הספר להיות אלוהים - עולם החלומות האמיתי, פיצול אישיות, חלום או מציאות, דמיון או מציאות, שינה, חלומות - חלק 4
האם העולם שלנו הוא בעצם רק חלום?
אחת השאלות העתיקות והמרתקות ביותר היא השאלה האם העולם שבו אנו חיים הוא למעשה רק חלום, או במילים אחרות, האם המציאות שלנו אינה אמיתית אלא סוג של אשליה? אם נקבל לרגע את האפשרות שהעולם הוא אכן חלום, עולה מיד השאלה: מי הוא זה שחולם אותו, ואם קיים חולם, כיצד הוא קיים? נניח שזה באמת חלום, האם יש "מציאות אמיתית" יותר מחוץ לחלום שלנו? ואם כן, מה בדיוק קורה באותה המציאות האמיתית?
מה קורה אם החלום נמצא בתוך חלום אחר?
כאשר אנו מעלים את האפשרות שהמציאות היא חלום, אנחנו יכולים גם לשאול, אולי אנחנו נמצאים בתוך חלום שנמצא בעצמו בתוך חלום אחר, וכך הלאה עד אינסוף? ואז נשאלת השאלה מי הוא החולם המקורי, ואיך החלומות הללו נוצרו מלכתחילה? אם נניח שאין שום דבר מעלינו, איך אנחנו יכולים לחלום על משהו? הרי חלומות בדרך כלל משקפים משהו שקיים במציאות החיצונית. אך אם אין שום דבר חיצוני, כיצד החלומות נוצרים?
האם זה בכלל משנה אם אנחנו בתוך חלום?
יש אנשים שטוענים שזה כלל לא משנה אם אנחנו חיים בתוך חלום או בתוך מציאות אמיתית. מה זה בעצם משנה אם האדם מגלה שהוא חי בתוך חלום? נניח שמישהו יחליט שאם הוא בתוך חלום, הוא רוצה להתעורר ממנו - האם המציאות שאליה יתעורר תהיה טובה יותר? האם זה יספק אותו? אליעד מדגיש שאם לאדם לא טוב כאן, לא יהיה לו טוב בשום מקום אחר, שכן תחושת החיסרון, אי הנוחות והרצון תמיד תלווה אותו, לא משנה באיזו מציאות הוא נמצא. יש אנשים שבגלל תפיסה זו בוחרים להתאבד כדי להתעורר כביכול מחלום החיים, אך גם שם הם לא מוצאים שחרור או הקלה אמיתית.
כיצד ניתן להתעורר מהחלום?
אם האדם מבין שהוא נמצא בתוך חלום עצמי של עצמו, הדבר בהחלט יכול לשנות את חוויית המציאות שלו. מי שמבין לעומק שהוא חולם, מרגיש שיש לו אפשרות להתעורר ולהשתחרר מהמציאות שבה הוא נמצא. הדרך האמיתית להתעורר, לפי אליעד, היא להפעיל את השכל עד הסוף ולהבין שהכל הוא "אחד". ההבנה העמוקה של האחדות של הכל תגרום לאדם להתעורר מכל סוגי החלומות.
איך אפשר לבדוק האם המציאות שלנו אמיתית יותר מהחלום?
כדי לבדוק אם המציאות שלנו אמיתית יותר מהחלום, האדם צריך להתבונן פנימה עמוק מאוד אל תוך עצמו ואל תוך פנימיות הדברים, עד שיגיע למהות הראשונה של כל הדברים. אם האדם בתוך חלום היה מתבונן מספיק עמוק ושואל את עצמו: "מה זה באמת הספר הזה שאני מחזיק בחלום? מאיפה הוא הגיע? איפה הוא נמצא?" בסופו של דבר הוא היה מגיע להבנה שהספר והחלום כולו אינם קיימים במובן אובייקטיבי וממשי, אלא קיימים רק במציאות תודעתית. באותה דרך בדיוק, אם האדם יתבונן במציאות שבה הוא נמצא כרגע, הוא יגיע למסקנה דומה שהעולם הזה הוא גם סוג של אשליה, או חלום, כי בסופו של דבר הכל נובע ממהות אחת בסיסית של תודעה.
