מה ההבדל בין חילוני לדתי? להיות דתי או חילוני, איך זה להיות דתי? איך זה להיות חילוני? להיות חילוני או דתי, אמונה של דתיים, אמונה של חילוניים, אמונה אתאיסטית, אמונה הגיונית, אמונה לא הגיונית, האם כדאי להיות דתי או חילוני?
מה באמת ההבדל בין להיות חילוני לבין להיות דתי?
בשיחה שאליעד כהן מעביר, הוא מנתח לעומק את ההבדל המהותי שבין אדם חילוני לאדם דתי. על פני השטח נדמה שההבדל בין דתיים לחילונים הוא הבדל גדול ומשמעותי, אך אליעד מסביר כי במבט עמוק ומוחלט, מדובר בשני סוגים של אמונות, שאינן שונות במהותן. הוא מדגיש כי גם החילוני וגם הדתי פועלים על פי אמונה בלבד, רק שכל אחד מאמין בדברים אחרים.
אליעד מתחיל בדוגמה פשוטה - שמירת שבת: אדם דתי אינו מדליק אור בשבת, וכך נשאר בחושך. לעומתו, חילוני כן מדליק את האור. לשניהם יש רצונות, אך הרצונות שלהם שונים. הדתי פועל לפי רצון להגיע למקום טוב אחרי המוות, או כדי להימנע מעונש של אלוהים. החילוני, לעומת זאת, רוצה הנאה מיידית, למשל להרגיש נוח ולהדליק את האור. שניהם למעשה פועלים לפי מה שהם מאמינים שייטיב איתם, אלא שהדתי מאמין בטוב שיגיע לאחר המוות, בעוד שהחילוני מאמין בטוב מיידי ומוחשי.
אליעד מדגים שהכל בעצם מבוסס על אמונה, באמצעות השוואה בין עבודה לקבלת משכורת. כשאדם עובד, הוא מאמין שבסוף החודש יקבל משכורת. כך גם דתי מאמין שבסוף חייו יקבל שכר מאלוהים. לשניהם זו אמונה, אף אחד מהם לא יודע בוודאות מוחלטת שהשכר אכן יגיע. ההבדל הוא שהחילוני מצפה לקבל שכר בסוף החודש, בעוד הדתי מצפה לקבל שכר אחרי המוות.
האם יש בכלל משמעות להיות דתי או חילוני?
אליעד ממשיך להסביר כי ההבדל בין חילוני לדתי הוא למעשה בעוצמת האמונה. אדם דתי הוא אדם שבדרך כלל חושב שהאמונה שלו אינה רק "אמונה" אלא האמת המוחלטת והבלעדית. הוא נותן דוגמה קיצונית: אדם חילוני שאוהב כדורגל לא יהיה מוכן להרוג או להיהרג בשביל שהקבוצה שלו תנצח. אך דתי כן עשוי להיות מוכן למות, או אפילו להרוג, למען אמונתו. זאת משום שהדתיים אינם רואים את אמונתם כמשהו אישי וסובייקטיבי, אלא כמציאות מוחלטת שחייבת לחול על כולם.
אליעד מסביר שהבעיה מתחילה כשאנשים שוכחים שזו רק אמונה. החילוני, לדוגמה, מאמין שלחיות עדיף על פני למות, להרגיש טוב עדיף על כאב, אך הוא אינו מודע לכך שגם אלו אמונות בלבד, לא אמיתות מוחלטות.
מהי האמונה ההגיונית ביותר?
כאן אליעד מסביר שקיימת היררכיה של אמונות. למרות שהכל זו אמונה, יש אמונות שהן יותר הגיוניות ואמונות שהן פחות הגיוניות. הוא נותן דוגמה לכך שאמונה המבוססת על חושים ישירים היא הגיונית יותר מאמונה המבוססת על סיפור שאי אפשר לוודא. לדוגמה, האמונה ש"אוכל כי אני רעב וכשאני אוכל ארגיש טוב" היא אמונה הגיונית, המבוססת על חוויה ישירה של האדם. לעומת זאת, האמונה שאומרת "אם אשמור שבת אלוהים ייתן לי גן עדן לאחר המוות" מבוססת על סיפורים ואינה נשענת על חוויה ישירה של האדם, ולכן היא פחות הגיונית.
עם זאת, אליעד מציין שגם אמונה הגיונית ביותר עדיין נשארת אמונה. אף אחד לא יכול להוכיח בוודאות מוחלטת את אמונתו, מכיוון שכל דבר, אפילו המציאות המיידית של החושים, יכול להטעות.
איך אנשים בוחרים במה להאמין?
אליעד מסביר שלרוב בני האדם אין מודעות לכך שהם בוחרים במה להאמין על פי תחושת ודאות או הרגשה אישית. רובם מאמינים במשהו פשוט כי "ככה זה מרגיש להם". אנשים...
