7:50דמיון או שכל או רגש - מה אמת ומה שקר?
האם הדמיון הוא שקר והשכל הוא אמת?
שאלה חשובה שעולה בהסבר של אליעד כהן, נוגעת למהות הדמיון והשכל, ושואלת האם הדמיון הוא שקר מוחלט והשכל הוא אמת מוחלטת, או שאולי יש מורכבות גדולה יותר בנושא.
מדוע לא ניתן להסתמך רק על דמיון או רק על שכל?
אליעד כהן מתחיל בכך שמי שמעוניין לחיות חיים טובים באמת חייב להבין את המציאות, כי מי שמשקר לעצמו רק יסבול, אלא אם כן הוא מסוגל לשקר באופן מוחלט עד הסוף. לדוגמה, אם נפל על אדם עץ, הוא יכול לשקר לעצמו ולומר שאין עץ ולא נפל עליו כלום, וכך יימנע מכאב נפשי. אבל ברוב המקרים האדם לא מסוגל לשקר לעצמו עד הסוף, ולכן עליו לשאוף להבין את האמת. אם הוא יזגזג בין שקר לאמת, הוא ירגיש סבל.
כדי להבין את האמת, על האדם להסתמך על השכל ולא על הדמיון, מכיוון שהדמיון יכול להטעות. למשל, אדם משוגע שהולך ברחוב ומדמיין פיל, למרות שאין פיל. השכל מבין מיד שהדמיון הוא שקר, והפיל איננו שם באמת. עוד דוגמה: אדם שנמצא במדבר וחושב שהוא רואה מים בגלל הדמיון, אך השכל יאמר לו שמדובר רק בהזיה.
אך האם זה אומר שהדמיון הוא בהכרח שקר והשכל הוא תמיד אמת? לא, משום שאליעד מסביר שכל דמיון בעולם מכיל בתוכו גם אמת כלשהי, כמו כן השכל האנושי מלא אף הוא בשקרים רבים.
כיצד גם השכל וגם הדמיון מכילים שקרים ואמיתות בו - זמנית?
אליעד כהן מדגים זאת באמצעות תפיסת הימין והשמאל. האדם בטוח בשכלו שימין ושמאל הם שני צדדים נפרדים לחלוטין, אך במציאות האבסולוטית מדובר בעצם באותה ישות ממש, כי הכל יחסי לנקודת מבט. כלומר, מה שנחשב בשכל האחד כאמת יכול להיות שקר מנקודת מבט אבסולוטית.
דוגמה נוספת היא תפיסת האחדות. מנקודת מבט מסוימת, אחדות מוחלטת יכולה להיתפס כדמיון בלבד, מכיוון שקשה לתפוס כיצד הכל אחד. מצד שני, דווקא התפיסה שהכל נפרד יכולה להיות דמיונית, כאשר המציאות האמיתית היא של אחדות.
מה לעשות במקרה של מחלוקת בין שכל לדמיון?
אליעד כהן מסביר שאם לאדם יש מחלוקת בין מה שהשכל שלו אומר לבין מה שהרגש או הדמיון אומרים, אז האמת היא שגם השכל וגם הדמיון טועים, משום שהאמת האמיתית היא מצב שבו כל הכוחות שבאדם מסכימים ביניהם. אם האדם היה מגיע לאמת האמיתית, השכל והדמיון היו מסכימים לחלוטין, ולא היו מתעוררים ספקות.
לדוגמה, אם נופל עץ על האדם והוא משקר לעצמו באופן חלקי ("לא נפל עלי עץ"), הוא עדיין ירגיש את הכאב, משום שלא הגיע לשקר עד הסוף. רק כאשר יגיע לאמת מוחלטת או לשקר מוחלט, תיעלם תחושת הספק והקונפליקט.
האדם צריך תמיד לחפש את האמת באותו רגע, בהתאם למה שהוא מבין כנקודת האמת. גם אם האדם עדיין לא הגיע לאמת מוחלטת, עליו להמשיך וללכת לפי מה שנדמה לו באותו רגע כאמיתי יותר. בדרך זו האמת שלו תתפתח ותהפוך למדויקת יותר ויותר עד לרגע שיבין את המציאות באופן אחיד, ואז גם השכל, הדמיון והרגש יתחברו לדבר אחד.
מה העיקרון המרכזי בחיפוש האמת לפי אליעד כהן?