אם הכל אחד, למה אנחנו חיים בכלל?
האדם שואל את עצמו: אם המציאות היא "אחד", אם הכל כלום, למה בכלל לחיות? למה בכלל לעשות משהו? יש שתי דרכים לענות על כך: דרך אחת חיצונית אומרת שאף פעם לא תהיה תשובה סופית לשאלה זו, כי כל תשובה תוביל מיד לשאלה נוספת. דרך אחרת היא הבנה פנימית עמוקה שאם הכל הוא באמת כלום או אחד מוחלט, אז אין בכלל צורך לשאול את השאלה, כי השאלה עצמה מתבטלת. אך אנשים בדרך כלל לא מרגישים מסופקים מהתשובה הזו, כיוון שהם תמיד חוששים שאולי זו לא התשובה הנכונה. תמיד קיים ספק.
האם האדם שולט על חייו?
לפי אליעד, האדם לא באמת שולט על חייו, בדיוק כפי שבחלום אנחנו לא שולטים על מה שקורה בו. אדם שחולם חלום מדבר עם דמויות בחלום,...
אחת השאלות העתיקות והמרתקות ביותר היא השאלה האם העולם שבו אנו חיים הוא למעשה רק חלום, או במילים אחרות, האם המציאות שלנו אינה אמיתית אלא סוג של אשליה? אם נקבל לרגע את האפשרות שהעולם הוא אכן חלום, עולה מיד השאלה: מי הוא זה שחולם אותו, ואם קיים חולם, כיצד הוא קיים? נניח שזה באמת חלום, האם יש "מציאות אמיתית" יותר מחוץ לחלום שלנו? ואם כן, מה בדיוק קורה באותה המציאות האמיתית?
מה קורה אם החלום נמצא בתוך חלום אחר?
כאשר אנו מעלים את האפשרות שהמציאות היא חלום, אנחנו יכולים גם לשאול, אולי אנחנו נמצאים בתוך חלום שנמצא בעצמו בתוך חלום אחר, וכך הלאה עד אינסוף? ואז נשאלת השאלה מי הוא החולם המקורי, ואיך החלומות הללו נוצרו מלכתחילה? אם נניח שאין שום דבר מעלינו, איך אנחנו יכולים לחלום על משהו? הרי חלומות בדרך כלל משקפים משהו שקיים במציאות החיצונית. אך אם אין שום דבר חיצוני, כיצד החלומות נוצרים?
האם זה בכלל משנה אם אנחנו בתוך חלום?
יש אנשים שטוענים שזה כלל לא משנה אם אנחנו חיים בתוך חלום או בתוך מציאות אמיתית. מה זה בעצם משנה אם האדם מגלה שהוא חי בתוך חלום? נניח שמישהו יחליט שאם הוא בתוך חלום, הוא רוצה להתעורר ממנו - האם המציאות שאליה יתעורר תהיה טובה יותר? האם זה יספק אותו? אליעד מדגיש שאם לאדם לא טוב כאן, לא יהיה לו טוב בשום מקום אחר, שכן תחושת החיסרון, אי הנוחות והרצון תמיד תלווה אותו, לא משנה באיזו מציאות הוא נמצא. יש אנשים שבגלל תפיסה זו בוחרים להתאבד כדי להתעורר כביכול מחלום החיים, אך גם שם הם לא מוצאים שחרור או הקלה אמיתית.
כיצד ניתן להתעורר מהחלום?
אם האדם מבין שהוא נמצא בתוך חלום עצמי של עצמו, הדבר בהחלט יכול לשנות את חוויית המציאות שלו. מי שמבין לעומק שהוא חולם, מרגיש שיש לו אפשרות להתעורר ולהשתחרר מהמציאות שבה הוא נמצא. הדרך האמיתית להתעורר, לפי אליעד, היא להפעיל את השכל עד הסוף ולהבין שהכל הוא "אחד". ההבנה העמוקה של האחדות של הכל תגרום לאדם להתעורר מכל סוגי החלומות.
