ובו יתבאר העניין של אובייקטיביות וסובייקטיביות. ויתבאר, מהי אמת אובייקטיבית ומהי אמת סובייקטיבית? והאם באמת יש בעולם משהו שהוא כולו אך ורק אובייקטיבי? וכיצד ניתן להגיע לאמת אובייקטיבית? ומה היתרונות וגם מה החסרונות, של להיות אובייקטיבי? ועוד.
ואובייקטיבי, פירושו, שאינו תלוי במתבונן בו. וסובייקטיבי, פירושו, אישי. דהיינו, שהוא תלוי במתבונן בו. לדוגמה אדם עיוור שלא רואה מולו בית. שמבחינה אישית / סובייקטיבית, האמת שלו היא, שאין מולו בית. אבל מבחינה שנחשבת לבחינה אובייקטיבית, דווקא כן יש מולו בית, למרות שהוא לא רואה אותו.
או במילים אחרות, כאשר האדם חושב על משהו כלשהו שהוא אמיתי, אך "באמת" הוא טועה, הרי שהאמת של אותו האדם, היא אמת אישית וסובייקטיבית בלבד. אך כאשר האדם חושב על משהו שהוא אמיתי, והוא "באמת" כך, הרי שהדבר הוא אובייקטיבי.
ונחדד: אמת אובייקטיבית = אמת מוחלטת = אמת אחת = אמת מחויבת = אמת בלתי תלויה - וזאת, לעומת אמת סובייקטיבית = אמת יחסית = הרבה אמת = אמת אפשרית = אמת תלויה.
כי אמת אובייקטיבית, יש רק אחת כזו. וזו אמת מוחלטת, שהיא נכונה באופן מוחלט, ושמחויב שהיא נכונה ושהיא אינה תלויה במתבונן בה. אבל אמת סובייקטיבית, היא אמת יחסית, ביחס למתבונן בה. וממילא יש הרבה אמת סובייקטיבית, כי יש הרבה מתבוננים. ואמת סובייקטיבית, היא רק אפשרית, כי יש אפשרות שהיא נכונה, אך היא לא אמת מחויבת. והיא אמת תלויה, באדם שמתבונן בה.
ומי שיתבונן בעניין יראה מיד, כי כל הרעיון של אובייקטיביות מול סובייקטיביות, הוא מבוסס על הנחת יסוד (=אמת סובייקטיבית), שאכן יש אמת אחת כלשהי אובייקטיבית. כי אם בסופו של דבר, יש יותר מאשר אמת אחת מצד האמת האמיתית, הרי שממילא אין שום משמעות לאמת סובייקטיבית או אובייקטיבית.
והאדם לא מסוגל לחשוב, על זה שיש הרבה אמת אובייקטיבית. כי לאדם נדמה, שבסופו של דבר, או שיש בזמן ובמקום מסוים דבר כלשהו, או שאין בזמן ובמקום מסוים את אותו הדבר. ולכן נראה שמוכרח שבסופו של דבר, תהיה אמת אובייקטיבית אחת. אך מיד ניתן להבין, שגם המחשבה הזאת עצמה, היא רק סובייקטיבית בלבד. כי אולי דווקא כן יכול להיות יש ואין של דבר והיפוכו בבת אחת וכולי. וכפי שכבר ביארתי את כל הנושאים האלו לעומקם ולרוחבם, במקומות אחרים.
ובכל מקרה, הרעיון של אובייקטיביות וסובייקטיביות הוא פשוט. והוא, שלהיות אובייקטיבי, פירושו להסתכל על הדברים כפי מה שהם, בלי נגיעות אישיות ובלי שיפוטיות שנובעת מתוך אמונות אישיות והנחות יסוד אישיות והעדפות אישיות וכיו"ב. ולהיות סובייקטיבי, פירושו לשפוט את הדבר, מנקודת מבט אישית, שאינה בהכרח נכונה, ושאינה בהכרח מבוססת, ושהיא נובעת מתוך אמונות, ונקודת מבט אישית, שיכולה להיות שגויה.
ומי שיתבונן בעניין יראה, כי יש יתרונות רבים למי שיצליח להסתכל על הדברים בצורה אובייקטיבית. כי לדוגמה, בת היענה שטומנת את הראש שלה בחול, אז מבחינה סובייקטיבית אישית שלה, לא רודפים אחריה. כי היא לא רואה שרודפים אחריה. אבל זה כמובן לא ממש עוזר לה. כי מבחינה אובייקטיבית, הסכנה כן קיימת, וכן יכולה לפגוע בה.
ומי שמסתכל על הדברים מנקודת מבט סובייקטיבית בלבד, הוא ממילא לא רואה את כל התמונה המלאה, שהיא קיימת גם אם הוא לא רואה אותה. ואז זה יכול לפגוע בו. כי להתעלם מהאמת, זה לא ממש עוזר. ואם האדם בטוח באמת סובייקטיבית, שאין בבית שלו שריפה, כי הדלת שלו סגורה, והוא לא מריח ולא שומע את השריפה, זה לא אומר, שבאמת האובייקטיבית אין שריפה.