העיקרון המרכזי שאליעד מדגיש הוא לא להיתפס לשכל או לדמיון, אלא רק לאמת עצמה. האדם צריך להכיר בכך שהשכל שלו יכול להטעות בדיוק כמו הדמיון, ומה שנראה לו כדמיון מוחלט יכול להיות בעצם שכל מוחלט ולהפך. כלומר, השכל הכי גדול יכול להתברר כשקר, והדמיון הכי מופרך יכול להתברר כאמת.
בסופו של דבר, אליעד מסביר שבשורש הכל אחד. כאשר האדם מגיע לאחדות בין השכל, הדמיון והרגש, הוא חווה שקט נפשי מוחלט, משום שאין בו יותר ספק וקונפליקט פנימי.
מהו המסר הסופי של אליעד כהן לגבי הדמיון והשכל?
לסיכום, אליעד כהן מבהיר שגם השכל וגם הדמיון חשובים וטובים. האדם צריך לשאוף לחבר בין שניהם דרך האמת, כאשר בסופו של דבר, יגלה כי שניהם מהווים ישות אחת. כך מגיע האדם לתחושת שקט נפשי ושלמות אמיתית.
שאלה חשובה שעולה בהסבר של אליעד כהן, נוגעת למהות הדמיון והשכל, ושואלת האם הדמיון הוא שקר מוחלט והשכל הוא אמת מוחלטת, או שאולי יש מורכבות גדולה יותר בנושא.
מדוע לא ניתן להסתמך רק על דמיון או רק על שכל?
אליעד כהן מתחיל בכך שמי שמעוניין לחיות חיים טובים באמת חייב להבין את המציאות, כי מי שמשקר לעצמו רק יסבול, אלא אם כן הוא מסוגל לשקר באופן מוחלט עד הסוף. לדוגמה, אם נפל על אדם עץ, הוא יכול לשקר לעצמו ולומר שאין עץ ולא נפל עליו כלום, וכך יימנע מכאב נפשי. אבל ברוב המקרים האדם לא מסוגל לשקר לעצמו עד הסוף, ולכן עליו לשאוף להבין את האמת. אם הוא יזגזג בין שקר לאמת, הוא ירגיש סבל.
כדי להבין את האמת, על האדם להסתמך על השכל ולא על הדמיון, מכיוון שהדמיון יכול להטעות. למשל, אדם משוגע שהולך ברחוב ומדמיין פיל, למרות שאין פיל. השכל מבין מיד שהדמיון הוא שקר, והפיל איננו שם באמת. עוד דוגמה: אדם שנמצא במדבר וחושב שהוא רואה מים בגלל הדמיון, אך השכל יאמר לו שמדובר רק בהזיה.
אך האם זה אומר שהדמיון הוא בהכרח שקר והשכל הוא תמיד אמת? לא, משום שאליעד מסביר שכל דמיון בעולם מכיל בתוכו גם אמת כלשהי, כמו כן השכל האנושי מלא אף הוא בשקרים רבים.
כיצד גם השכל וגם הדמיון מכילים שקרים ואמיתות בו - זמנית?
אליעד כהן מדגים זאת באמצעות תפיסת הימין והשמאל. האדם בטוח בשכלו שימין ושמאל הם שני צדדים נפרדים לחלוטין, אך במציאות האבסולוטית מדובר בעצם באותה ישות ממש, כי הכל יחסי לנקודת מבט. כלומר, מה שנחשב בשכל האחד כאמת יכול להיות שקר מנקודת מבט אבסולוטית.
דוגמה נוספת היא תפיסת האחדות. מנקודת מבט מסוימת, אחדות מוחלטת יכולה להיתפס כדמיון בלבד, מכיוון שקשה לתפוס כיצד הכל אחד. מצד שני, דווקא התפיסה שהכל נפרד יכולה להיות דמיונית, כאשר המציאות האמיתית היא של אחדות.
מה לעשות במקרה של מחלוקת בין שכל לדמיון?
אליעד כהן מסביר שאם לאדם יש מחלוקת בין מה שהשכל שלו אומר לבין מה שהרגש או הדמיון אומרים, אז האמת היא שגם השכל וגם הדמיון טועים, משום שהאמת האמיתית היא מצב שבו כל הכוחות שבאדם מסכימים ביניהם. אם האדם היה מגיע לאמת האמיתית, השכל והדמיון היו מסכימים לחלוטין, ולא היו מתעוררים ספקות.
