מהי הפרעת התנגדות ואיך ניתן להתמודד איתה אצל ילדים?

הפרעת התנגדות, הידועה גם בשם הפרעת ODD (Oppositional Defiant Disorder), היא הפרעה התנהגותית המאופיינת בדפוס חוזר של התנהגות נגטיביסטית, עקשנית, מתריסה, מתנגדת ומרדנית, בעיקר כלפי דמויות סמכות כמו הורים או מורים. ילדים הסובלים מההפרעה בדרך כלל יתנגדו לבצע כל פעולה שנאמר להם לעשות, גם אם זו פעולה שהם עצמם רצו לבצע מלכתחילה.

לדוגמה, אם ילד הסובל מהפרעת התנגדות רוצה לשתות מים, ברגע שמבוגר יגיד לו "לך לשתות מים", הילד מיד יתנגד ויבחר לא לשתות, רק כדי להימנע מלעשות את מה שהמבוגר אמר לו. ההתנגדות יכולה להתבטא לא רק מול ההורים, אלא גם מול חברים, מורים או דמויות סמכות אחרות בסביבה שלו.

מה המניע הפסיכולוגי להתנגדות אצל ילדים?

לפי אליעד כהן, ההסבר הבסיסי להפרעת התנגדות טמון בצורך של הילד לא להרגיש משועבד או תחת שליטה של אחרים. הילד תופס את המצב כך: "אם אני עושה מה שאומרים לי, זה אומר שאני משועבד, וזה רע". ההנחה השנייה שלו היא "אם אני לא אעשה מה שאומרים לי, אז אני לא משועבד ואני חופשי". הנחות אלו הן הלב של ההפרעה.

הסיבה המרכזית להתנהגות זו אינה דווקא התנגדות לפעולה עצמה, אלא להתנגדות לרעיון של שליטה מבחוץ. הילד לא רוצה להרגיש שמישהו אחר שולט בו, ולכן מתנגד באופן אוטומטי כמעט לכל דרישה שמופנית כלפיו.

איך אפשר לעזור לילד עם הפרעת התנגדות?

אליעד כהן מציע מספר דרכים להתמודד עם ההפרעה בצורה יעילה:

• הבנת שורש ההתנגדות: יש להבין שההתנגדות היא לא בהכרח לפעולה, אלא לתחושת השעבוד והכפייה. הילד מנסה להימנע מתחושה שהוא עושה משהו בגלל שמישהו אחר אומר לו לעשות.
• שינוי התפיסה של הילד: להראות לילד שהוא בכל מקרה משועבד - לאנשים או לרצונות של עצמו. גם כשהוא לא מקשיב לאחרים, הוא עדיין כפוף לרצון שלו להתנגד, וזה סוג אחר של שעבוד. ההבנה הזו יכולה לעזור לילד לראות את ההתנהגות שלו בפרספקטיבה שונה.
• לא להכריח את הילד לרצות, אלא להקל עליו את ההתנגדות: במקום לומר לילד "תרצה לעשות את זה", אפשר להגיד "אל תתנגד לזה". בדרך זו, הילד לא חייב להרגיש שהוא מקבל על עצמו את הרצון של אחרים אלא פשוט מפסיק להתנגד.
• לתת לילד להרגיש שהוא בוחר: להסביר לילד שהוא לא חייב לעשות כלום, אבל שאם הוא בוחר לעשות משהו כי זה לטובתו, זו עדיין בחירה שלו והוא לא באמת משועבד.

לדוגמה, אם הילד לא רוצה לאכול כשאומרים לו, אפשר להגיד לו "אתה לא חייב לאכול. אם אתה רוצה - תאכל, אם לא - אל תאכל". כך הילד מקבל את האפשרות לבחור, ומפסיק להתנגד אוטומטית. חשוב להבין שהמטרה אינה לשכנע אותו שהוא חייב לרצות, אלא לעזור לו להבין שהוא יכול להפסיק להיאבק ולהתנגד לרעיון שמישהו אחר מנסה לשלוט בו.

מהן ההנחות הלא נכונות של ילד עם הפרעת התנגדות?

אליעד כהן מסביר שיש שתי הנחות מרכזיות מוטעות שילד עם הפרעת התנגדות מחזיק בהן:

• הנחה ראשונה: "אם אני עושה מה שאומרים לי, אני משועבד וזה רע". הילד צריך להבין שזה לא בהכרח רע להיות משועבד אם זה נעשה מתוך בחירה אישית, ולפעמים שעבוד חלקי הוא לטובתו.
• הנחה שנייה: "אם אני לא עושה את מה שאומרים לי, אני חופשי ולא משועבד". ההנחה הזו מוטעית מכיוון שגם במצב זה הוא עדיין משועבד - הפעם לרצונו להתנגד...