הורים וילדים, בשביל הילדים, למען הילדים, עבור הילדים, סבל למען הילדים, להתגרש או לא, להיפרד או לא, סובל בשביל הילדים, לא רוצה שהילדים יסבלו, אחריות הורית, אחריות ההורים על האושר של הילדים, אחריות ההורים על הסבל של הילדים
מהו סבל למען הילדים?
אליעד מציין שמדובר בתופעה נפוצה, בה הורים מרגישים שהם סובלים למען הילדים. התופעה הזו מתבטאת במצבים שבהם הורה נשאר בזוגיות לא טובה או עושה ויתורים רבים עבור ילדיו, מתוך רצון להימנע מלגרום להם סבל. אך בפועל, הילד לא תמיד מודע לויתורים הללו, וההורה מוצא את עצמו סובל יותר. סבל זה יכול להתבטא במגוון צורות: למשל, הורה שמרגיש שהוא שוהה בזוגיות לא טובה רק כדי להימנע מהשפעה רעה על הילדים, אך מצד שני סובל מהמצב.
מהן הדוגמאות לסבל למען הילדים?
אליעד מציג דוגמאות למצבים כאלה:
לפרוץ את המעגל הזה, אליעד מציע כמה דרכים:
אליעד מציין שזו מחשבה בעייתית שיכולה להוביל להאשמה עצמית. לעיתים קרובות, מי שמאשים את הוריו על כך שגרמו לו רע בילדותו, יחשוב שגם הוא עלול לגרום רע לילדיו. זה קורה כי הוא לא מבדל בין אשמתו האישית לבין האשמה שיכולה להיווצר מהתנהגות הוריו. לכן, אליעד ממליץ לקחת אחריות רגשית אישית, ללמוד לא להאשים את הורינו על הסבל שחווינו בילדות, ובכך למנוע את גלגול האשמה גם על הילדים.
מה צריך לעשות כדי לשנות את התפיסה הזאת?
על ההורה ללמוד לקחת אחריות על רגשותיו האישיים:
אליעד גם מדבר על הקשר בין אהבה להורות, ואיך הקשר הזה יכול להוביל לסבל. הוא מציין כי לאנשים רבים ילדים הם מקור השמחה הגדול ביותר בחיים. אך כשאוהבים מישהו מאוד, זה גם אומר שאתה סובל יותר כשם הוא סובל. כל כך הרבה אנשים מוכנים להקריב את עצמם למען ילדיהם, מבלי לשאול אם באמת זו הדרך הנכונה. עליהם להבין את המחיר של האהבה וההורות, ולהיות מוכנים לשלם אותו.
סיכום
בסופו של דבר, אליעד מציע שנבין את התפיסות השגויות שהחברה וההורים עצמם מכתיבים לנו בנוגע להורות, ונפנים לשאלות מהותיות כמו "מהו טוב עבור הילדים שלי?", "האם עלי להיות מושלם?", "האם ילדיי אחראיים גם על טובתם?" כל אלו חשובים כדי להבין את גבולות האחריות ההורית וההשלכות על הסבל האישי והמשפחתי.
אליעד מציין שמדובר בתופעה נפוצה, בה הורים מרגישים שהם סובלים למען הילדים. התופעה הזו מתבטאת במצבים שבהם הורה נשאר בזוגיות לא טובה או עושה ויתורים רבים עבור ילדיו, מתוך רצון להימנע מלגרום להם סבל. אך בפועל, הילד לא תמיד מודע לויתורים הללו, וההורה מוצא את עצמו סובל יותר. סבל זה יכול להתבטא במגוון צורות: למשל, הורה שמרגיש שהוא שוהה בזוגיות לא טובה רק כדי להימנע מהשפעה רעה על הילדים, אך מצד שני סובל מהמצב.
מהן הדוגמאות לסבל למען הילדים?
אליעד מציג דוגמאות למצבים כאלה:
- הורה שנמצא בזוגיות לא טובה, אבל נשאר בה למען הילדים, מרגיש סבל מזה.
