לחיות לנצח. מדוע רוצה האדם לחיות לנצח? מדוע חפץ האדם בנצחיות? במאמר הזה נסביר את הסיבה שבגללה רוצה האדם לחיות לנצח, את הסיבה שבגללה רוצה האדם לדעת שיש חיים לאחר המוות וכולי. נדגיש רק כי אנחנו לא עוסקים באם יש חיים לאחר המוות ולנצח, אלא רק מתמקדים בסיבה שבגללה רוצה האדם לחיות לנצח. או במילים אחרות, במאמר הזה נסביר מדוע האדם מאז ומעולם משתוקק לחיות לנצח...
מי שיתבונן בעניין יראה כי המוות מייצג סוג של סוף, משום שהמוות הוא הסוף של החיים כאן בגוף בעולם הזה. אם נתבונן עוד נראה כי יותר קל לאדם להתאמץ עבור משהו קבוע ונצחי שיישאר איתו לאורך זמן, מאשר להתאמץ עבור משהו זמני שיילקח ממנו. כאשר האדם מתאמץ על משהו שהוא יודע שהדבר הזה יישאר איתו לנצח, הרי שהמאמץ הוא הרבה יותר קל מאשר אם מתאמצים על משהו שבסופו של דבר יילקח מהאדם.
והדבר הזה גורם לכך שכאשר מסתכל האדם על המוות שהוא סוף החיים, ממילא מתעורר אצלו הצורך ליצור משמעות לחיים כאן בעולם הזה. כי כאשר האדם מבין שהוא מתאמץ על משהו שבסופו של דבר לא יישאר איתו לנצח, הרי שהמאמץ הזה גורם לאדם לחפש משמעות כלשהי. ואז מנסה האדם לשאול את עצמו, מה בדיוק קורה לאחר המוות? האם הכל נגמר? וכיו"ב.
ואם מבין האדם שיש חיים לאחר המוות, הרי שהדבר הזה נותן לאדם משמעות עבור החיים שלו כאן. כי החיים לאחר המוות גורמים לחיים כאן להיות בעלי יותר משמעות, משום שהחיים כאן הם חלק ממשהו גדול יותר, מתהליך גדול יותר, ממשהו נצחי. החיים הם לא איזו תופעה חולפת וזמנית, אלא הם משהו גדול יותר וכולי.
וגם אם נסתכל אפילו על הארכת החיים כאן בגוף בעולם הזה, הרי שככל שהאדם חי יותר זמן, כך ממילא כביכול המאמץ שלו בחיים משתלם יותר. משום שהוא מפיק יותר תועלת והנאה מהמאמץ שלו. ואם האדם ממשיך לחיות גם לאחר המוות, ומארגן את חייו בצורה כזו שהוא משקיע את חייו כאן לטובת מימד החיים הנצחיים הגדול יותר, הרי שאז החיים של האדם כאן בעולם הזה הופכים להיות מלאי משמעות וכולי.
נמצא אם כן, כי הרצון לחיות לנצח נובע מכך שהאדם רוצה לדעת שיש משמעות לחייו ולמעשיו. משום שהחיים לאחר המוות והרעיון של חיים לנצח, יוצר תחושה של יציבות, שיוצרת תחושה של רוגע ושקט נפשי וכולי. עוד נוסיף ונעמיק, האדם רוצה לחיות לנצח וכולי, כי הדבר הזה מספק לו משמעות לחיים.
וכפי שאמרנו, לא נכנס כאן לאם יש חיים לאחר המוות ואם כן מה היא מהותם וכולי, אלא ניתן את נקודת המחשבה הבאה...
מי שיתבונן בעניין יראה כי המוות מייצג סוג של סוף, משום שהמוות הוא הסוף של החיים כאן בגוף בעולם הזה. אם נתבונן עוד נראה כי יותר קל לאדם להתאמץ עבור משהו קבוע ונצחי שיישאר איתו לאורך זמן, מאשר להתאמץ עבור משהו זמני שיילקח ממנו. כאשר האדם מתאמץ על משהו שהוא יודע שהדבר הזה יישאר איתו לנצח, הרי שהמאמץ הוא הרבה יותר קל מאשר אם מתאמצים על משהו שבסופו של דבר יילקח מהאדם.
והדבר הזה גורם לכך שכאשר מסתכל האדם על המוות שהוא סוף החיים, ממילא מתעורר אצלו הצורך ליצור משמעות לחיים כאן בעולם הזה. כי כאשר האדם מבין שהוא מתאמץ על משהו שבסופו של דבר לא יישאר איתו לנצח, הרי שהמאמץ הזה גורם לאדם לחפש משמעות כלשהי. ואז מנסה האדם לשאול את עצמו, מה בדיוק קורה לאחר המוות? האם הכל נגמר? וכיו"ב.
ואם מבין האדם שיש חיים לאחר המוות, הרי שהדבר הזה נותן לאדם משמעות עבור החיים שלו כאן. כי החיים לאחר המוות גורמים לחיים כאן להיות בעלי יותר משמעות, משום שהחיים כאן הם חלק ממשהו גדול יותר, מתהליך גדול יותר, ממשהו נצחי. החיים הם לא איזו תופעה חולפת וזמנית, אלא הם משהו גדול יותר וכולי.
וגם אם נסתכל אפילו על הארכת החיים כאן בגוף בעולם הזה, הרי שככל שהאדם חי יותר זמן, כך ממילא כביכול המאמץ שלו בחיים משתלם יותר. משום שהוא מפיק יותר תועלת והנאה מהמאמץ שלו. ואם האדם ממשיך לחיות גם לאחר המוות, ומארגן את חייו בצורה כזו שהוא משקיע את חייו כאן לטובת מימד החיים הנצחיים הגדול יותר, הרי שאז החיים של האדם כאן בעולם הזה הופכים להיות מלאי משמעות וכולי.
נמצא אם כן, כי הרצון לחיות לנצח נובע מכך שהאדם רוצה לדעת שיש משמעות לחייו ולמעשיו. משום שהחיים לאחר המוות והרעיון של חיים לנצח, יוצר תחושה של יציבות, שיוצרת תחושה של רוגע ושקט נפשי וכולי. עוד נוסיף ונעמיק, האדם רוצה לחיות לנצח וכולי, כי הדבר הזה מספק לו משמעות לחיים.
וכפי שאמרנו, לא נכנס כאן לאם יש חיים לאחר המוות ואם כן מה היא מהותם וכולי, אלא ניתן את נקודת המחשבה הבאה...