והרעיון הוא, שעל האדם להשתדל תמיד להיצמד לאמת. ולהבין שכל האמיתות שלו, הן סובייקטיביות ואישיות בלבד. כי מצד האמת, שום דבר לא בטוח ב 100%. ועל האדם להתבונן תמיד על הדברים, בצורה כמה שיותר אובייקטיבית.
דהיינו, לשאול את עצמו, האם אני רואה את הדברים כפי מה שהם באמת, או כפי מה שנוח לי לראות אותם. והאם אני רואה את כל התמונה המלאה, ואת שני הצדדים של המטבע, או שאני רואה רק צד אחד, את הצד שאני עומד מולו כרגע, או את הצד שאותו אני מעדיף לראות וכיו"ב.
וככל שהאדם יותר אובייקטיבי, כך הוא יכול לקבל החלטות מדויקות יותר ונכונות יותר וכיו"ב. כי הוא רואה את כל התמונה כולה. והאינטרס האישי שלו, לא גורם לו לא לראות את כל התמונה. אלא הוא מתגבר על האינטרס, למען האמת, ורואה את האמת האובייקטיבית. ואז ממילא הוא יכול להתאים את עצמו למציאות טוב יותר.
כי האמת של המציאות, היא האמת האובייקטיבית באמת. כי בסופו של דבר, מי שיחליט מהי האמת, זאת תהיה אך ורק המציאות. ומי שלא רואה את האמת האובייקטיבית, הוא בעצם חי בסוג של יקום מקביל. כי המציאות האובייקטיבית, היא בצורה כלשהי.
ואם האדם לא רואה את הדברים כפי מה שהם, הרי שממילא הוא בעצם כאילו חי במציאות מקבילה למציאות שלנו. וזה כמובן לא באמת משנה, את המציאות שלו. ואז יש התנגשות, בין מה שהאדם חשב שהמציאות, לבין מה שהמציאות באמת. ולכן הכי מומלץ זה להיות אובייקטיבי, ולראות את הדברים כפי מה שהם, ואז ממילא יש תאום ציפיות עם המציאות, ואין חיכוכים מיותרים, אלא רק הרמוניה בלבד.
אלא, שלהיות אובייקטיבי, ורק אובייקטיבי, יש בזה גם חיסרון מאוד גדול. והוא, שמצד האמת של האדם עצמו, דהיינו, מי שיבדוק את האמת שלו עצמו, הוא יראה, שמבחינה אובייקטיבית בשלמות, אי אפשר לדעת שום דבר בשום נושא בעולם. ולמה? כי...
ואובייקטיבי, פירושו, שאינו תלוי במתבונן בו. וסובייקטיבי, פירושו, אישי. דהיינו, שהוא תלוי במתבונן בו. לדוגמה אדם עיוור שלא רואה מולו בית. שמבחינה אישית / סובייקטיבית, האמת שלו היא, שאין מולו בית. אבל מבחינה שנחשבת לבחינה אובייקטיבית, דווקא כן יש מולו בית, למרות שהוא לא רואה אותו.
או במילים אחרות, כאשר האדם חושב על משהו כלשהו שהוא אמיתי, אך "באמת" הוא טועה, הרי שהאמת של אותו האדם, היא אמת אישית וסובייקטיבית בלבד. אך כאשר האדם חושב על משהו שהוא אמיתי, והוא "באמת" כך, הרי שהדבר הוא אובייקטיבי.
ונחדד: אמת אובייקטיבית = אמת מוחלטת = אמת אחת = אמת מחויבת = אמת בלתי תלויה - וזאת, לעומת אמת סובייקטיבית = אמת יחסית = הרבה אמת = אמת אפשרית = אמת תלויה.
כי אמת אובייקטיבית, יש רק אחת כזו. וזו אמת מוחלטת, שהיא נכונה באופן מוחלט, ושמחויב שהיא נכונה ושהיא אינה תלויה במתבונן בה. אבל אמת סובייקטיבית, היא אמת יחסית, ביחס למתבונן בה. וממילא יש הרבה אמת סובייקטיבית, כי יש הרבה מתבוננים. ואמת סובייקטיבית, היא רק אפשרית, כי יש אפשרות שהיא נכונה, אך היא לא אמת מחויבת. והיא אמת תלויה, באדם שמתבונן בה.
ומי שיתבונן בעניין יראה מיד, כי כל הרעיון של אובייקטיביות מול סובייקטיביות, הוא מבוסס על הנחת יסוד (=אמת סובייקטיבית), שאכן יש אמת אחת כלשהי אובייקטיבית. כי אם בסופו של דבר, יש יותר מאשר אמת אחת מצד האמת האמיתית, הרי שממילא אין שום משמעות לאמת סובייקטיבית או אובייקטיבית.
