרי, שבה, הדעה הקודמת שלו, היא גם צודקת וגם שגויה.
וזה בעצם היתרון הקיים בשלילה מוחלטת של דעתו של היריב שלך. שהיא ערעור הבטחון העצמי שלו בעצמו, ולגרום לו לחשוב שהוא משוגע. ואח"כ אפשר להציג לו את הדעה הנגדית.
אבל, בדרך הזו יש גם חיסרון מאוד גדול. והוא, שלפעמים הגישה הזאת יוצרת בדיוק את התוצאה ההפוכה והנגדית. וישנם מקרים, שבהם, אתה חושב שהשני גם צודק וגם טועה. והוא חושב שהוא רק צודק ושרק הוא צודק. ואם תאמר לו שהוא רק טועה, זה ימנע ממנו להסכים איתך, שהוא גם צודק וגם טועה, והוא ימשיך להחזיק בדעתו שהוא ואך ורק הוא צודק.
וההסבר הוא, שלפעמים האדם מרגיש שמערערים לו את הביטחון העצמי שלו בעצמו. ואז לפעמים האדם מרגיש סוג של איום קיומי על דעתו ועל האגו שלו ועל הגאווה שלו. ואז לפעמים הדבר הזה גורם לאדם להיות מוכן לשקר ולהיות מוכן לסבול ולהיות מוכן לעשות כמעט הכל, כדי להמשיך להיות צודק, כדי לשמור על האגו שלו.
ואם לדוגמא אתה חושב שמישהו הוא רק טועה ושרק אתה צודק. אז מהיבט מסוים, אם תסכים איתו שהוא גם צודק, אז זה ישמור על האגו שלו. ואז הוא לא ירגיש מאוים. ואז אח"כ יהיה יותר קל לשכנע אותו שהוא לא רק צודק אלא גם צודק וגם טועה, או רק טועה.
ובכל מקרה, כאשר שוללים לגמרי את קיומו העצמי ואת דעתו האישית של האדם השני, לפעמים זה גורם לו לערעור הבטחון העצמי שלו לגמרי, ואז הוא משחרר את האחיזה שלו בדעה שלו, והוא יותר מסוגל להבין את הדעה הנגדית לדעה שלו. ולפעמים זה גורם לו עוד יותר להתעקש על הדעה שלו, אפילו אם הוא הבין שהוא טועה. והכל זה רק כדי להגן על הכבוד האבוד שלו. מה שנקרא נצחנות / הרצון לצאת צודק וכיו"ב.
ועד כאן הסברתי את האפשרות שבה אומרים לאדם שהוא רק טועה ושרק אתה צודק.
ועכשיו נסביר עוד אפשרות נוספת, והיא, להסכים עם האדם לגמרי שהוא רק צודק, ואח"כ משם לנסות להוביל אותו להבנה של הדעה שלך, שהיא יכולה להיות שהיריב שלך גם צודק וגם טועה, או רק טועה.
והאפשרות הזאת אומרת, שאם אתה לא מסכים עם מישהו, אז באפשרותך לגרום לו להבין שאתה מסכים איתו לגמרי, ושהוא רק צודק. ואח"כ לנסות להביא אותו להסכמה שונה, שבה הוא יבין שהוא גם טועה ולא רק צודק. או שהוא יסכים שהוא רק טועה ורק אתה צודק.
והיתרונות של השיטה הזאת הם, שברגע שאתה מסכים עם היריב שלך לגמרי, זה בעצם "מרדים" אותו לגמרי, וזה בעצם כמו לתת לו כדורי שינה, שגורמים לו לאבד את הערנות שלו. כי אם לא מסכימים עם האדם, ומראים לו שלא מסכימים אותו, זה גורם לו להישאר עירני ולרצות לצאת צודק ולהוכיח שהוא צודק, כדי לא לאבד את הכוח שלו.
והאפשרות הזאת אומרת, שאם ברצונך לגרום למישהו לשנות את דעתו, אז באפשרותך לגרום לו להרגיש 0 אחוזי איום, ו 100 אחוז הסכמה שלך עם דעתו. ואז האדם משחרר את כל מנגנוני ההגנה שלו, שגורמים לו לרצות להישאר צודק.