איך אפשר לבדוק האם המציאות שלנו אמיתית יותר מהחלום?
כדי לבדוק אם המציאות שלנו אמיתית יותר מהחלום, האדם צריך להתבונן פנימה עמוק מאוד אל תוך עצמו ואל תוך פנימיות הדברים, עד שיגיע למהות הראשונה של כל הדברים. אם האדם בתוך חלום היה מתבונן מספיק עמוק ושואל את עצמו: "מה זה באמת הספר הזה שאני מחזיק בחלום? מאיפה הוא הגיע? איפה הוא נמצא?" בסופו של דבר הוא היה מגיע להבנה שהספר והחלום כולו אינם קיימים במובן אובייקטיבי וממשי, אלא קיימים רק במציאות תודעתית. באותה דרך בדיוק, אם האדם יתבונן במציאות שבה הוא נמצא כרגע, הוא יגיע למסקנה דומה שהעולם הזה הוא גם סוג של אשליה, או חלום, כי בסופו של דבר הכל נובע ממהות אחת בסיסית של תודעה.
אם הכל אחד, למה אנחנו חיים בכלל?
האדם שואל את עצמו: אם המציאות היא "אחד", אם הכל כלום, למה בכלל לחיות? למה בכלל לעשות משהו? יש שתי דרכים לענות על כך: דרך אחת חיצונית אומרת שאף פעם לא תהיה תשובה סופית לשאלה זו, כי כל תשובה תוביל מיד לשאלה נוספת. דרך אחרת היא הבנה פנימית עמוקה שאם הכל הוא באמת כלום או אחד מוחלט, אז אין בכלל צורך לשאול את השאלה, כי השאלה עצמה מתבטלת. אך אנשים בדרך כלל לא מרגישים מסופקים מהתשובה הזו, כיוון שהם תמיד חוששים שאולי זו לא התשובה הנכונה. תמיד קיים ספק.
האם האדם שולט על חייו?
לפי אליעד, האדם לא באמת שולט על חייו, בדיוק כפי שבחלום אנחנו לא שולטים על מה שקורה בו. אדם שחולם חלום מדבר עם דמויות בחלום,...
- האם המציאות היא חלום?
- איך להתעורר מחלום החיים?
- מהי אחדות המציאות?
- מי חולם את החלום?
- האם יש מציאות מעבר לזמן ומקום?
- איך לדעת אם המציאות אמיתית?
- מהי המשמעות של החיים?
הספר להיות אלוהים, חלק שני, עמוד 195
אחת השאלות הכי עתיקות בעולם היא, האם העולם הזה הוא רק חלום? ואם זה חלום, אז מי חולם אותו? ואם זה חלום, האם החולם קיים, ואיך הוא קיים? ואם העולם שלנו רק חלום, אז מה קורה במציאות האמיתית?
אם אנחנו אומרים שהעולם שלנו חלום, אז אין הבדל בין החלום למציאות. אז מה אמיתי? ואולי זה חלום, בתוך חלום, בתוך חלום עד אין סוף? ויבוא מישהו אחר וישאל, האם זה בכלל משנה שאנחנו בתוך חלום?
אם אין כלום, אז איך נוצר משהו? אם לא היית קיים קודם, אז איך עכשיו אתה קיים? אם האדם רוצה לדעת, מה יקרה לו אחרי שהוא ימות, הוא צריך לדעת מה היה לפני שנולד. אם האדם לא יודע איך נוצרה הטרנספורמציה ביצירת התודעה שלו, אז הוא לא יוכל לדעת מה יהיה אחר כך.
אם לאדם טוב, אז טוב לו בכל מקום, ואם לא טוב לו, לא יהיה לו טוב במקום אחר. ולא יעזור לו להתאבד, כי הרצון ותחושת הקיום שלו ממשיכים איתו לאן שהוא ילך.
