מה זה אומר דומם, צומח, חי ומדבר?

אליעד כהן פותח בכך שישנם ארבעה סוגי קיום: דומם, צומח, חי ומדבר. הדומם הוא למשל אבן או שולחן, הצומח זה לדוגמה צמחים, החי כולל בעלי חיים כמו חתול, והמדבר זה בני האדם. לכל אחד מהם יש מידת מודעות או התייחסות שונה לדברים שקורים סביבו. בהמשך, אליעד מוסיף גם קטגוריה חמישית, "כלום", שנמצאת מתחת לדומם, ומשמעותה העדר מוחלט של התייחסות או מודעות.

למי יותר משנה או לא משנה, לאדם, לחיה או לדומם?

אליעד מסביר שבני אדם הם אלה שהכי הרבה דברים משנים להם, יחסית לבעלי חיים, צמחים ודומם. לדוגמה, בן אדם דואג למה שיקרה מחר, מה יהיה בעוד שבוע, בעוד שנה או אפילו בעוד מאה שנים. לעומת זאת, בעלי חיים דואגים הרבה פחות לעתיד הרחוק. לדוגמה, חתול מודאג מהארוחה הבאה, אבל לא מתכנן שנים קדימה. צמחים, אף שהם גדלים ומתפתחים, כמעט שלא מודאגים מעתידם - הם פשוט גדלים באופן אינסטינקטיבי, ואין להם דאגה מודעת. ולדומם, כמו אבן או שולחן, הדברים לא משנים כלל ברמה המודעת, כי אין להם תודעה. למשל, אם מזיזים את השולחן הוא לא מתנגד ולא מביע דעה, כלומר, לא משנה לו כלום.

עם זאת, אליעד מסביר כי אפילו לדומם, ברמה מסוימת, ישנו סוג של התייחסות. לדוגמה, אם השולחן נמצא במקום מסוים, הוא כביכול "אומר" שהוא תופס מקום, בכך שהוא מגביל את התנועה שלך.

למה אנשים אוהבים בעלי חיים?

אליעד כהן מסביר שאנשים אוהבים בעלי חיים משום שבעלי חיים נמצאים באמצע הסקאלה בין בני אדם לבין הדומם. בעלי חיים לא שיפוטיים, לא מעבירים ביקורת ולא מציבים דרישות או ציפיות כמו בני אדם. הם מקבלים אותך כמו שאתה, וזה יוצר תחושה נעימה של קבלה ללא תנאים. זו גם הסיבה שאנשים רבים משתמשים בתרפיה בבעלי חיים. הם חווים שחרור מלחצים, כי החיה לא מעמידה בפניהם דרישות ולא מצפה מהם להתנהגות מסוימת. לעומת זאת, אם בן אדם היה מתנהג בדיוק כמו בעל חיים, אנשים היו חושבים שהוא מוזר, כי ישנה ציפייה מבני אדם להתנהגות שונה. לדוגמה, אם בן אדם יבוא ויתנהג אליך בדיוק כמו שכלב מתנהג אליך, אתה תחשוב שהוא משוגע, אבל עדיין יהיה בזה משהו מושך - כי אדם כזה מעניק לך אהבה ללא תנאים, בדיוק כמו בעלי החיים.

למה אנשים אוהבים ילדים ותינוקות?

הסיבה לכך שאנשים נמשכים לילדים קטנים ותינוקות דומה מאוד לסיבה שאוהבים בעלי חיים. אליעד מסביר שתינוקות וילדים קטנים נמצאים במצב יחסית שבו פחות דברים מטרידים אותם. הם חיים בתחושה של "לא משנה", לפחות באופן יחסי. כאשר תינוק מחייך וצוחק, המבוגרים נמשכים אליו כי הוא משדר שהכל טוב, שהכל בסדר, ושאין בעיות. לעומת זאת, כאשר תינוק בוכה וצועק, הוא מעורר אי - נוחות כי הבכי שלו משדר שמשהו משנה, שמשהו מפריע לו. מבוגרים יעדיפו באופן טבעי תינוקות שמחים וצוחקים, כי הם רוצים להרגיש שהכל בסדר, שאין צורך לדאוג. באופן דומה, ילדים קטנים לא דואגים לבעיות "של מבוגרים" כמו כסף או עבודה, אלא לבעיות כמו פחד מפני מפלצת מתחת למיטה או שיקחו להם צעצוע. הבעיות של ילדים הן פשוטות יותר ולכן המבוגרים מוצאים בילדים סוג של נחמה, מקום לברוח אליו כדי לקבל פרספקטיבה של דברים "לא משנים".

למה אנשים יוצאים לחופש ומחפשים שקט?

אליעד מסביר כי אנשים...