- הורה שמשקיע המון בילדיו, עושה המון ויתורים, ובסופו של דבר סובל מהמכסה הרגשית שמופיעה בעקבות זה.
- הורה שהתגרש ומרגיש רגשות אשם קשים, כי הוא סבור שהילדים סובלים בגלל הגירושין, ולכן הוא סובל בעצמו כדי "לשמור עליהם" או כדי לכפר על כך שגרם להם רע.
לפרוץ את המעגל הזה, אליעד מציע כמה דרכים:
- לשאול את עצמך האם "הם באמת הילדים שלי" במובן העמוק או שזו תודעה נפרדת.
- לשאול את עצמך אם באמת אתה חייב למנוע מהם כל סבל. לפעמים תפיסת ההורה טוענת ש"אפס סבל" הוא הדבר הנכון, אך עלינו להבין שזה לא תמיד מציאותי.
- לבדוק אם באמת הפעולה כמו גירושין או שינוי במערכת הזוגית היא זו שגורמת לילדים רע, או שמא יש גורמים נוספים שמשפיעים יותר עליהם.
- לשאול אם יש מקום לבחון האם הילדים עצמם לא לוקחים אחריות על רווחתם האישית ורגשותיהם.
אליעד מציין שזו מחשבה בעייתית שיכולה להוביל להאשמה עצמית. לעיתים קרובות, מי שמאשים את הוריו על כך שגרמו לו רע בילדותו, יחשוב שגם הוא עלול לגרום רע לילדיו. זה קורה כי הוא לא מבדל בין אשמתו האישית לבין האשמה שיכולה להיווצר מהתנהגות הוריו. לכן, אליעד ממליץ לקחת אחריות רגשית אישית, ללמוד לא להאשים את הורינו על הסבל שחווינו בילדות, ובכך למנוע את גלגול האשמה גם על הילדים.
מה צריך לעשות כדי לשנות את התפיסה הזאת?
על ההורה ללמוד לקחת אחריות על רגשותיו האישיים:
- להבין שמה שהוריו עשו לו בילדותו לא בהכרח היה הגורם הבלעדי לסבלו, ושהוא עצמו היה יכול לבחור כיצד להרגיש ולפרש את המצבים האלו.
- להבין שלא בהכרח על ההורה להיות "הורה מושלם". תפיסת "ההורה המושלם" עלולה להוביל להקרבה מיותרת, דבר שיביא בהכרח לסבל.
- לשאול עד כמה באמת ניתן לשלוט בכל מה שקשור לרווחת הילד. האם באמת תלוי בהורה אם לילד יהיה טוב או רע?
- לחקור את ההנחות שמנחות אותנו בנוגע לטוב ורע. האם טוב ורע הם תמיד מוחלטים, או שניתן להסתכל עליהם מנקודות מבט שונות?
אליעד גם מדבר על הקשר בין אהבה להורות, ואיך הקשר הזה יכול להוביל לסבל. הוא מציין כי לאנשים רבים ילדים הם מקור השמחה הגדול ביותר בחיים. אך כשאוהבים מישהו מאוד, זה גם אומר שאתה סובל יותר כשם הוא סובל. כל כך הרבה אנשים מוכנים להקריב את עצמם למען ילדיהם, מבלי לשאול אם באמת זו הדרך הנכונה. עליהם להבין את המחיר של האהבה וההורות, ולהיות מוכנים לשלם אותו.
סיכום
בסופו של דבר, אליעד מציע שנבין את התפיסות השגויות שהחברה וההורים עצמם מכתיבים לנו בנוגע להורות, ונפנים לשאלות מהותיות כמו "מהו טוב עבור הילדים שלי?", "האם עלי להיות מושלם?", "האם ילדיי אחראיים גם על טובתם?" כל אלו חשובים כדי להבין את גבולות האחריות ההורית וההשלכות על הסבל האישי והמשפחתי.