ואז אחרי שהאדם חושב שאתה מסכים איתו, אז עכשיו אפשר בצורה זהירה להתחיל להעביר את המסר שלך, בו זמנית בנוסף למסר שלו, בלי שהוא ישים לב, שאתה בעצם אומר את ההפך ממה שהוא אומר.
לדוגמא: מישהו אומר שצריך לעשות דבר כלשהו. אם תאמר לו שלא צריך לעשות את אותו הדבר, אז זה גורם לו להיות עירני, ולהמשיך להתעקש שצריך לעשות את אותו הדבר. ולכן, באפשרותך לומר לו, ברור שאתה צודק, כן אתה צודק, ברור שצריך לעשות את אותו הדבר. וזה גורם לו להבין ולחשוב שאתה מסכים איתו ב 100%.
ואח"כ אתה פשוט אומר את מה שאתה חושב, כאילו זה בעצם מה שאמרתם קודם. דהיינו, שאתה אומר את מה שאתה עצמך חשבת קודם, אבל אתה עושה את זה, כאילו אתה בעצם חוזר על ההסכמה שלך איתו.
ונכון, שזה בעצם לא הגיוני ושזה בעצם סוג של סתירה לוגית. אבל אעפ"כ, לפעמים אחרי שאתה מסכים עם הבן אדם, אז הוא כבר קיבלת את מנת החנופה ותשומת הלב שהוא רצה לקבל, והוא מרגיש שהוא כבר קיבל מספיק כבוד שחיזק לו את האגו ואת הגאווה שלו. ועכשיו אם תגיד את מה שאתה חשבת קודם, אז הוא פחות יתנגד למה שאתה חושב, למרות שבעצם אתה אומר את ההפך של מה שהוא חושב.
והרעיון הוא, ליצור הזדהות מלאה עם הדעה של הצד השני. ואח"כ פשוט להביע דעה שונה / דעה נגדית, שתיראה כהמשך / כחלק / כביטוי של הדעה הראשונה. ויש כאן הטעיה ומניפולציה, ואעפ"כ גם זו שיטת שכנוע, לטיפוסים שרוצים שיכבדו אותם ושיאמרו להם שהם צודקים, גם כאשר הם עצמם מבינים שהם טועים.
ולפעמים אפילו האדם מוכן שתעשה אחרת ממה שהוא אומר שהוא רוצה שתעשה, ובתנאי שתאמר לו שאתה באמת חושב שהוא צודק, ושאתה אכן צריך לעשות מה שהוא רוצה שתעשה. ואח"כ מבחינתו שבפועל תעשה אחרת מדבריו, אבל שזה לא יהיה בצורה פורמאלית, כי זה יפגע לו בדימוי העצמי שלו וכיו"ב.
ויש כאן עוד היבט נוסף, והוא, שברגע שאתה מסכים לגמרי עם הדעה של היריב שלך, אז זה גורם לו להזדהות רגשית איתך, ואז כאשר הוא מסתכל עליך, הוא בעצם רואה את עצמו. ויצירת ההזדהות הזאת, גורמת לו להרגיש, שאתה, זה בעצם הוא. כי כאשר אתה מסכים איתו, אז בעיניו, אתה הופך להיות הוא.
ואז ממילא, אח"כ, גם אם תגיד הפוך, הוא יכול להסכים איתך. כי הוא חושב שזה הוא עצמו אומר את מה שאתה אומר.
ויותר מזה, הוא גם יכול להיות מוכן לחשוב שהוא בעצם משנה את דעתו, כאשר אתה עצמך אומר לו את דעתך המקורית, שהיא שונה מדעתו.