אם האדם מבין שהוא נמצא בתוך חלום עצמי של עצמו, חוויית המציאות שלו משתנה. ובחוויה הוא יתייחס לחיים אחרת, יהיה לו לאן לברוח. אם האדם רוצה להתעורר מהחלום, הוא צריך להפעיל את השכל, להבין שזה אחד, ואז הוא יתעורר. כל פעם שאתה זוכר שזה אחד, אתה מחוץ לכל החלומות.
אם היית חווה שאתה עצמך בוחר עכשיו את המצב, אז לא הייתה לך התנגדות כבמאי של הסרט.
ובכל מקרה נשאלת השאלה, האם המציאות שלנו היא יותר ממשית מהחלום? ואיך אפשר לדעת? ואם אני בתוך חלום בעולם הזה, האם אני יכול להתעורר למציאות האמיתית? ובכלל איך נוצר החלום של המציאות הזאת? האם מישהו בכלל נרדם, ואיך הוא נרדם.
ומי שיתבונן יראה, כי אין שום הבדל בין העולם הממשי שלנו, לבין העולם הממשי של האדם שנמצא בתוך החלום. ואיך בודקים? באמצעות התבוננות פנימית, להסתכל עמוק, עמוק, עמוק לתוכך, אבל כל כך עמוק, עד שתגיע למהות הראשונה של כל הדברים. אם האדם יבדוק את המהות של הדברים, בסוף הוא יגיע לאחד, ואז הוא יצא מהחלום.
האדם אומר למשל, אם הכל זה כלום, אז מדוע אני חי? ואם זה לא כלום, אז גם בשביל מה הוא חי? אלא שיש שני פרספקטיבות, האחת חיצונית, אם תשאל, למה אני חי? תמיד תהיה לך עוד שאלה. אבל מפרספקטיבה שנייה, אם אתה מבין שזה כלום, אז אין לך שאלה מדוע אתה חי. והאדם לא מסופק מהתשובה הזאת, כי היא לא נכונה, למה? כי כשהאדם נאחז במשהו, תמיד הוא יחשוב, אולי זה לא נכון. כי אם האדם נאחז בתשובה כל שהיא, תמיד תמיד יהיה לו ספק.
מי שרוצה לחוות עוד יקומים, שפשוט ילך לישון.
מי שרוצה לדעת ולחקור בקשר למציאות, צריך להתבונן פנימה, לאני שלו, עד לקצה הראשון של התודעה העצמית שלו. לבדוק, מי הוא זה שיודע שהוא קיים, ולנסות להבין מה קורה שם. תבדוק, מה גורם לכך שאתה יודע שאתה קיים? מי יודע שהוא קיים? אם תבדוק זאת, אתה תגלה, שאתה זה צורה של זמן ומקום, ושהקיום שלך לא מחויב, ואתה יכול להיות קיים וגם לא קיים, ושיש אני ולא אני, ויש מחוץ לאני וללא אני, ואז זה אומר שאין הבדל בין האני ללא אני, אתה מגלה שבמהות שלך אין הבדל בין אני ללא אני, דהיינו, כלום.
למשל האדם חולם חלום, ובחלום שלו אנשים מדברים ומתכננים תוכניות, ואז האדם פתאום מתעורר מהחלום וכל מה שהאנשים תכננו ודברו הכל נעלם. וכך במציאות שלנו, האדם מתכנן כל מיני תוכניות ולמעשה הוא תלוי בזה שחולם אותו.
האדם לא יכול להתפלל לאלוהים, כי למעשה אלוהים הוא זה שגורם לאדם להתפלל אליו, למעשה אלוהים מפעיל את האדם.
בשורש אין הבדל בין האני ללא אני, והמקום והזמן הם גם רק צורות שונות, שמתאחדות לישות אחת שהיא חסרת המקום והזמן.