- הורים וילדים
- לקיחת אחריות רגשית ומניעת האשמה עצמית
- זוגיות טובה לעומת גירושין: השלכות על הילדים
- האם הורות היא הקרבה או דרך להשגת אושר
למה אנשים חווים "סבל למען הילדים"?
התופעה הזו מתארת מצב שבו הורה מרגיש שהוא סובל עבור הילדים שלו, ונשאר בתוך מצב שלא טוב לו (למשל בזוגיות גרועה או השקעה מוגזמת בילדים) רק כדי למנוע מהם סבל. מצד אחד הוא מוכן לספוג קושי אישי כדי להגן עליהם, אבל מצד שני הוא מרגיש רע מעצם העובדה שהוא מקריב את עצמו כך.
אילו דוגמאות יש למצבים של "סבל למען הילדים"?
* אדם שנמצא בזוגיות שלא טובה לו, אך נשאר בה "בשביל הילדים" ומרגיש שהוא סובל כתוצאה מכך.
* אדם שמשקיע המון בילדים שלו, עושה המון ויתורים, ובסופו של דבר סובל מזה שהוא "נותן את כל כולו" עבורם.
* אדם שהתגרש ומרגיש רגשות אשם קשים, כי הוא סבור שהילדים שלו סובלים בגללו, ולכן הוא ממשיך לסבול רגשית כדי "לשמור עליהם" או כדי לכפר על כך שגרם להם רע.
איך ניתן לפרוץ את המעגל הזה של סבל?
יש כמה דרכים אפשריות לפרוץ את מעגל המחשבות שגורם להורה לסבול למען הילדים או לסבול מכך שגרם להם רע:
* לבחון את השאלה האם הם אכן "הילדים שלי" במובן העמוק, או שמדובר למעשה בתודעה אחרת, בגוף נפרד שאינו בבעלות מוחלטת של ההורה.
* לבחון את ההנחה "אני חייב שדווקא בדרך המסוימת הזו יהיה להם טוב". לעתים אנשים מניחים שרק אם ההורים נשארים יחד זה טוב לילדים, או שרק מצב אחד ספציפי הוא הנכון.
* לשאול מדוע בכלל חייבים למנוע מהם כל סבל. יכול להיות שתפיסת ההורה אומרת "חייבים אפס סבל", אבל אפשר לבדוק אם זה מציאותי והגיוני.
* לשאול אם באמת הפעולה (כמו גירושין) היא זו שגורמת לילדים רע, או שמא יש עוד גורמים. יתכן שדווקא הימצאות בזוגיות לא טובה יוצרת סבל גדול יותר לילדים.
למה חשוב להבין את הקשר בין האשמת ההורים להאשמה עצמית?
לעתים קרובות, מי שמאשים את הוריו על כך שגרמו לו רע בילדות, ייטה להשליך את אותה תפיסה על עצמו כלפי ילדיו. הוא יחשוב "כמו שההורים שלי גרמו לי רע, ככה גם אני עלול לגרום רע לילדים שלי". לכן, אם הוא לא לומד להפסיק להאשים את הוריו בסבל שהוא חווה, הוא ימשיך להרגיש אשמה וסבל על כך שילדיו סובלים. ההבנה הזו מאפשרת לזהות שהתפיסה "הורים אחראים בלעדית לסבל של הילדים" לא תמיד נכונה, ושאפשר ללמוד לקחת אחריות רגשית אישית ולא לגלגל אותה הלאה.
מה ניתן לעשות בפועל כדי לשנות את התפיסה הזו?
* ללמוד לקחת אחריות רגשית על החוויות האישיות: להבין שלא בהכרח ההורים הם אלו שגרמו באופן מוחלט לסבל בעבר, אלא גם לאדם עצמו היתה בחירה (גם אם מצומצמת) כיצד לפרש את המצבים בילדותו.
* לבחון את הרעיון "אני חייב להיות הורה מושלם": לפעמים החשש העמוק הוא "אם לא אהיה מושלם, אהיה הורה רע", וזה מייצר התנהגות של הקרבת יתר שסופה בסבל.