ז"א, שאם תגיד לאדם שהוא טועה, הוא לא רוצה לצאת טועה, ואז הוא יתנגד לדעתך. אבל אם תסכים איתו שהוא צודק, אז תהיה הזדהות רגשית. ואז כאשר תעלה את הדעה המקורית שלך, למרות שהיא מנוגדת לדעתו של היריב שלך, אז גם אם היריב שלך ישים לב שבעצם יש כאן עכשיו דעה נגדית לדעתו, אז היריב שלך יכול להתייחס לזה, שזה כאילו הוא עצמו משנה את דעתו שלו עצמו, מתוך בחירה חופשית שלו עצמו, ולא מתוך כניעה של האגו שלו.
כי אם תגיד לו שהוא טועה, אז אם הוא יסכים לשנות את דעתו, זה יהיה מתוך זה שהוא נכנע לדעתך, וזה פוגע לו באגו שלו. כי הוא צריך לשנות את דעתו, בגלל כוח חיצוני לו. והוא חווה שהוא מוכרח להסכים איתך, וזה פוגע בו. אבל אם תגיד לו שאתה מסכים איתו, ואח"כ תציג את הדעה הנגדית. אז לפעמים האדם יהיה מוכן להסכים עם הדעה הנגדית, כי זה נותן לו את התחושה, שהוא עצמו בוחר לחשוב את הדעה הנגדית, ושהיא לא נכפית עליו...
אז כאשר מישהו לא מסכים עם דעתך, עומדות לרשותך מספר אפשרויות.
אפשרות 1 - לשלול את דבריו לגמרי, ולהציג את דעתך הנגדית.
אפשרות 2 - להסכים עם דבריו בצורה מלאה, ואח"כ לגרום לו לנסות לחשוב את ההפך, שזאת בעצם דעתך המקורית.
אפשרות 3 - להסכים עם דבריו בצורה חלקית, ואח"כ לנסות להוסיף את דעתך על דעתו.
לדוגמא: נניח שמישהו חושב שדבר כלשהו הוא רע, ואתה חושב שאותו הדבר הוא טוב.
אפשרות 1 - לשלול לגמרי את דעתו, ולומר לו שהוא טועה לגמרי, ושהדבר הוא טוב ולא רע.
אפשרות 2 - להסכים עם דבריו, שאכן הדבר הוא רע ולא טוב. ואח"כ לנסות לשכנע אותו שהדבר הוא טוב ולא רע.
אפשרות 3 - להסכים איתו שהדבר הוא אכן גם רע, ושהוא גם צודק. אבל שאעפ"כ הדבר הוא גם טוב ושהוא לא רק רע.
ואם ננסח את האפשרויות בצורה של גם / רק. אז האפשרויות הן:
1 - לומר לו שהוא רק טועה ושאתה רק צודק.
2 - לומר לו שהוא רק צודק, ואח"כ לנסות לשכנע אותו שהוא רק טועה ורק אתה צודק.
3 - לומר לו שהוא אכן גם צודק, אבל גם אתה צודק.
ועכשיו נסביר את היתרונות ואת החסרונות של כל דרך.
האפשרות הראשונה היא, שלילה מוחלטת של דעתו של היריב, והסכמה מוחלטת עם הדעה שלך. בדרך הזו יש יתרונות שונים. כגון לדוגמא, שהדרך הזו מערערת לגמרי את שיווי המשקל הרגשי של היריב שלך. כי בעצם שוללים לגמרי את דעתו. כי אם מסכימים קצת עם דעתו, זה משאיר לו קצת תחושת ביטחון עצמי. אבל ברגע שלא מסכימים איתו לגמרי, זה יוצר אצלו סוג של זעזוע רגשי ופנימי, שגורם לו לחוסר ביטחון עצמי בדרך שלו.
כי האדם מטבעו רוצה שיתנו לו לגיטימציה. והאגו של האדם רוצה להרגיש שהוא צודק. וברגע ששוללים לגמרי את מה שהאדם אומר, שאומרים לו שהוא רק טועה ושרק ההפך של דבריו הוא הנכון, זה יוצר אצלו זעזוע גדול בדבריו, גורם לו להתבלבל, מכניס אותו ללחץ נפשי, וגורם לו לא להיות בטוח, במה שהוא הכי בטוח.