לדוגמה, אם נופל עץ על האדם והוא משקר לעצמו באופן חלקי ("לא נפל עלי עץ"), הוא עדיין ירגיש את הכאב, משום שלא הגיע לשקר עד הסוף. רק כאשר יגיע לאמת מוחלטת או לשקר מוחלט, תיעלם תחושת הספק והקונפליקט.
האדם צריך תמיד לחפש את האמת באותו רגע, בהתאם למה שהוא מבין כנקודת האמת. גם אם האדם עדיין לא הגיע לאמת מוחלטת, עליו להמשיך וללכת לפי מה שנדמה לו באותו רגע כאמיתי יותר. בדרך זו האמת שלו תתפתח ותהפוך למדויקת יותר ויותר עד לרגע שיבין את המציאות באופן אחיד, ואז גם השכל, הדמיון והרגש יתחברו לדבר אחד.
מה העיקרון המרכזי בחיפוש האמת לפי אליעד כהן?
העיקרון המרכזי שאליעד מדגיש הוא לא להיתפס לשכל או לדמיון, אלא רק לאמת עצמה. האדם צריך להכיר בכך שהשכל שלו יכול להטעות בדיוק כמו הדמיון, ומה שנראה לו כדמיון מוחלט יכול להיות בעצם שכל מוחלט ולהפך. כלומר, השכל הכי גדול יכול להתברר כשקר, והדמיון הכי מופרך יכול להתברר כאמת.
בסופו של דבר, אליעד מסביר שבשורש הכל אחד. כאשר האדם מגיע לאחדות בין השכל, הדמיון והרגש, הוא חווה שקט נפשי מוחלט, משום שאין בו יותר ספק וקונפליקט פנימי.
מהו המסר הסופי של אליעד כהן לגבי הדמיון והשכל?
לסיכום, אליעד כהן מבהיר שגם השכל וגם הדמיון חשובים וטובים. האדם צריך לשאוף לחבר בין שניהם דרך האמת, כאשר בסופו של דבר, יגלה כי שניהם מהווים ישות אחת. כך מגיע האדם לתחושת שקט נפשי ושלמות אמיתית.
- האם הדמיון הוא שקר?
- האם השכל הוא תמיד אמיתי?
- איך להגיע לאמת המוחלטת?
- מה עושים במחלוקת בין שכל לדמיון?
- כיצד למצוא שקט נפשי?
- איך להבין את המציאות באמת?
דמיון ושכל
השאלה היא האם הדמיון הוא שקר והשכל הוא אמת?
מי שרוצה לחיות באמת, עליו להבין את המציאות באמת. לשקר את עצמך עד הסוף, היא לומר לעצמך שקר עד הסוף, ולומר שאין עץ שנפל עליך למשל ואז לא תסבול.
כדי שהאדם יבין מה האמת, עליו להשתמש בשכל שלו ולא בדמיון.
אדם משוגע שרואה בדמיון פיל, הרי שהדמיון מטעה אותו, אך בשכל האדם מבין שזה לא אמיתי.
השאלה היא האם השכל שלו הוא האמת, והדמיון שקר?
מסתבר שכל השקרים שבעולם וכל הדמיונות שיש בעולם יש בהם סוג של אמת.
מצד שני גם בשכל יש דברים של שקר.
כי מה שנדמה לאדם שהשכל אומר לו אמת, זה למשל שקר. למשל הראייה של ימין ושמאל, האדם בטוח שהם שני צדדים שונים, אך מפרספקטיבה מסוימת השמאל והימין הם אותו דבר ממש.
כלומר, הכל תלוי בהיבט ובתפיסה. מתפיסה של אחדות למשל, זה נתפס רק בדמיון. אך זה נתפס גם בשכל, זה הכל ביחס אבסולוטי אל האמת.
ככל שאתה קרוב יותר לאמת, אתה בשכל, וככל שאתה רחוק יותר מן האמת הרי זה דמיון.
אם האדם מדמיין בדמיונו משהו אמיתי, זה הרי שכל.
מה על האדם לחפש, הוא לא שכל ולא דמיון אלא את האמת. ומה קורה אם יש מחלוקת בין השכל לדמיון?
הרי שעליו לדעת ששניהם טועים. כי באמת האמיתית שניהם היו מסכימים על אותו דבר. וכל זמן שהאדם לא יגיע לאמת האמיתית, לעולם מובטח לו שירגיש סוג של ספק האם הוא בדרך הנכונה או לא.