* לבדוק עד כמה באמת אפשר וצריך לשלוט בכל מצב של הילד: האם באמת תלוי רק בך אם לילד יהיה רע או טוב? אולי לילד יש אחריות רגשית משלו?
* לחקור את הנחות היסוד לגבי טוב ורע: האם טוב ורע באמת מוחלטים, או שאולי דבר שנראה רע יכול לעתים להתפרש כטוב בעתיד, ולהפך?
מה לגבי המחשבה "ילדים זה הדבר הכי טוב שיש" והקשר שלה לסבל?
לא מעט אנשים רואים בילדים את מקור השמחה הגדול ביותר בחייהם. אך כמו בכל דבר טוב, יש לכך גם מחיר: כשאוהבים מישהו מאוד, סובלים יותר כשהוא סובל. מי שלא היה חווה אהבה כה גדולה, לא היה מרגיש סבל כה חזק כשהילד נפגע. לכן, כדאי לזכור שהאושר הגדול שילדים מעניקים טומן בחובו גם אפשרות לסבל, והתשלום הזה הוא חלק מהחבילה הכללית של הורות.
מה חשוב לזכור כדי להתמודד טוב יותר עם הנושא?
* יש מגוון פרספקטיבות ואפשרויות להסתכלות: החל מהטלת ספק בשאלה "האם אלה באמת הילדים שלי?" ועד הטלת ספק בתפיסה "חייבים למנוע מהם כל סבל".
* כדאי לבדוק את השאלה: האם באמת גרמתי להם רע, או אולי במצבים מסוימים דווקא נתתי להם הזדמנות ללמוד ולהתפתח?
* חשוב להבחין בין אחריות בריאה כלפי הילדים, לבין תחושת אשמה הרסנית.
* אפשר לצאת מנקודת הנחה שגם אם יש אמת מסוימת בכך שהורה משפיע על מצב הילדים, תמיד קיימים עוד גורמים, ולילדים עצמם יש תודעה ואחריות משלהם.
התופעה הזו מתארת מצב שבו הורה מרגיש שהוא סובל עבור הילדים שלו, ונשאר בתוך מצב שלא טוב לו (למשל בזוגיות גרועה או השקעה מוגזמת בילדים) רק כדי למנוע מהם סבל. מצד אחד הוא מוכן לספוג קושי אישי כדי להגן עליהם, אבל מצד שני הוא מרגיש רע מעצם העובדה שהוא מקריב את עצמו כך.
אילו דוגמאות יש למצבים של "סבל למען הילדים"?
* אדם שנמצא בזוגיות שלא טובה לו, אך נשאר בה "בשביל הילדים" ומרגיש שהוא סובל כתוצאה מכך.
* אדם שמשקיע המון בילדים שלו, עושה המון ויתורים, ובסופו של דבר סובל מזה שהוא "נותן את כל כולו" עבורם.
* אדם שהתגרש ומרגיש רגשות אשם קשים, כי הוא סבור שהילדים שלו סובלים בגללו, ולכן הוא ממשיך לסבול רגשית כדי "לשמור עליהם" או כדי לכפר על כך שגרם להם רע.
איך ניתן לפרוץ את המעגל הזה של סבל?
יש כמה דרכים אפשריות לפרוץ את מעגל המחשבות שגורם להורה לסבול למען הילדים או לסבול מכך שגרם להם רע:
* לבחון את השאלה האם הם אכן "הילדים שלי" במובן העמוק, או שמדובר למעשה בתודעה אחרת, בגוף נפרד שאינו בבעלות מוחלטת של ההורה.
* לבחון את ההנחה "אני חייב שדווקא בדרך המסוימת הזו יהיה להם טוב". לעתים אנשים מניחים שרק אם ההורים נשארים יחד זה טוב לילדים, או שרק מצב אחד ספציפי הוא הנכון.
* לשאול מדוע בכלל חייבים למנוע מהם כל סבל. יכול להיות שתפיסת ההורה אומרת "חייבים אפס סבל", אבל אפשר לבדוק אם זה מציאותי והגיוני.