בצורה הזאת, האדם ששללו את דבריו לגמרי, מתחיל לחשוב שאולי הוא משוגע, ושאם הצד השני מדבר בביטחון מלא, שרק הדעה שלך צודקת, ושהדעה שלו היא רק טעות, זה גורם לאדם להרגיש ששוללים ממנו את כל הלגיטימציה שלו, והוא מתחיל להטיל ספק עמוק בדעה של עצמו.
כי כנ"ל, כאשר מסכימים אפילו קצת עם האדם, זה גורם לו לחזק את האגו שלו ואת הביטחון העצמי שלו בעצמו. וזה יוצר אצל האדם תחושה של בטחון עצמי בדרך שלו. ואז לפעמים זה גורם לו להתעקש יותר מידי, שהוא רק צודק. וזה הכל בגלל שהסכימו איתו שהוא גם צודק. או בגלל שנתנו אפילו טיפת לגיטימציה לדעתו. ואז הוא מתחזק בדעתו, ואח"כ זה יוצר קושי לשכנע אותו להסכים רק עם הדעה הנגדית, או גם עם הדעה הנגדית.
ומנקודת המבט הזו, הכי טוב, זה לשלול לגמרי את דעתו של היריב שלך. ולהראות לו 0 אחוז לגיטימציה ו 0 אחוז סבלנות, ולא להכיל בכלל את דעתו. אלא לשלול אותה מכל וכל. להתעלם ממנה לגמרי. להתייחס אליה כאילו היא כלום, כאילו היא בכלל לא קיימת. ואם אתה מוכרח להתייחס אליה, אז אל תתייחס אליה בכבוד כלשהו. אלא תתייחס אליה, כאילו היא מחלת נפש וכאילו היא שיגעון מוחלט.
ומנקודת המבט הזו, מומלץ להתייחס לדעה של היריב, כאילו שמחוייב המציאות שהוא רק לא צודק, ושאין שום אפשרות בעולם שהוא צודק. ושהוא רק טועה ושהוא לא צודק, אפילו לא בטיפה אחת קטנה. והדבר הזה מערער אצל האדם את הביטחון שלו בדעה העצמית שלו, ומאפשר לו לראות ולקבל את הדעה הנגדית לדעה שלו.
ונחדד: גם אם אתה חושב שהיריב שלך גם צודק, אבל לא רק צודק. גם במקרה כזה, לפעמים, אם תסכים איתו שהוא גם צודק, זה יכול לגרום לו להחזיק בדעה שלו שהוא רק צודק. ולכן מנקודת המבט הזו, הכי מומלץ זה לנקוט את העמדה ההפוכה והמנוגדת לגמרי לדבריו, ולומר לו שהוא רק טועה ולא גם צודק. ואחרי שהוא כבר איבד את הביטחון העצמי שלו בעצמו, עכשיו אפשר להציג לו תיאוריה חדשה לגמרי, שבה, הדעה הקודמת שלו, היא גם צודקת וגם שגויה.
וזה בעצם היתרון הקיים בשלילה מוחלטת של דעתו של היריב שלך. שהיא ערעור הבטחון העצמי שלו בעצמו, ולגרום לו לחשוב שהוא משוגע. ואח"כ אפשר להציג לו את הדעה הנגדית.
אבל, בדרך הזו יש גם חיסרון מאוד גדול. והוא, שלפעמים הגישה הזאת יוצרת בדיוק את התוצאה ההפוכה והנגדית. וישנם מקרים, שבהם, אתה חושב שהשני גם צודק וגם טועה. והוא חושב שהוא רק צודק ושרק הוא צודק. ואם תאמר לו שהוא רק טועה, זה ימנע ממנו להסכים איתך, שהוא גם צודק וגם טועה, והוא ימשיך להחזיק בדעתו שהוא ואך ורק הוא צודק.