והאדם לא מסוגל לחשוב, על זה שיש הרבה אמת אובייקטיבית. כי לאדם נדמה, שבסופו של דבר, או שיש בזמן ובמקום מסוים דבר כלשהו, או שאין בזמן ובמקום מסוים את אותו הדבר. ולכן נראה שמוכרח שבסופו של דבר, תהיה אמת אובייקטיבית אחת. אך מיד ניתן להבין, שגם המחשבה הזאת עצמה, היא רק סובייקטיבית בלבד. כי אולי דווקא כן יכול להיות יש ואין של דבר והיפוכו בבת אחת וכולי. וכפי שכבר ביארתי את כל הנושאים האלו לעומקם ולרוחבם, במקומות אחרים.
ובכל מקרה, הרעיון של אובייקטיביות וסובייקטיביות הוא פשוט. והוא, שלהיות אובייקטיבי, פירושו להסתכל על הדברים כפי מה שהם, בלי נגיעות אישיות ובלי שיפוטיות שנובעת מתוך אמונות אישיות והנחות יסוד אישיות והעדפות אישיות וכיו"ב. ולהיות סובייקטיבי, פירושו לשפוט את הדבר, מנקודת מבט אישית, שאינה בהכרח נכונה, ושאינה בהכרח מבוססת, ושהיא נובעת מתוך אמונות, ונקודת מבט אישית, שיכולה להיות שגויה.
ומי שיתבונן בעניין יראה, כי יש יתרונות רבים למי שיצליח להסתכל על הדברים בצורה אובייקטיבית. כי לדוגמה, בת היענה שטומנת את הראש שלה בחול, אז מבחינה סובייקטיבית אישית שלה, לא רודפים אחריה. כי היא לא רואה שרודפים אחריה. אבל זה כמובן לא ממש עוזר לה. כי מבחינה אובייקטיבית, הסכנה כן קיימת, וכן יכולה לפגוע בה.
ומי שמסתכל על הדברים מנקודת מבט סובייקטיבית בלבד, הוא ממילא לא רואה את כל התמונה המלאה, שהיא קיימת גם אם הוא לא רואה אותה. ואז זה יכול לפגוע בו. כי להתעלם מהאמת, זה לא ממש עוזר. ואם האדם בטוח באמת סובייקטיבית, שאין בבית שלו שריפה, כי הדלת שלו סגורה, והוא לא מריח ולא שומע את השריפה, זה לא אומר, שבאמת האובייקטיבית אין שריפה.
והרעיון הוא, שעל האדם להשתדל תמיד להיצמד לאמת. ולהבין שכל האמיתות שלו, הן סובייקטיביות ואישיות בלבד. כי מצד האמת, שום דבר לא בטוח ב 100%. ועל האדם להתבונן תמיד על הדברים, בצורה כמה שיותר אובייקטיבית.
דהיינו, לשאול את עצמו, האם אני רואה את הדברים כפי מה שהם באמת, או כפי מה שנוח לי לראות אותם. והאם אני רואה את כל התמונה המלאה, ואת שני הצדדים של המטבע, או שאני רואה רק צד אחד, את הצד שאני עומד מולו כרגע, או את הצד שאותו אני מעדיף לראות וכיו"ב.
וככל שהאדם יותר אובייקטיבי, כך הוא יכול לקבל החלטות מדויקות יותר ונכונות יותר וכיו"ב. כי הוא רואה את כל התמונה כולה. והאינטרס האישי שלו, לא גורם לו לא לראות את כל התמונה. אלא הוא מתגבר על האינטרס, למען האמת, ורואה את האמת האובייקטיבית. ואז ממילא הוא יכול להתאים את עצמו למציאות טוב יותר.
כי האמת של המציאות, היא האמת האובייקטיבית באמת. כי בסופו של דבר, מי שיחליט מהי האמת, זאת תהיה אך ורק המציאות. ומי שלא רואה את האמת האובייקטיבית, הוא בעצם חי בסוג של יקום מקביל. כי המציאות האובייקטיבית, היא בצורה כלשהי.
ואם האדם לא רואה את הדברים כפי מה שהם, הרי שממילא הוא בעצם כאילו חי במציאות מקבילה למציאות שלנו. וזה כמובן לא באמת משנה, את המציאות שלו. ואז יש התנגשות, בין מה שהאדם חשב שהמציאות, לבין מה שהמציאות באמת. ולכן הכי מומלץ זה להיות אובייקטיבי, ולראות את הדברים כפי מה שהם, ואז ממילא יש תאום ציפיות עם המציאות, ואין חיכוכים מיותרים, אלא רק הרמוניה בלבד.
אלא, שלהיות אובייקטיבי, ורק אובייקטיבי, יש בזה גם חיסרון מאוד גדול. והוא, שמצד האמת של האדם עצמו, דהיינו, מי שיבדוק את האמת שלו עצמו, הוא יראה, שמבחינה אובייקטיבית בשלמות, אי אפשר לדעת שום דבר בשום נושא בעולם. ולמה? כי...
050-3331-331