מלך או עבד, הכל רע, הכל טוב, הכל אחד, רשימו, רצוא ושוב, שורש הרצון הראשון, התאבדות, חיים אחרי המוות, הכי טוב, הכי רע
מהי החוויה של האדם שנמצא באחדות מוחלטת?
אחת הנקודות המרכזיות שמעלה אליעד היא ההבנה של מצב האחדות, מצב שבו האדם חווה שאין הבדל בין דבר לדבר, אפילו לא בין הטוב לרע. כשהאדם מגיע למצב של אחדות מוחלטת, הוא מאבד את היכולת להבחין אם משהו הוא טוב או רע, אם הוא רצוי או לא רצוי, ואפילו לא מרגיש את עצמו כקיים. אליעד מתאר מצב זה באמצעות דוגמה פשוטה: נניח שאדם נמצא במצב של אחדות מוחלטת, ופתאום פוגעים בו פיזית. האם הוא מרגיש זאת ככאב? לפי אליעד, הוא לא ירגיש זאת כלל, כי מבחינתו אין לו קיום נפרד מהכאב, ואין לו שום תחושה שזה טוב או רע. האדם במצב זה פשוט לא מרגיש שהוא בכלל קיים.
כיצד מרגיש אדם שיוצא ממצב של אחדות בחזרה לעולם הרגיל?
כאשר האדם יוצא ממצב של אחדות וחוזר לתודעת נפרדות, הוא נתקל בשאלות רבות על מה שקרה בזמן שהוא היה באחדות. אליעד מביא דוגמה נוספת: נניח שאתה מתעורר בעולם ואומרים לך שאתה כבר נמצא בעולם כמה שעות, אך מבחינתך התחושה היא שרק הרגע הגעת לעולם, כי לפני כן היית במצב של אחדות. מצד אחד, יש זיכרון עמום של האחדות, אבל מהצד השני, יש ספק האם בכלל באמת היית שם. במצב זה, האדם נע בין פרספקטיבות שונות: לפעמים מרגיש שהוא באמת היה באחדות, ולפעמים זה נראה לו כדמיון בלבד.
מהן ארבע הפרספקטיבות שאליעד מציג לגבי החוויה של האדם במציאות?
אליעד מפרט ארבע פרספקטיבות מרכזיות:
אליעד מסביר שכאשר האדם זוכר את האחדות ויודע שהוא זה שיצר את המציאות, אז גם כשהוא חווה סבל או קושי, הוא מבין שזה הרצון שלו בתור אלוהים. כשמשהו רע קורה, הוא אומר לעצמו: "זה בדיוק מה שרציתי שיקרה." המודעות הזאת גורמת לו להרגיש תחושת כוח ושליטה עוצמתית, אפילו יותר מאשר במצבים טובים. דווקא הכאב והסבל מחדדים לו שהוא עושה בדיוק את מה שהוא רוצה, ולכן ברגעים כאלה הוא הכי מרגיש כמו אלוהים.
מדוע האחדות מובילה לתחושה של חוסר משמעות?
אליעד מציין שכאשר האדם נמצא כל הזמן במצב של טוב מוחלט, אין שום משמעות לטוב הזה. הוא מדגים זאת בכך שאם האדם תמיד היה רק מאושר, הוא כלל לא היה מרגיש מאושר, כי אין לו למה להשוות את זה. גם המצב ההפוך נכון: אם תמיד היה רע לו, הוא היה מתרגל ולא מרגיש שזה רע. בסופו של דבר, שני המצבים - הכי טוב והכי רע - מובילים לאותה תוצאה: חוסר תחושה מוחלט וחוסר משמעות.
מהו שורש הרצון הראשון וכיצד הוא נוצר לפי אליעד?
אליעד מסביר שהרצון הראשון נוצר ללא רצון מקדים. כלומר, לפני שהופיע הרצון הראשון, לא היה שום רצון שקדם לו. מצב זה הוא מצב של בחירה מוחלטת, כי אם אין רצון בכלל, אין דבר שמכריח אותך לפעול. כך הרצון הראשון הוא למעשה הפעולה החופשית ביותר של אלוהים - אלוהים יצר את הרצון של עצמו מתוך חופש מוחלט. זהו מצב שבו אין סיבה מדוע נוצר הרצון, כי כל סיבה תיחשב לרצון קודם.
כיצד האדם מתמודד עם הסבל כשהוא יודע שהוא עצמו יצר אותו?
אחת הסוגיות המרכזיות שעולות היא כיצד האדם יכול להתמודד עם סבל כאשר הוא מבין שהוא עצמו יצר את הסבל שלו....