אם היינו מאחדים את כל הדברים, ומגיעים לשני ישויות, אז היינו אומרים שיש משהו שמקיף אותם. אבל כאשר הגעת למקיף, שמקיף את הכל, אז הוא עצמו המקיף. כאשר מבינים שהכל אחד, אז למעשה מגיעים למקום שאין בו בתוך, לפני, מגיעים לאחד שאין בו צורה ואין בו הגדרה.
יש את הנפרדות, שבה דבר שונה מדבר. ולכל הדברים ששונים, יש מכנה משותף שמקיף אותם. וכאן נשאלת השאלה, האם נעצרנו? במבט אחד אפשר להגיד לא, נקח קבוצה שתכיל את סך כל הדברים + המקיף שלהם. אם הפזאל הוא החלקים שלו אז סיימנו, אבל אם הפזאל הוא לא החלקים שלו, אז יש קבוצה גדולה יותר שמקיפה את הפאזל + החלקים שלו.
אחרי שהאדם מבין שזה אחד, אז הוא מבין שוב שזה אחד, ומבין שוב שזה אחד. מצד אחד מה זה משנה? אם אתה לא יודע, זה לא משנה כמה אתה לא יודע. אם אני לא יודע שום דבר, אז איך אפשר עוד יותר לדעת שום דבר? אבל אפשר להגיד גם, עד כמה חזק אצלך הלא יודע. אתה גם יכול...
אחת השאלות הכי עתיקות בעולם היא, האם העולם הזה הוא רק חלום? ואם זה חלום, אז מי חולם אותו? ואם זה חלום, האם החולם קיים, ואיך הוא קיים? ואם העולם שלנו רק חלום, אז מה קורה במציאות האמיתית?
אם אנחנו אומרים שהעולם שלנו חלום, אז אין הבדל בין החלום למציאות. אז מה אמיתי? ואולי זה חלום, בתוך חלום, בתוך חלום עד אין סוף? ויבוא מישהו אחר וישאל, האם זה בכלל משנה שאנחנו בתוך חלום?
אם אין כלום, אז איך נוצר משהו? אם לא היית קיים קודם, אז איך עכשיו אתה קיים? אם האדם רוצה לדעת, מה יקרה לו אחרי שהוא ימות, הוא צריך לדעת מה היה לפני שנולד. אם האדם לא יודע איך נוצרה הטרנספורמציה ביצירת התודעה שלו, אז הוא לא יוכל לדעת מה יהיה אחר כך.
אם לאדם טוב, אז טוב לו בכל מקום, ואם לא טוב לו, לא יהיה לו טוב במקום אחר. ולא יעזור לו להתאבד, כי הרצון ותחושת הקיום שלו ממשיכים איתו לאן שהוא ילך.
אם האדם מבין שהוא נמצא בתוך חלום עצמי של עצמו, חוויית המציאות שלו משתנה. ובחוויה הוא יתייחס לחיים אחרת, יהיה לו לאן לברוח. אם האדם רוצה להתעורר מהחלום, הוא צריך להפעיל את השכל, להבין שזה אחד, ואז הוא יתעורר. כל פעם שאתה זוכר שזה אחד, אתה מחוץ לכל החלומות.
אם היית חווה שאתה עצמך בוחר עכשיו את המצב, אז לא הייתה לך התנגדות כבמאי של הסרט.
ובכל מקרה נשאלת השאלה, האם המציאות שלנו היא יותר ממשית מהחלום? ואיך אפשר לדעת? ואם אני בתוך חלום בעולם הזה, האם אני יכול להתעורר למציאות האמיתית? ובכלל איך נוצר החלום של המציאות הזאת? האם מישהו בכלל נרדם, ואיך הוא נרדם.
ומי שיתבונן יראה, כי אין שום הבדל בין העולם הממשי שלנו, לבין העולם הממשי של האדם שנמצא בתוך החלום. ואיך בודקים? באמצעות התבוננות פנימית, להסתכל עמוק, עמוק, עמוק לתוכך, אבל כל כך עמוק, עד שתגיע למהות הראשונה של כל הדברים. אם האדם יבדוק את המהות של הדברים, בסוף הוא יגיע לאחד, ואז הוא יצא מהחלום.