וההסבר הוא, שלפעמים האדם מרגיש שמערערים לו את הביטחון העצמי שלו בעצמו. ואז לפעמים האדם מרגיש סוג של איום קיומי על דעתו ועל האגו שלו ועל הגאווה שלו. ואז לפעמים הדבר הזה גורם לאדם להיות מוכן לשקר ולהיות מוכן לסבול ולהיות מוכן לעשות כמעט הכל, כדי להמשיך להיות צודק, כדי לשמור על האגו שלו.
ואם לדוגמא אתה חושב שמישהו הוא רק טועה ושרק אתה צודק. אז מהיבט מסוים, אם תסכים איתו שהוא גם צודק, אז זה ישמור על האגו שלו. ואז הוא לא ירגיש מאוים. ואז אח"כ יהיה יותר קל לשכנע אותו שהוא לא רק צודק אלא גם צודק וגם טועה, או רק טועה.
ובכל מקרה, כאשר שוללים לגמרי את קיומו העצמי ואת דעתו האישית של האדם השני, לפעמים זה גורם לו לערעור הבטחון העצמי שלו לגמרי, ואז הוא משחרר את האחיזה שלו בדעה שלו, והוא יותר מסוגל להבין את הדעה הנגדית לדעה שלו. ולפעמים זה גורם לו עוד יותר להתעקש על הדעה שלו, אפילו אם הוא הבין שהוא טועה. והכל זה רק כדי להגן על הכבוד האבוד שלו. מה שנקרא נצחנות / הרצון לצאת צודק וכיו"ב.
ועד כאן הסברתי את האפשרות שבה אומרים לאדם שהוא רק טועה ושרק אתה צודק.
ועכשיו נסביר עוד אפשרות נוספת, והיא, להסכים עם האדם לגמרי שהוא רק צודק, ואח"כ משם לנסות להוביל אותו להבנה של הדעה שלך, שהיא יכולה להיות שהיריב שלך גם צודק וגם טועה, או רק טועה.
והאפשרות הזאת אומרת, שאם אתה לא מסכים עם מישהו, אז באפשרותך לגרום לו להבין שאתה מסכים איתו לגמרי, ושהוא רק צודק. ואח"כ לנסות להביא אותו להסכמה שונה, שבה הוא יבין שהוא גם טועה ולא רק צודק. או שהוא יסכים שהוא רק טועה ורק אתה צודק.
והיתרונות של השיטה הזאת הם, שברגע שאתה מסכים עם היריב שלך לגמרי, זה בעצם "מרדים" אותו לגמרי, וזה בעצם כמו לתת לו כדורי שינה, שגורמים לו לאבד את הערנות שלו. כי אם לא מסכימים עם האדם, ומראים לו שלא מסכימים אותו, זה גורם לו להישאר עירני ולרצות לצאת צודק ולהוכיח שהוא צודק, כדי לא לאבד את הכוח שלו.
והאפשרות הזאת אומרת, שאם ברצונך לגרום למישהו לשנות את דעתו, אז באפשרותך לגרום לו להרגיש 0 אחוזי איום, ו 100 אחוז הסכמה שלך עם דעתו. ואז האדם משחרר את כל מנגנוני ההגנה שלו, שגורמים לו לרצות להישאר צודק.
ואז אחרי שהאדם חושב שאתה מסכים איתו, אז עכשיו אפשר בצורה זהירה להתחיל להעביר את המסר שלך, בו זמנית בנוסף למסר שלו, בלי שהוא ישים לב, שאתה בעצם אומר את ההפך ממה שהוא אומר.
לדוגמא: מישהו אומר שצריך לעשות דבר כלשהו. אם תאמר לו שלא צריך לעשות את אותו הדבר, אז זה גורם לו להיות עירני, ולהמשיך להתעקש שצריך לעשות את אותו הדבר. ולכן, באפשרותך לומר לו, ברור שאתה צודק, כן אתה צודק, ברור שצריך לעשות את אותו הדבר. וזה גורם לו להבין ולחשוב שאתה מסכים איתו ב 100%.
ואח"כ אתה פשוט אומר את מה שאתה חושב, כאילו זה בעצם מה שאמרתם קודם. דהיינו, שאתה אומר את מה שאתה עצמך חשבת קודם, אבל אתה עושה את זה, כאילו אתה בעצם חוזר על ההסכמה שלך איתו.