בשיחה שאליעד כהן מעביר, הוא מנתח לעומק את ההבדל המהותי שבין אדם חילוני לאדם דתי. על פני השטח נדמה שההבדל בין דתיים לחילונים הוא הבדל גדול ומשמעותי, אך אליעד מסביר כי במבט עמוק ומוחלט, מדובר בשני סוגים של אמונות, שאינן שונות במהותן. הוא מדגיש כי גם החילוני וגם הדתי פועלים על פי אמונה בלבד, רק שכל אחד מאמין בדברים אחרים.
אליעד מתחיל בדוגמה פשוטה - שמירת שבת: אדם דתי אינו מדליק אור בשבת, וכך נשאר בחושך. לעומתו, חילוני כן מדליק את האור. לשניהם יש רצונות, אך הרצונות שלהם שונים. הדתי פועל לפי רצון להגיע למקום טוב אחרי המוות, או כדי להימנע מעונש של אלוהים. החילוני, לעומת זאת, רוצה הנאה מיידית, למשל להרגיש נוח ולהדליק את האור. שניהם למעשה פועלים לפי מה שהם מאמינים שייטיב איתם, אלא שהדתי מאמין בטוב שיגיע לאחר המוות, בעוד שהחילוני מאמין בטוב מיידי ומוחשי.
אליעד מדגים שהכל בעצם מבוסס על אמונה, באמצעות השוואה בין עבודה לקבלת משכורת. כשאדם עובד, הוא מאמין שבסוף החודש יקבל משכורת. כך גם דתי מאמין שבסוף חייו יקבל שכר מאלוהים. לשניהם זו אמונה, אף אחד מהם לא יודע בוודאות מוחלטת שהשכר אכן יגיע. ההבדל הוא שהחילוני מצפה לקבל שכר בסוף החודש, בעוד הדתי מצפה לקבל שכר אחרי המוות.
האם יש בכלל משמעות להיות דתי או חילוני?
אליעד ממשיך להסביר כי ההבדל בין חילוני לדתי הוא למעשה בעוצמת האמונה. אדם דתי הוא אדם שבדרך כלל חושב שהאמונה שלו אינה רק "אמונה" אלא האמת המוחלטת והבלעדית. הוא נותן דוגמה קיצונית: אדם חילוני שאוהב כדורגל לא יהיה מוכן להרוג או להיהרג בשביל שהקבוצה שלו תנצח. אך דתי כן עשוי להיות מוכן למות, או אפילו להרוג, למען אמונתו. זאת משום שהדתיים אינם רואים את אמונתם כמשהו אישי וסובייקטיבי, אלא כמציאות מוחלטת שחייבת לחול על כולם.
אליעד מסביר שהבעיה מתחילה כשאנשים שוכחים שזו רק אמונה. החילוני, לדוגמה, מאמין שלחיות עדיף על פני למות, להרגיש טוב עדיף על כאב, אך הוא אינו מודע לכך שגם אלו אמונות בלבד, לא אמיתות מוחלטות.
מהי האמונה ההגיונית ביותר?
כאן אליעד מסביר שקיימת היררכיה של אמונות. למרות שהכל זו אמונה, יש אמונות שהן יותר הגיוניות ואמונות שהן פחות הגיוניות. הוא נותן דוגמה לכך שאמונה המבוססת על חושים ישירים היא הגיונית יותר מאמונה המבוססת על סיפור שאי אפשר לוודא. לדוגמה, האמונה ש"אוכל כי אני רעב וכשאני אוכל ארגיש טוב" היא אמונה הגיונית, המבוססת על חוויה ישירה של האדם. לעומת זאת, האמונה שאומרת "אם אשמור שבת אלוהים ייתן לי גן עדן לאחר המוות" מבוססת על סיפורים ואינה נשענת על חוויה ישירה של האדם, ולכן היא פחות הגיונית.
עם זאת, אליעד מציין שגם אמונה הגיונית ביותר עדיין נשארת אמונה. אף אחד לא יכול להוכיח בוודאות מוחלטת את אמונתו, מכיוון שכל דבר, אפילו המציאות המיידית של החושים, יכול להטעות.
איך אנשים בוחרים במה להאמין?
אליעד מסביר שלרוב בני האדם אין מודעות לכך שהם בוחרים במה להאמין על פי תחושת ודאות או הרגשה אישית. רובם מאמינים במשהו פשוט כי "ככה זה מרגיש להם". אנשים...
- האם כדאי להיות דתי או חילוני?
- מה ההבדל בין דתי לחילוני?
- האם הכל זה רק אמונה?
- מהי אמונה הגיונית?
- איך בוחרים במה להאמין?
- מי יותר קרוב לאמת, דתי או חילוני?