אחת הנקודות המרכזיות שמעלה אליעד היא ההבנה של מצב האחדות, מצב שבו האדם חווה שאין הבדל בין דבר לדבר, אפילו לא בין הטוב לרע. כשהאדם מגיע למצב של אחדות מוחלטת, הוא מאבד את היכולת להבחין אם משהו הוא טוב או רע, אם הוא רצוי או לא רצוי, ואפילו לא מרגיש את עצמו כקיים. אליעד מתאר מצב זה באמצעות דוגמה פשוטה: נניח שאדם נמצא במצב של אחדות מוחלטת, ופתאום פוגעים בו פיזית. האם הוא מרגיש זאת ככאב? לפי אליעד, הוא לא ירגיש זאת כלל, כי מבחינתו אין לו קיום נפרד מהכאב, ואין לו שום תחושה שזה טוב או רע. האדם במצב זה פשוט לא מרגיש שהוא בכלל קיים.
כיצד מרגיש אדם שיוצא ממצב של אחדות בחזרה לעולם הרגיל?
כאשר האדם יוצא ממצב של אחדות וחוזר לתודעת נפרדות, הוא נתקל בשאלות רבות על מה שקרה בזמן שהוא היה באחדות. אליעד מביא דוגמה נוספת: נניח שאתה מתעורר בעולם ואומרים לך שאתה כבר נמצא בעולם כמה שעות, אך מבחינתך התחושה היא שרק הרגע הגעת לעולם, כי לפני כן היית במצב של אחדות. מצד אחד, יש זיכרון עמום של האחדות, אבל מהצד השני, יש ספק האם בכלל באמת היית שם. במצב זה, האדם נע בין פרספקטיבות שונות: לפעמים מרגיש שהוא באמת היה באחדות, ולפעמים זה נראה לו כדמיון בלבד.
מהן ארבע הפרספקטיבות שאליעד מציג לגבי החוויה של האדם במציאות?
אליעד מפרט ארבע פרספקטיבות מרכזיות:
-
מצב המלך:
האדם מרגיש שהכל רצונו ושהוא שולט במציאות, הכל מושלם כי כך הוא רוצה. -
מצב העבד:
האדם מרגיש חסר שליטה, כאילו המציאות כופה עליו סבל ודברים שהוא לא רוצה. -
מצב המעורבב:
האדם חווה מצב שבו יש בו זמנית טוב ורע, הוא לא סובל לחלוטין אבל גם לא נהנה לחלוטין. -
מצב הכלום:
האדם לא יודע כלום, לא מרגיש טוב ולא רע, לא שולט ולא נשלט. במצב זה, האדם הוא מעבר לתפיסות של טוב או רע, שליטה או חוסר שליטה.
אליעד מסביר שכאשר האדם זוכר את האחדות ויודע שהוא זה שיצר את המציאות, אז גם כשהוא חווה סבל או קושי, הוא מבין שזה הרצון שלו בתור אלוהים. כשמשהו רע קורה, הוא אומר לעצמו: "זה בדיוק מה שרציתי שיקרה." המודעות הזאת גורמת לו להרגיש תחושת כוח ושליטה עוצמתית, אפילו יותר מאשר במצבים טובים. דווקא הכאב והסבל מחדדים לו שהוא עושה בדיוק את מה שהוא רוצה, ולכן ברגעים כאלה הוא הכי מרגיש כמו אלוהים.
מדוע האחדות מובילה לתחושה של חוסר משמעות?
אליעד מציין שכאשר האדם נמצא כל הזמן במצב של טוב מוחלט, אין שום משמעות לטוב הזה. הוא מדגים זאת בכך שאם האדם תמיד היה רק מאושר, הוא כלל לא היה מרגיש מאושר, כי אין לו למה להשוות את זה. גם המצב ההפוך נכון: אם תמיד היה רע לו, הוא היה מתרגל ולא מרגיש שזה רע. בסופו של דבר, שני המצבים - הכי טוב והכי רע - מובילים לאותה תוצאה: חוסר תחושה מוחלט וחוסר משמעות.
מהו שורש הרצון הראשון וכיצד הוא נוצר לפי אליעד?
אליעד מסביר שהרצון הראשון נוצר ללא רצון מקדים. כלומר, לפני שהופיע הרצון הראשון, לא היה שום רצון שקדם לו. מצב זה הוא מצב של בחירה מוחלטת, כי אם אין רצון בכלל, אין דבר שמכריח אותך לפעול. כך הרצון הראשון הוא למעשה הפעולה החופשית ביותר של אלוהים - אלוהים יצר את הרצון של עצמו מתוך חופש מוחלט. זהו מצב שבו אין סיבה מדוע נוצר הרצון, כי כל סיבה תיחשב לרצון קודם.
כיצד האדם מתמודד עם הסבל כשהוא יודע שהוא עצמו יצר אותו?
אחת הסוגיות המרכזיות שעולות היא כיצד האדם יכול להתמודד עם סבל כאשר הוא מבין שהוא עצמו יצר את הסבל שלו....
- מהו שורש הרצון הראשון?
- האם אפשר להיות תמיד מאושר?
- איך להתמודד עם סבל?
- מה המשמעות של רשימו?
- האם אחרי המוות התודעה נעלמת?
- למה אלוהים ברא את הרצון?