על האדם להביא עצמו למצב שכל הכוחות שלו יסכימו על אותו דבר.
והעיקר תמיד לחפש מה האמת, לפי מה שאתה מבין באותו רגע. לפי נקודת האמת.
למרות שאני לא הגעתי לאמת האמיתית, דהיינו, תפיסת המציאות בשלמות, תמיד האדם צריך ללכת עד הסוף לפי הרגש שלו על האמת עד הסוף.
האדם צריך ללכת אחרי נקודת האמת שלו לפי אותו הרגע. ואז האמת תתפתח אצלו עד שיתפוס את המציאות באופן אחיד, ואז גם השכל וגם הרגש וגם הדמיון יסכימו על דבר אחד.
ונסכם - השכל וגם הדמיון שניהם טובים.
ומה שנדמה לאדם שהוא דמיון הוא יתכן שהוא שכל, וכן להפך, והאדם צריך להיצמד אל האמת.
כי מה שנדמה לאדם כדמיון יכול להיות שהוא האמת. והשכל הכי גדול של האדם יכול להתברר כשקר.
בשורש הכל אחד, ובחיבור הזה האדם יחוש בשקט ורוגע אמיתי.
השאלה היא האם הדמיון הוא שקר והשכל הוא אמת?
מי שרוצה לחיות באמת, עליו להבין את המציאות באמת. לשקר את עצמך עד הסוף, היא לומר לעצמך שקר עד הסוף, ולומר שאין עץ שנפל עליך למשל ואז לא תסבול.
כדי שהאדם יבין מה האמת, עליו להשתמש בשכל שלו ולא בדמיון.
אדם משוגע שרואה בדמיון פיל, הרי שהדמיון מטעה אותו, אך בשכל האדם מבין שזה לא אמיתי.
השאלה היא האם השכל שלו הוא האמת, והדמיון שקר?
מסתבר שכל השקרים שבעולם וכל הדמיונות שיש בעולם יש בהם סוג של אמת.
מצד שני גם בשכל יש דברים של שקר.
כי מה שנדמה לאדם שהשכל אומר לו אמת, זה למשל שקר. למשל הראייה של ימין ושמאל, האדם בטוח שהם שני צדדים שונים, אך מפרספקטיבה מסוימת השמאל והימין הם אותו דבר ממש.
כלומר, הכל תלוי בהיבט ובתפיסה. מתפיסה של אחדות למשל, זה נתפס רק בדמיון. אך זה נתפס גם בשכל, זה הכל ביחס אבסולוטי אל האמת.
ככל שאתה קרוב יותר לאמת, אתה בשכל, וככל שאתה רחוק יותר מן האמת הרי זה דמיון.
אם האדם מדמיין בדמיונו משהו אמיתי, זה הרי שכל.
מה על האדם לחפש, הוא לא שכל ולא דמיון אלא את האמת. ומה קורה אם יש מחלוקת בין השכל לדמיון?
הרי שעליו לדעת ששניהם טועים. כי באמת האמיתית שניהם היו מסכימים על אותו דבר. וכל זמן שהאדם לא יגיע לאמת האמיתית, לעולם מובטח לו שירגיש סוג של ספק האם הוא בדרך הנכונה או לא.
על האדם להביא עצמו למצב שכל הכוחות שלו יסכימו על אותו דבר.
והעיקר תמיד לחפש מה האמת, לפי מה שאתה מבין באותו רגע. לפי נקודת האמת.
למרות שאני לא הגעתי לאמת האמיתית, דהיינו, תפיסת המציאות בשלמות, תמיד האדם צריך ללכת עד הסוף לפי הרגש שלו על האמת עד הסוף.
האדם צריך ללכת אחרי נקודת האמת שלו לפי אותו הרגע. ואז האמת תתפתח אצלו עד שיתפוס את המציאות באופן אחיד, ואז גם השכל וגם הרגש וגם הדמיון יסכימו על דבר אחד.
ונסכם - השכל וגם הדמיון שניהם טובים.
ומה שנדמה לאדם שהוא דמיון הוא יתכן שהוא שכל, וכן להפך, והאדם צריך להיצמד אל האמת.
כי מה שנדמה לאדם כדמיון יכול להיות שהוא האמת. והשכל הכי גדול של האדם יכול להתברר כשקר.
בשורש הכל אחד, ובחיבור הזה האדם יחוש בשקט ורוגע אמיתי.