האם קיימת המשכיות בזמן או שכל רגע עומד בפני עצמו?

אליעד כהן מסביר כי קיימות כמה דרכים שונות להבנת הקשר בין סיבה ותוצאה ולחוויה של המשכיות הזמן. ראשית, הוא מציג שלושה רבדים להבנה של הזמן ושל הסיבתיות. ברובד הראשון, אנו חווים שהרגע הנוכחי הוא תוצאה של הרגע הקודם, כלומר, יש המשכיות טבעית בין רגע לרגע. לדוגמה, אם אדם מבשל מרק, הרגע בו יש מרק מוכן הוא תוצאה של הרגעים בהם הוא הכין אותו קודם לכן. ברמה הזו ישנה תפיסה ברורה של קשר סיבה ותוצאה והמשכיות בין רגע לרגע.

הרובד השני הוא הבנה שאין באמת קשר הכרחי בין הרגעים. במובן הזה, כל רגע עומד בפני עצמו באופן עצמאי לחלוטין, ואין באמת קשר סיבתי אמיתי בין הרגע הנוכחי לרגעים שקדמו לו או לאלה שיבואו אחריו. כאן, אליעד מציג את הרעיון שאולי אלוהים או כוח עליון הוא שמחליט שבתחילה יהיה ברק ואחר כך תהיה התחושה שיש קשר בין הברק להתרחשות קודמת או עתידית. כלומר, התחושה של המשכיות וזמן היא אשליה סובייקטיבית.

ברובד השלישי, ישנה הכרה בכך ששתי הפרספקטיבות נכונות: מצד אחד יש קשר סיבתי ברור ומצד שני כל רגע עומד בפני עצמו. אליעד מוסיף רובד רביעי, שבו כל ההבנות יחד הן נכונות במקביל, כלומר, כל רגע גם קשור וגם לא קשור לרגעים אחרים.

הרובד החמישי הוא ההבנה שאין שום אמת אבסולוטית שניתן לאחוז בה באופן מוחלט וחד משמעי, ולכן האדם צריך ללמוד להיות פתוח לתפיסות שונות ולחוויות שונות, בלי להינעל על אמת אחת ספציפית.

מה הקשר בין זיכרון אנושי לחוויית המשכיות בזמן?

אליעד מסביר כיצד הזיכרון האנושי יוצר אצלנו את תחושת ההמשכיות בזמן. לדוגמה, אם אדם מניח סיר מרק על השולחן, הוא חווה שהסיר נמצא שם בגלל פעולתו בעבר הקרוב, כלומר, שהוא שם את המרק לפני רגע. תחושת המשכיות זו נוצרת אך ורק בגלל הזיכרון, כלומר, בגלל חוויה סובייקטיבית ולא בגלל קשר אובייקטיבי אמיתי. אם היה ניתן למחוק את הזיכרון של האדם, הוא לא היה יודע שהמרק נמצא על השולחן כתוצאה מפעולה קודמת שלו, ואז לא הייתה תחושת המשכיות בזמן.

אליעד מדגיש שהחוויה שלנו היא סובייקטיבית, וכאשר האדם אומר "אני רואה את המרק כאן כי שמתי אותו לפני רגע", הוא למעשה מבטא חוויה סובייקטיבית ולא אמת מוחלטת. אם האדם יהיה אמיתי ומדויק עם עצמו, הוא יראה שבעצם אין שום דרך ודאית לאמת את התחושה שלו כמציאות אובייקטיבית. התחושה "שמתי את המרק כאן ולכן הוא נמצא פה עכשיו" היא פרשנות סובייקטיבית לחלוטין של חוויה חושית וזיכרון, ולא עובדה מוחלטת.

למה חשוב לדייק ולהכיר בחוויה הסובייקטיבית?

אליעד כהן מבהיר את החשיבות של להיות מדויק ואמיתי עם עצמנו לגבי האופן שבו אנו חווים את המציאות. כאשר האדם מקובע באמונה ש"זה כך וזה לא אחרת", הוא בעצם נועל את עצמו בתוך פרספקטיבה אחת ומונע מעצמו להיפתח לאפשרויות חדשות ולחוויות חדשות. לדוגמה, כאשר אדם אומר לעצמו באופן חד משמעי "המרק כאן כי אני שמתי אותו כאן לפני רגע", הוא סוגר את עצמו מהאפשרות לראות דברים אחרת. אבל כאשר הוא מתחיל להכיר בכך שזו רק חוויה סובייקטיבית שלו, אז הוא פותח לעצמו את האפשרות להבין שבאופן עמוק יותר, המרק פשוט נמצא כאן כרגע, ללא קשר ברור לפעולה הקודמת שלו.

המטרה היא לאפשר לאדם לחוות את העולם באופן משוחרר יותר ופחות מוגבל על ידי תפיסות מקובעות. ברגע שאדם מתחיל לראות שכל חוויה שלו היא סובייקטיבית ולא אמת מוחלטת, הוא הופך גמיש יותר, פתוח יותר ופחות נעול בתוך התפיסות האישיות שלו.

איך החוויה הסובייקטיבית משפיעה על ההתפתחות האישית?

כאשר האדם נועל את עצמו באמונות או בחוויות סובייקטיביות כאילו הן אמת מוחלטת, הוא למעשה מונע מעצמו התפתחות והבנה עמוקה יותר של המציאות ושל עצמו. אליעד מדגים זאת באמצעות האדם שנולד לתוך מערכת אמונות מסוימת, כמו אמונה דתית או תרבותית, ומתחיל לראות את העולם כאילו זו האמת היחידה האפשרית. במצב כזה, הוא סוגר את עצמו מפני כל צורת הבנה או תפיסה אחרת. רק כאשר האדם מוכן להכיר בכך שכל תפיסותיו הן סובייקטיביות ולא מוחלטות, הוא מאפשר לעצמו להתפתח, להתקדם ולראות את המציאות באופן רחב ועמוק יותר.

הכרה זו, בכך שכל חוויה ותפיסה הן רק אפשרויות סובייקטיביות, מאפשרת לאדם גמישות מחשבתית ופתיחות למגוון רחב יותר של אפשרויות, ובכך הוא יכול לחוות פחות סבל, פחות מתח ולהגיע להבנה שלמה ועמוקה יותר של חייו ושל המציאות שבה הוא נמצא.