לדעת שהכל טוב.

לדעת שהכל טוב = שלמות רגשית.

כל זמן שהאדם אינו יודע בידיעה מלאה ושלמה שהכל טוב, הרי שהוא תמיד ירגיש חסר.

לא משנה מה יהיה לאדם, הוא תמיד ימשיך לרצות.

או לרצות שיהיה לו טוב יותר, או לרצות שלא יהיה לו פחות טוב.

בכל מקרה, תחושת החסר והרצון התמידי תמיד ימשיכו להציק לאדם, גם אם יהיה לו את כל מה שהוא רוצה.

רצון = חסר שונה מ: שלמות רגשית.

המצב היחיד שבו האדם משתחרר מהרצון ומהחסר, הוא המצב שבו הוא יודע בידיעה שלמה שהכל טוב.

כאשר האדם יודע שהכל טוב, הרי שממילא הוא מפסיק לרצות יותר טוב, כי אין יותר טוב והכל תמיד הכי טוב בשלמות שאין שלמות אחריה.

וכמובן שהוא גם לא מפחד מכך שיהיה לו פחות טוב, מאחר שאין פחות טוב והכל טוב בשלמות תמיד.

כאשר האדם יודע שהכל טוב = אין יותר / פחות טוב = אין יותר / פחות רע = הכל טוב תמיד באמת.

כאשר האדם משתחרר מהרצון שלו לחלוטין, אז הוא מרגיש טוב באמת.

מהי ידיעה שלמה שהכל טוב?

מי שינסה לדעת שהכל טוב כדי להרגיש טוב, הרי שזה עדיין לא יהיה מושלם.

ז"א כל זמן שהידיעה שהכל טוב, אינה נובעת מידיעת האמת הבלתי תלויה שהכל טוב, אלא רק מתוך אמונה בכך שהכל טוב, הרי שזו ידיעה שאינה שלמה.

אם האדם לא יודע שהכל טוב, ומשום כך הוא רוצה לחשוב שהכל טוב כדי להרגיש טוב, אז כמובן שזה יותר טוב להאמין באמת שהכל טוב, מאשר לחיות בטעות ולחשוב שיש רע כלשהו.

אך יחד עם זאת, זאת עדיין לא ידיעה שלמה שנובעת מידיעת האמת.

ידיעה שלמה = כאשר כל התודעה של האדם, יודעת אך ורק את הידיעה שהכל טוב, ללא שום ידיעה נוספת.

פירוש:

כל זמן שהאדם יודע שהכל טוב + עוד ידיעה כלשהי, הרי שהידיעה שהכל טוב אינה ידיעה שלמה.

כאשר האדם יודע שהכל טוב + יודע את ה"אני" שלו, הרי שזו אינה ידיעה שלמה. מאחר שהאדם אינו יודע עדיין...