ונכון, שזה בעצם לא הגיוני ושזה בעצם סוג של סתירה לוגית. אבל אעפ"כ, לפעמים אחרי שאתה מסכים עם הבן אדם, אז הוא כבר קיבלת את מנת החנופה ותשומת הלב שהוא רצה לקבל, והוא מרגיש שהוא כבר קיבל מספיק כבוד שחיזק לו את האגו ואת הגאווה שלו. ועכשיו אם תגיד את מה שאתה חשבת קודם, אז הוא פחות יתנגד למה שאתה חושב, למרות שבעצם אתה אומר את ההפך של מה שהוא חושב.
והרעיון הוא, ליצור הזדהות מלאה עם הדעה של הצד השני. ואח"כ פשוט להביע דעה שונה / דעה נגדית, שתיראה כהמשך / כחלק / כביטוי של הדעה הראשונה. ויש כאן הטעיה ומניפולציה, ואעפ"כ גם זו שיטת שכנוע, לטיפוסים שרוצים שיכבדו אותם ושיאמרו להם שהם צודקים, גם כאשר הם עצמם מבינים שהם טועים.
ולפעמים אפילו האדם מוכן שתעשה אחרת ממה שהוא אומר שהוא רוצה שתעשה, ובתנאי שתאמר לו שאתה באמת חושב שהוא צודק, ושאתה אכן צריך לעשות מה שהוא רוצה שתעשה. ואח"כ מבחינתו שבפועל תעשה אחרת מדבריו, אבל שזה לא יהיה בצורה פורמאלית, כי זה יפגע לו בדימוי העצמי שלו וכיו"ב.
ויש כאן עוד היבט נוסף, והוא, שברגע שאתה מסכים לגמרי עם הדעה של היריב שלך, אז זה גורם לו להזדהות רגשית איתך, ואז כאשר הוא מסתכל עליך, הוא בעצם רואה את עצמו. ויצירת ההזדהות הזאת, גורמת לו להרגיש, שאתה, זה בעצם הוא. כי כאשר אתה מסכים איתו, אז בעיניו, אתה הופך להיות הוא.
ואז ממילא, אח"כ, גם אם תגיד הפוך, הוא יכול להסכים איתך. כי הוא חושב שזה הוא עצמו אומר את מה שאתה אומר.
ויותר מזה, הוא גם יכול להיות מוכן לחשוב שהוא בעצם משנה את דעתו, כאשר אתה עצמך אומר לו את דעתך המקורית, שהיא שונה מדעתו.
ז"א, שאם תגיד לאדם שהוא טועה, הוא לא רוצה לצאת טועה, ואז הוא יתנגד לדעתך. אבל אם תסכים איתו שהוא צודק, אז תהיה הזדהות רגשית. ואז כאשר תעלה את הדעה המקורית שלך, למרות שהיא מנוגדת לדעתו של היריב שלך, אז גם אם היריב שלך ישים לב שבעצם יש כאן עכשיו דעה נגדית לדעתו, אז היריב שלך יכול להתייחס לזה, שזה כאילו הוא עצמו משנה את דעתו שלו עצמו, מתוך בחירה חופשית שלו עצמו, ולא מתוך כניעה של האגו שלו.
כי אם תגיד לו שהוא טועה, אז אם הוא יסכים לשנות את דעתו, זה יהיה מתוך זה שהוא נכנע לדעתך, וזה פוגע לו באגו שלו. כי הוא צריך לשנות את דעתו, בגלל כוח חיצוני לו. והוא חווה שהוא מוכרח להסכים איתך, וזה פוגע בו. אבל אם תגיד לו שאתה מסכים איתו, ואח"כ תציג את הדעה הנגדית. אז לפעמים האדם יהיה מוכן להסכים עם הדעה הנגדית, כי זה נותן לו את התחושה, שהוא עצמו בוחר לחשוב את הדעה הנגדית, ושהיא לא נכפית עליו...
050-3331-331