* לשאול אם באמת הפעולה (כמו גירושין) היא זו שגורמת לילדים רע, או שמא יש עוד גורמים. יתכן שדווקא הימצאות בזוגיות לא טובה יוצרת סבל גדול יותר לילדים.
למה חשוב להבין את הקשר בין האשמת ההורים להאשמה עצמית?
לעתים קרובות, מי שמאשים את הוריו על כך שגרמו לו רע בילדות, ייטה להשליך את אותה תפיסה על עצמו כלפי ילדיו. הוא יחשוב "כמו שההורים שלי גרמו לי רע, ככה גם אני עלול לגרום רע לילדים שלי". לכן, אם הוא לא לומד להפסיק להאשים את הוריו בסבל שהוא חווה, הוא ימשיך להרגיש אשמה וסבל על כך שילדיו סובלים. ההבנה הזו מאפשרת לזהות שהתפיסה "הורים אחראים בלעדית לסבל של הילדים" לא תמיד נכונה, ושאפשר ללמוד לקחת אחריות רגשית אישית ולא לגלגל אותה הלאה.
מה ניתן לעשות בפועל כדי לשנות את התפיסה הזו?
* ללמוד לקחת אחריות רגשית על החוויות האישיות: להבין שלא בהכרח ההורים הם אלו שגרמו באופן מוחלט לסבל בעבר, אלא גם לאדם עצמו היתה בחירה (גם אם מצומצמת) כיצד לפרש את המצבים בילדותו.
* לבחון את הרעיון "אני חייב להיות הורה מושלם": לפעמים החשש העמוק הוא "אם לא אהיה מושלם, אהיה הורה רע", וזה מייצר התנהגות של הקרבת יתר שסופה בסבל.
* לבדוק עד כמה באמת אפשר וצריך לשלוט בכל מצב של הילד: האם באמת תלוי רק בך אם לילד יהיה רע או טוב? אולי לילד יש אחריות רגשית משלו?
* לחקור את הנחות היסוד לגבי טוב ורע: האם טוב ורע באמת מוחלטים, או שאולי דבר שנראה רע יכול לעתים להתפרש כטוב בעתיד, ולהפך?
מה לגבי המחשבה "ילדים זה הדבר הכי טוב שיש" והקשר שלה לסבל?
לא מעט אנשים רואים בילדים את מקור השמחה הגדול ביותר בחייהם. אך כמו בכל דבר טוב, יש לכך גם מחיר: כשאוהבים מישהו מאוד, סובלים יותר כשהוא סובל. מי שלא היה חווה אהבה כה גדולה, לא היה מרגיש סבל כה חזק כשהילד נפגע. לכן, כדאי לזכור שהאושר הגדול שילדים מעניקים טומן בחובו גם אפשרות לסבל, והתשלום הזה הוא חלק מהחבילה הכללית של הורות.
מה חשוב לזכור כדי להתמודד טוב יותר עם הנושא?
* יש מגוון פרספקטיבות ואפשרויות להסתכלות: החל מהטלת ספק בשאלה "האם אלה באמת הילדים שלי?" ועד הטלת ספק בתפיסה "חייבים למנוע מהם כל סבל".
* כדאי לבדוק את השאלה: האם באמת גרמתי להם רע, או אולי במצבים מסוימים דווקא נתתי להם הזדמנות ללמוד ולהתפתח?
* חשוב להבחין בין אחריות בריאה כלפי הילדים, לבין תחושת אשמה הרסנית.
* אפשר לצאת מנקודת הנחה שגם אם יש אמת מסוימת בכך שהורה משפיע על מצב הילדים, תמיד קיימים עוד גורמים, ולילדים עצמם יש תודעה ואחריות משלהם.
- הורים וילדים: תפיסות רגשיות והשפעות הדדיות
- לקיחת אחריות רגשית ומניעת האשמה עצמית
- זוגיות טובה לעומת גירושין: השלכות על הילדים
- האם הורות היא הקרבה או דרך להשגת אושר