האדם אומר למשל, אם הכל זה כלום, אז מדוע אני חי? ואם זה לא כלום, אז גם בשביל מה הוא חי? אלא שיש שני פרספקטיבות, האחת חיצונית, אם תשאל, למה אני חי? תמיד תהיה לך עוד שאלה. אבל מפרספקטיבה שנייה, אם אתה מבין שזה כלום, אז אין לך שאלה מדוע אתה חי. והאדם לא מסופק מהתשובה הזאת, כי היא לא נכונה, למה? כי כשהאדם נאחז במשהו, תמיד הוא יחשוב, אולי זה לא נכון. כי אם האדם נאחז בתשובה כל שהיא, תמיד תמיד יהיה לו ספק.
מי שרוצה לחוות עוד יקומים, שפשוט ילך לישון.
מי שרוצה לדעת ולחקור בקשר למציאות, צריך להתבונן פנימה, לאני שלו, עד לקצה הראשון של התודעה העצמית שלו. לבדוק, מי הוא זה שיודע שהוא קיים, ולנסות להבין מה קורה שם. תבדוק, מה גורם לכך שאתה יודע שאתה קיים? מי יודע שהוא קיים? אם תבדוק זאת, אתה תגלה, שאתה זה צורה של זמן ומקום, ושהקיום שלך לא מחויב, ואתה יכול להיות קיים וגם לא קיים, ושיש אני ולא אני, ויש מחוץ לאני וללא אני, ואז זה אומר שאין הבדל בין האני ללא אני, אתה מגלה שבמהות שלך אין הבדל בין אני ללא אני, דהיינו, כלום.
למשל האדם חולם חלום, ובחלום שלו אנשים מדברים ומתכננים תוכניות, ואז האדם פתאום מתעורר מהחלום וכל מה שהאנשים תכננו ודברו הכל נעלם. וכך במציאות שלנו, האדם מתכנן כל מיני תוכניות ולמעשה הוא תלוי בזה שחולם אותו.
האדם לא יכול להתפלל לאלוהים, כי למעשה אלוהים הוא זה שגורם לאדם להתפלל אליו, למעשה אלוהים מפעיל את האדם.
בשורש אין הבדל בין האני ללא אני, והמקום והזמן הם גם רק צורות שונות, שמתאחדות לישות אחת שהיא חסרת המקום והזמן.
אם היינו מאחדים את כל הדברים, ומגיעים לשני ישויות, אז היינו אומרים שיש משהו שמקיף אותם. אבל כאשר הגעת למקיף, שמקיף את הכל, אז הוא עצמו המקיף. כאשר מבינים שהכל אחד, אז למעשה מגיעים למקום שאין בו בתוך, לפני, מגיעים לאחד שאין בו צורה ואין בו הגדרה.
יש את הנפרדות, שבה דבר שונה מדבר. ולכל הדברים ששונים, יש מכנה משותף שמקיף אותם. וכאן נשאלת השאלה, האם נעצרנו? במבט אחד אפשר להגיד לא, נקח קבוצה שתכיל את סך כל הדברים + המקיף שלהם. אם הפזאל הוא החלקים שלו אז סיימנו, אבל אם הפזאל הוא לא החלקים שלו, אז יש קבוצה גדולה יותר שמקיפה את הפאזל + החלקים שלו.
אחרי שהאדם מבין שזה אחד, אז הוא מבין שוב שזה אחד, ומבין שוב שזה אחד. מצד אחד מה זה משנה? אם אתה לא יודע, זה לא משנה כמה אתה לא יודע. אם אני לא יודע שום דבר, אז איך אפשר עוד יותר לדעת שום דבר? אבל אפשר להגיד גם, עד כמה חזק אצלך הלא יודע. אתה גם יכול...
050-3331-331